פסוק א:וזאת המצוה וגו'. תניא, ר' יהודה אומר, סומא פטור מכל המצות שבתורה, דאמר קרא וזאת המצוה החקים והמשפטים, כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחקים, וכל שאינו במשפטים אינו במצות וחקים .
(ב"ק פ"ז א')
פסוק ד:שמע ישראל. א"ר יהושע בן קרחה, למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ עול מצות .
(ברכות י"ג א')
פסוק ד:שמע ישראל. ת"ר, ק"ש נאמרת בכל לשון, דא"ק שמע, בכל לשון שאתה שומע .
(ברכות י"ג א')
פסוק ד:שמע ישראל. תניא, ר' מאיר אומר, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, עד כאן צריכה כונת הלב .
(שם שם ב')
פסוק ד:שמע ישראל. ת"ר, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, זו ק"ש של רבי יהודה הנשיא .
(שם שם)
פסוק ד:שמע ישראל. א"ר אילא משמיה דרב, אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ונאנס בשינה יצא .
(שם שם)
פסוק ד:שמע ישראל. הקורא את שמע צריך להשמיע לאזניו, שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד .
(שם ט"ו א')
פסוק ד:שמע ישראל. תניא, נאמר כאן שמע ישראל ונאמר להלן (פ' תבא) הסכת ושמע ישראל, מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת, מכאן שהקורא את שמע צריך שיכוין את לבו .
(שם ט"ז א')
פסוק ד:שמע ישראל. תניא, אנשי יריחו היו כורכין את שמע ולא מיחו בידם חכמים, היכי הוו עבדי, א"ר יהודה שהיו אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין .
(פסחים נ"ו א')
פסוק ד:שמע ישראל ה'. ת"ר, חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל מזכירין את השם לאחר שתי תיבות שנאמר שמע ישראל ה', ומלאכי השרת מזכירין לאחר שלש תיבות כדכתיב (ישעי' ז') קדוש קדוש קדוש ה' .
(חולין צ"א ב')
פסוק ד:ה' אלהינו. תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולין בהן, אנכי ה' אלהיך – שמע ישראל ה' אלהינו .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ה)
פסוק ד:ה' אחד. תניא, אמר להם הקב"ה לישראל, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר ה' אחד, אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר (דה"א י"ז) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ .
(ברכות ו' א')
פסוק ד:ה' אחד. תניא, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד – זה הוא מלכות .
(ר"ה ל"ב ב')
פסוק ד:ה' אחד. תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולין בהן, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני – ה' אחד .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ה)
פסוק ד:ה' אחד. תניא, עבדים פטורין מק"ש, שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, מי שאין לו אלא אדון אחד, יצא עבד שיש לו אדון אחר .
(שם שם פ"ג ה"ג)
פסוק ד:ה' אחד. מכאן שהקב"ה נקרא אחד .
(ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א)
פסוק ה:ואהבת. תנא, ואהבת את ה' אלהיך, שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו באמונה ודבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו פלוני שלמד תורה כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו .
(יומא פ"ו א')
פסוק ה:ואהבת וגו'. תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולין בהן, לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא – ואהבת את ה' אלהיך, מאן דרחים מלכא לא משתבע בשמיה ומשקר .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ה)
פסוק ה:ואהבת את ה'. ולהלן הוא אומר (פ' י"ג) את ה' אלהיך תירא, הא כיצד, עשה מאהבה ועשה מיראה, עשה מאהבה – שאם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא , ועשה מיראה, שאם באת לבעט – דע שאתה ירא ואין ירא בועט .
(ירושלמי סוטה פ"ה ה"ה)
פסוק ה:בכל לבבך. מהו בכל לבבך, בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע .
(ברכות נ"ד א')
פסוק ה:ובכל נפשך. אפילו הוא נוטל את נפשך, מכאן אמרו, חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה .
(שם שם)
פסוק ה:ובכל מאדך. מהו בכל מאדך – בכל ממונך, דבר אחר בכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו .
(שם שם)
פסוק ה:ובכל מאדך. תניא, ר' אליעזר אומר, אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר בכל מאדך .
(ברכות ס"א ב')
פסוק ו:והיו. ת"ר, והיו [בהווייתם יהיו] שלא יקרא למפרע .
(שם י"ג א')
פסוק ו:והיו. תניא, והיו בהווייתם יהיו, מכאן שתפילין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית .
(מגילה ט' א')
פסוק ו:היום על לבבך. תניא, אנשי יריחו היו כורכין את שמע ולא מיחו בידם חכמים, היכי הוו עבדי, אמר רבא שהיו אומרים היום על לבבך, דמשמע היום על לבבך ולא למחר על לבבך .
(פסחים נ"ו א')
פסוק ו:על לבבך. מלמד שאחר כונת הלב הדברים אמורים, מכאן שהקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא .
(ברכות ט"ו א')
פסוק ז:ושננתם. אמר רב ספרא משום רבי יהושע בן חנניא, מאי דכתיב ושננתם אל תקרא ושננתם אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא .
(קדושין ל' א')
פסוק ז:ושננתם. ת"ר, ושננתם שיהיו ד"ת מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד שנא' (משלי ז׳:ד׳) אמור לחכמה אחותי את וגו' .
(קדושין ל' א')
פסוק ז:ושננתם לבניך. אלו תלמידיך, וכן באלישע הוא אומר (מלכים ב ב׳:ג׳) ויצאו בני הנביאים, וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היו, אלא מכאן לתלמידים שקרויים בנים, וכן אתה מוצא בחזקיהו שלמד לישראל וקראם בנים שנאמר (דברי הימים ב כ״ט:י״א) בני עתה אל תשלו [ספרי].
פסוק ז:ודברת בם. ת"ר, ודברת בם – בם ולא בתפלה .
(יומא י"ט ב')
פסוק ז:ודברת בם. אמר רבא, השח שיחת חולין עובר בעשה, שנאמר ודברת בם, בם ולא בדברים אחרים .
(יומא י"ט ב')
פסוק ז:ודברת בם. תניא, ר' אחא אומר, ודברת בם, עשה אותם קבע ולא עראי .
(שם שם)
פסוק ז:ודברת בם. הקורא את שמע, שואל בשלום מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, מנלן, אמר רב יוסף, דאמר קרא ודברת בם, מכאן שיש לך רשות לדבר בם [ירוש' ברכות פ"ב ה"א].
פסוק ז:ודברת בם. ת"ר, ק"ש נאמרת בכל לשון, דכתיב ודברת בם [בכל לשון שאתה מדבר] .
(ירושלמי סוטה פ"ז ה"א)
פסוק ז:בשבתך בביתך וגו'. ת"ר, בשבתך בביתך – פרט לעוסק במצוה, ובלכתך בדרך פרט לחתן, מאי משמע, אמר רב פפא, בשבת דידך ובלכת דידך הוא דמחייבת, אבל דמצוה פטירת .
(ברכות י"א א')
פסוק ז:ובלכתך בדרך. בית הלל אומרים, כל אדם קורא ק"ש כדרכו, עומד וקורא, יושב וקורא, ומטה וקורא, הולך בדרך וקורא, עושה מלאכתו וקורא, שנא' ובלכתך בדרך .
(שם י' ב')
פסוק ז:ובשכבך ובקומך. מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, תנא היכי קאי דקתני מאימתי, ותו, מאי שנא דקתני דערבית ברישא ליתני דשחרית ברישא, תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך .
(שם ב' א')
פסוק ז:ובשכבך ובקומך. מהו בשכבך ובקומך, בשעה שבני ארם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים .
(שם י' ב')
פסוק ז:ובשכבך ובקומך. תניא, מפני מה קורין שתי פרשיות אלו בכל יום, א"ר סימון מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ה)
פסוק ח:וקשרתם. תניא, כשהוא מניח תפילין מניח של יד תחלה, דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך .
(מנחות ל"ו א')
פסוק ח:וקשרתם. תנא רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא, ס"ת תפילין ומזוזות שכתבם צדוקי כותי נכרי עבד אשת קטן ומומר פסולין, שנאמר וקשרתם וכתבתם, כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה .
(שם מ"ב ב')
פסוק ח:וקשרתם וגו'. כל פסוק זה הובא ונתבאר לפנינו סוף פ' בא בפרשת תפילין.
פסוק ח:על ידך. ת"ר, ידך זו שמאל, או אינו אלא ימין, ת"ל (ישעיהו מ״ח:י״ג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, רבי נתן אומר, אין צריך, הרי הוא אומר וקשרתם וכתבתם, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל .
(מנחות ל"ז א')
פסוק ח:לטטפת בין עיניך. תניא, כשהוא חולץ חולץ של ראש תחלה ואח"כ של יד, דכתיב והיו לטטפת בין עיניך – כל זמן שבין עיניך יהיו שתים .
(מנחות ל"ו א')
פסוק ט:וכתבתם. תנא רבי אושעיא קמיה דרבא, וכתבתם – הכל בכתב ואפילו צוואות .
(ברכות ט"ו ב')
פסוק ט:וכתבתם. שתהא כתיבה תמה, שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן ועייני"ן אלפי"ן , ביתי"ן כפי"ן וכפי"ן ביתי"ן, גמי"ן צדי"ן וצדי"ן גמי"ן דלתי"ן רישי"ן ורישי"ן דלתי"ן, ההי"ן חתי"ן וחתי"ן ההי"ן, ווי"ן יודי"ן יודי"ן ווי"ן, זייני"ן נוני"ן ונוני"ן זייני"ן, טיתי"ן פיפי"ן ופיפי"ן טיתי"ן, כפופי"ן פשוטי"ן ופשוטי"ן כפופי"ן, ממי"ן סמכי"ן וסמכי"ן ממי"ן, סתומין פתוחין ופחותין סתומין, פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה .
(שבת ק"ג ב')
פסוק ט:וכתבתם. תניא, מזוזה מצוה להניחה בתחלת שליש העליון, דאמר קרא וקשרתם וכתבתם, מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה .
(מנחות ל"ג א')
פסוק ט:וכתבתם. ת"ר, יכול יכתבנה על גבי אבנים תלמוד לומר וכתבתם שתהא כתיבה תמה .
(מנחות ל"ד א')
פסוק ט:וכתבתם. ת"ר, יכול יכתבנה על האבנים, נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן (פ' תצא) וכתב לה ספר, מה להלן על ספר אף כאן על הספר .
(שם שם)
פסוק ט:וכתבתם. אמר רב ששת, כל שאין לו מזוזה בפתחו עובר בשני עשין, וכתבתם וכתבתם .
(שם מ"ד א')
פסוק ט:על מזזות. תניא, בית שאין לו אלא פצים אחד פטור ממזוזה, מאי טעמא, מזזות כתיב .
(שם ל"ד א')
פסוק ט:על מזזות. שומע אני מעוט מזוזות שתים, כשהוא אומר מזוזות בפרשה שניה (פ' עקב) שאין ת"ל, הוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט, מעטו הכתוב למזוזה אחת .
(שם שם)
פסוק ט:על מזזות ביתך. תניא, ביתך – ביתך המיוחד לך, פרט לבית התבן ולבית הבקר ולבית העצים ולבית האוצרות שפטורין מן המזוזה .
(יומא י"א א')
פסוק ט:על מזזות ביתך. יכול אף בית שער אכסדרה ומרפסת, ת"ל בית, מה בית מיוחד לדירה אף כל המיוחדין לדירה, פרט לאלו שאין מיוחדין לדירה .
(יומא י"א ב')
פסוק ט:על מזזות ביתך. יכול ביתך ולא ביתה ולא בתיהם ולהוציא בית האשה ובית השותפין, ת"ל (פ' עקב) למען ירבו ימיכם, וכי הני בעו חיי והני לא בעו חיי .
(שם שם)
פסוק ט:על מזזות ביתך. יכול אף בית הבסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה, ת"ל בית, מה בית העשוי לכבוד, יצאו אלו שאינן עשויין לכבוד .
(שם שם)
פסוק ט:על מזזות ביתך. יכול אף הר הבית והלשכות והעזרות, ת"ל בית, מה בית שהוא חול, יצאו אלו שהן קודש .
(שם שם)
פסוק ט:על מזזות ביתך, תניא, בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה, מאי טעמא, בית כתיב בה .
(סוכה ג' ב')
פסוק ט:על מזזות ביתך. תניא, ביתך – ביאתך מן הימין, מאי תלמודא, אמר רבה, דרך ביאתך מן הימין, דכי עקר אינש כרעיה, דימינא עקר ברישא .
(מנחות ל"ד א')
פסוק ט:על מזזות ביתך. תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולות בהן, לא תחמוד בית רעך – וכתבתם על מזזות ביתך – ביתך ולא בית חברך .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ה)
פסוק ט:על מזזות ביתך. תניא, נשים ועבדים וקטנים חייבים במזוזה, דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך [ירושלמי ברכות פ"ג ה"ג]
פסוק ט:על מזזות ביתך. בית שכורה פטורה מן המזוזה דכתיב על מזוזות ביתך ביתך ולא השכורה [תוס' ע"ז כ"א א'].
פסוק ט:ובשעריך. תניא, בשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ושמן חייבין במזוזה .
(יומא י"א א')
פסוק יא:מלאים כל טוב. אמר ר' ירמי' בר אבא אמר רב, מאי דכתיב ובתים מלאים כל טוב זה קותלי דחזירי, מלמד שאפילו דברים טמאים הותרו להם .
(חולין י"ז א')
פסוק יג:את ה' אלהיך תירא, את – לרבות תלמידי חכמים .
(פסחים כ"ב א')
פסוק יג:את ה' אלהיך תירא. [הרי זו אזהרה למוציא שם שמים לבטלה] .
(תמורה ד' א')
פסוק יג:ובשמו תשבע. מבעי ליה לשבועת אמת .
(תמורה ג' ב')
פסוק טז:לא תנסו את ה'. מכאן דאסור לנסות להקב"ה .
(תענית ט' א')
פסוק יח:ועשית הישר והטוב. אע"פ דקרקע הנשום לבעל חוב מדינא לא מיהדר בכסף, אפ"ה משום ועשית הישר והטוב אמור רבנן דתיהדר .
(ב"מ ט"ז ב')
פסוק יח:ועשית הישר והטוב. אמרי נהרדעי, האי מאן דאחזיק ארעא ביני אחי ביני שותפי, מסלקינן ליה משום דינא דבר מצרא, משום שנאמר ועשית הישר והטוב .
(שם ק"ח א')
פסוק יח:ועשית הישר והטוב, תניא, מפני מה נקרא ספר משנה תורה ספר הישר, משום דכתיב ביה ועשית הישר והטוב בעיני ה' .
(ע"ז כ"ה א')
פסוק כ:מה העדת וגו', עיין מש"כ בפ' בא בפ' והיה כי יאמרו אליכם בניכם (י"ב כ"ו).