האם יש רעיון אחד החורז את כל הברכות?
הקדמה
התורה מאריכה מאד בתאור בקשות אנשי מואב מבלעם לבוא לקלל את ישראל, בנסיונו לקלל את ישראל, ובברכות שהוא בירך אותם. גם בספר דברים חוזר משה רבינו ומזכיר לבני ישראל: "ולא אבה ד' אלקיך לשמוע אל בלעם, ויהפך ד' אלקיך לך את הקללה לברכה" (דברים כג, ו).
גם יהושע (כד, ט-י), מיכה (ו, ה), ונחמיה (יג, ב) מזכירים לבני ישראל את חסד ד' עלינו בהופכו את קללת בלעם לברכה.
נשאלת השאלה: האם ניתן למצוא רעיון אחד שעומד ביסודן של כל הברכות, או שמא הברכות כוללות דברים רבים שאין ביניהם קשר?
א. הסבר הרמב"ן
הרמב"ן כתב שיש רעיון אחד שחורז את כל הברכות!
הרמב"ן בברכה הרביעית (כד, יד) סיכם בקצרה את כל ארבע הברכות וכתב:
כל נבואותיו מוסיפות בעתידות: מתחילה אמר שהם חלק ד' ונחלתו, ובשנית הוסיף כובשם הארץ והורגם מלכיה, ובשלישית ראה שבתם בארץ ופרו ורבו על הארץ, והעמידם מלך ינצח את אגג, ותינשא עוד המלכות, שראה דוד מתנשא למעלה... ועתה, בנבואה הזאת, הרביעית, יוסף לראות ענין המשיח.
לפי הרמב"ן הנבואות מתארות את תולדות עם ישראל מבחירת ד' בישראל, דרך כיבוש הארץ ומלכות שאול ודוד, עד ימי המשיח!
בהסבר כל ברכה פירט הרמב"ן יותר.
על הברכה הראשונה כתב הרמב"ן (כג, י): "והנה כלל נבואתו זה הפעם שאין ד' חפץ בקללתינו (ח), וכי אנחנו עם לבדד, חלקו ועמו, לא נתערב בגויים ולא נתחשב עמהם (ט), ואחריתנו טובה בדרך ישר (י)".
על הברכה השניה כתב הרמב"ן (כג, כד): "והנה הוסיף עתה, בנבואה הזאת, השנית, להגיד לבלק כובשם הארץ והורגם מלכים אדירים".
על הברכה השלישית כתב הרמב"ן (כד, ז):
והנה הוסיף עתה, בפעם הזאת, השלישית, להודיע לבלק כי אהלי יעקב יהיו טובים, רמז מעת היותם שוכני אהלים עד שינחלו את הארץ. ומשכנות ישראל גם כן יהיו טובים אחרי כיבוש וחילוק, שישכנו בה במשכנות מובטחים (ה). וכן תהיה ארצו מלאה כל טוב, כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו (ו-ז). וכי ינצח את עמלק בעבור שנלחם בו, ויאבד זכרו (ז). ותינשא עוד המלכות של ישראל, שיהיו בה אחרי כן מלכים אדירים ינשאו מאד. ואמר לו שיאכל כל צריו ועצמותיהם יגרם, רמז להונם וכל אשר להם (ח). ואמר שישכנו בה לבטח ולא ייראו מכל עם, כארי וכלביא שלא יירא פריץ חיות (ט).
על הברכה הרביעית כתב הרמב"ן (כד, יד): "ועתה, בנבואה הזאת, הרביעית, יוסף לראות ענין המשיח".
ב. דיון בדברי הרמב"ן
לכאורה יש לשאול על דברי הרמב"ן: כיצד כתב "כל נבואותיו מוסיפות בעתידות", דהיינו שבתחילה מתוארת ראשית עם ישראל ורק בנבואה הרביעית מתוארת אחרית עם ישראל, והרי כבר בנבואה הראשונה אמר בלעם: "תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו". וכתב על כך הרמב"ן (כג, י): "ואחריתנו טובה בדרך ישר"! ואם כן כבר בנבואה הראשונה דיבר בלעם על אחרית עם ישראל!
התשובה היא שהכוונה במלה "אחרית" שבנבואה זו היא לאחרית הפרטית של כל אדם יחיד מישראל, המות, והעולם הבא, כמו שאמר בלעם: "תמת נפשי מות ישרים", ואין היא עוסקת באחרית של עם ישראל כעם. מתוך כך אין היא עוסקת בעתיד, אלא בהווה, ואף בעבר. כמו שדרשו חז"ל במסכת עבודה זרה (כה ע"א) שהכוונה במלה "ישרים" היא לאבות. לעומת זאת הנבואות הבאות מדברות על עתיד העם. וכן מפורש ברמב"ן שם: "ואמר: 'תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו' לומר שהם נוחלי גן עדן, כי אחרית האדם המות".
יהי רצון שנזכה בקרוב לביאת המשיח, ואחרי מאה ועשרים שנה ויותר לנחול את גן עדן.