תנ"ך על הפרק - במדבר ל - האם טוב לנדור? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

במדבר ל

147 / 929
היום

הפרק

פרשת נדרים

וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה׃אִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽיהוָ֗ה אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכָל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃וְאִשָּׁ֕ה כִּֽי־תִדֹּ֥ר נֶ֖דֶר לַיהוָ֑ה וְאָסְרָ֥ה אִסָּ֛ר בְּבֵ֥ית אָבִ֖יהָ בִּנְעֻרֶֽיהָ׃וְשָׁמַ֨ע אָבִ֜יהָ אֶת־נִדְרָ֗הּ וֶֽאֱסָרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר אָֽסְרָ֣ה עַל־נַפְשָׁ֔הּ וְהֶחֱרִ֥ישׁ לָ֖הּ אָבִ֑יהָ וְקָ֙מוּ֙ כָּל־נְדָרֶ֔יהָ וְכָל־אִסָּ֛ר אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם׃וְאִם־הֵנִ֨יא אָבִ֣יהָ אֹתָהּ֮ בְּי֣וֹם שָׁמְעוֹ֒ כָּל־נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛יהָ אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ לֹ֣א יָק֑וּם וַֽיהוָה֙ יִֽסְלַח־לָ֔הּ כִּי־הֵנִ֥יא אָבִ֖יהָ אֹתָֽהּ׃וְאִם־הָי֤וֹ תִֽהְיֶה֙ לְאִ֔ישׁ וּנְדָרֶ֖יהָ עָלֶ֑יהָ א֚וֹ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָסְרָ֖ה עַל־נַפְשָֽׁהּ׃וְשָׁמַ֥ע אִישָׁ֛הּ בְּי֥וֹם שָׁמְע֖וֹ וְהֶחֱרִ֣ישׁ לָ֑הּ וְקָ֣מוּ נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛הָ אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֻֽמוּ׃וְ֠אִם בְּי֨וֹם שְׁמֹ֣עַ אִישָׁהּ֮ יָנִ֣יא אוֹתָהּ֒ וְהֵפֵ֗ר אֶת־נִדְרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יהָ וְאֵת֙ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָסְרָ֖ה עַל־נַפְשָׁ֑הּ וַיהוָ֖ה יִֽסְלַֽח־לָֽהּ׃וְנֵ֥דֶר אַלְמָנָ֖ה וּגְרוּשָׁ֑ה כֹּ֛ל אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָק֥וּם עָלֶֽיהָ׃וְאִם־בֵּ֥ית אִישָׁ֖הּ נָדָ֑רָה אֽוֹ־אָסְרָ֥ה אִסָּ֛ר עַל־נַפְשָׁ֖הּ בִּשְׁבֻעָֽה׃וְשָׁמַ֤ע אִישָׁהּ֙ וְהֶחֱרִ֣שׁ לָ֔הּ לֹ֥א הֵנִ֖יא אֹתָ֑הּ וְקָ֙מוּ֙ כָּל־נְדָרֶ֔יהָ וְכָל־אִסָּ֛ר אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם׃וְאִם־הָפֵר֩ יָפֵ֨ר אֹתָ֥ם ׀ אִישָׁהּ֮ בְּי֣וֹם שָׁמְעוֹ֒ כָּל־מוֹצָ֨א שְׂפָתֶ֧יהָ לִנְדָרֶ֛יהָ וּלְאִסַּ֥ר נַפְשָׁ֖הּ לֹ֣א יָק֑וּם אִישָׁ֣הּ הֲפֵרָ֔ם וַיהוָ֖ה יִֽסְלַֽח־לָֽהּ׃כָּל־נֵ֛דֶר וְכָל־שְׁבֻעַ֥ת אִסָּ֖ר לְעַנֹּ֣ת נָ֑פֶשׁ אִישָׁ֥הּ יְקִימֶ֖נּוּ וְאִישָׁ֥הּ יְפֵרֶֽנּוּ׃וְאִם־הַחֲרֵשׁ֩ יַחֲרִ֨ישׁ לָ֥הּ אִישָׁהּ֮ מִיּ֣וֹם אֶל־יוֹם֒ וְהֵקִים֙ אֶת־כָּל־נְדָרֶ֔יהָ א֥וֹ אֶת־כָּל־אֱסָרֶ֖יהָ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֑יהָ הֵקִ֣ים אֹתָ֔ם כִּי־הֶחֱרִ֥שׁ לָ֖הּ בְּי֥וֹם שָׁמְעֽוֹ׃וְאִם־הָפֵ֥ר יָפֵ֛ר אֹתָ֖ם אַחֲרֵ֣י שָׁמְע֑וֹ וְנָשָׂ֖א אֶת־עֲוֺנָֽהּ׃אֵ֣לֶּה הַֽחֻקִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִשְׁתּ֑וֹ בֵּֽין־אָ֣ב לְבִתּ֔וֹ בִּנְעֻרֶ֖יהָ בֵּ֥ית אָבִֽיהָ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

האם טוב לנדור?

פרקנו מתחיל במלים:

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר: זה הדבר אשר צוה ד':
איש כי ידֹר נדר לד', או השבע שבועה לאסֹר אִסָר על נפשו, לא יחל דברו, ככל היֹצא מפיו יעשה.

יש לשאול: האם טוב לנדור?

א. דברי הרמב"ם

כתב הרמב"ם בהלכות נדרים פרק יג הלכות כג-כד-כה:

מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו - הרי זה זריז ומשובח. כיצד? כגון מי שהיה זולל, ואסר עליו הבשר שנה או שתים, או מי שהיה שוגה ביין, ואסר היין על עצמו זמן מרובה, או אסר השכרות לעולם, וכן מי שהיה רודף שלמונים ונבהל להון, ואסר על עצמו המתנות או הניית אנשי מדינה זו, וכן מי שהיה מתגאה ביופיו, ונדר בנזיר וכיוצא בנדרים אלו, כולן דרך עבודה לשם הם, ובנדרים אלו וכיוצא בהן אמרו חכמים: 'נדרים סייג לפרישות'.
ואף על פי שהן עבודה (לשם) לא ירבה אדם בנדרי איסור, ולא ירגיל עצמו בהם, אלא יפרוש מדברים שראוי לפרוש מהן בלא נדר.
אמרו חכמים: 'כל הנודר כאילו בנה במה'. ואם עבר ונדר מצוה להשאל על נדרו, כדי שלא יהא מכשול לפניו. במה דברים אמורים? בנדרי איסר, אבל נדרי הקדש מצוה לקיימן. ולא ישאל עליהן אלא מדוחק שנאמר: 'נדרי לד' אשלם'.

אם כן באופן כללי ראוי שלא לנדור, אלא רק במקרים שהוא חיב.

ב. המניעים השונים לנדר

ה"כלי יקר" (בפסוק ג) פירט את המניעים השונים לנדרים, ומדוע אמרו חכמים: "כל הנודר כאילו בנה במה", ודייק מהפסוקים אלו נדרים הם חיוביים ואלו שליליים:

איש כי ידור נדר לד' - שני מיני נדרים הם. כי הנודר בכעסו לאסור על עצמו איזה דבר - נדר זה אינו לד'. ודוקא 'איש כי ידור', כשהוא איש - מיושב בדעתו - קרינן ביה: 'האדם בשבועה' (שבועות כו ע"א), והוא הנודר לד'. אבל הנודר בכעסו, מאחר ש'כעס בחיק כסילים ינוח' (קהלת ז, ט), אם כן אינו איש, ונמשל כבהמה.
וחז"ל (נדרים כב ע"א) סיפרו בגנות הנודר, ואמרו שהנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו הקריב עליה. וכדמות ראיה לדבריהם כי רש"י פירש: נאמר כאן: 'זה הדבר', ונאמר בשחוטי חוץ: 'זה הדבר' וכו'. ואומר אני: דון מינה ומינה: מה להלן במה, אף כאן במה. כי שחוטי חוץ היינו המקריב בבמה, אף 'זה הדבר' הנאמר כאן בנודר, מדבר במקריב בבמה, כי הנודר דומה כאילו בנה במה. וטעמו של דבר הוא שירדה התורה לסוף דעת הנודר, כי הוא אוסר על עצמו מה שכל העולם נוהגין בו היתר, מסתמא רום לבבו השיאו, שמכל העדה יבדל, והוציא את עצמו מן הכלל. ובדרך זה מצינו בלשון חז"ל (חגיגה כב ע"א) שלא יהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו. כי כל זה דרך גאה וגאון, כמו שאמרו חז"ל (סוטה ד ע"ב): 'כל מי שיש בו גסות הרוח כאילו בנה במה, שנאמר: 'חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא', אל תקרי בַמֶה אלא בָמָה' (ישעיה ב, כב). מה ענין הגס רוח אל הבונה במה? אלא ודאי שמצד גסות רוחו הוא בונה במה לעצמו כאמור.
וכן במה לשון גבוה, ואותו דרך גאה וגאון המצוי בבונה במה, מצוי גם בנודר, כי מסתמא כוונתו כדי שיהיה מוחזק בחסיד ופרוש.
אך יש מקום לומר נודר בכעסו יוכיח, כי מסתמא בכעסו לא נתכוון לשם יוהרא, וצריך אתה לחלק בין נודר מתוך יישוב הדעת, ובין הנודר בכעסו. ובמה תדע איפוא אם זה הנודר דומה לבונה במה, או לא. כי אם נדר בכעסו, ודאי אינו דומה לבונה במה. על זה אמרו: 'והמקיימו כאילו הקריב עליה'. נתן סימן מובהק על זה כי כל מה שהאדם עושה מתוך כעס, מסתמא כשוך חמתו הוא בא לידי חרטה ואינו מקיימו, אלא הולך אל החכם שיתיר לו. על כן אמר אם הוא נודר ואינו מקיימו, אלא נשאל על נדרו, ודאי בכעסו נדר ומתחרט, ואז אינו דומה כאילו בנה במה. וכמו שאמרו חז"ל: 'אשר נשבעתי באפי וגו' - באפי נשבעתי וחזרתי, כשוך האף והחימה' (חגיגה י ע"א). אבל המקיימו ואינו בא לידי חרטה ואינו נשאל עליו, סופו מוכיח שמתוך יישוב הדעת נדר. וחשדה אותו התורה שרום לבבו הביאו לידי מדה זו שלקח את עצמו לצד אחר, על כן הוא דומה כאילו הקריב עליה, כי הקיום הוא גמר דעתו, כמו שהקרבה תכלית בנין הבמה.
וזהו שמסיק שם (בנדרים): אמר שמואל: כל הנודר נקרא רשע. מאי קרא? שנאמר: 'כי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא' (דברים כג, כג), וילפינן 'חדלה' 'חדלה'. כתיב: 'וכי תחדל', וכתיב התם: 'שם רשעים חדלו רוגז' (איוב ג טז). ונראה לומר דון מינה ומינה: מה להלן בחדלת הרוגז משתעי, אף כאן בחדלת הרוגז. כי אינו נקרא רשע, כי אם באופן זה שכבר חדל רוגזו, ואף על פי כן הוא עומד בנדרו ואינו נשאל עליו, אגלאי מילתא למפרע שלא מתוך כעס נדר, כי כבר נשתהא כשיעור זמן חדלת הרוגז, ועל זה אמר: 'שם רשעים'. רצה לומר: הוא נקרא רשע כשחדל הרוגז ואינו נשאל עליו, ואם כן ודאי מתוך יישוב הדעת נדר, כדי לבנות במה לעצמו. על כן המקיימו נקרא רשע, כי דרך גאה וגאון לו. ואני מוסיף עוד גזירה שוה לילף חדלה זו מן 'חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב', מה להלן במה אף כאן במה. וזה שאמר כאן: 'איש כי ידור נדר לד'' כשהוא איש בנדרו, ושפוי בדעתו, ומתוך יישוב הדעת נדר, עליו אמר דרך הודעה: 'ככל היוצא מפיו יעשה', כי אין סופו לבוא לידי חרטה. אבל הנודר מתוך כעס - ההוא אמר ולא יעשה, כי סופו להיות נשאל עליו כשוך חמתו. ואומר 'נדר לד' למעט שלא ידור לשם יוהרא לבנות במה לעצמו אלא לשם ד' ידור.

לפי ה"כלי יקר" יכולות להיות שלש סיבות לנדר: מתוך כעס, מתוך גאוה, ולשם שמים.

הנודר מתוך כעס - מן הסתם ינסה להתיר את נדרו ברגע שתתישב דעתו.

הנודר מתוך גאוה - לא ינסה להתיר את נדרו, ועליו אמרו חז"ל: "הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו הקריב עליה".

הנודר לשם שמים - נדרו רצוי.

יהי רצון שלא נכעס ולא נתגאה, ונעשה את כל מעשינו לשם שמים.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך