פסוק ב:כי לא את בניכם. לפיכך אתם שראיתם עשו אותות המעידים לדורות בכניסתכם:
פסוק ב:וזרועו הנטויה. מוכנת להכות את השב לחטוא:
פסוק ד:ויאבדם ה' עד היום הזה. כי אז טבעו שלישי מצרים וחילם באופן שגם מ' שנה אחרי כן היו מרגישים באבידת אותם הגבורים שלא קמו עדיין ממלאים את מקומם:
פסוק ז:כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה'. שהגדיל לעשות נגד המורדים בו:
פסוק ז:לפרעה ולמצרים. במצרים ועל הים ולמורדים במדבר ולדתן ולאבירם ועליכם להזהיר את הבנים שלא ראו כל אלה. לפיכך:
פסוק ח:ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום. מצות האבנים שתקימו בירדן ושתקחו מתוך הירדן ושתכתבו עליהם את התורה להיות לדורות לעדות מאתכם שראיתם:
פסוק ט:ולמען תאריכו ימים על האדמה. שאם בניכם לא ישמרו את המצות יגלו ממנה מהרה קודם לונושנתם בארץ כמו שהעיד באמרו ועצר את השמים ואבדתם מהרה:
פסוק י:כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא. שאינה צריכה לגשמים:
פסוק יא:למטר השמים תשתה מים. שאין שם נהרות מספיקים להשקות את הקרקעות אבל צריך שישתו מי גשמים:
פסוק יב:דורש אותה. להשגיח על מעשי יושביה אם הם ראוים למטר ואם לא. לפיכך דעו זה כי אמנם:
פסוק יג:אם שמוע תשמעו ונתתי מטר ארצכם בעתו. באופן שתתפרנסו שלא בצער ותוכלו לעבדו ואם לאו לא יתן מטר כלל ולא יהי' לכם מזון לחיות בה:
פסוק יז:ואבדתם מהרה. ברעב הרע מן החרב לפיכך השמרו לכם:
פסוק יח:ושמתם את דברי אלה על לבבכם. להתבונן בם:
פסוק יח:ועל נפשכם. לקיימם ברצון:
פסוק יט:ולמדתם אותם את בניכם. הרגילו את בניכם במצות:
פסוק יט:לדבר בם בשבתך. כדי שתדברו בם תמיד:
פסוק כב:כי אם שמור תשמרון וגו' לאהבה. שיהי' עסקכם בתורה כדי להכיר חסדי האל יתעלה אשר מזה תמשך האהבה:
פסוק כב:וללכת בכל דרכיו. להתנהג באותם הדרכים אשר הוא מנהיג בם את עולמו והם צדקה ומשפט:
פסוק כב:ולדבקה בו. שיהיו כל מעשיכם מכוונים לעשות רצונו כאמרו בכל דרכיך דעהו:
פסוק כג:והוריש. יתן לכם מקום להתפרנס בו שלא בצער למען תוכלו לעשות רצונו:
פסוק כה:לא יתיצב איש בפניכם. אפי' בחוצה לארץ: חסלת פרשת עקב.
פסוק כו:ראה. הביטה וראה שלא יהיה ענינך על אופן בינוני כמו שהוא המנהג בשאר האומות. כי אמנם אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה והם שני הקצוות כי הברכה היא הצלחה יותר מן המספיק ע"צ היותר טוב. והקללה היא מארה מחסרת שלא יושג המספיק ושניהם לפניכם להשיג כפי מה שתבחרו:
פסוק כט:ונתתה את הברכה. תברך את שומרי המצות:
פסוק כט:ואת הקללה. לעוברים עליהם:
פסוק ל:הלא המה בעבר הירדן. בתחלת בואכם בארץ כדי לפרסם בתחלת כניסתכם שלא תהיה ישיבתכם בה על אופן מספיק אבל יהיה על אופן מוצלח או על אופן מקולל: