ברית הארץ

דרך חיים המתוקנת של אברהם, המגלה אחריות לשמירת הצדק והאמונה בארץ־ישראל, הארץ הקדושה, מזכה את אברהם במתנת הארץ בברית נצח מאת ד'; ערכו הכלל־עולמי של אברהם מקבל ביטוי במצוות ד' לצאת מחוגו הפרטי החוצה ולהתבונן על הכוכבים (ה). כמו הכוכבים, המשגיחים מלמעלה ונותנים את אורם המצומצם בתוך אפלת הלילה, כך ימשיך בית־ישראל – זרעו של אברהם – להאיר את ניצוצות אור האמונה בחשכת האנושות.

שייכותם של אברהם וזרעו לאו־ץ־ישראל נקבעת במצוות ד' על־ידי ברית מיוחדת שנכרתה בין ד' לאברהם והפכה את השייכות הזו לטבע פנימי. הברית קובעת כי גם אם תהיה גלות וישראל יגלו לארץ מרחקים, סוף כל סוף הם עתידים לשוב אל הארץ כשירידתם תרומם עוד יותר את דרך עלייתם, "וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל׃"(יד). במסגרת הברית נקבעו גם גבולות הארץ, גבולות טבעיים - מנהר מצרים ועד נהר פרת (יח).

במהלך הברית נופלת על אברהם תרדמה המלווה ב"אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה"(יב), ללמדנו שקיומה של הברית במשך הדורות רצוף משברים. פעמים שמשברים אלו מאיימים על עצם הקיום, ופעמים שהם מסתירים את הדרך; אולם סופה של הברית לנצח ולהתגבר על כל המכשולים.

בברית ראשונה זו, ברית הארץ, הנקבעת באישיותו המיוחדת של אברהם, אנו עולים לשלב גבוה יותר המבטיח את המשך הייעוד בדורות הבאים ומתוך כך מכין את ברית הדורות, ועל כך בפרק הבא.