אמר שאחר הדברי האלה היה דבר יי' אל אברם במראה הנבואה ואמר אליו אל תירא אברם שיקרך עון במה שהטבת לאנשי סדום ועמורה עם היותם רעים וחטאים כי אנכי מגן לך לשמרך מכל רע. ולא די שלא יגיעך עונש במה שעשית מזה אבל יהיה שכרך ממני הרבה מאד בשאעשיר אותך עושר גדול תחת מה שנתת למלך סדום לכבודי כדי שלא יאמר שהוא העשיר אותך. וכבר יורה שזה השכר הוא בקנינים כי כבר אמר אברם אל יי' על זה המאמר והנה בן ביתי יורש אותי. ועוד שאין ראוי שיבטיחהו הש' על שכר עולם הבא כי השכר ההוא הוא מחוייב שיגיע למי שראוי לו וימנע מהבלתי ראוי לו וענה אברם לש' ית' מה תתן לי מהקנינים. והנני הולך ערירי בלא בנים והממונה על ביתי הוא אליעזר שהוא מן דמשק והוא מן זרע כנען המקולל. ומפני זה לא יתכן שתגיע לי זאת הברכה בקניני' כי לא יהיה לי תועלת בה והלוקח תועלת בה הוא אליעזר שאינו ראוי לברכה. ובהיות הענין כן הנה לא יתכן שתיטב לי זאת ההטבה אשר יעדת אותי בה. ואמר עוד אברם אם היה שתטיב לי זאת ההטבה מהבצע לי בה והנה בן ביתי יורש אותי כי לא נתת לי זרע. והנה דבר יי' אליו לאמר שכבר יתן לו זרע ירשנו והוציא אותו החוצה במראה הנבואה להביט בשמי'. ואמ' אליו שכמו שלא יוכל לספור הכוכבים לרבוים כן זרעו יהיה באופן מהרבוי שלא יספרו מרוב והנה מספר הכוכבים לא היה נודע בימי אברהם. ולזה הראהו המדמה בעת הנבואה עניין רבוי הכוכבים למשל רבוי המופלג אשר ייעד אותו השם ית' שיהיה בזרעו. וכזה תמצא שראה יחזקאל בעת הנבואה שיהיה לגלגלי' קולות מצד שהיה מאמין מזה העניין כמו שזכר הרב המורה כי לא יחוייב שיהיו אצל הנביא כל הדעות האמתיות בענין סודות המציאות. והנה האמין אברם בשם יי' במה שהבטיחו מרבוי הזרע וחשב זאת ההטבה לש' ית' לצדקה ולמשפט כי הוא היה ראוי שישגיח בו הש' יתע' בזה האופן להיותו דבק בו. ואחר זה אמר אליו הש' ית' שהוא הוציאו מאור כשדים לתת לו ארץ כנען שיירשה זרעו ולפי שזה הייעוד לא יתקיים אם לא היה זרעו ראוי שישגיח בו השם יתעלה בזה האופן מההשגחה רצוני לומ' שיכלה הכנעני' מפניהם ויתן להם ארצם ירושה. שאל אברם בזה הייעוד אות. וכבר יתאר לך שלא יתקיים זה הייעוד לזרע אברם אם לא יהיו ראויים שתדבק בהם ההשגחה האלהית ממה שאמר באברם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וסוף המאמר למען הביא יי' על אברהם את אשר דבר עליו. הנה כבר העירנו בזה שהשם ית' יביא על אברהם את אשר דבר עליו באמצעות הפעולות הטובות אשר יעשם זרעו ולזה שאל אברהם אות מהש"י על ירושת הארץ ואמר ה' שהו' כורת עמו ברית שיקים לו זה הייעוד ולזה צוהו במראה הנבואה שיקח עגלה ועז ואיל כל אחד מהם בני שלש שנים ותור וגוזל ולקח לו אברם את כל אלה וחלק כל אחת מהם זולת העוף לשני חצאים ונתן כל אחד מהחלקי' נכח חבירו והעוף לא בתר אבל שם התור בפאה האחת והגוזל בפאה השנית כמו שסדרה התור' בדמיון זה בעולת בהמה שיהיו מנתחים אותה לנתחיה ולא יעשו כן בעולת העוף ונדמה לאברם במראה הנבואה שכבר ירד העוף הדורס על הבתרים ההם לאכלם להשחית הברית אשר היה כורת עם השם והפריח אותם אברם מעל הבתרי' והנה בעת שהגיעה זאת הנבוא' לאברם היה השמש קרוב לשקוע ונשתקע אברם בשינה וידמה מזה שזה העניין היה ביום שהיה אחר הלילה שנלחם בה אבר' עם המלכי' ההם. וזה כי הבקר אחר הלילה ההיא אכל עם מלכי צדק והשיב אחר זה למלך סדום כל השלל והשבי ואחר זה הוכרח אבר' לישן בערב מפני שלא ישן בלילה הקודם. ולולי זה הנה לא היה העת ההו' ראוי שיישן בו אבר'. וזה מה שלמדנו מהגבלת הזמן שהגביל בעת הנבואות האלו רוצה לומר כי למחרת המלחמה היתה זאת הנבואה סמוך לשקיעת החמה או נאמ' שבסבת השתקעו בשינה אז היה התבודדות שכלו מבין שאר כחו' הנפש ונפלה עליו אימה מזה המראה שראה וחשך גדול שיראה שיוחס מה שיראה מתוך הנבואה מתוך החשך מצד רב ההעלם וההסתר אשר יקרה בהשגח אשר לו באלו הדברים הנבואיים ולרוב המונעים אשר לו מההשגה הזאת תמצא הסבה שייוחס שיראה הנביא מה שיראה מהנבואה מתך החשך ואברם לא היה יודע אל מה היה משל רדת העיט על הפגרי' ואמר לו השם יתעלה שכבר הטיב לראות במה שראהו מזה וזה שכבר יהיה זרעו גר בארץ לא להם ויעבדו בהם ויענו אותם אנשי הארץ ההיא עד סו ת' שנים מעת היות לו זרע גר בארץ לא לוגרות מתמיד וזה היה יעקב כמו שקדם כי הוא ירד למצרי' בסוף ימיו ועמד שם י"ז שנה עד שמת ואין הרצון בזה שיהיו ימי העבדו' והענוי ת' שנה אבל יתמיד העבדו' עד סוף ת' שנה מעת הולד יעקב. וכבר תמצא אמרו בספר שפטי' ותשקט הארץ שמונים שנה שאין הרצון בו שיהיו ימי ההשקט שמונים שנה אבל היה ההשקט עד סוף שמונים שנה מעת התחלת השעבוד וכמוהו ימצאו רבים בספר שפטים כמו שביארנו שם. ויעד אותו הש"י שהוא יקח נקמתו מהגוי ההוא אשר יעבודו ואחרי כן יצאו בניו ברכוש גדול מתחת הגוי ההו'. והנה היה העיט משל לזה הגוי אשר יכסוף לטרף זרעו ויחשב להפר הברית אשר בין הש"י ובין אברה' והנה הודיע אותו הש"י שיקח נקמתו מהגוי ההוא לפי שזה היה כלי להשלים ישראל באמונ' האמתית ר"ל המכו' אשר הכה הש"י המצריים כי הכה אותם באלו המכות כדי שידעו ישראל כי הוא יי' כמו שיתבאר שם בג"ה. ובזה האופן התקרבו ישראל לעבדות השי"ת והיו ראוים לירושת הארץ ויעד אותו שבחייו לא יתחיל לבוא זה הרע לזרעו ואע"פ שכבר נולד יעקב קודם מיתת אברהם ושהדור הד' מהגולי' בארץ לא להם ישובו בארץ כנען ואז יירשוה כי לא ישלם להם זה האופן מהשגח' אשר בעבור' יענש ה' האמורי ושאר משפחות כנען עד העת ההיא. והנה כששקע השמש היה חשך גדול לאברם במראה הנבוא' וראה מתוך החשך שכבר עבר בין הבתרים האלה כבוד ה' בדמיון תנור עשן שיהיה בתוכו לפיד אש. וזהו משל לכרית' הברית או ראה כבוד יי' מתוך תנור עשן ולפיד אש עובר בין הגזרים האלה כטעם וירא מלאך יי' בלבת אש. ביום ההוא כרת יי' את אברם ברית לתת לזרעו כל ארץ משפחו' כנען. וזה כי הוא הודיעו שהו' יסבב עכ"פ שיהיה זרעו ראוי להשגיח בו בזה באופן מההשגח' והנרא' שאלו העשר' משפחו היו מבני כנען כי בירושת ארץ כנען היה זה היעוד. וכבר נחלקו ז"ל בב"ר בעניין קיני וקניזי וקדמוני ואמרו שהם אדום ומואב ובני עמון ושהם יהיו לבני ישראל לימו' המשיח. והנה התועלת המגיע מזה הספור בכללו' הוא להודיע שכבר נשבע הש"י לאברה' שירשו בניו את האר' עם שכב' פרסם זה בזה הספור ובזולתו ממה שינהג מנהגו מציאו' הנבוא' אם לא יאמין בה תפול התורה בכללה. ולזה דקדק בעתות הגעת זאת הנבואה והאריך בה לישב יותר בלבב אמתת זה הספור. והנה התועלות המגיעו' מזה הספור הם רבים:
פסוק א:
התועלת הראשון הוא במדות. והוא שאין ראוי לשלם להטיב לרעים אבל ראוי לשנאתם ולהרחיקם מצר פעלותיהם המגונות כטעם אמרו נבזה בעיניו נמאס וזה כי בזה האופן ילמדו האנשים להתרחק מהרעים ולא ימשכו אחר פעולותיהם המגונות והנה העיר אותנו בזה במה שאמר לאברם שלא יירא כי זה ממה שיורה שכבר היה ירא שלא ישיגהו עונש על מה שעש' ולא מצאנו לו דבר יתכן שיירא ממנו זולת הטבתו לרעים ההם והם אנשי סדום:
פסוק א:
התועלת השני הוא במדות. והוא שראוי שישתדל האדם שיהיה לו זרע לקיים המין. הלא תראה שאברם עם היותו שלם זה האופן מהשלמות אשר היה בו היה דואג על היותו הולך ערירי:
פסוק א:
התועלת השלישי הוא במדות. והוא שראוי שישתדל האדם שיוריש לבניו אחריו מה שאפשר לו ולא יקנא בהם אם ישלטו בכל עמלו אחריו. הלא תראה שאברהם היה דואג מקניניו אם לא יהיה לו זרע יירשם ונתפייס כאשר הודיעו השם יתעלה שזרעו יירשנו:
פסוק א:
התועלת הרביעי הוא בדעות. והוא ליישב בלבנו אמונת השגחה אשר תהיה בשם יתעלה בטובים עד שיעשה השם ית' מהפלאים מצד ההשגחה יחסה אברם למשפט ולדבר ראוי וזה כי ידוע מצד התורה כי יצחק נולד לאברם על צד הפלא ואברם יחס זה הענין לשם יתעלה לצדקה והוא מבואר מצד העיון שזאת ההשגחה היא דבקה בלי ספק בטובים הראויים לה ולזה יהיה המגיע ממנה לטובים מגיע על צד המשפט והיושר:
פסוק א:
התועלת הה' בדעות. והוא להודיע שהייעודים הטובים אשר ייעד השם יתעלה לנביא אשר לא יתקשר בהם זמן ולא מקום לא יתקיימו אם לא יהיו האנשים ההם אשר היתה עליהם הנבואה ראויים לזה הייעוד ולזה שאל אברם אות במה שייעד לו השם שיירש זרעו הארץ: