ה' אלהינו. עלינו ייחד שמו ביותר. כיוצא בו אתה אומר שלש פעמי' בשנה וגו' את פני האדן ה' אלהי ישראל. והלא כבר נאמ' אל פני האדן וגו'. על ישראל ייחד שמו ביותר. כיוצא בו שמעה עמי ואדברה וגו'. עליך ייחד שמו ביותר:ואהבת. עיין רש״י. שאין לך אהבה במקום יראה. ויראה במקום אהבה. אלא במדת הקב״ה. ד״א אהבהו על הבריות כאברהם אביך דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן. היכול אדם להבראות אפי' יתוש א'. אלא ללמדך שהכניסם תחת כנפי השכינה:ובכל נפשך. כמ״ש כי עליך הורגנו וגו' ר״ש בן מנסיא אומר וכי אפשר ליהרג בכל יום אלא זו מילה. שמעון בן עזאי אומר ובכל נפשך אהבהו עד מיצוי הנפש:ובכל מאדך. עיין רש״י. וכן איוב אמר ה' נתן וה' לקח וגו' והוא על מדת הפורעניות. מה אשתו אומרת עודך מחזיק וגו' ומה א״ל כדבר אחת הנבלות תדברי. אנשי דור המבול היה בועטים בטובה. וכשבאה עליהם הפורעניות היו מקבלים בע״כ. והלא הדברים ק״ו אם מי שבועט בטובה נאה בפורעניו'. מי שהוא נאה בטובה לא יהיה נאה בפורעניות והוא שאמר לה כדבר אחת וגו'. וכן סדום ועמורה היו וכו' ועוד יהא האדם שמח ביסורים יותר מן הטובה. שבטובה אפילו הוא כל ימיו אינו נמחל לו עון שבידו ובמה נמחל לו ביסורין. ראב״י אומר את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'. מי גרם לבן שירצה לאב אלו יסורים. רמ״א וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש וגו'. אתה ולבך יודעים המעשים אשר עשית והיסורים שהבאתי עליך שלא כנגד מעשיך. ר״י בר יהודה אומר חביבים יסורים לפני המקום. שכבודו של מקום חל על מי שיסורים באים עליו שנאמר ה' אלהיך מיסרך. ר' נתן בר יוסף אומר כשם שהברית כרותה לארץ כך כו' שנאמר ה' אלהיך מיסרך ונאמר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו'. רשב״י אומר חביבים יסורין. ששלש מתנות נתן לישראל שאומות העולם מתאוין להם ולא ניתנו לישראל אלא ע״י יסורין וכו'. ר' נחמי' אומר חביבים יסורים כשם שקרבנות מרצים כך יסורים מרצים. בקרבנות הוא אומר ונרצה לו לכפר עליו. ביסורים הוא אומר. והם ירצו את עונם. ועוד שמרצים יותר מקרבנות. שהקרבנות בממונו. ויסורים בגופו. וכה״א עור בעד עור. וכבר הי' ר״א חולה. ונכנסו ר״ט ור״י וראב״ע ור״ע לבקרו. נענה ר״ט ואמ' חביב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שהיא מאירה לעה״ז ואתה בע״הז ובעה״ב. נענה ר״י ואמר חביבים יסורים יותר ממתן גשמים. שהגשמים נותנין חיים בעה״ז ואתה כו'. א״ל ראב״ע רבי חביב אתה יותר מאב ואם שהן מביאין וכו'. נענה ר״ע ואמר רבי חביבים יסורים. וא״ל ר״א לתלמידיו סמכוני. ישב לו ר״א. אמר לו. אמור עקיבא. א״ל הרי הוא אומר (מ״ב כ״א) בן שנים עשר שנה מנשה במלכו. וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים. ואומר (משלי כ״ה) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה. וכי עלה על דעתך שחזקיה למד תורה לכל ישראל. ולמנשה בנו לא למד. אלא כל תלמוד שלימדו. וכל עמל שעמל בו לא הועילו אלא יסורים. שנ' (ד״ה ב' ל״ג) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. ויאסרהו וגו' ויכנע מאד וישיבהו ירושלים למלכותו. הא למדנו שחביבין יסורים. רמ״א הרי הוא אומר ואהבת וגו' בכל לבבך כאברהם. שנ' כי ידעתיו וגו'. ובכל נפשך כיצחק שעקד עצמו ע״ג המזבח. ובכל מאדך. הוי מודה לו כיעקב שאמר קטנתי מכל החסדים ועתה הייתי לשני מחנות:על לבבך. מכאן היה ר' יאשיהו אומר צריך להשביע את יצרו. שכך אתה מוצא בכל הצדיקים. באברהם. הוא אומר הרמתי ידי וגו'. בבעז. וגאלתיך אנכי חי ה'. בדוד. הוא אומר (ש״א כ״ו) ויאמר חי ה' כי אם ה' יגפנו או וגו'. באלישע. הוא אומר (מ״ב ה') חי ה' אשר עמדתי לפניו וגו':ושננתם. עיין רש״י. וכה״א אמר לחכמה אחתי את. ואומר קשרם על לבך ואומר חציך שנונים ואומר כחצים ביד גבור וגו' ואומר אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו וגו'. ד״א ושננתם. אלו בשינון. ואין קדש לי והיה כי יביאך בשינון. ואין עשרת הדברות בשינון:ודברת בם. עיין רש״י. שלא יהיה משאך ומתנך אלא בהם שלא תתערב בהם דברים אחרים ושלא תאמר למדתי חכמת ישראל. אלך ואלמוד חכמת האומות ת״ל ללכת בהם. ולא לפטור מתוכם. וכה״א יהיו לך לבדך ואין לזר אתך. בהתהלכך תנחה אותך. בעה״ז. בשכבך תשמור עליך. בשעת מיתה. והקיצות לימות המשיח. היא תשיחך. לעה״ב:ובשכבך כו'. וכבר היה ר' ישמעאל מוטה ודורש וראב״ע זקוף הגיע זמן ק״ש נזקף ר״י והיטה ר״א א״ל ר״י מה זה אלעזר א״ל ישמעאל אומרים לאחד מפני מה זקנך מגודל א״ל יהא כנגד המשחיתים (כ״ה גי' רש״י. והרשב״א בארבע שיטות מוחק מלת יהא ופי' שלכן מגדלו יותר מן הצורך כנגד המשחיתים גם פאת הזקן והוא מגדלו להוציא מלבן של צדוקים) אתה עשית כדברי ב״ש ואני עשיתי כדברי ב״ה. ד״א שלא יקבע הדבר חובה שב״ש אומרים בערב כל אדם יטו וכו'.וקשרתם. אלו בקשירה ואין ויאמר ועשרת הדברות בקשירה. אבל קדש והיה כי יביאך בקשירה:וקשרתם לאות וגו' כרך א' של ארבע טוטפות. וטוטפות הוא ארבע. או נעשה ד' כיסים של ד' טוטפות ת״ל וקשרתם לאות וגו' כיס א' וכו':על ידך. בגובה של יד. או אינו אלא ידך ממש. הואיל ואמרה תורה תן תפילין על הראש ותן תפילין על היד מה תפילין של ראש בגובה וכו'. ר״א אומר הואיל וכתיב לך לאות ולא לאחרים לאות. ר' יצחק אומר הואיל וכתיב והיו הדברים האלה על לבבך. דבר שכנגד לבך. (מנחות ד' ל״ז) ד״א על ידך. זה שמאל. או אינו אלא של ימין. אעפ״י שאין ראיה לדבר זכר לדבר. ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות וגו' הא למדת שאין יד אלא שמאל. ר' נתן אומר וקשרתם וכתבתם. מה כתיבה בימין אף קשירה בימין. רי״א מצינו שאף ימין נקרא יד שנא' וירא יוסף כי ישית וגו'. ומת״ל ידך להביא הגידם שיהא נותן בימין:וקשרתם וגו'. והיו לטטפת וגו'. של יד ביד ושל ראש בראש. מכאן אמרו של יד תחילה בנתינה. ושל ראש תחלה בחליצה:בין עיניך. בגובה של ראש. או אינו אלא כמשמעו. הואיל ואמרה תורה תן תפילין ביד ותן תפילין בראש. מה יד מקום שהוא ראוי ליטמא בנגעים. אף בראש מקום וכו':וכתבתם. כתב שלם. מכאן אמרו כתב לאלפין עיינין ולעיינין אלפין. לביתין כפין. ולכפין כו'. לגמלין צדי״ן. לצד״ין כו'. כתבה שלא כדין. או שכתבה כשירה וכו'. הרי אלו יגנוזו:וכתבתם. שומע אני ע״ג אבנים נאמר כאן כתב ונאמר להלן כתב. מה כתב האמור להלן על הספר ובדיו אף כאן וכו' ואעפ״י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי וגו' ואני כתב על הספר בדיו:על מזוזות ביתך ובשעריך. שומע אני שתי מזוזות ת״ל בשניה מזוזות. אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט דר״י ורי״א אינו צריך הה״א ולקחו מן הדם ונתנו וגו' זה בנה אב כ״מ שנאמ' מזוזות א' עד שיפרוט לך שתי מזוזות:ביתך. על ימין ובכניסה. או אינו אלא ביציאה ת״ל ביתך דרך ביאתך:ובשעריך. שומע אני שערי בתים והלולים ורפת ומתבן ובית הבקר וכו' ת״ל ביתך. מה ביתך מקום כבוד וכו'. יכול שאני מרבה את בית הלשכות והעזרות ת״ל ביתיך מה ביתך חול אף כל שהיא חול. מכאן אמרו הלשכות הפתוחות לקודש תוכן קודש וכו':חביבין ישראל שסיבבן הקב״ה במצות. תפילין בראש ובזרוע מזוזה בפתחיהם. ציצית על ד' כנפות כסותך. ועליהם אמר דוד שבע ביום הללתיך נכנס למרחץ כו'. משל למלך שאמר לאשתו. התקשטי בכל תכשיטך כדי שתהא רצויה לי. כך אמר הקב״ה לישראל הוו מצויינים במצות כדי שתהיו רצוים לפני וכה״א יפה את רעיתי כתרצה. יפה את. שאת רצויה לי:
