תנ"ך על הפרק - דברים ו - כיצד נגיע לאהבת ד'? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברים ו

159 / 929
היום

הפרק

אזהרות נוספות, פרשת שמע, שאלת הבן

וְזֹ֣את הַמִּצְוָ֗ה הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם לְלַמֵּ֣ד אֶתְכֶ֑ם לַעֲשׂ֣וֹת בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃לְמַ֨עַן תִּירָ֜א אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לִ֠שְׁמֹר אֶת־כָּל־חֻקֹּתָ֣יו וּמִצְוֺתָיו֮ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י מְצַוֶּךָ֒ אַתָּה֙ וּבִנְךָ֣ וּבֶן־בִּנְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וּלְמַ֖עַן יַאֲרִכֻ֥ן יָמֶֽיךָ׃וְשָׁמַעְתָּ֤ יִשְׂרָאֵל֙ וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥ר תִּרְבּ֖וּן מְאֹ֑ד כַּאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃שְׁמַ֖עיִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ׃וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ׃וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ׃וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזוּזֹ֥ת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃וְהָיָ֞ה כִּ֥י יְבִיאֲךָ֣ ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָ֣תֶת לָ֑ךְ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וְטֹבֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר לֹא־בָנִֽיתָ׃וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִ֣ים כָּל־טוּב֮ אֲשֶׁ֣ר לֹא־מִלֵּאתָ֒ וּבֹרֹ֤ת חֲצוּבִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־חָצַ֔בְתָּ כְּרָמִ֥ים וְזֵיתִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹא־נָטָ֑עְתָּ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֧ר הוֹצִֽיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א וְאֹת֣וֹ תַעֲבֹ֑ד וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ׃לֹ֣א תֵֽלְכ֔וּן אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים מֵאֱלֹהֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבוֹתֵיכֶֽם׃כִּ֣י אֵ֥ל קַנָּ֛א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּקִרְבֶּ֑ךָ פֶּן־יֶ֠חֱרֶה אַף־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔ךְ וְהִשְׁמִ֣ידְךָ֔ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃לֹ֣א תְנַסּ֔וּ אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֥ר נִסִּיתֶ֖ם בַּמַּסָּֽה׃שָׁמ֣וֹר תִּשְׁמְר֔וּן אֶת־מִצְוֺ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְעֵדֹתָ֥יו וְחֻקָּ֖יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽךְ׃וְעָשִׂ֛יתָ הַיָּשָׁ֥ר וְהַטּ֖וֹב בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וּבָ֗אתָ וְיָֽרַשְׁתָּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לַאֲבֹתֶֽיךָ׃לַהֲדֹ֥ף אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם׃וְאָמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ יְהוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃וַיִּתֵּ֣ן יְהוָ֡ה אוֹתֹ֣ת וּ֠מֹפְתִים גְּדֹלִ֨ים וְרָעִ֧ים ׀ בְּמִצְרַ֛יִם בְּפַרְעֹ֥ה וּבְכָל־בֵּית֖וֹ לְעֵינֵֽינוּ׃וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֙עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֵֽינוּ׃וַיְצַוֵּ֣נוּ יְהוָ֗ה לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֙נוּ֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ כִּֽי־נִשְׁמֹ֨ר לַעֲשׂ֜וֹת אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

כיצד נגיע לאהבת ד'?

הקדמה

בפרקנו מופיעה פרשה ראשונה של קריאת שמע, שאותה אנו אומרים כל בקר וכל ערב. אחת המצוות המיוחדות הכתובות בה היא מצות אהבת ד'. כידוע, מצוה זו אין ענינה שנאמר אותה, אלא שנקיים אותה.

אלא שיש לשאול: לכאורה זוהי מדרגה גבוהה של צדיקים עליונים, שהיא למעלה ממדרגתנו!

כתב ה"משנה ברורה" (סימן כה ס"ק יד):

אמרינן בגמרא: 'כל הקורא קריאת שמע בלי תפלין הרי הוא כאלו מעיד עדות שקר בעצמו' ח"ו. ...וכתב בספר חרדים דמזה נלמוד כשאומר 'ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך' יראה להכניס אהבת ד' יתברך בלבו, שלא יהיה כדובר שקר ח"ו.

רואים שה"משנה ברורה" כתב שזו מצוה המוטלת על כל אחד!

כיצד נגיע לאהבת ד'? דבר זה לא כתב ה"חפץ חיים" ב"משנה ברורה" שם, אבל הוא כתב זאת במקומות אחרים, וכבר נאמרו מספר דרכים כיצד להגיע לאהבת ד' בדברי חז"ל ובראשונים.

א. שיטת הרמב"ם בהלכות יסודי התורה

כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ב ה"ב):

והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?
בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב, ומשבח, ומפאר, ומתאוה תאוה גדולה לידע ד' הגדול, כמו שאמר דוד: 'צמאה נפשי לאלקים לא-ל חי' (תהלים מב, ג).
וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו, ויפחד, ויודע שהוא בריה קטנה, שפלה, אפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד: 'כי אראה שמיך, מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננתה. מה אנוש כי תזכרנו' (שם ח, ד-ה).
ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את ד', כמו שאמרו חכמים בענין אהבה: 'שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם'.

ב. שיטת הרמב"ם בספר המצוות וספר החינוך

דרך אחרת כתב הרמב"ם בספר המצוות (עשה ג'):

המצוה השלישית היא הציווי שנצטוינו על אהבתו יתעלה, והוא שנתבונן ונסתכל במצוותיו וציוויו ופעולותיו, כדי שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג, וזוהי האהבה המצווה עלינו. ולשון ספרי: 'לפי שנאמר 'ואהבת את ד' אלקיך' איני יודע כיצד אוהב את המקום. תלמוד לומר: 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך', שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם'. הנה בארנו לך שבהסתכלות תבוא לידי השגה, וימצא לך התענוג ותבוא האהבה בהכרח.

כעין זה כתב גם ספר החינוך (מצוה תיח):

שנצטוינו לאהוב את המקום ברוך הוא, שנאמר: 'ואהבת את ד' אלקיך'.
וענין המצוה שנחשוב ונתבונן בפיקודיו ופעולותיו, עד שנשיגהו כפי יכולתנו, ונתענג בהשגתו בתכלית התענוג, וזאת היא האהבה המיוחדת.
ולשון ספרי: 'לפי שנאמר 'ואהבת' איני יודע כיצד אוהב אדם המקום. תלמוד לומר: 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך', שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. כלומר: שעם התבוננות בתורה תתיישב האהבה בלב בהכרח...
דיני המצוה: שראוי לו לאדם שישים כל מחשבתו וכל מגמתו אחר אהבת ד', ויעריך בלבו תמיד כי כל מה שהוא בעולם מעושר ובנים וממשלה וכבוד, הכל הוא כאין וכאפס ותוהו כנגד אהבתו ברוך הוא, וייגע תמיד כל היום בבקשת החכמה, למען ישיג ידיעה בו. סוף דבר: יעשה כל יכולתו להרגיל מחשבות לבו כל היום באמונתו ויחודו, עד שלא יהי רגע אחד ביום ובלילה בהקיצו שלא יהא זוכר אהבת אדוניו בכל לבו.
והענין על דרך משל שיהא נזכר באהבת ד' תמיד, כזכרון החושק תכלית החשק בחשוקתו, היום שישיג להביאה אל ביתו...
והעובר על זה וקובע מחשבתו בענינים הגשמיים ובהבלי העולם שלא לשם שמיים, רק להתענג בהם לבד, או להשיג כבוד העולם הזה, הכוזב, להגדיל שמו, לא לכוונה להיטיב לטובים ולחזק ידי ישרים, ביטל עשה זה ועונשו גדול. וזאת מן המצוות התמידיות על האדם ומוטלות עליו לעולם.

יש לציין שה"חפץ חיים" הביא את דברי ספר החינוך בקיצור ב"ביאור הלכה" בסימן א בד"ה "הוא כלל".

ג. שיטת הסמ"ג וה"מסילת ישרים"

דרך אחרת כתב הסמ"ג (ספר מצוות גדול) במצוות עשה ג':

ויחשוב בלבו הטובות שעשה לו הקב"ה כבר, שבראו... ויכוננהו בחכמה, וברא בו נקבים נקבים, ומחוץ עשה לו נקבי העיניים להביט ולראות בהם, עשה לו העפעפיים לעצום עיניו לישון ושלא להביט ברע... עשה לו נקבי האזניים לשמיעה, עשה לו נקבי החוטם להריח... עשה לו הפה למאכל ודיבור, עשה לו השיניים לטחון המאכל, עשה לו הלשון ללוש המאכל בתוך הפה ולחתך הדיבור... [עיין שם שהאריך הרבה בענין!]

כעין זה כתב גם בספר מסילת ישרים (פרק ח) בדרך קנית הזריזות:

הנה האמצעים אשר נקנה בם הזריזות, הם הם אותם אשר נקנה בם הזהירות, ומדרגותיהם כמדרגותיהם, וכמו שכתבתי למעלה, כי ענינם קרוב זה לזה מאד, ואין הפרש ביניהם, אלא שזה בעשין, וזה בלאוין. וכאשר יתאמת אצל האדם גודל ערך המצוות ורוב חובתו בהם, ודאי שיתעורר לבו אל העבודה ולא יתרפה ממנה.
ואמנם, מה שיוכל להגביר ההתעוררות הזה הוא ההסתכלות ברוב הטובות, שהקדוש ברוך הוא עושה עם האדם בכל עת ובכל שעה, והנפלאות הגדולות שעושה עמו מעת הלידה עד היום האחרון, כי כל מה שירבה להסתכל ולהתבונן בדברים אלה, הנה ירבה להכיר לעצמו חובה רבה אל הא-ל המטיב לו, ויהיו אלה אמצעים לשלא יתעצל ויתרפה מעבודתו. כי הרי הואיל ואינו יכול ודאי לגמול לו טובתו יתברך, לפחות יודה לשמו ויקיים מצותיו.
והנה אין לך אדם באיזה מצב שימצא, אם עני ואם עשיר, אם בריא ואם חולה, שלא יראה נפלאות וטובות רבות במצבו. כי העשיר והבריא - כבר הוא חייב לו יתברך על עושרו ועל בריאותו. העני חייב לו - שאפילו בעוניו ממציא לו פרנסתו דרך נס ופלא ואינו מניחו למות ברעב. החולה - על שמחזיקו בכובד חוליו ומכותיו ואינו מניחו לרדת שחת, וכן כל כיוצא בזה, עד שאין לך אדם שלא יכיר עצמו חייב לבוראו. ובהסתכלו בטובות אלה שהוא מקבל ממנו, ודאי שיתעורר להזדרז לעבודתו, כמו שכתבתי למעלה, כל שכן אם יתבונן היות כל טובו תלוי בידו יתברך, ומה שמצטרך לו ומה שמוכרח אליו, ממנו יתברך הוא, ולא מאחר, אשר על כן ודאי שלא יתעצל מעבוד עבודתו יתברך, ולא יחסר לו מה שהוא מוכרח אליו.

ד. שיטת "אור החיים" הקדוש

דרך אחרת כתב "אור החיים" הקדוש (דברים ו, ה):

ואהבת - ...עוד ירצה לעורר לב איש ישראל לאהבת ד' על דרך אומרם ז"ל (ילקוט ס"פ נח) בפסוק 'יושב תהלות ישראל' שלא בחר ד' מכל התהלות זולת כשהללוהו ואמרו לפניו: 'ברוך ד' אלקי ישראל', אז ישב על כסא מלכות עולם. והוא אומרו: 'ואהבת את ד'' לטעם זה שלא בחר להיות אלא 'אלקיך'. ובהעיר האדם לבו לפרטים כאלו תתנתק נפשו ותתר ממקומה בהתעוררות נפלא ורם באהבת הנאהב יתעלה רום תפארת כבודו.

יש להביא ראיה לדברי "אור החיים" הקדוש ממה שתקנו רבותינו בתפילה, שלפני קריאת שמע, שבה אומרים "ואהבת את ד' אלקיך", מדגישים את אהבת ד' אותנו בברכת "אהבת עולם": "ברוך אתה ד' הבוחר בעמו ישראל באהבה". "...ואהבת את ד' אלקיך".

אמנם יש לציין שיש רמז בסדר התפילה גם לשיטת הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, שכן הברכה שלפני ברכת "אהבת עולם" היא ברכת "יוצר אור", בה נאמר: "ברוך אתה ד', א-לקינו מלך העולם, יוצר אור ובורא חשך, עושה שלום ובורא את הכל. המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים, ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. מה רבו מעשיך ד', כלם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנינך".

ה. איחוד השיטות של "שמירת הלשון"

איחוד של שיטת הרמב"ם בהלכות יסודי התורה עם דברי הסמ"ג, ובתוספת דברים כתב ה"חפץ חיים" בספר "שמירת הלשון" סוף חלק ב, בחתימת הספר [בחלק מהדפוסים נדפס בראשו: "פרק ב בענין מצות אהבת ד'"]. בתחילת דבריו כתב כעין מה שכתב ב"משנה ברורה" המובא בהקדמה:

עוד באתי לעורר על דבר מה דאיתא בגמרא (ברכות יד ע"ב): 'אמר עולא: כל הקורא קריאת שמע בלא תפלין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו', דהיינו שאומר 'וקשרתם' והוא אינו קושר. ואף שבדעתו לקשור אחר כך - אינו מועיל לזה, כיון שאינו קושר תיכף. ולכאורה פשוט דהוא הדין כשאומר 'ואהבת את ד' אלקיך' יראה להכניס אהבת ד' יתברך בלבו.

ואחר כך כתב:

שיתבונן בגדולת הבורא ורוממותו, שהוא מחיה כל העולמות. ובהיפוך: קטנות ערך נפשו וזעירותו וזולתו. ואחר כך יכיר רוב טוב הבורא יתברך עליו בהתמדת טובותיו מיום היותו על הארץ, לא לפי מעשיו, ומסתיר עוונותיו מבני אדם, ומאריך לו.

תחילת דבריו הם מהרמב"ם, המשכם מהסמ"ג, וסופם כתוב ב"חובת הלבבות".

עוד כתב שם ה"חפץ חיים":

ואם קשה לו לכוון כל זה בעת קריאת שמע יראה להתבונן בכל זה על כל פנים פעם אחת ביום. דכי בשביל שהיא מצוה תדירית, שאינה תלויה בזמן, כידוע, יהיה גרוע שלא יראו לקיים אותה על כל פנים פעם אחת ביום?! וטוב שיראה להתבונן בזה אחר התפילה, קודם שיכנס לביתו לאכול, ודומיא דשאר מצוות המוטלות על האדם, כמו תפלין, או לולב ומיניו בחג הסוכות, דאינו אוכל קודם שמקיימם, כמבואר בסימן תרנ"ב ובסימן רל"ה.

יהי רצון שנזכה לקיים את מצות אהבת ד' בשלמותה, ומתוך כך נקיים את כל המצוות כולן בשמחה ובאהבה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך