פסוק ב:וירא את ישראל. מה ראה, ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים זה כנגד זה, אמר ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה .
(ב"ב פ׳ א׳)
פסוק ג:שתום העין. תניא, א"ר יוחנן, בלעם סומא באחת מעיניו היה, שנאמר. ונאם הגבר שתום העין .
(סנהדרין ק"ה א׳)
פסוק ד:נפל וגלוי עינים. א"ר יוחנן, בלעם קוסם באמתו היה, כתיב הכא נופל וגלוי עינים וכתיב התם (אסתר ז') והנה המן נופל על המטה וגו׳ .
(שם שם)
פסוק ה:מה טבו אהליך וגו׳. א"ר יוחנן, מברכותיו של אותו רשע אתה יודע מה היה בלבו , בקש לומר שלא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות – אמר מה טבו אהליך יעקב, בקש לומר לא תשרה שכינה עליהם – אמר ומשכנותיך ישראל , בקש לומר לא תהא מלכותם נמשכת – אמר כנחלים נטיו, בקש לומר לא יהיה להם זיתים וכרמים – אמר כגנות עלי נהר, בקש לומר לא יהא ריחן נודף – אמר כאהלים נטע ה׳ , בקש לומר לא יהיו להם מלכים בעלי קומה – אמר כארזים עלי מים , בקש לומר לא יהיה להם מלך בן מלך – אמר יזל מים מדליו, בקש לומר לא תהא מלכותן שולטת באומות – אמר וזרעו במים רבים, בקש לומר לא תהא אימת מלכותן – אמר ותנשא מלכותו.
פסוק ה:אמר רבי אבא בר כהנא. כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות , שנאמר (פ׳ תצא) ויהפך ה׳ אלהיך את הקללה לברכה – קללה ולא קללות .
(סנהדרין ק"ה ב׳)
פסוק ו:כנחלים. כאהלים. א"ר חמא ב"ר חנינא, למה נסמכו אהלים לנחלים לומר לך, מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות .
(ברכות ט"ז א׳)
פסוק ו:כארזים עלי מים. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב (משלי כ״ז:ו׳) נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא, טובה קללה שקלל אחיה השלוני את ישראל מברכה שברכם בלעם הרשע , אחיה השלוני קלל את ישראל בקנה, שנאמר (מלכים א י״ד:ט״ו) והכה ה׳ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים, מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין, ואפילו כל רוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהם, וכיון שדוממו הרוחות עומד הקנה במקומו, אבל בלעם הרשע ברכם בארז, מה ארז אינו עומד במקום מים ושרשיו מועטין ואין גזעו מחליף וכיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו .
(תענית כ׳ א׳)
פסוק ז:יזל מים מדליו. שלחו מתם, הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, שנאמר יזל מים מדליו – כדלים שבהם תצא תורה .
(נדרים פ"א א׳)
פסוק ח:כתועפת ראם. כתועפת – אלו מלאכי השרת, ראם – אלו השדים .
(גיטין ס"ח ב׳)
פסוק ט:כרע שכב. א"ר אבהו בן זוטרתי, אלמלא טורח הצבור היו קובעין פרשת בלק בקריאת שמע, משום דכתיב בה כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו .
(ברכות י"ב ב׳)
פסוק ט: כרע שכב. אמר מר בריה דרבינא, בלעם בא על אתונו היה, כתיב הכא כרע שכב, וכתיב התם (שופטים ה׳:כ״ז) בין רגליה כרע נפל שכב .
(סנהדרין ק"ה א׳)
פסוק י:ויספק את כפיו. תניא, אין מספקין ביו"ט ספוק שהוא מחמתו, כמה דאת אמר ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו .
(ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב)
פסוק יד:העם הזה לעמך. עמך לעם הזה מבעי ליה, א"ר אבא בר כהנא, כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים .
(סנהדרין ק"ו א׳)
פסוק טז:וידע דעת עליון. השתא דעת בהמתו לא הוי ידע דעת עליון מי הוי ידע, אלא מאי ויודע דעת עליון, שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה .
(ברכות ז' א׳)
פסוק יז:דרך כוכב מיעקב. חד בר נש אתא לגבי רבי ישמעאל ב"ר יוסי, אמר ליה, חזינא בחלמא דבלעתי לחד כוכב, אמר ליה, תיפח רוחיה דההוא גברא, יהודאי קטל, דרך כוכב מיעקב .
(ירושלמי מעש"ש פ"ד ה"ו)
פסוק יז:דרך כוכב מיעקב. תניא, רבי עקיבא היה דורש, דרך כוכב מיעקב – דרך כוזבא מיעקב .
(ירושלמי תענית פ"ד ה"ה)
פסוק יז:דרך כוכב מיעקב. תניא, [כתיב (פ׳ לך) וספור הכוכבים כה יהיה זרעך], רבי גרשון בשם רבי אחא אומר, דרך כוכב מיעקב, ממי דרך כוכב וממי עתיד לעמוד – מיעקב .
(ירושלמי נדרים פ"ג ה"א)
פסוק כא:וירא את הקיני. [מאי עניני׳ הכא], אמר לו בלעם ליתרו, קיני, וכי לא עמנו היית באותה עצה, מי הושיבך אצל איתני עולם , והיינו דאמר רבי חייא בר אבא, ג' היו באותה עצה בלעם, איוב, ויתרו, בלעם שיעץ – נהרג, איוב ששתק – נדון ביסורים, ויתרו שברח זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית .
(סנהדרין ק"ו א')
פסוק כא:איתן מושבך וגו׳. ת"ר, מניין לאיתן שהוא קשה, שנאמר איתן מושבך ושים בסלע קינך .
(סוטה מ"ו ב׳)
פסוק כג:אוי מי יחיה וגו'. אמר ריש לקיש, אוי מי יחיה משומו אל – אוי למי שמחיה עצמו בשם אל , ור׳ יוחנן אמר, אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו, מי מטיל כסותו בין לביא ולביאה בשעה שנזקקין זה לזה .
(סנהדרין ק"ו א׳)
פסוק כד:וצים מיד כתים. אמר רב, ליבון אספיר, וענו אשור וענו עבר, עד אשור קטלי מקטל, מכאן ואילך משעבדי שעבודי .
(שם שם)