פסוק ב:מלך צביים צביים כתיב צבוים קרי.
פסוק ב:ומלך בלע היא כתיב ביו״ד.
פסוק ג:[כל אלה חברו נתחברו]
פסוק ג:הוא ים המלח לשון זכר.
פסוק ו:בהררם. כמו בדברם, פי׳ בעלותם את הר שעיר.
פסוק ו:עד איל פארן אשר על המדבר. דוגמת ״וסכות על הארון״, ״והוא עומד על הגמלים על העין״, אף כאן - אצל המדבר, והוא מדבר העמים שהלכו שם ישראל ארבעים שנה.
פסוק ו:[איל פארן. מישור פארן].
פסוק ט:את כדרלעמר ע״י שבגללו היתה המלחמה הזכירו עכשיו תחלה.
פסוק י:ועמק השדים בארת פרש״י מדרש אגדה שהיה הטיט שורף בהם שכן כתיב ועמק השדים לשון סיד. כד״א ושדת אותם בשיד בשי״ן.
פסוק י:בארת בארת חמר. הבי״ת נקודה בסגול והאל״ף בחטף סגול.
פסוק י:ויפלו שמה מרצונם נפלו להחבא שם למלט נפשם, והוא לשון על פני כל אחיו נפל שהרי הבארת הנזכרים לא שהיו מלאים טיט לח אלא על שם שמוציאין מהן אדמה לעשות טיט.
פסוק יב:והוא ישב בסדם ישיבתו בסדום יחיד בלא קרובים גרמה לו. ד״א מפני פחד התגר נכנס לו בעיר.
פסוק יג:ויבא הפליט. פרש״י זה עוג שפלט מדור המבול. מדרש אגדה מה שהאריך ימים כל כך מימי נח עד משה שמרע״ה הרגו אלא לפי שהיה מתכוין שיהרג אברהם והוא ישא את שרה אמר לו הקב״ה חייך שכר פסיעותיך אתה נוטל שאתה מאריך ימים בעולם אבל על שחשבת להרוג את הצדיק חייך שאתה רואה אלף אלפים ורבי רבבות מבניו ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידם שנאמר ויאמר ה׳ אל משה אל תירא אותו וגו׳ ב״ר. חז״ק היאך פלט עוג למ״ד בני א״י מתו מהבלא בשעת המבול. ובפסיקתא דר׳ אליעזר זה מיכאל, שבשעה שהפיל הקב״ה את סמאל והכת שלו ממקום קדושתו ותפס בכנפי מיכאל להפילו עמו ופלטו הקב״ה ולכך נקרא שמו פליט ועליו אמר יחזקאל בא אלי הפליט. ופשוטו איש אחד שנפלט מן המלחמה, והמקרא קצר כמו ויאמר ליוסף, ויגד ליעקב, ועוד הרבה.
פסוק יג:והוא שכן באלני ממרא. כדכתיב לעיל וישב באלוני ממרא אשר בחברון. ד״א והוא הפליט שכן באלני ממרא לפיכך בא לו אל אברם להגיד לו.
פסוק יג:והם בעלי ברית אברם. לכך הלכו אתו כדכתיב וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכול וממרא.
פסוק יד:וירק את חניכיו שנתחנכו מחדש בכלי מלחמה.
פסוק יד:עד דן שנקרא כן בימי השופטים ״ויקראו ללשם דן״ (יהושע יט,מז).
פסוק טו:ויכם וירדפם. אמר ר׳ תנחומא וכי אדם רודף את ההרוגים אלא אברהם הורג מה שהקב״ה רודף - ויכם אברהם וירדפם הקב״ה.
פסוק טו:אשר משמאל לדמשק. ושם היו דרים בני משפחתו של אליעזר כמו שתרגם אונקלוס גבי הוא דמשק אליעזר וסייעו הם לאברהם בגינו של אליעזר.
פסוק יז:ויצא מלך סדם מן הבארות שנתחבא שם. וכל המלחמה בגללו היתה שהרי הזכירו הכתוב תחלה לפי שהיה גדול שבכולם לפיכך יצא הוא לבדו לקראת אברהם לדבר אליו.
פסוק יח:הוציא לחם ויין לפום ריהטא היה לו לכתוב ויאמר מלך סדום אל אברם תיכף אחר ויצא מלך סדום לקראתו אלא לפי שהיה אברהם עתיד לומר אם מחוט ועד שרוך נעל ויאמרו השומעים אם כדבריו של אברהם ממה מתפרנס הוא וכל בני חילו ולכך הפסיק וכתב בינתיים ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין ללמדנו כי אמת השיב אברהם למלך סדום אם אקח מכל אשר לך אך נהנה משל מלכי צדק. ד״א ומלכי צדק, הוציא לחם ויין שהיה טבל כדי שיפריש מהן אברהם מעשר שכן מצינו אברהם כהן היה כמו שפירש.
פסוק יט:ברוך אברם ברכו תחילה על שם שהתנדב ללכת להושיע את קרובו ואחר כך וברוך אל עליון אשר היה עמו ונתן צריו בידו.
פסוק יט:קנה שמים וארץ שבחו בלשון זה לפי שראה בימיו עולם בנוי חרב ובנוי.
פסוק כ:ויתן לו מלכי צדק לאברהם מעשר מכל. מלכי צדק הועבר מן הכהונה ונתנה לאברהם לפי שהקדים אברהם להקב״ה בברכתו כדכתיב נשבע ה׳ ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. ואם תפרש להפך שנתן אברהם למלכי צדק מעשר נמצאת אומר אברהם עכב לעצמו מן השלל וכבר אמר הוא אם מחוט ועד שרוך נעל וגו'.
פסוק כב:[הרמתי ידי מרים ידי לשון הווה]
פסוק כב:הרמתי ידי הפרשתי חלקי לאל עליון כדכתיב ויתן לו מעשר מכל, אבל יותר לא אקח וזהו אחר שיטת פרש״י .
פסוק כג: אם מחוט. תכשיט של ראש כמו ששנו רבותינו ״חוטין שבראשי הבנות״ במסכת שבת (סה,א) הם חוטין של משי שקושרים בהן שערותיהן.
פסוק כג:שרוך נעל. תכשיט של רגל. ד״א אם מחוט שממנו כל בגדים כלומר הן דבר גדול או קטן.
פסוק כג:ואם אקח מכל אשר לך. כשיצאתי מבית אבי הקב״ה הבטיחני לעשרני מוטב שלא אקח מכל אשר לך, וכשאעשיר אתלה העושר במי שהעושר והכבוד שלו.
פסוק כד:בלעדי יו״ד יתרה, כמו יו״ד של זולתי כלב בן יפונה פי׳ לא אקח מכל אשר לך רק מה שאכלו בני חילי.