פסוק ב:לבני ישראל. מכאן שבני ישראל עוברים בבל יחל ואין העובדי כוכבים עוברים בבל יחל .
(ספרי זוטא)
פסוק ב:זה הדבר. תניא, זה הדבר. החכם מתיר והבעל מיפר, מכאן א"ר יוחנן, חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם לא אמר כלום .
(נדרים ע"ח א׳)
פסוק ב:זה הדבר. תניא, נאמר כאן זה הדבר ונאמר בשחוטי חוץ זה הדבר (פ׳ אחרי) מה שחוטי חוץ אהרן ובניו וכל ישראל אף פרשת נדרים אהרן ובניו וכל ישראל , למאי הלכתא – להכשיר שלשה הדיוטות , והא ראשי המטות כתיב, ההיא ביחיד מומחה .
(נדרים ע"ח א׳)
פסוק ב:זה הדבר. אמר ליה רבא זוטי לרב אשי, אימא וה הדבר דראשי המטות לא יהא נוהג אלא בדור זה , אמר ליה יליף זה זה משחוטי חוץ .
(ב"ב ק"כ ב׳)
פסוק ב:זה הדבר. תניא, יכול לפי שמצינו שהשוה הכתוב הקטן כגדול לזדון שבועה ולאיסור ולבל יחל , לפיכך יהא חייב על הקדשו קרבן, ת"ל זה הדבר .
(נדה מ"ו ב׳)
פסוק ב:זה הדבר וגו׳. תניא, יכול יפתחו לאדם בכבוד המקום , ת"ל זה הדבר אשר צוה ה' וגו', תלה הכתוב שיתירו נדרים, ואם אתה אומר כן, נמצאת עוקר פרשת נדרים מן התורה .
(ירושלמי נדרים פ"ט ה"א)
פסוק ג:איש כי ידר נדר. תניא, איש להוציא את הקטן, שומע אני להוציא אף בן י"ב שנה ויום אחד, הרי אני דן, נאמר כאן נדר ונאמר בנזירות נדר (פ׳ נשא) מה להלן כי יפליא אף כאן כי יפליא, מכאן אמרו בן י"ג שנה ויום אחד נדריו קיימין, בן י"ב שנה ויום אחד נדריו נבדקין [ספרי].
פסוק ג:כי ידר נדר. מה ת"ל נדר, ללמד שכנויי נדרים כנדרים .
(ירושלמי נדרים פ"א ה"א)
פסוק ג:כי ידר נדר לה׳. כי ידר נדר – אינו אסור עד שידור בדבר הנדור, לאפוקי בכור דדבר האסור הוא, לה׳ – לרבות המתפיס בחטאת ואשם .
(נדרים י"ג א')
פסוק ג:נדר לה׳. ואלו נדרים מותרין , האומר הרי זה עלי כבשר חזיר, כעבודת כוכבים, כנבילות וטריפות כשקצים ורמשים וכו', דאמר קרא כי ידר נדר לה' – עד שידור בדבר הנדור .
(שם י"ד א׳)
פסוק ג:נדר לה׳. מלמד שהנדרים חלין אפילו לבטל את המצוה, כיצד, אמר קונם סוכה שאני עושה, לולב שאני נוטל, תפילין שאני מניח, אסור בהן .
(שם ט"ז ב׳)
פסוק ג:נדר לה'. מלמד שאין אדם אוסר עליו אלא דבר שהוא לה׳ .
(ירושלמי נדרים פ"ב ה"א)
פסוק ג:או השבע שבועה. מה ת"ל שבועה, מלמד שכנויי שבועות כשבועות .
(שם פ"א ה"א)
פסוק ג:לאסר אסר. תניא, איזה הוא איסור האמור בתורה , אמר הריני שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו, כיום שמת בו רבו, כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם, ביום שראיתי את ירושלים בחרבנה .
(נדרים י"ב א׳)
פסוק ג:לאסר אסר. תניא, נדר שאמר בלשון שבועה ושבועה שאמר בלשון נדר, ר׳ יוסי פתר לה מן הדא, לאסר איסר, בין הרי הוא עלי ובין הרי אני עליו – אסור .
(ירושלמי נדרים פ"א ה"א)
פסוק ג:לאסר אסר. תניא, יכול אפילו נשבע לאכול נבילות וטריפות שקצים ורמשים קורא אני עליו ככל היוצא מפיו יעשה, ת"ל לאסר איסר, לאסור המותר ולא להתיר האסור [ספרי].
פסוק ג:לאסר אסר וגו׳. מהו לאסר איסר, כמה דאת אמר (ירמיהו מ׳:א׳) והוא אסור בזיקים .
(ירושלמי נדרים פ"ט ה"א)
פסוק ג:על נפשו. במי שנפשו קנויה לו, יצא עבד שאין נפשו קנויה לו .
(נזיר ס"ב ב׳)
פסוק ג:לא יחל דברו. אמר רב יהודה אמר שמואל, רמז להתרת נדרים מן התורה, דכתיב לא יחל דברו, הוא אינו מיחל, אבל אחרים מחלין לו .
(חגיגה י׳ א׳)
פסוק ג:לא יחל דברו. האומר קונם שאני ישן שאני מדבר שאני מהלך, וכן האומר לאשתו קונם שאיני משמשך, הרי זה בלא יחל דברו .
(נדרים י"ד ב׳)
פסוק ג:לא יחל דברו. תניא, דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנאמר לא יחל דברו .
(שם ט"ו א׳)
פסוק ג:לא יחל דברו. אמר רב גידל אמר רב, מניין שאין נשבעין לעבור על המצות, ת"ל לא יחל דברו, דברו לא יחל אבל מיחל הוא לחפצי שמים .
(שם ט"ז ב׳)
פסוק ג:לא יחל דברו. מכאן שאין החכם מתיר נדרי עצמו .
(נדרים פ"א ב׳)
פסוק ג:לא יחל דברו. מכאן לחכם שאין מתיר אא"כ חל הנדר .
(שם צ׳ א׳)
פסוק ג:לא יחל דברו. הנזיר שעבר על נזירותו לוקה על לא יחל דברו .
(נזיר ל"ח ב׳)
פסוק ג:לא יחל דברו. קונמות עובר בלא יחל דברו .
(שבועות כ׳ ב׳)
פסוק ג:לא יחל דברו. כי אחא רבין א"ר יוחנן, אכלתי ולא אכלתי – שקר, אוכל ולא אוכל – עובר בלא יחל דברו .
(שם כ"א א׳)
פסוק ג:לא יחל דברו. תניא. מניין לארבעה מיני נדרים [זירוזין, הבאי, שגגות, אונסין] שאע"פ שהם מותרין אסור לאדם להיות נודר בהן על מנת לבטלן, ת"ל לא יחל דברו, לא יעשה דבריו חולין .
(תוספתא פ"ד דנדרים)
פסוק ג:ככל היצא. מכאן לידות נדרים שהן כנדרים .
(נדרים ג׳ ב׳)
פסוק ג:ככל היצא. מכאן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו .
(ירושלמי נדרים פ"א ה"א)
פסוק ג:היצא מפיו. תניא, רבי ישמעאל אומר, מניין שאין נשבעין לעבור על המצות, ת"ל ככל היוצא מפיו – ולא היוצא מפי שמים .
(שם פ"ב ה"ב)
פסוק ג:היצא מפיו. אין לי אלא שהוציא בפיו, קיבל עליו נדר ושבועה בלבו מניין, ת"ל לאסר אסר על נפשו [ספרי].
פסוק ד:ואשה. מקיש אשה לאיש. מה איש עובר על בל יחל ועל בל תאחר אף אשה עוברת על בל יחל ועל בל תאחר .
(שם)
פסוק ד:ואשה. שומע אני משתבגר ת"ל בנעוריה, יכול אפילו קטנה ת"ל אשה, הא כיצד, יצאה מכלל קטנה ולכלל בוגרת לא באה, מכאן אמרו, בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין .
(שם)
פסוק ד:ואסרה אסר. אין איסר אלא לשון שבועה, וכן הוא אומר (פ׳ י"א) ואסרה איסר על נפשה בשבועה .
(שם)
פסוק ד:בבית אביה בנעוריה. זו שכל נעוריה בבית אביה, יצאה אלמנה וגרושה מן הנשואין שאין כל נעוריה בבית אביה [ספרי].
פסוק ה:ושמע. להוציא את החרש .
(שם)
פסוק ה:ושמע אביה. אין לי אלא ששמע בעצמו, השמיעוהו אחרים מניין ת"ל (פ' ט') ביום שמעו .
(שם)
פסוק ה:את נדרה. נדרה בנזיר וסבור שנדרה בקרבן נדרה מתאנים וסבור שנדרה מענבים, יחזור ויפר, דכתיב ושמע אביה את נדרה, עד שידע איזה נדר נדרה .
(נדרים פי"א מ"ה וברע"ב)
פסוק ה:ותחריש לה. שיהא מתכוין לה, שאם נדרה בתו ואמר סבור אני שנדרה אשתי, הרי זה יחזור ויפר, שנאמר והחריש לה, שיהא מהכוין לה [ספרי].
פסוק ה:וקמו כל נדריה וגו׳. שומע אני שאם נדרה וקיים וחזר והפר יהיה מופר, ת"ל יקום, מגיד הכתוב שאם קיים שעה אחת אינו רשאי להפר .
(שם)
פסוק ו:כי הניא אביה. נדרה וחזרה ואמרה יודעת אני שכל נדרים שהיה אבא שומע היה מיפר, יכול יהיה מופר, ת"ל כי הניא אביה, אם הפר מופר ואם לאו אינו מופר [ספרי].
פסוק ו:כי הניא אביה אתה. נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו , נדרה בתו וסבור שנדרה אשתו, הרי זה יחזור ויפר, דכתיב יניא אותה – אותה דוקא .
(נדרים פ"ו ב׳)
פסוק ו:כי הניא אביה אתה. האומר לאפטרופוס כל נדרים שתהא בתי נודרת מכאן ועד שאבא ממקום פלוני הפר לה, והפר לה, יכול יהיו מופרין, ת"ל כי הניא אביה אותה, אם הפר אביה מופר, ואם לאו אינו מופר [ספרי].
פסוק ז:ואם היו תהיה לאיש. במה אנן קיימין, אם בנשואה הרי כבר כתיב (פ׳ י"א) ואם בית אישה נדרה, ואם בפנויה הרי כבר כתיב (פ' ד') ואשה כי תדר נדר לה׳, מה ת"ל אם היו תהיה לאיש ונדריה עליה, זו נערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה .
(ירושלמי נדרים פ"י ה"א)
פסוק ז:ואם היו תהיה לאיש וגו'. נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה, דאמר קרא ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה, מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה .
(נדרים ס"ז א׳)
פסוק ז:ואם היו תהיה לאיש וגו׳. מת הבעל נתרוקנה רשות לאב, דאמר קרא ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה, מקיש קודמי הויה שניה לקודמי הויה ראשונה, מה קודמי הויה ראשונה אב מיפר לחודיה, אף קודמי הויה שניה אב מיפר לחודיה .
(נדרים ע׳ א׳)
פסוק ז:ונדריה עליה. נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום נתארסה בו ביום אפילו למאה, אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה, מנלן דארוס אחרון מיפר נדרים שנראו לארוס ראשון, דאמר קרא ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה – נדרים שהיו עליה כבר, ודילמא הני מילי נדרים שלא נראו לארוס ראשון – עליה קרא יתירה הוא .
(שם ע"א א׳)
פסוק ז:ונדריה עליה. לרבות את הנדרים שבאו בידה מבית אביה .
(ירושלמי נדרים פ"י ה"א)
פסוק ז:או מבטא שפתיה. אמר אביי, מבטא – שבועה, דכתיב ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה, ואלו שבועה לא קאמר, במאי אסרה עצמה – בשבועה .
(שבועות כ׳ א׳)
פסוק ח:ושמע אישה. פרט לאשת חרש .
(נדרים ע"ג א׳)
פסוק ט:ביום שמע. מלמד שהפרת נדרים כל היום, והא כתיב (פ׳ ט"ו) מיום אל יום אצטריך, דאי כתב ביום שמוע הו"א ביום אין בלילה לא, כתב מיום אל יום דהוי מעל"ע, ואפילו בלילה מפירין .
(נדרים ע"ו ב׳)
פסוק ט:יניא אותה. למד בבעל שהנאה היא הפרה ולמד שעשה חרישה ביום שמעו כיום נדר [ספרי].
פסוק י:ונדר אלמנה וגרושה. מה ת"ל והלא מוצאה מכלל אב ומכלל בעל, אלא הרי שמסרה האב לשלוחי הבעל ונתאלמנה או נתגרשה בדרך, בא הכתוב ללמדך שכיון שיצאה שעה אחת מרשות האב שוב אינו יכול להפר .
(יבמות פ"ז ב׳)
פסוק י:ונדר אלמנה וגרושה. כיצד , פנויה שאמרה הריני נזירה לאחר ל׳ יום, אע"פ שנשאת בתוך ל' אינו יכול להפר, נשואה שאמרה הריני נזירה לאחר ל׳ יום והפר לה, אע"פ שנתאלמנה או נתגרשה בתוך ל' הרי זה מופר .
(נדרים פ"ט א׳)
פסוק י:ונדר אלמנה וגרושה. תניא, אלמנה וגרושה שאמרה הריני נזירה לכשאנשא ונשאת לא יפר, אשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ונתגרשה יפר, דכתיב ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה, עד שיהא איסורי נדר בשעת אלמנות וגירושין .
(שם שם)
פסוק י:ונדר אלמנה וגרושה. אלמנה וגרושה מן הנשואין, או אינו אלא מן האירוסין, הרי אני דן, הואיל ובוגרת אין אביה מיפר נדריה ואלמנה אין אביה מיפר נדריה, מה בוגרת שיצאה מרשות אביה אף אלמנה וגרושה שיצאה מרשות אביה [ספרי].
פסוק יא:ואם בית אישה נדרה. מלמד שאין הבעל מיפר בקודמין .
(נדרים ס"ז ב׳)
פסוק יא:ואם בית אישה נדרה. באשה נשואה אמרו, או אינו אלא באשה ארוסה, כשהוא אומר (פ׳ ז׳) ואם היו תהיה לאיש – הרי ארוסה אמורה [ספרי].
פסוק יא:ואם בית אישה נדרה. אין לי אלא לישראל, אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מניין, ת"ל ואם בית אישה נדרה – מכל מקום .
(שם)
פסוק יג:אישה הפרם. האומר לאשתו הרי זה גיטך חוץ מהפרת נדריך מהו, מי אמרינן בנשואין הא לא שייר, או דילמא אישה הפרם כתיב, תיקו .
(גיטין פ"ה א׳)
פסוק יג:וה׳ יסלח לה. ת"ר, באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר , וכשהיה ר׳ עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה, אמר, ומה מי שנתכוין לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה וסליחה, המתכוין לבשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה .
(נזיר כ"ג א׳)
פסוק יד:וכל נדר. וכל – לרבות אפילו רק אמרה פלפל שאני טועמת, קלוסקין שאני טועמת .
(ירושלמי נדרים פי"א ה"ב)
פסוק יד:לענות נפש. וכי נדרים שאין בהם ענוי. נפש אינו מפיר, והא תניא, בין איש לאשתו (פ' י"ז) מלמד שהבעל מיפר נדרים שבינו לבינה, אמרי, נדרי ענוי נפש מיפר בין לעצמו בין לאחרים, ושאין בהם ענוי נפש – לעצמו מיפר, לאחרים אינו מיפרע .
(נדרים ע"ז ב׳)
פסוק יד:לענות נפש. מילתא דאתיא לידי ענוי, לרבות רחיצה, דכי לא רחצה אתיא לידי ענוי .
(שם פ' ב')
פסוק יד:אישה יקימנו וגו׳. האומר לאפטרופוס, כל נדרים שתהא אשתי נודרת מכאן ועד שאבא ממקום פלוני הפר לה והפיר לה, יכול יהיו מופרין, ת"ל אישה יקימנו ואישה יפירנו .
(שם ע"ב ב׳)
פסוק יד:אישה יקימנו וגו׳. האומר לאשתו כל הנדרים שתדורי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני הרי הן מופרין לא אמר כלום, דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו, את שבא לכלל היקם בא לכלל הפר ואת שאינו בא לכלל היקם לא בא לכלל הפר .
(שם ע"ה א׳)
פסוק יד:אישה יקימנו וגו׳. אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת [קיים לתאנים או הפר לתאנים אינו קיים ואינו מופר לענבים], דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו, מקיש הקמה להפרה, מה הפרה מה שהפר הפר ומה שלא הפר לא הפר אף הקמה מה שקיים קיים ומה שלא קיים לא קיים .
(נדרים פ"ז ב׳)
פסוק טו:ואם החרש. בשותק על מנת למיקט הכתוב מדבר , או אינו אלא בשותק על מנת לקיים, כשהוא אומר כי החריש לה, הרי בשותק ע"מ לקיים מדבר, הא מה אני מקיים ואם החרש יחריש לה אישה – בשותק ע"מ למיקט .
(שם ע"ט א׳)
פסוק טו:מיום אל יום. מלמד שמפירין נדרים גם בלילה .
(שם ע"ו ב׳)
פסוק טז:אחרי שמעו. מהו אחרי שמעו – אחרי קיומו את הנדר, או אינו אלא אחרי שמעו כמשמעו, כשהוא אומר כי החריש לה ביום שמעו – הרי שמעו אמור, הא מה אני מקיים אחרי שמעו – אחרי קיומו את הנדר [ספרי].
פסוק טז:ונשא את עונה. מגיד הכתוב שהוא נכנס תחתיה לעון, והלא דברים ק"ו, ומה מדת פורעניות מועטת הגורם תקלה לחבירו נכנס תחתיו, ק"ו למדת הטובה שהיא מרובה [ספרי].
פסוק יז:בין איש לאשתו. מלמד שהבעל מיפר נדרים שבינו לבינה .
(נדרים ס"ח א׳)
פסוק יז:בין איש לאשתו וגו'. תנא דבי ר' ישמעאל, בין איש לאשתו בין אב לבתו, מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה .
(שם שם)
פסוק יז:בין איש לאשתו וגו׳. בין איש לאשתו בין אב לבתו, מקיש את האב לבעל ואת הבעל לאב בכל המדות שאמרנו [ספרי].
פסוק יז:בין אב לבתו. בין איש לאשתו בין אב לבתו, מה הבעל אינו מיפר אלא נדרים שיש בהן ענוי נפש ונדרים שבינו לבינה אף האב אין מיפר אלא נדרים שיש בהן ענוי נפש ונדרים שבינו לבינה .
(ירושלמי נדרים פי"א ה"א)
פסוק יז:בנעריה בית אביה. האב זכאי בבתו בכסף קדושיה ובמציאתה ובמעשה ידיה, דכתיב בנעוריה בית אביה – כל שבח נעורים לאביה .
(כתובות מ"ו ב׳)
פסוק יז:בנעריה בית אביה. האב זכאי בבתו בהפרת נדריה, דכתיב בנעוריה בית אביה .
(כתובות מ"ז א׳)
פסוק יז:בנעריה בית אביה. מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל, דאמר קרא בנעוריה בית אביה .
(נדרים ע׳ א')