פסוק ה:מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל.
עיין ב״ב דף ס׳ ע״א, וברכות דף ט״ז, ועיקר הגדר דבלעם אמר דלא יהיה בישראל ציבור כללי רק (גם) גדר פרטי, וזה ״לשבטיו״, וכל ישראל יחיד וגם יחיד ישראל, ועיין סנהדרין דף ל״ט, ועיין בהוריות דף ג׳ דרק בארץ ישראל הוה ציבור, ועיין פסחים, דף נ״ד אין תענית ציבור בבבל, וגם אין אוכלוסא בבבל ע״ש, ויש בזה אריכות בגדר ציבור ורבים, ועיין נזיר דף ס״א ע״ב גבי קהל, ועמ״ש הרמב״ם בהל׳ שגגות גבי שגגת עבודה זרה דלא דמי לשאר גבי הוראת בית דין ע״ש.
פסוק ה:שם.
עיין סוטה דף ט׳ דמעשה ידיו של משה לא נתבטל לעולם, ואויר נתקדש ע״י ראיית משה, ולכך אוירא דא״י מחכים גם בזה הזמן וכו׳. וזהו ג״כ הכוונה מה דאמרינן בסנהדרין דף ק״ה ע״ב כלם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות כו׳, דבזה לא שלטה קללת בלעם, דזהו גדר אויר ונתקיים לעולם, ולא ניתן על תנאי כמבואר במכילתא פ׳ יתרו, ובספרי, ועיין בירושלמי ברכות פ״ה המתפלל בבית הכנסת כאילו מקריב מנחה טהורה, ובמנחה יכולין להקריב גם עכשיו, כמש״כ התוס׳ יומא דף ס״ג ע״א וזבחים דף נ״ט ע״א דלענין מנחה יכולין גם בזה״ז להקריב במקום המזבח דנשארה הקדושה וכמו אויר וא״ש.
פסוק ו:כנחלים נטיו וגו׳.
ר״ל גדר מעיין דא״צ מ׳ סאה רק (טהור) בכל שהוא, וזה גדר לוחות שניות, דראשונות הוה מ׳ סאה כמ״ש בירושלמי פרק ד׳, דמ״ס ר״ל רק כל התורה כולה ואם חסר מקצת נפסלה לגמרי, אף שהיה זה בלא יגיעה, מתנה מפי הקב״ה ולאוקי גירסא סייעתא דשמיא, מגילה דף ו׳ ע״ב, ואין משתכח כמבואר עירוכין. דף נ״ד ע״ש, אבל לאחר שבירה נעשה בגדר פרטים ופלפול התורה וביגיעה דוקא, ואדם כי ימות דוקא, עיין ברכות דף ס״ג, אך (זה) גדר נחל ומעין מטהר בכל שהוא (וא״צ) שעור גדול וגם מטהר בזוחלין, וזה יזל מים, ר״ל זוחל, (וגם מבני עניים כן וע״ה), וכמו ר׳ עקיבא שהיה בן גרים, עיין נדרים דף פ״א וסנהדרין דף צ״ד, והוא תקן כללות ופרטות בירושלמי פרק ה׳ דשקלים.
פסוק יז:ואראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב.
זה קאי על דוד כמש״כ רבינו הרמב״ם ז״ל בהל׳ מלכים, עיקר גדר דבלעם הוא בגדר להיפך מן משה רבינו, וכמו דמבואר במשה לא שלטה שונאיהם בסוטה דף ט׳ ה״נ גביה, והוא פעל רק ז׳ מזבחות וזה לבד מן מקדש לעתיד דהוה הח׳, ומשה ראה ראיה גמורה שהוה הדבר נתקרב אל משה בעצם, עיין בספרי פ׳ ברכה, וכל מה שמשה ראה לא נתבטל, ובלעם לא ראה עצם רק ראיה בגדר הך דראש השנה דף כ״ד דרך עששית ובמים כלה בבואה של הדבר, ולכך לא פעל כלום בע״ה במקדש העתיד, ואז יהיה משיח מורח ודאין, וגדר סוכות עורו של לויתן שתפסק זוהמא מדג הגדול זה, עיין שבת דף ק״ח, עמ״ש ב״ב דף ע״ה, וסוכה דף נ״ב, וסנהדרין בזה, וכל מקום ששלטה עינו של זה קלקל, ועיין בסוכה דף נ״ב, וזה יצה״ר דעבירה דא״א לבטלו עד ימות המשיח כמ״ש שם, וב״ב דף ע״ה, ולימות המשיח רק (אשורנו) (ראות הודו), ובזה לא הוה לו כח, דבינה ליכא בבן נח, ולב מבין ליכא דאין מחשבה לב״נ, כמבואר בירושלמי תרומות פ״א, רק חכמה, ור״י תלמידו של ר״ע זכה (לזה) לבינה, כמבואר בירושלמי פ״ט דסוטה, והוא הוה מבני רכבים, כמבואר בירושלמי פ״ד דתענית, בני שותי מים, וכמבואר במכילתא פ׳ יתרו ע״ש בזה, וזה גדר שער הנ׳ אשר למשה ג״כ לא נתגלה רק קרוב לפטירה עמ״ש ר״ה דף כ״א ע״ב וזה ים, וכן בלעם, ולכן חמור אף דהוא טמא ומזוהם מ״מ חמרא דימא שרי כי אין להם (בהם?) כח, ועיין ירושלמי ע״ז רפ״ג דאין ע״ז כח בים, וכל שבים טהור, ועיין סנהדרין דף ס״ז ע״ב כישוף, ועיין נדרים דף ל׳ ע״ב גבי רואי חמה דמותר ע״ש בזה.
פסוק כ:ויאמר ראשית גוים עמלק וגו׳.
עיקר הגדר דכמו שישראל לא יתחשב בגוים ולא בטל אף ישראל אחד דהוה שם ישראל לא אומה ונקרא יחיד מכות דף כ״ג ע״ב וכ״מ, ומ״ש בסנהדרין דף ל״ט, (דבגוים לא יתחשב, ר״ל דגבי ישראל לא אזלינן בתר אומה רק כל פרט ופרט הוה מציאות, ולא שייך בלבול בהם רק בשאר אומות, דשם אזלינן בתר אומה, אבל גבי עמלק הוה ג״כ לגריעותא דלא שייך בו גדר בלבול, ולכך גבי המן לא הוה בלבול וכ״כ בזה), כן גבי עמלק ״זכר עמלק״ ולא יתבטל עד זמן שיכלה לגמרי כל מציאות, וזה כפירה בהשגחה שיטת אריסטו וזה מלחמה לד׳ כס כו׳, עיין מורה ח״א, וגם גרים נשבע שאין מקבל, ובני בניו של המן, מחמת דהוא הוה עבד, יצא מכלל עכו״ם ולכלל ישראל לא בא, ולית בו כלל גדר יחוס, עיין יבמות דף ס״ב פר בן בקר, וע״י זה נטהר גם זרעו לגירות, גדר ממזר ע״י שפחה, ולא ניתנו לקבורה, כמבואר באגדה בשמואל גבי וישסע שמואל כו׳ האכיל לנעמיות, דהוה (כזית) וחתכו לפחות מכזית, ועיין עירובין דף ל׳ ע״ב, ותוס׳ חולין דף קכ״ו ע״ב, וזה גדר טוב שבטבחים שותפו של (עמלק) כדאמר בירושלמי תרומות פ״ח דא״צ לקברו, דבשרו יאכלו הכלבים, וה״נ בזה דאף דכל עכו״ם יש לקוברו, עיין גיטין דף ס״א קוברין, ותוס׳ נדה דף נ״ז ע״ש, וגרע מגוג, ועיין בירושלמי ע״ז פ״א דלא בא״י מחמת לא תחנם ע״ש בזה, ועמ״ש בזה בקדושין דף פ״ב ע״ש.
פסוק כא:וירא את הקיני וגו׳ ויאמר איתן מושבך וגו׳.
קיני, עיקר הגדר משום דבלעם הוה לו גדר החכמה מאוד אך לא בינה, סברא תליא בלב, ב״נ אין לו מחשבה, וחמור רק חכמה לא בינה ב״ב דף ע״ד, ועיין בירושלמי פ״א דתרומות, ולכך לא יכול לגרום שום דבר לימות המשיח, וכן לתורה שבע״פ מה טובו כו׳. והנה קני יצא ממנו ר׳ יוסי כמבואר בירושלמי פ״ד דתענית דהוא מבני יונדב בן רכב ע״ש, וזה מקני בני שותי מים, זה בינה, גדר משה רבינו, ועיין מ״ש בירושלמי פ״ט דסוטה משמת ר׳ יוסי בטל בינה, ר׳ יוסי נימוקו עמו, רש״י עירובין. דף נ״א, מלח כבינה תוס׳ מנחות דף כ״א, (כמו) סלע פטיש יפוצץ.
