פסוק ב:וידבר משה אל ראש המטות. נסמכה פרשת נדרים לפרשת המועדים, לומר שלא ימשך אדם ביום טוב אחר האכילה והשתיה לומר שזו היא שמחת יום טוב, כי והיית אך שמח כתיב, אכין ורקין מיעוטים, ובפרט בזמן החורבן, כדי שלא ישכח חרבן בית המקדש, שנאמר אם אשכחך ירושלים וגו', ועוד שי"ט נקראים מקראי קדש, מזומנין מקדש, כמ"ש בזוהר שישראל מזמנין אותם, אשר תקראו אותם, אתם כתיב, ומזמנין אותם לקדושה, לא לאכילה יתירה אלא אכילה שיש בה עבודת השי"ת, כי אפילו שיאכל בשר, כמו שאמרו אין שמחה אלא בבשר, אין שמחה אלא ביין, הוא לומר אכילה שיש בה שמחה בעבודת השי"ת, שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה, לא שימשך אחר אכילה שמתוך כך ישכח השי"ת, שנאמר ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים, ואומר אל תפנו אל האלילים, אל תפנו אל מדעתכם, ואם יראה שמתוך אכילה ושתיה יצרו תוקפו, ידור, כאמרם נדרים סייג לפרישות. ואמר נדרים ולא שבועות, לפי שהנדר חל על המצות, מה שאין כן בשבועות. וסוף הפרשה שעברה אמר ויאמר משה אל בני ישראל את כל אשר צוה ה' אמר ויאמר בלשון אמירה בלשון רכה, לפי שהיא צווי על המועדות יקבלו ממנו, אבל כאן שהוא צווי על הפרישות, אמר וידבר בלשון קושי, כדי שיקבלו הגזור עליהם. ואמר אל ראשי, לפי שהן נכשלים בזה וצריכין להזהירם הם הראשים, לפי שדעתם זחה עליהם מחמת עשרם ומריבוי האכילה, אבל שאר העם מחמת אכילתם אין דעתם זחה עליהם, אדרבא האכילה מזיקתם, כאמרם כל ימי עני רעים אפילו שבתות וימים טובים, כי שינוי וסת תחלת חולי, אבל האזהרה היא לראשי העם, שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל דייני ישראל. לבני ישראל, שבנין ישראל הוא על ידיהם. לאמר, לאמרם, כמו את ה' האמרת היום. עוד לאמר, שיאמרו זה הדבר, הדבור של נדרים שיאמרו אותו בכל עת שיצרו תוקפו:
פסוק ג:איש כי ידור נדר. מי שהוא איש וכובש את יצרו ידור. ואמר כי ידור, לומר שלא יהא רגיל בנדרים אלא לצורך כמ"ש לה', כמו עת לעשות לה', משום סייג. או השבע שבועה וגו', אע"פ שהשבועה אינה חלה על המצוה עכ"ז לא יחל דברו, ולא שבועה בלבד אלא ג"כ אם קבל עליו על דבר שהוא מותר והוא אסרו עליו ונוהג בו איסור, לא שהוא נוהג בו בטעות שהוא חושב שהוא אסור מתחלתו, אלא שיודע שהוא מותר והוא אסרו עליו, זהו לאסור איסר, ולא מבעיא זה אלא אפילו דבור בעלמא לא יחל כמ"ש בפרק איזהו נשך, הנושא ונותן בדברים חזר בו הרי זה מקטני אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו, ולא מבעיא זה אלא אפילו הדבור שיצא בלא כוונה, בכל אלו לא יחל דברו, כי שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב, זהו לא יחל דברו, לא יעשה דברו חולין, כי ישראל קדש, שנאמר קדש ישראל לה', והיוצא מפיו ג"כ קדש, ומה שהוא קדש לא יעשנו חול, כי העושה מהקדש חול עונשו גדול. וכתב ריקאנטי ז"ל כבר ידעת כי האדם נבנה בצורה העליונה וכל אחד מאיבריו הוא ענף מהאילן העליון, הפה שברא הקב"ה באדם, לא בראו רק לספר שבחו וגדלו, והוא כלי מוכן להשתמש בו מלך הכבוד, והוא אומרו תהלת ה' ידבר פי, ולפיכך כל היוצא מפיו יעשה, והנה המקיים נדרו פותח הפה העליון לדבר טובה על ישראל, וההפך בהפך, ע"כ. וקבלו רז"ל לא יחל, הוא אינו מיחל אבל אחרים מיחלים לו, וזהו בדברי הרשות, אבל בדברי מצוה נאמר נדרי לה' אשלם, ובשבועה הוא אומר נשבעתי ואקיימה, ואפילו בדברי הרשות אין לו לעשות התרה שהרי ר"י בן לוי לא זכה ליכנס לגן עדן בחיים אלא לפי שלא עשה התרה לשבועתו מעולם אלא היה מקיימם. וכבר ארז"ל היתר נדרים פורחים באויר ואין להם על מה שיסמוכו. ומי שחזר בו והתיר נדרו, דומה כמו אשה שדעתה קלה והיא הפכפכת, לזה סמך לו ואשה כי תדור וגו'. ואמרו ז"ל שרמז כאן באומרו ראשי המטות, שהפרת נדרים ביחיד מומחה, ואם אין מומחה מפירין שלשה הדיוטות. שאומרו קודם ראשי, רמז על המומחה. לבני ישראל, רמז על ג' הדיוטות. לבני, ב'. ישראל, ג'. עוד מאותיות משה, "מומחה "שיפר "הנדר. עוד "מפירין "שלשה "הדיוטות. ועכ"ז קיום הנדר הוא יותר טוב, שנאמר זה הדבר, זה הדבור לא תשנהו:
פסוק ד:ואשה כי תדור נדר בבית אביה בנעוריה. אם היא אשה אינה נערה, כי קודם שתביא סימנים היא קטנה, ואחר שתביא סימנים הרי היא נערה ו' חדשים, ואח"כ תצא מנערות לבגרות, וזו נקראת אשה, פירוש גדולה, כ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות אישות. א"כ איך אמר כאן ואשה, קרא אותה אשה ואח"כ קורא אותה נערה, שאמר בנעוריה. אלא אמר בנעוריה, לומר שמשטות עשתה כן, שאשה נדרנית בניה מתים, כמו שארז"ל בעון נדרים בנים מתים, וכן אם בשעה שקדשה אמר ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת, שאומר אי אפשי באשה נדרנית. לזה אמר ואשה כי תדור בתמיה אשה יש לה דעת לידור, זה אינו אלא מרוח שטות, זהו בנעוריה. נערה, בגימ' השוטה. בנעוריה, בגימ' והיא שוטה. וכתב ריקאנטי ז"ל, אמרו קצת מן המקובלים האחרונים, שאיש שנודר סופו להתגלגל באשה נדרנית, זהו איש כי ידור וסמיך ליה ואשה כי תדור, ויצטרכו אביה ובעלה להפר נדריה, מדה כנגד מדה, ולזה נתכוונו רז"ל אי אפשי באשה נדרנית, כי היה זכר ונתחלף בנקבה. ועוד אמרו בעון נדרים אשתו של אדם מתה, שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. ואם הוא חטא, אשתו מה חטאה, אלא רמז לשני דברים, כי הוא לקח האם מעל הבנים ולפיכך אשתו ובניו מתים. ועוד שאשתו אפשר שהיתה זכר נדרן ולא קיים ועכשיו נזדווג עם נדרן ואינו בדין שיתקיימו שניהם כאחד, נדחה האחד מפני השני. ואם קבלה נקבל, ע"כ:
פסוק ד:ואשה כי תדור נדר. אמרה כנסת ישראל כתבת בתורה שאשה שנדרה, אביה בעודה ברשותו מפר נדרים, ואם נכנסה לרשות בעלה, הבעל מפר נדריה שנאמר ואם ביום שמוע אישה וגו' והפר וגו', ואתה אבינו, שנא' כי אתה אבינו, ואתה אישנו שנאמר וארשתיך לי באמונה וגו' ואומר והיה ביום ההוא תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי, לפי שהבעל הוא שם ע"ז, ואומר והסירותי את שמות הבעלים מפיה וגו'. האשה לפי שרשות אחרים עליה אמר וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה, ואומר אשה הפרם וה' יסלח לה, אנו שקבלנו עול הגלות של ע' אומות עאכ"ו שתסלח לנו אע"פ שעשינו כמה עבירות. זהו ואסרה אסר, שעשינו כמה איסורים. בבית אביה, בבית שני. בנעוריה, זה בית ראשון, והזכירו באחרונה, לפי שהיה בו ע"ז ג"ע ושפיכות דמים, ובבית שני לא היה בו כי אם שנאת חנם, עכ"ז בנעוריה, הנער כל מה שעושה אפילו שעשה איזה רע הוא חביב על אביו ועל אמו כמ"ש כי נער ישראל ואוהבהו. לזה אמר ואסרה איסר בבית אביה, ואסרה, בבית ראשון, איסר, בבית שני. לזה אב ובעל, אב כנגד בית ראשון, ובעל כנגד בית שני שהיו נכנעים תחת עול הרומיים. זהו ואם היו תהיה, א"כ ראוי שלא תביט למעשינו ותגאלנו, ואם יש עליך שבועה כאותה מימרא דרבה בר בר חנה דאמר ליה ההוא טייעא תא אחוי לך הר סיני, חזאי דהדרא ליה עקרבי, ושמעתי בת קול שאומרת אוי שנשבעתי ומי יפר לי, כי אתאי לקמייהו דרבנן אמרו כל אבא חמרא וכל בר בר (חנה) סיכסא (פירוש שוטה) היה לך לומר מופר לך מופר לך, והוא היה סובר דלמא אשבועתא דמבול, ורבנן אי אשבועתא דמבול לא הוה אמר אוי. א"כ מ"י שהיא הבינה ומי יפר, כי כתבת לא יחל, הוא אינו מיחל אבל אחרים מיחלים לו, הרי משה כשעשו העגל אמר ויחל משה ארז"ל ויחל מלמד שכביכול התיר לו נדרו, כתיב הכא ויחל וכתיב התם לא יחל דברו כו'. וכן יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה ס"ת למפרע הוא לו יחל, והוא הוא הבינה, שנאמר הוא אלהינו, שהבינה נקראת אלהינו, כמאמר הזוהר, ובא הרמז למפרע לפי שעולה ממטה למעלה:
