פסוק ב:שלח לך. תניא, אמר ריש לקיש, שלח לך – מדעתך , והיינו דכתיב (פ׳ דברים) ותקרבון אלי ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו, וייטב בעיני הדבר, בעיני – ולא בעיניו של הקב"ה .
(סוטה ל"ד ב׳)
פסוק ב:איש אחד איש אחד. על דעתיה דר׳ עקיבא דאמר לשונות רבויים הן – עשרים וארבעה היו, ועל דעתי' דר' ישמעאל דאמר לשונות כפולים הן – שנים עשר היו .
(ירושלמי סוטה פ"ז ה"ה)
פסוק יג:סתור בן מיכאל. תניא, א"ר יצחק, דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מרגלים על שם מעשיהם נקראו, ואנו לא עלתה בידינו אלא אחד, סתור בן מיכאל, סתור – שסתר מעשיו של הקב"ה, מיכאל – שעשה עצמו מך א"ר יוחנן, אף אנו נאמר, נחבי בן ופסי (פ׳ י"ד) נחבי – שהחביא דבריו של הקב"ה, ופסי – שפסע על מדותיו של הקב"ה .
(סוטה ל"ד ב')
פסוק טו:ויקרא משה להושע יהושע. אמר – יה יושיעך מעצת מרגלים .
(שם שם)
פסוק טו:ויקרא משה להושע – יהושע. תנא רבי הושעיא, יו"ד שניטל מאמנו שרה עלה ונשתטח לפני הקב"ה ואמר, רבון העולמים, עקרתני מן הצדקת הזאת, אמר לו הקב"ה, צא לך, לשעבר היית נתון בשם נקבה ובסוף תיבה, חייך שאני נותנך בשם זכר ובראש תיבה, הדא הוא דכתיב ויקרא משה להושע בן נון יהושע .
(ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו)
פסוק כ:היש בה עץ. אמר רבא, איוב בימי סרגלים היה, כתיב הכא (איוב א׳:א׳) איש היה בארץ עוץ וכתיב התם היש בה עץ, ואע"פ דהכא עוץ התם עץ הכי קאמר להו משה לישראל, ישנו לאותו אדם ששנותיו כעץ ומגין על דורו כעץ .
(ב"ב ט"ו א׳)
פסוק כב:ויעלו בנגב ויבא. ויבאו מבעי ליה, אמר רבא, מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות והתפלל שינצל מעצת מרגלים, והיינו דכתיב (י"ד כ"ד) ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו .
(סוטה ד"ד ב׳)
פסוק כב:ושם אחימן וגו׳. תניא, אחימן – מיומן שבאחים, ששי – שמשים את הארץ כשחתות, תלמי – שמשים את הארץ תלמים תלמים, דבר אחר אחימן – שבנה ענת, שש, בנה אלש, תלמי בנה תלבוש, ילידי ענק – שמעניקים את החמה בקומתם .
(שם שם)
פסוק כב:נבנתה לפני צוען מצרים. מאי נבנתה, אילימא נבנתה ממש, וכי אפשר שיבנה אדם בית לבנו קטן קודם שיבנה לבנו גדול, שנאמר (פ׳ נח) ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, אלא שהיתה בנויה על אחת שבע מצוען .
(סוטה ל"ד ב׳)
פסוק כג:וישאוהו במוט בשנים. ממשמע שנאמר במוט איני יודע שבשנים ומה תלמוד לומר בשנים – בשתי מוטות, א"ר יצחק, טורטני וטורטני דטורטני, הא כיצד, שמונה נשאו אשכול, אחד נשא רמון ואחד תאנה, יהושע וכלב לא נשאו כלום, או משום דחשיבי או משום שלא היו באותה עצה .
(שם שם)
פסוק כה:מקץ ארבעים יום. והא ארבעים נכי חד הוו, אמר אביי, תמוז דההיא שתא מליוה מליא, דכתיב (איכה א׳:ט״ו) קרא עלי מועד לשבור בחורי .
(תענית כ"ט א׳)
פסוק כו:וילכו ויבאו. א"ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי ׳ וילכו ויבאו – מקיש הליכה לביאה, מה ביאה בעצה רעה אף הליכה בעצה רעה .
(סוטה ל"ה א׳)
פסוק כו:אל מדבר פארן. תניא, אמר רבי יוסי ב"ר חנינא, הוא מדבר פארן הוא מדבר סיני, ולמה נקרא שמו מדבר פארן – שפרו ורבו ישראל עליו [שנת פ"ט א׳].
פסוק כז:וגם זבת חלב ודבש היא. א"ר יוחנן משום ר׳ מאיר, מכאן שכל לשון הרע שאין בו דבר אמת בתחילתו אין מתקיים בסופו .
(סוטה ל"ה א׳)
פסוק ל:ויהס כלב. מהו ויהס, אמר רבא, שהסיתן בדברים, דחזיי׳ ליהושע דקא משתעי, אמרי, דין ראש קטיעה ימלל , אמר, אי משתעינא אנא אמרי בי מילתא וחסמין לי, אמר להם, וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם, סברי בגנותיה קא משתעי, אשתיקו, אמר להו, הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והאכילנו את המן, ואם יאמר עשו סולמות ועלו לרקיע וכי לא נשמע לו, עלה נעלה וירשנו אותה .
(סוטה ל"ה א׳)
פסוק לא:כי חזק הוא ממנו. תניא, א"ר חנינא בר פפא, דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, כי חזק הוא ממנו, אל תקרא ממנו אלא ממנו, כביבול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם .
(שם שם)
פסוק לב:ארץ אוכלת יושביה. דרש רבא, אמר הקב"ה, אני חשבתיה לטובה והם חשבו לרעה, אני חשבתיה לטובה, דכל היכי דמטו הוי מת חשיבא דדהו כי היכי דנטרדו ולא לשאלו אבתרייהו, ואיכא דאמרי איוב נח נפשיה ואטרדו כולא עלמא בהספדיה והם חשבו לרעה שאמרו ארץ אוכלת יושביה היא .
(סוטה ל"ה א׳)
פסוק לג:וכן היינו בעיניהם. מנא הוי ידעי – כי הוו מברי אבילי, תותי ארזי הוו מברי, וכי חזינהו סלקו יתבי באילנא, שמעי דאמרי קחזינן אינשי דדמו לקמצי באילנא [שם שם]