פסוק א:רש"י שאמר לאברם פול לתוך כבשן האש: אומר אני מה שפי' רש"י והביא דרש זה השם יות' משאר שמות שבתור' אעפ"י שכמה יש שיש בהם דרש ולא הביאה מפני שקשה לו למה מנאו כאן הכתוב ראשונה ותלה עיקר המעשה בו שאמר ויהי בימי אמרפל וגומר כאלו היה הוא בעל המעשה והוא במדרגה השלישית בממשלה בין המלכים כמו שכתוב לקמן ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים את כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער וגו' כי המלך האדיר שבהם היה כדרלעומר כדכתיב בסמוך שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר וגומ' בא כדרלעומר והמלכים אשר אתו וגומ' משמע שהוא היה המלך האדיר שבהם ובו היה הכתוב לתלות המעשה הזה לומר ויהי בימי כדרלעומר וגומ' שהוא העיקר לכך פרש"י שהזכירו ראשונה מפני שהרי כל הפרשה לא נכתבה אלא בשביל אברהם כמו שפירש רש"י לקמן גבי ארבעה מלכים את החמשה להודיע שגיבורים היה אף על פי כן לא נמנע אברהם מלרדוף אחריהם לפיכך הזכיר כאן אמרפל ראשונה לדרוש את שמו ולהודיע שהוא היה שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש. ועכשיו כך נתגלגל הדבר כן שבעבורו סבב הש"י המלחמה הזאת כדי שיהרג הוא ובהדי הוצא כו' והיה אלקי אברהם בעזרו ליקח את נקמתו ממנו אשר לא הגיע יומו ליקח נקמתו ממנו עד היום הזה כמו שאבאר בסמוך בע"ה נ"ל:
פסוק ב:רש"י שנאב שונא אביו שבשמים שמאבר שם אבר לעוף כו' בכאן אומר אני שק' לרש"י למה הזכיר שמותם של ה' המלכים האלו ולקמן גבי יציאתם למלחמה אמר סתם ויצא מלך סדום ומלך עמורה ומלך אדמה ומלך צבוים ומלך בלע וגומר ולא הזכיר שמותם כלל כמו שעשה גם כן לקמן גבי הארבעה מלכים שהזכיר שמותם כמו בכאן לכך אמר שלא נזכרו שמותם בכאן אלא לדרשם לגנאי על רשעתם אלא דגבי ברע וברשע לא הוצרך רש"י לפרש כלום לפי שעצם שמותם מורה על רשעתם ואין צריכים דרשה ופי' על שנאב ושמאבר שהם שמות מורכבים והורכבו להורות על רשעתם ולכך מלך בלע שלא היה רשע כמותם שהרי על שם כך נקראת עירו צוער כי מצער היא בעבירות כמו שפירש"י לקמן לא הזכיר את שמו לא בכאן ולא לקמן:
פסוק ג:רש"י ים המלח ומדרש אגדה אומר שנבקעו צורים כו' לשון הרא"ם ופי' ונעשה מהם ים כי מלת הוא מורה שהוא עצמו שבים לא שנמשך הים לתוכו דא"כ בו ים מבעי ליה עכ"ל מה שכתב שלפי פי' שנמשך ים המלח לתוכו הל"ל בו ים המלח נ"ל דאינו נכון חדא דה"פ הוא אשר שם עכשיו ים המלח כי בימי משה כבר נעשה ים המלח ועוד בו ים המלח היה משמע באותו עמק יש בו עכשיו ים המלח אבל גם השדות נשארו קצת ולא נשטפו לכך אמר הוא שכל השדות נשטפו על פני כולה ונעשה ים המלח ועוד גם לפי טעם שנתבקעו הצורים היה יכול לומר אשר בו ים המלח דמ"ש שהרי עכ"פ בו באותו העמק יש בו ים המלח מה לי אם נמשך לתוכו או נבקעו צורים סביביו לכך נ"ל דהכי פי' שק' לרש"י על מה שאמר לפי פשוטו שנמשך הים לתוכו כו' ולמה לא סתמו בעלי השדות מקום מוצא הים המלח כדי שלא להפסיד שדותיהן שכיון שהיה שמו עמק השידים משמע שכינוהו לשבח מתוך שהיו בו שדות טובות הרבה וכי לא היו עובדי אדמה להשביח שדותיהן ולסתום מצריהן לכך אמר שמדרש אגדה אומר שנתבקעו כו' וזה לא היו בידם למונעם לסתום כל המעיינים שנפתחו בצורים שבסביבותיהם מכל צד ועל אפם ועל חמתם נעשה ים המלח וצריך לומר שמימי הצורים היו מים מלוחים ונעשה מהם ים המלח:
פסוק ו:רש"י בהררם בהר שלהם ע"כ לשון הרג"א שהרי"ש הוא נוסף והוא כמו בהר שלהם והא דכתיב שעיר אחריו ואין זה דרך הלשון הלא מצאנו גם כן ותראהו את הילד עד כאן לשונו. תמיהני מה עניין ותראהו את הילד להררם שעיר דהתם אי כתיב ותראהו ילד הוי דומיא דהכא כמו בהררם שעיר אבל עכשיו שפיר קאמר דקאמר אחריו את המורה על הפעול וקשור אותה לפרש כינוי דותראהו קאי על הילד ולפי זה ה"נ הל"ל בהררם הוא הר שעיר ואף היה דומה לזה שהיה אומר הפעול אחר הכינוי אבל להזכיר הפעול בלא מלה הקושרת זה אינו מן הלשון לפי סברתו אבל האמת הוא דלא קשה מידי דהא דחסר מלת הר כן הוא דרך הלשון כי מלת הררם מושך עצמו ואחר עמו והוא כאלו אמר בהררם הר שעיר והרבה מקראות דומים לו הוא מורגל בדברי רז"ל ואשר אמר שהרי"ש הוא נוסף כו'. גם כן אינו כי הוא מן הכפולים ושרשו הרר:
פסוק יג:רש"י לפי פשוטו זה עוג כו' פי' לפי פשוטו דקרא של לשון הפליט משמעו הפליט שפליט מזאת המלחמה שכן דרכן של יוצאי מלחמה להיפלט על נפשם כשיראו שהשעה צריכה לכך כן היה בכאן וזה עוג והוא שכתוב כו' וכאלו לשון רש"י הפוך הוא והכי הל"ל לפי פשוטו שפלט מן המלחמה ר"ל דקאי עלה וזה עוג הוא שכתוב כו' אלא שלא דק בלשונו ולפי פשוטו לא חש לפרש ה' הידיעה רק הפליט מי שהוא והה' תפארת הלשון הוא אבל לפי מדרשו דריש ה"א הידיעה שקראו הפליט הידוע משמע שזה השם הוא שם התואר שלו על שם מעשיו מפני שגם כבר קודם זה היה זה הפליט ידוע בזה השם לפי שפלט מדור המבול כו' לכך קראו הפליט ואשר האריך כאן הרב גור אריה בטעם אריכות חייו של עוג אם הוא הפליט מן המבול אם היה דברי עיון פילוסופיי' יש לי לפקפק עליהם הרבה מאד מאד ואולי אינה אלא דבר נבואה ואין להרהר אחריהם אבל אני אומר אינו קושיא כלל כי הש"י הרואה את העתידות ידע שמתוך כובד המלחמה שתהיה בין המלכים האלו לא יהיה בטבע אחד מיוצאי המלחמה להיות נשאר פליט להגיד לאברם כי נשבה אחיו רק עוג שהיה מן הנפילים וממלומדי המלחמה ויכול לסבול קשרי המלחמה עד שישאר פליט להגיד לאברם שנשבה אחיו ואפשר לי לומר עוד שלא היתה כוונת הש"י בשביל זכותו של לוט שינצל מהם בזכות אברם רק עצת ה' היתה לשמח את הצדיק אברהם שיחזה נקם וירחוץ בדם הרשע אמרפל שהפילו לכבשן האש ולא הגיע יומו של אמרפל ולא נתמלא סאתו עד היום הזה ואולי כי אחר שנתגדל אברהם וראה נמרוד הוא אמרפל את גדולתו והצלחתו בא אליו כמו שעשה אבימלך ליצחק וכרת עמו ברית שלם שלא ינקום ממנו נקמת הפילו לכבשן האש ולא היה אברהם יכול לנקום נקמתו ממנו מחמת הברית עד עכשיו ששבה אחיו ופרץ הוא את גדר הברית תחלה ומעכשיו היה רשות לאברם להתגרות עמו מלחמה להורגו וליקח ממנו נקמתו שהפילו לכבשן האש וזה הי' ידוע לעוג כי ידע מה שהיה ולפי שחשקה נפשו בשרה בא לבשר את אברם כי אמר שיהרג וישא את שרה אבל אברם שמח בשמעו את השמועה הזאת ויום בשורה הוא לו שיבא סבה שיהרג שונאו ובטח באלוקיו שיהיה בעזרו ויצא לקראתו ולכך החיה הש"י את עוג עד עכשיו ואולי גם זה הוא הטעם שהשאירו הש"י במי המבול כי לא בצדקתו רק שהיה מוכן לשליחות זה ואם החיה את העורבים לשליחות אליהו ז"ל אין זה מן התימה ועכשיו בזכות הזה שקיים שליחותו וגרם לאברם שינקום נקמתו מאמרפל אעפ"י שהוא לא כן ידמה רק לישא את שרה היתה מחשבתו מ"מ אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שהיה לו קצת זכות מזה בהצלתו את לוט ובשמחו את אברם ליקח נקמתו מאמרפל לפיכך זכה שהחיהו הקב"ה וקבל שכרו בעולם הזה וחיה עד ימות מרע"ה שהרגו כדי שמאז והלאה יאבד מן העולם הזה והבא ואין להרהר יותר בטעם מדות הש"י בעונש ובשכרו נ"ל:
פסוק יג:רש"י בא"ד שכרתו עמו ברית פירוש לא שהם היו בעלים ממונים על הברית של אברם שהיו לו עם אחרים רק שהם עצמם שכרתו עמו ברית שלא מצינו שכרת אברם ברית עם אחרים רק עמהם מצינו שהיו רעיו ואנשי בריתו בכל דבר:
פסוק יד:רש"י רבותינו ז"ל אמרו אליעזר לבדו היה כו' רז"ל סמכו מדכתיב חניכו חסר משמע שאחד היה שחנכו למצות ומה שכתב הכתוב גימטרי' לומר שהוא שקול בגבורתו כנגד שי"ח כמניין גי' שמו אבל אין לומר שהיו עמו שי"ח עבדים יליד ביתו והוא היה שקול כנגד כולם שהרי אמרו אליעזר לבדו היה משמע שרצונם לומר שלא היו שם מיליד ביתו אלא הוא וכן נראה שלא מצינו בשום מקום שהיו לאברם עבדים ומשרתים ילידי ביתו הרבה זולת ריעיו שהיו שכירים וכן משמע הלשון הנאמר אצל עקידה שאמר ויקח שני נעריו אתו משמע שלא היו לו משרתים מיוחדים נולדים בביתו רק שני נערים דאל"כ שני נערים הל"ל שהיה משמעו שני נערים מנעריו אבל נעריו סתם משמע שנעריו המיוחדים לו קנויים לו קניין עולם ילידי ביתו שנים הם ולא יותר והם אליעזר וישמעאל וכאן עדיין לא נולד ישמעאל ומה שאמר אברהם רק אשר אכלו הנערים ופי' רש"י הם עבדיו אשר הלכו אתו שכירים היו לצורך שעה:
פסוק יח:רש"י ומלכי צדק וגו' מדרש אגדה הוא שם בן נח נראה לי שאמרו כן משום דכתיב כאן והוא כהן וגו' לא מצינו מי שהקריב קרבנות מזמן המבול עד הנה רק נח כשיצא מן התיבה ונח עצמו בעל מום היה כמו שאחז"ל על פסוק וישאר אך נח שהכהו הארי ושברו א"כ מה שאמר הכתוב שהקריב נח הקרבנות לא הקריב בעצמו אלא ע"י אחר וקים להו לחכמים ז"ל שצוה את שם בנו החשוב להקריבם ומשם ואילך היה הוא הכהן לאל עליון כל ימי חייו עד אברהם ויירש הכהונה ממנו אז נטלה ממנו כמאמר רז"ל גבי דברתי מלכי צדק:
פסוק יח:רש"י בא"ד כך עושין ליגיעי מלחמה נ"ל שקשה לרש"י אם לכבוד אברהם היה עושה מפני שעבר עליו בשובו מהמלחמה היה לו להביאו אל ביתו והיה לו לעשות משתה לכך אמר כך עושין ליגיעי מלחמה שהם עיפים ויגיעים ורעבים וערב להם לחם יבש ויין יותר מכל מעדנים שאינם יכולים להמתין עד שיתבשלו המאכלים מפני הרעב והוא שעבר עליו פתאום ואפשר שלא היה זה במהלכו של אברהם לעבור שם ומלכי צדק לא ידע קודם לכן שיבא כ"כ קרוב לעירו. ואח"כ מקשה למה לו להוציא לחוץ ולא המחין עד שבא לעיר שאין דרך לאכול על השדה אפילו יגיעי מלחמה עד בואם לעיר ומשמע הלשון שהוציא לקראתו חוץ לעיר לכך אמר והראה לו שאין בלבו כו' כלומר חשב מלכי צדק שאם יהיה ממתין עד בא אברהם לעיר יהיה אברהם חושב שמלכי צדק עשה זה מיראה שמא יהרגנו כמו שהרג את המלכים שהיו במקצת מהם כגון כדרלעומר שהיה מלך עילם בנו של שם ומסתמא היה כל עמו מבניו ולכך נתן לו הוא לאכול ג"כ מיראתו אותו ולא להקדים לו שלום ושאין בלבו כו' ולכך הוציא לו לחוץ להראות לו שאין בלבו כו' כלומר עכשיו יחשב אברהם למה לו להוציא לחוץ ואני אין דרכי עובר דרך עליו ללכת לעירו אלא להראות לי שאין בלבו כו' ואח"כ אומר רש"י ומדרש אגדה רמז לו על המנחות כו' כלומר דעת המדרש הוא וודאי שהביאו לביתו וכבדו ועשה לו משתה גדול ומה שהוציאו לחם ויין לקראתו חוצה לעיר דרך מתנה רמז רמז לו על המנחות כו' שהם דרך מתנה לש"י שכן לשון מנחה מתנה ומה שלא הוציא לו בשר לרמוז בו על קרבנות בהמות מפני שיש בהן שבאין לכפרה כגון חטאת ואשם ולא דרך מתנה לא רצה להזכיר לו חטאת בניו אבל המנחות אינם באין אלא על הנדבות והעולות דרך מתנה אעפ"י שגם במנחות יש מנחת סוטה שהיא לכפרה אותה באה מן השעורים והוא לא הוציא לו אלא סולת חיטין ויין לנסכים בא ג"כ לנסכי עולות:
פסוק כב:רש"י וכן נתתי כסף השדה קח ממני נותן אני לך כו' הרג"א הקשה שהרי לקמן גבי נתתי כסף השדה פי' מוכן הוא אצלי הלוואי נתתי לך כבר ע"כ אבל אומר אני שאין זו קושיא דודאי כל הלשונות הללו לשון עבר הם אלא שלפי עניינן צריכינן אנו לפרשן לשון הווה ג"כ לפיכך גבי אילו השנים הרימותי ונשבעתי אע"ג שהיה אפשר לפרשו לשון עבר דשמא האמת כך הוא שכבר נשבע אברהם מיד כשהציל או מיד כשראה מלך סדום לבא וכן הש"י אפשר שכבר נשבע מיד שהלך אברהם לעקוד את בנו כי ברך אברכך וגומר אלא לפי העניין שלא מצינו בשניהם שבועה כבר מפרשם רש"י ואומר שהם ג"כ בינוני ואין קפידא כי המלה ההוא במקום עבר ובמקום בינוני ואפשר כי שניהם אמת שכבר נשבעו וגם עדיין עומדים בשבועתם ומביא ראייה מפסוק לתתי כסף השדה קח ממני שהוא בינוני ועל עבר אינו צריך ראייה שזה הוא בניינם אלא על הבינוני צריך להביאו ומביא דהתם על כרחך צריך אתה לפרשו בינוני מדכתיב אחריו קח ממני משמע נותן אני לך קח ממני ולכך סיים רש"י בדבריו כאן וקחהו ממני כלומר ע"כ צריך אתה לפרש כן מדכתי' קחהו ממני אבל התם במקומו קשה לרש"י כיון שעל כרחינו צריכין אנו לפרשו לשון בינוני נותן אני לך מדכתיב קח ממני ולא נוכל לפרש על שניהם נתתיו ונותן אני לך כלו' עומד אני במקחי שהרי עדיין לא לקח עפרון הכסף ממנו כמו בכאן שיכול להיות שפירושם על שניהם עבר ובינוני כדפרשתי לכך מקשה רש"י א"כ למה לא אמר אברהם לישנא מעלי' נותן אני לך כסף השדה קח ממני כי נתתי שקר מפורסם הוא כיון שאין נופל אחריו לומר קח ממני ומפרש ששם כך אמר אברם הלואי נתתיו לך כבר ועוד היום אני נותן קח ממני ולפי זה כשנוסיף שם מלת הלואי יהיו ג"כ שניהם אמת נ"ל:
פסוק כב:רש"י אנכי מגן לך מן העונש שלא תיענש כו' נ"ל מה של' פירש רש"י גבי אל תירא מן העונש ויבא אחריו מיד כי אנכי מגן לך מן העונש מפני שלא יבא אחריו לומר שכרך הרבה מאד בלא וי"ו רק היה לו לומר אנכי מגן לך מן העונש שכרך הרבה מאד בוי"ו שהרי הוא לפי זה מאמר אחר בפני עצמה שהבטיחו על מה שלא היה מתיירא ממני והוא השכר אבל כשפירוש אל תירא שמא קבלתי שכרי וכו' היתה תשובתו מיד שכרך הרבה מאד ואנכי מגן לך קאי על מה שלא הוזכר בפסוק והוא לא היה דואג ממנו שמא יענש על כל הנפשות שהרג כו' אלא לפי שהיה מתיירא מקיבול שכרו באתה אליו דבר ה' במחזה ואמר לו מה שאין אתה דואג ממנו והוא העונש אנכי מגן לך ממנו ועל מה שאתה מתיירא מקיבול שכרך שכרך הרבה מאד וכי תימה ומ"ט לא היה אברם דואג על העונש אומר אני שאין זו קושיא כי אברם חשב ואמר הרי וודאי ידעתי שהיו בהם רשעים הרבה ובאבוד רשעים רנה ויש לי לקבל שכר על שבערתי הקוצים מן הכרם מה יש לי לומר שמא היה בהם ג"כ קצת טובים ובעבורם יש לי לדאג עליהם על זה העונש אני מייאש ינכה לי שכרי כנגד עונשי ולא אקבל עונש על ההריגה ולא שכר על ביער הקוצים כי יצא שכרי בהפסדי שוודאי היו יותר רשעים מצדיקים ובהדי הוצא לקי כרבא ואנכי לא איענש ולא אקבל שכר ורק הייתי כשלוחו של מקום ודי לי שניקמתי נקמתי באמרפל אבל מזה היה מתיירא שמא חס ושלום קבלתי שכרי הראשון מכל צדקותי שעשיתי ע"י הנס שנעשה לי ולכך באתה לו התשובה במחזה על מה שאתה מתייאש על אותה העונש אלא שתחשוב אנכה לך אותה עונש כנגד שכרה ביעור הקוצים אל תאמר כן שאף אם יש כאן עונש כי וודאי היה בהם קצת טובים לא תיענש עליהם כי אנכי מגן לך והם הם שנתחייבו בנפשם שנתחברו עם הרשעים ואוי לרשע כו' ואשר אתה מתיירא שמא קבלת שכרך הראשון חס ושלום אל תירא כי שכרך הרבה מאד גם הראשון גם האחרון מביעור הקוצים ולא אנכה לך כלום ולפי זה אין כאן מקום לוי"ו דושכרך כלל דה"ק ליה אנכי מגן לך כי שכרך הראשון עם האחרון הרבה מאוד בלשון הודעה ולא בלשון הבטחה ואין לומר שלשון אל תירא כולל שניהם שהיה ירא מן העונש שהרג הנפשות ושמא קבלתי שכרי כו' ובאת לו התשובה על שניהם אנכי מגן לך מן העונש וגם שכרך הרבה מאד חדא דג"כ לפי זה ושכרך היה לו לומר בוי"ו ועוד אומר אני שאי אפשר כלל לומר אל תירא מן העונש שלשון מורא שייך לומר על דבר שאדם מתירא שמא יהיה כך שמא לא יהיה כך אבל על דבר שהוא ברור שיבא אינה נופל לשון מורא רק עצבון שיתעצב על שיודע שיבא עליו עונש ולא ינקה וכאן בעם רב כזה שהרג אי אפשר שלא יהיה בהם צדיק א' או שנים ובשבילו יענש אם לא יהיה הש"י למגן לו ולא שייך לומר עליו אל תירא אברם אלא על מה שהיה מתיירא שמא קיבל כל שכרו שמא לא קיבל כל שכרו ועל זה באתה לו התשובה אל תירא ועל האחר שלא היה מתירא ממנו כי חשב לו לוודאי אלא שלא נתעצב עליו מפני שהיה מתייאש ואמר יצא שכרי כנגד הפסדי אמר לו אנכי מגן לך וכדפרשתי וזה נ"ל ברור: