על מה נכרתה ברית בין הבתרים
ומה משמעותה לדורות?
א. מהי ברית בין הבתרים?
בהגדה של פסח נאמר:
ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא. שהקב"ה חישב את הקץ, לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. שנאמר: 'ויאמר לאברם: ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אתם, ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכש גדול' (בראשית טו, יג-יד).
משמע שברית בין הבתרים היא הגזירה "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אתם, ארבע מאות שנה", ואולי גם ההבטחה "ואחרי כן יצאו ברכש גדול". בין כך ובין כך לא מובן מדוע בתפילת "והוא רחום", הנאמרת בימים שני וחמישי, מבקשים אנו: "זכור והבט לברית בין הבתרים". ודאי איננו מבקשים "זכור והבט לגזירת 'ידע תדע כי גר יהיה זרעך'", שכן מה יש לבקש שד' יזכור את הגזירה, ועוד שהיא כבר התקיימה. גם ההבטחה "ואחרי כן יצאו ברכש גדול" כבר התקיימה, אם כן מה מבקשים אנו במילים "זכור והבט לברית בין הבתרים"?
ניתן לכאורה ליישב שהכוונה היא שכשם שד' הבטיח לאברהם אבינו שהוא יוציא את בני ישראל ממצרים והוא קיים את הבטחתו, כך אנו מבקשים שד' יוציאנו גם עכשיו מהגלות, כשם שאומרים בתחילת אותה תפילה: "הושיענו ד' אלקינו, וקבצנו מן הגוים" (תהלים קו, מז). אך כשמתבוננים בפרשת ברית בין הבתרים רואים שעל הגזירה "ידע תדע כי גר יהיה זרעך" וגם על ההבטחה "ואחרי כן יצאו ברכש גדול" לא נכרתה ברית בין הבתרים, אלא הן רק חלק מהדברים שנאמרו בפרשת ברית בין הבתרים!
מהי אם כן ברית בין הבתרים?
ברית בין הבתרים היא ההבטחה "לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת", כמו שמפורש בפסוק: "ביום ההוא כרת ד' את אברם ברית לאמר: לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת. את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני. ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים. ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי" (בראשית טו, יח-כא)!
וכן כתב רש"י על הפסוק "ויבתר אתם בתוך, ויתן איש בתרו לקראת רעהו" (שם, י):
ואין המקרא יוצא מידי פשוטו, לפי שהיה כורת עימו ברית לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ, כדכתיב: 'ביום ההוא כרת ד' את אברם ברית לאמר וגו'', ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה, כמה שנאמר להלן: 'העברים בין בתרי העגל' (ירמיהו לד, יט), אף כאן: 'תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים' (בראשית טו, יז), הוא שלוחו של שכינה, שהוא אש (עיין דברים ד, כד: "כי ד' אלקיך אש אכלה הוא". וכעין זה גם בדברים ט, ג).
וכן כתב הרמב"ן (שם, יב), וגם ביאר כיצד משתלבת הגזירה "ידע תדע כי גר יהיה זרעך וכו'" בברית: "כי כשהקב"ה כרת עימו ברית לתת הארץ לזרעו, אמר לו כמשייר במתנתו, שארבע גלויות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם… אם יחטאו לפניו. ואחרי כן הודיעו בבאור גלות אחרת שיגלו תחילה, שהיא גלות מצרים". והוסיף הרמב"ן (שם, יג): "וענין הכתוב: אף על פי שאני אומר לך: 'לזרעך נתתי את הארץ הזאת', ידע תדע כי טרם תתי אותה להם, יהיו גרים בארץ לא להם ארבע מאות שנה, וגם יעבדום וענו אותם". אם כן הגזירה "ידע תדע כי גר יהיה זרעך" היא רק שיור – הגבלה וצמצום – במתנה הנפלאה שנתן ד' לאברהם אבינו, היא ארץ ישראל, שלולי השיור היה משמע שארץ ישראל תהיה בידי אברהם וזרעו מיד משעת הברית, וגם שלעולם לא יגלו ממנה. לכן הודיע ד' לאברהם שאין הדבר כן, אלא שאף על פי שארץ ישראל תהיה שייכת לאברהם ולזרעו, מכל מקום הם יגלו ממנה למצרים, ואם יחטאו אחרי שישובו לארץ הם יגלו ממנה שוב.
הסבר זה מדויק בלשון ההגדה שאמרה: "שהקב"ה חישב את הקץ, לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים". דהיינו שהגזירה היא רק דבר שנאמר בברית בין הבתרים, אך היא אינה הברית עצמה.
מדוע אם כן הזכירה ההגדה רק את מה שנאמר בברית בין הבתרים "ידע תדע כי גר יהיה זרעך וגו'" ולא את הברית עצמה? והרי הברית עצמה חשובה יותר מהשיור שבה!
התשובה היא שההגדה עוסקת ביציאה ממצרים, ולכן היא מתייחסת רק להבטחת ד' לישראל שיוציאם ממצרים לאחר ארבע מאות שנה, כמו שאמר לאברהם אבינו, ואינה צריכה להוסיף את הברית עצמה, שבה פירט ד' את הגבולות שבני ישראל יכבשו. ועוד, שהגבולות והעמים שפורטו בברית בין הבתרים אינם מתייחסים לזמן עליית בני ישראל ממצרים, אלא לגאולה השלישית, כמו שכתב רש"י: "עשר אומות יש כאן, ולא נתן להם – בזמן יהושע כשעלו ממצרים – אלא שבעה גויים. והשלושה, והם אדום ומואב ועמון, עתידים להיות ירושה לעתיד". אם כן אין מקום להזכירם בסיפור יציאת מצרים.
יש לציין שלא רק בתפילת "והוא רחום", הנאמרת לכל היותר פעמיים בשבוע, מזכירים אנו את ברית בין הבתרים, אלא בכל בוקר מזכירים אנו ברית זו – בתחילת תפילת "הודו": "זכרו לעולם בריתו, דבר צוה לאלף דור, אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק, ויעמידה ליעקב לחק, לישראל ברית עולם. לאמר לך אתן ארץ כנען, חבל נחלתכם" שהסבירו המפרשים שהכוונה היא לברית בין הבתרים.
סיכום
ברית בין הבתרים היא הבטחת ד' לאברהם אבינו לתת לו את כל ארץ ישראל, מהנילוס ועד הפרת. הבטחה זו לא נאמרה כלפי הדור שיצא ממצרים, אלא לזמן הגאולה השלישית. על הבטחה זו נכרתה ברית כדי שהדבר לא יהיה תלוי במעשיהם הטובים של ישראל, אלא אפילו אם ח"ו יחטאו יזכו לקבלה, ועל כך אנו מתפללים בתפילת "והוא רחום": "זכור והבט לברית בין הבתרים".
ברית זו נכרתה כדרך כורתי ברית שמבתרים בהמה ועוברים בין בתריה כדי לבטא שהיא מוחלטת ואין ממנה חזרה.
באותו מעמד של ברית בין הבתרים גם הודיע ד' לאברהם שזרעו יגלה מארץ ישראל, אך הוא ישוב אליה.
כמו כן רמז ד' לאברהם אבינו על גלויות נוספות שעלולים בני ישראל לגלות אם יחטאו. אך בסופו של דבר אומות העולם שישעבדו את בני ישראל יכלו ויפלו בגיהנם, ואילו בני ישראל ישארו קיימים לעולם, ינחלו את ארץ ישראל ויזכו למלכות מלך המשיח.
[ועיין בהרחבה במאמר בשם זה בספרי "הדר התורה" בראשית]