פסוק טו:ויחלק וגו׳. עמ״ש במכלתא פ׳ בא גבי פסח.
פסוק טו:ויכם וגו׳. א״כ כבש גם בבל דשנער הוא בבל, כמבואר שבת דף קי״ג ובירוש׳ ברכות פ״ו, וכ״מ. וזה ר״ל במס׳ ידים פ״ד דבבל מעשה [ישן או מעשה נביאים].
פסוק יז:בתרגום אונקלוס: אתר בית, ריפא דמלכא. עיין ב״מ דף ל״ג ורש״י יומא דף ס״ז דהוא רס״ו אמה ע״ש, והוא פחות מבית כור, עיין רש״י בהך דקידושין דף ס׳, ע״ב, ועיין עירובין דף כ״ו גבי חצר המלך דהוא כבית כור, ושם יש מחיצות ואכמ״ל.
פסוק כ:מעשר מכל וגו׳ הרימותי ידי וגו׳. עיין נזיר דף ג׳, ע״ב ע״ש, משום דבשמאל מניח תפילין, ואז זכה אברהם לתפילין וציצית כמבואר חולין דף פ״ט, ור״ל כי הכול של הקב״ה, כבלא דעבדא, כמבואר מנחות דף מ״ג, ע״ב חותם של טיט ע״ש. וכן המוח והיד והלב הם כאחד, ר״ל מחשבה ומעשה ושכל, ולכך הוה שבועה, וא״כ אמר כי לא זכה כלל בהנפש ולא ברכוש, אך זה רק במה שנטל של סדום אבל של כדרלעומר זכה, וגם נ״מ אם המעשר הוה ניטל גם משל סדום, ע׳ יבמות דף ע״ט ומ״ש בזה בהל׳ צדקה דזה א״א למחול.
פסוק כב:הרימותי ידי וגו׳. עיין ספרי פרשת ואתחנן פיסקא ל״ג ע״ש דהוה שבועה, ועיין רש״י תענית דף י״ב, גבי קבלת תענית, וע׳ נזיר דף ג׳, ע״ב דיד הוה שבועה, ואז הניח תפילין ע״ש בתוס׳ ורש״י. והגדר דהא הפריש מעשר, ור״ל מעשר של מכס ע׳ בפרשת מטות, ומה דס״ל לבה״ג דזה מצוה הנוהגת לדורות, וא״כ מחלק של סדום ג״כ כך, וע״ז א״א לו למחול, עמ״ש בהך דב״ק דף ל״ו, ע״ב. אך אמר דזה היה נס, ולא קנה כלל, ע׳ תענית דף ה׳ ע״ב, דזה אמר דידי לא הוא רק גדר נסים [כמבואר תענית וסנהדרין, ואין נהנין, אך רק של סדום, אבל של ד׳ מלכים הוה שלו ממש].