פסוק א:וזאת המצוה. אמנם המצות התלויות בארץ ובכניסתכם בה כיון בהם המצוה יתברך:
פסוק ב:למען תירא את ה' אלהיך. שתזכור שהוא בעל הקרקע וכי גרים ותושבים אתם עמו (ע"פ ויקרא כה, כג):
פסוק ב:אתה ובנך ובן בנך. שגם הדורות שלא ראו את מעשה ה' הגדול ייראוהו כשיקבלו אלה המצות מכם שראיתם:
פסוק ב:ולמען יאריכון ימיך. וכדי שאלו המצות יקנו לך חיי עולם שכלו ארוך:
פסוק ג:ושמעת ישראל. ובהיות זה התכלית המכוון מאת האל יתברך ברוב חסדו עליך ראוי שתשמע ותבין את כונת האל יתברך בכל אלה:
פסוק ג:ושמרת לעשות אשר ייטב לך. ותשתדל לעשות אז מאהבה לרצון לפניו מה שייטב לך להקנותך אושר נצחי וכמו כן תשמור לעשות אתה שתרבון מאד וזה בשמירת צדקה ומשפט לכבודו:
פסוק ג:כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך ארץ זבת חלב ודבש. כמו שהוא דבר לך ארץ זבת חלב ודבש מוכנת לעובדיו לזה התכלית שתתפרנסו בה שלא בצער ויהיה לכם פנאי לעיון ולמעשה לפרות ולרבות:
פסוק ד:שמע ישראל. התבונן והבן זה:
פסוק ד:ה'. הנותן מציאות כל נברא.
פסוק ד:אלהינו. הוא נבחר שבנבדלים אצלנו אשר ממנו נקוה להשיג חפצינו בלי אמצעי ומצד היותו עליון בכחו הבורא הנה לו לבדו ראוי להשתחות ומצד שממנו תקותנו בלי אמצעי ראוי שאליו לבדו נתפלל ונעבוד:
פסוק ד:ה' אחד. ובהיותו נותן המציאות אחר אפיסות מוחלט התבאר שאין נמצא זולתו ממין מציאותו ושהוא נבדל במין ממציאות עולם הנפסדים וממציאות עולם הגלגלים וממציאות עולם המלאכים באופן שהוא יחיד בעולמו הרביעי. וזה נראה שנרמז בהיות אות הדל"ת של אחד גדולה ובאות העי"ן של שמע הגדולה נרמז שראוי לפקוח עין ולהגדיל העיון בזה. ולזה אמרו ז"ל (ברכות פרק היה קורא) ובלבד שיאריך בדל"ת של אחד למען יכוין לזה:
פסוק ה:ואהבת. תשמח לעשות דבר שייטב בעיניו כאשר תבין שאין תכלית נכבד כזה:
פסוק ו:על לבבך. שתזכור תמיד להישיר כל פעולותיך לזה התכלית:
פסוק ז:ושננתם לבניך. תלמד אותם בשנון וחריפות מופתים שכליים:
פסוק ז:ודברת בם. כי בזאת ההתמדה תזכרם תמיד:
פסוק י:אשר לא בנית ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת. שתשיג עושר בלי עמל:
פסוק יב:השמר לך פן תשכח. כי עושר קנוי בזה האופן גורם ברוב המשך אחר התאוות ובהן ישכח האדם את עושהו:
פסוק כ:מה העדות. החלק העיוני שהוא עדות מופתי:
פסוק כ:והחקים והמשפטים. החלק המעשי:
פסוק כ:אשר צוה ה' אלהינו אתכם. ולא הספיקו מצות בני נח:
פסוק כא:עבדים היינו. ובהיות שבעבדותנו לא היינו יכולים לקנות השלמות המכוון מאתו הפליא לעשות להוציאנו ולהביא אותנו אל הארץ שנוכל לקנות בה אותה השלמות:
פסוק כד:ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה. להכין אותנו בשמירתם:
פסוק כד:ליראה את ה' אלהינו. וזה כהתבונן והכיר את גדלו וכל זה רצה לטוב לנו כל הימים. כי חפץ חסד הוא לא לתועלתו. לחיותנו כהיום הזה:
פסוק כה:וצדקה תהיה לנו. וזה שאמרתי לך לטוב לנו כל הימים רצוני לומר לטוב לנו בעולם הזה ובעולם הבא:
פסוק כה:לחיתנו כהיום הזה. חיי שעה ולהיות לנו צדקה וזכות לפני ה' אלהינו בעולם הנצחי: