היה דבר ה׳ אל אברהם במחזה. רמז כי הנבואה היתה מאברהם עד חגי זכריה מלאכי ורמוזים בר״ת מחז״ה וה׳ הנוספת רומזת על הנבואה. ספר קדמון כ״י. ולי הדל אפשר לרמוז במ״ש פ״ק דמגילה מ״ח נביאים וז׳ נביאות היו בישראל וזהו שהוצרכה נבואתם לדורות אבל כמה וכמה נביאים היו שלא היתה נבואתם לדורות וזה רמז היה דבר ה׳ נבואה לאברהם ונמשכה במ״ח נביאים וז׳ נביאות וזה שכתוב במח״ז. ה׳ רומזת לנבואה. וזהו לאמר שהוצרכה נבואתם לאמר לדורות:
פסוק י:
ואת הצפור לא בתר. פירש״י ז״ל אלו ישראל שנמשלו ליונה וא״ה לבהמות. הקשה רבינו ישעיה ז״ל דבישראל נמי כתיב ואתנה צאני צאן מרעיתי עכ״ד ואפשר דשאני התם ודכוותיה דכביכול הוא הרועה שלנו ואנחנו צאן מרעיתו וזה חשיבות ישראל. ואם אל סודו תדרוש קח לך בשמים ראש כי צא גימטריא הויה אדני ן׳ ש״ב ובמ״א הארכתי בס״ד:
פסוק יב:
והנה אימה חשכה גדולה. דרשו רז״ל על ד׳ גליות וכתב רבינו אפרים ז״ל בפירושו כ״י גדולה קרי ביה ד׳ גולה שהם ד׳ גליות עכ״ד ואפשר לומר ד׳ גולה היא השכינה הנקראת ד׳ שהשכינה עמהם וכ״י היא גולה עמהם נופלת כמש״ה סוכת דוד הנופלת עליו בעבור ישראל ואתא לנחומיה לאאע״ה שהשכינה עמם ועמה יפקון כמ״ש בזהר הקדוש: