פסוק ג:ושמרת לעשות. והנה אצוך שתשמור אשר ייטב לך:
פסוק ג:ארץ זבת חלב. דבק עם לרשתה והנה הוא רחוק ממנו או יהיה חסר בי״ת כמו הנמצא בית ה':
פסוק ד:ומה שהעתיקו קדמונינו ז״ל על ק״ש הוא האמת ואין צורך לחפש דע כי זה השם הנכבד הוא שם העצם ואם כן מה טעם לאמרו פעם שנית והתשובה כי אדם שם עצם ושם מקרה שאיננו כן ואם הוא נקרא מעצם האדמה וכן זה והעד השם שהוא סמוך אל צבאות או העיקר הוא אלהינו ונכפל כמו כן לומר אחד והטעם לבדו וראיות עד אין חקר יש כי השם אחד והפסוק שאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד על מחשבות בני אדם והנכון בעיני שהוא דבק עם מלך כי כן כתוב והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' מלך אחד ושמו אחד כטעם כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה והנה כל העולם ידברו שפה אחת על כן יהיה שם ה' אחד:
פסוק ה:ואהבת. ואחר שאין לנו אלוה אחר רק הוא לבדו חייב אתה שתאהבנו כי אין לנו אלוה אחר:
פסוק ה:בכל לבבך ובכל נפשך. הלב הוא הדעת והוא כנוי לרוח המשכלת כי היא המרכב' הראשונה וכן חכם לב קונה לב:
פסוק ה:נפשך. היא הרוח שבגוף והיא המתאו' וכחה נראה בכבד:
פסוק ה:מאדך. מטעם מאד מאד והטעם לרוב אהוב אותו בכל מה שתוכל ותהיה אהבה גמורה בלב:
פסוק ו:והיו הדברים האלה. אמרו המכחשים על עשרת הדברות ועליהם נאמר וכתבתם על מזוזות ביתך והאמת כל המצות:
פסוק ז:ושננתם. מגזרת חץ שנון. וידוע איך ישונן החץ הנה נרא' כי עיקר כל האדם עבודת השם ועבודתו להכיר פעליו והמעתיקי' העתיקו שעת ק״ש וכלנו נסמוך עליהם:
פסוק ז:בשבתך. דבק עם ודברת בם:
פסוק ז:ובשכבך. לישן כי אין מצוה על הישן והנה ודברת בם בפה ובלב:
פסוק ח:וקשרתם לאות על ידך. מפורש:
פסוק ח:לטטפת. אין למלה הזאת ריע במקרא והמכחשים אמרו שהוא מגזרת והטף אל דרום וזה לא יתכן כי שרש הטף נטף וזה חסר נו״ן וכפול הטי״ת:
פסוק ט:וכתבתם. גם אמרו שהוא כמו קשרם ואחר שקבלו אבותינו האמת נעזוב אלה הבודאים מלבם:
פסוק יא:כל טוב. בשור״ק תחת חול״ם כי יתחלפו כי איננו סמוך:
פסוק יב:וטעם מבית עבדים. שלא היו לך ערים ובתים מלאים:
פסוק יג:תירא. שלא תעשו מצות לא תעשה:
פסוק יג:תעבוד. במצות עשה:
פסוק יג:ובשמו תשבע. לא בשם אלהים אחרים להקים דבר ולכרות ברית וכן תשבע כל לשון רק באמת והטעם שלא יהיה לך אלוה שתשבע בשמו רק שם השם לבדו. ע״כ כתוב אחריו לא תלכון אחרי אלהים אחרי' ולא תנסו:
פסוק טז:במסה. שם מקום הנזכר ויקרא שם המקום מסה ונפתח הבי״ת כמו וזבח וצלמונע בקרקר ויפקדם בטלאים ושם פירשתיו והטעם שאמרו היש השם בקרבנו ואם הוא נעבדנו רק אין לך צורך לבד שתשמור מצותיו ואם אתה תעשה הטוב בעיניו יעשה לך כל טוב ויהדוף את כל אויביך:
פסוק יט:להדוף. ה״א להדוף שורש והעד הדפו:
פסוק כ:מה העדות. הטעם למה זה העול עלינו בינות בני אדם ואמרת כי השם פדנו מבית עבדים והנה עשה לנו זאת הטובה והנה חייבים אנחנו ליראה את שמו כי כבר הכרנו כי הוא הטיב לנו ועוד ייטיב לנו להחיותנו כי מצותיו חיים הם למוצאיהם:
פסוק כה:וצדקה תהיה לנו. י״א מכאן רמז לשכר המצות לעוה״ב ולפי הפשט כי מדרך הצדקה חייבים אנחנו לשמור את רצונו כי הוא אדוננו והנכון בעיני כי כל הגוים יראו שאנחנו צדיקים בשמרנו מצותיו וחקיו שהם צדיקים כי כן כתוב:
