"ולעבדו בכל לבבכם" - איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר זו תפילה
הקדמה
1. התפילות בפרשיות ואתחנן ועקב
בפרשיות ואתחנן ועקב מפיעות מספר תפילות.
בתחילת פרשת ואתחנן מספר משה רבנו לבני ישראל על תפילותיו ותחנוניו לד' להיכנס לארץ ישראל (ג, כג-כה). ואמרו חז"ל במדרש דברים רבה (יא, י) שמשה התפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות, כמנין ואתחנ"ן, והובאו דבריהם בפירוש "דעת זקנים מבעלי התוספות" שם (ג, כה) (ועיין במאמרי שם על הלימודים החשובים שלומדים מתפילת משה).
בפרשת עקב מופיעות תפילותיו המרובות של משה רבנו על ישראל במשך ארבעים יום וארבעים לילה, אחרי שד' רצה להשמידם בעקבות חטא העגל (ט, יח-יט. שם, כה-כט).
2. מצות התפילה בפרשת עקב
בפרשת עקב גם מופיע מקור הציווי להתפלל בכל יום.
כך נאמר בתחילת פרשת "והיה אם שָמֹעַ":
והיה אם שָמֹעַ תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום, לאהבה את ד' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם.
(יא, יג)
כתב רש"י שם:
ולעבדו בכל לבבכם - עבודה שהיא בלב, וזו היא תפילה, שהתפילה קרויה עבודה, שנאמר: 'אלקך די אנת פלח ליה בתדירא' (דניאל ו, יז), [= דריוש מלך מדי אמר לדניאל: אלקיך, שאתה עובד לו תדיר, הוא יצילך מהאריות]. וכי יש פולחן [כלומר: עבודת קרבנות] בבבל?!
אלא על שהיה מתפלל, שנאמר: 'וְכַוִין פְּתִיחָן לֵהּ' וגו'. [המשך הפסוק הוא: 'בְּעִלִיתֵהּ נגד ירושלם, וְזִמְנִין תְלָתָה בְּיוֹמָא הוא בָּרֵך על בִּרְכוֹהִי, וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָקֵהּ' (שם ו, יא). תרגם ה"מצודת דוד" שם: 'דניאל נכנס לביתו... ועל העלייה היו לו חלונות פתוחים מול ירושלים, לכוון בתפילתו למולה, כמו שנאמר: 'והתפללו אל ד' דרך העיר אשר בחרת' (מלכים א ח, מד). ושלש פעמים ביום היה כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלקיו'].
וכן בדוד הוא אומר: 'תכון תפלתי קטֹרת לפניך' (תהלים קמא, ב).
מקור דברי רש"י הוא בספרי כאן (מא), וכך גם אמרה הגמרא במסכת תענית (ב ע"א) בקיצור: "תניא: 'לאהבה את ד' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם (יא, יג)' - איזו היא עבודה שהיא בלב? הוי אומר זו תפילה".
יש לשאול על כך שתי שאלות:
- מדוע לא כתבה התורה את המצוה להתפלל בצורה יותר מפורשת: "והתפללתם אל ד' אלקיכם"?
- מתי זמנה של מצוה זו?
א. מדוע לא כתבה התורה את המצוה להתפלל בצורה יותר מפורשת?
על השאלה הראשונה, מדוע לא כתבה התורה את המצוה להתפלל בצורה יותר מפורשת: "והתפללתם אל ד' אלקיכם", נראה לומר שהתורה רצתה ללמדנו בניסוח זה של "ולעבדו בכל לבבכם", שהתפילה אינה רק אמירת מלים, אלא עבודה, ועבודה שבלב!
אכן כך הגדיר הרמב"ם בספר המצוות את מצות התפילה:
המצוה החמישית היא שציונו לעבדו יתעלה. ...ואף על פי שזה הציווי הוא גם כן מן הציוויים הכוללים, כמו שביארנו בשרש הרביעי, הנה יש בו יחוד שהוא ציוה בתפילה.
וכן כתב ספר החינוך במצוה תלג, מצות תפלה:
לעבוד את ד'.
על פי זה גם ניתן להבין היטב את מה שכתב הרמב"ם בהלכות תפילה (פ"ד הט"ו):
כל תפילה שאינה בכוונה - אינה תפילה!
לשון הרמב"ם חריפה ביותר: לא רק שראוי לכוון, ולא רק שהכוונה מעכבת בתפילה, אלא: "כל תפילה שאינה בכוונה - אינה תפילה"! מנין למד זאת הרמב"ם?
כתב המבי"ט ב"קרית ספר" שם:
כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה - דכתיב: 'ולעבדו בכל לבבכם', ואי זו עבודה שהיא בלב? זו תפילה.
כלומר: כיון שהגדרת התפילה היא עבודה שבלב הרי שמי לא עבד את ד' בלבו, כלומר: שהוא לא התכוון - לא קיים את המצוה!
ב. דברי הרמב"ם בתחילת הלכות תפילה והשאלות עליו
הרמב"ם בתחילת הלכות תפילה (פ"א ה"א) כתב:
מצות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר: 'ועבדתם את ד' אלקיכם' (שמות כג, כה), מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה, שנאמר: 'ולעבדו בכל לבבכם' (דברים יא, יג), אמרו חכמים: 'אי זו היא עבודה שבלב? זו תפילה'.
הרמב"ם ענה על השאלה השניה, מתי זמנה של מצוה זו, וכתב שזמנה הוא בכל יום.
אבל יש לשאול: מנין למד הרמב"ם שמצוה להתפלל בכל יום?
עוד יש לשאול: מדוע הביא הרמב"ם שני פסוקים?
הפסוק בפרקנו מפורש יותר מהפסוק בפרשת משפטים, כיון שבפסוק בפרשת משפטים כתוב רק: "ועבדתם את ד' אלקיכם", ועבודה היא לשון כללית, שאינה מיוחדת דווקא לתפילה, ולכן כתב הרמב"ם על פסוק זה: "מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה". כלומר: אין זה פשט הפסוק, אלא כך מסורת בידינו מחכמים.
והוסיף הרמב"ם וכתב: "שנאמר: 'ולעבדו בכל לבבכם', אמרו חכמים: 'אי זו היא עבודה שבלב? זו תפילה'". כלומר: הפסוק בפרקנו מבאר את הפסוק מפרשת משפטים שכוונתו לתפילה!
וכמו שדייק הרמב"ם בלשונו, שעל הפסוק בפרקנו הוא לא כתב: "מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה", אלא: "אמרו חכמים: 'אי זו היא עבודה שבלב? זו תפילה'", כלומר: חכמים הסבירו שזה פירוש הפסוק, ואין זו רק מסורת.
לפי זה יש לשאול: אם הפסוק בפרקנו מפורש יותר מהפסוק מפרשת משפטים - מדוע לא הסתפק הרמב"ם בפסוק מפרשתנו, אלא הביא גם את הפסוק מפרשת משפטים?
ג. הסברי ה"כסף משנה"
1. תשובת ה"כסף משנה" לשאלה השניה
שאל ה"כסף משנה" שם:
ואם תאמר: למה לא כתב רבנו פה שנצטוינו מצוה זו מדכתיב: 'ולעבדו בכל לבבכם', שמפורש בו ציווי התפילה?.
כלומר: מדוע הביא הרמב"ם גם את הפסוק מפרשת משפטים? מדוע הוא לא הסתפק בפסוק מפרשתנו שמפורש יותר?
ענה ה"כסף משנה"
ויש לומר משום ד'לעבדו' לאו מצוה היא, אלא סיפור דברים: 'והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום, לאהבה את ד' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם - ונתתי מטר ארצכם' וגו'.
כלומר: כיון שהפסוק "ולעבדו בכל לבבכם" אינו מנוסח בלשון של ציווי, אלא רק בלשון של תנאי - העדיף הרמב"ם לפתוח בפסוק בפרשת משפטים, שמנוסח בלשון של ציווי.
2. תשובת ה"כסף משנה" לשאלה הראשונה
המשיך ה"כסף משנה" שם וכתב:
דעת רבנו שמצות עשה מן התורה להתפלל בכל יום ממה שכתוב: 'ועבדתם את ד'', ועבודה זו צריכה שתהיה בכל יום, שאם אינה בכל יום - אולי נבוא לומר שהיא פעם אחת בכל ימיו, וזה ממה שלא יסבלהו הדעת. ואם כן על כרחנו החיוב הוא להתפלל בכל יום.
כלומר: לפי ה"כסף משנה" הרמב"ם למד מסברה שמצוה להתפלל בכל יום: כיון שיש מצוה להתפלל, והתורה לא כתבה מתי צריך לקיים אותה, לא מסתבר שמספיק לקיים אותה פעם אחת בחיים, אלא מסתבר שצריך לקיים אותה בכל יום.
ד. הסבר ה"קרית ספר"
הסבר אחר כתב המבי"ט בספרו "קרית ספר" שם:
מה שכתב הרב ז"ל דמן התורה בכל יום חייב, אפשר דסמיך אסיפיה דקרא, דכתיב: 'וברך את לחמך ואת מימיך' וגו' (שמות כג, כה), דהוא צורך כל יום, הכי נמי תפילה בכל יום.
כלומר: לפי ה"קרית ספר" הרמב"ם למד מהפסוק שמצוה להתפלל בכל יום!
בפסוק בפרשת משפטים (שמות כג, כה) נאמר: "ועבדתם את ד' אלקיכם, וברך את לחמך ואת מימיך, וַהֲסִרֹתי מחלה מקרבך", וכיון שבסוף הפסוק כתוב: "וברך את לחמך ואת מימיך", ואדם צריך לאכול ולשתות בכל יום, כך הוא גם צריך להתפלל בכל יום!
בכך ענה ה"קרית ספר" על שתי השאלות: גם על השאלה הראשונה, מנין למד הרמב"ם שמצוה להתפלל בכל יום, וגם על השאלה השניה מדוע הביא הרמב"ם את הפסוק מפרשת משפטים ולא הסתפק בפסוק מפרשתנו שמפורש יותר!
שתי השאלות מיישבות זו את זו: הרמב"ם למד שמצוה להתפלל בכל יום מהפסוק בפרשת משפטים.
לכן הביא הרמב"ם גם אותו ולא הסתפק בפסוק מפרשתנו.
סיכום
- התורה כתבה את המצוה להתפלל בניסוח של "ולעבדו בכל לבבכם", ולא בצורה יותר מפורשת: "והתפללתם אל ד' אלקיכם", כדי ללמדנו שהתפילה אינה רק אמירת מלים, אלא עבודה, ועבודה שבלב!
- זמנה של התפלה לפי הרמב"ם הוא בכל יום.
לפי ה"כסף משנה" הרמב"ם למד מסברה שמצוה להתפלל בכל יום: כיון שיש מצוה להתפלל, והתורה לא כתבה מתי צריך לקיים אותה, לא מסתבר שמספיק לקיים אותה פעם אחת בחיים, אלא מסתבר שצריך לקיים אותה בכל יום.
לפי ה"קרית ספר" הרמב"ם למד מהפסוק שמצוה להתפלל בכל יום: כיון שבפסוק בפרשת משפטים נאמר: "ועבדתם את ד' אלקיכם, וברך את לחמך ואת מימיך, וַהֲסִרֹתי מחלה מקרבך", ואדם צריך לאכול ולשתות בכל יום, כך הוא גם צריך להתפלל בכל יום!
סיום
ספר "הכוזרי" בדברו על התפילה, כתב (במאמר שלישי סימן ה):
והסדר הזה [של התפילה] מהנפש כסדר המזון מהגוף, מתפלל לנפשו ונזון לגופו, ומתמדת עליו ברכת התפילה עד עת תפילה אחרת, כהתמדת כח סעודת היום עד שיסעוד בלילה.
כלומר: כשם שהאכילה מחזקת את גוף האדם, וככל שהוא מתרחק מזמן הארוחה הוא נחלש, והוא צריך שוב לאכול, כך התפילה מחזקת את נפש האדם, וככל שהוא מתרחק מזמן התפילה הוא נחלש, והוא צריך שוב להתפלל.
לפי ה"קרית ספר" יש מקור מהפסוק בפרשת משפטים למה שכתב "הכוזרי" על ההשוואה בין התפילה לבין האכל!
אולי יש להוסיף שבזמן משה רבנו היו הגופים חזקים והנפשות חזקות, והיה מספיק לאדם לאכול פעם אחת ביום ולהתפלל פעם אחת ביום.
אחר כך נחלשו הגופים והנפשות, והיו אוכלים פעמיים ביום ומתפללים פעמיים ביום, כיון שתפילת ערבית היתה רשות (רמב"ם פ"א ה"ו מהלכות תפילה).
אחר כך נחלשו הגופים והנפשות עוד יותר, וכיום אוכלים שלש פעמים ביום ומתפללים שלש פעמים ביום, כיון שקבלו כל ישראל על עצמם את תפילת ערבית כחובה (רמב"ם שם).
יהי רצון שנזכה להתפלל תמיד מתוך כוונה, ומתוך הרגשת רעב וצימאון להידבק בד'.