פסוק ב:איש אחד וגו׳ כל נשיא בהם.
והנה אף דהא הוה נשיא[ים] אחרים ועדיין לא מתו, עי׳ בסדר עולם, לפי שיטת הירוש׳ דבאמת הוה כ״ד מרגלים, רק בכל שבט הוה נשיא ומשנהו, וכאן חשבו רק השניים והם … עי׳ בירוש׳ דמוכח דגם … נשאו את האשכול.
פסוק ג:וישלח אותם וגו׳ על פי ד׳ וגו׳.
הנה עיקר הגדר בזה עי׳ ב״ב דף קי״ט וע״ז דף מ״ו ודף נ״ג ארץ ישראל מוחזקת, ובירוש׳ חלה פ״ב נתתי, כבר נתתי. ועי׳ בירושלמי ב״ב פ״ח דהוה מתנה וגם ירושה, ונ״מ אם בלא מלחמה אם הוה קונים אותה. ועיין בירוש׳ דמאי פ״ג ובהך דשביעית פ״ו גבי בעלי סיסין, ע״ש בזה, ועמ״ש בתוס׳ קדושין דף ס״א ע״ב גבי בני גד, ובירוש׳ שם שהארץ לפניהם גדר מוחזקת. [עי׳ ברכות דף ה׳ ע״י יסורין דוקא]. אך זה נ״מ דכל דבר הנעשה גדר קנין מלחמה וע״י מחנה, אז נתקדש ונקנה גם הגבולין וגם תחת הקרקע והאויר דזה ממילא, אבל דבר דקני ע״י חזקה, לא בגדר חזקת הגוף, לא מהני לא לגבולין ולא לאויר בלבד ולא לתחת הקרקע, עי׳ בירוש׳ פ״א דבכורים בזה. ועי׳ ברמב״ם בהל׳ בית הבחירה הנ״מ בין כיבוש א׳ לכיבוש ב׳ דזה ע״י מלחמה וזה ע״י חזקה. והמרגלים רצו ג״כ שיהיה [כמו] כיבוש שני, דהיינו בלא מלחמה רק גדר חזקה, ושוב אי אפשר לקדש הגבול והאויר, כי הם לא רצו לקדש גם גבולים, ואז לא תהיה קדושת מחיצות, כמו בכיבוש שני, וכמו בתי ערי חומה כיון דלא נתקדשו רק במה שהוא שם, עמ״ש בזה ברמב״ם שם, ונ״מ כמו גבי קליטה של רוצח וגבי קליטה של מעשר שני וגבי קביעות מעשר דרך גגין, וגם כי עיקר גדר הכניסה זה שייך לציבור, וציבור לא הוה רק אם הם מתבטלים כאחד ע״י דבר המצבר, כמבואר בירוש׳ גבי תענית צבור, דבלא נשיא ליכא צבור, וכן בית הכנסת הקבוע עושה אותם לצבור, ובגדר בית מצרפם וכן ארץ ישראל מצרף, ולכך אין אוכלסא בבבל דמי מצרפן, וכמו גבי חלה וגבי מעשר בהמה וגבי סנהדרין מקום הקבוע, אבל דבר דליכא מחנה הוה כל אחד פרטי, ולא שייך מחנה ושוב רק קנין פרטי, ולא שייך גבולין כלל, ועיקר השמירה הוא הגדר והגבול, והמרגלים לא נתרצו בגבולין מתחילה. וזה הגדר דירוש׳ פאה פ״א נחש מצוי בין הגדרים. וזה ג״כ מה דאמר הקב״ה למשה גבי הר סיני לך רד ע״ש דכיון דנתחדש אז גדר גבול זה מחיצה בפ״ע, ובמקום זה גם קודם החטא יש רשות לשטן ולנחש בזה. ואם ח״ו היו המרגלים מסכימים ליכנס לארץ ישראל והיו קונים א״י בחזקת פירות בגדר מתנה, ולא הוה כלל גדר כיבוש וגבולין, לא הוה תקנה ח״ו לישראל, לכן נתגלגל הדבר שלא נתרצו לקנות, ולכך נעשה נס בזה שהיתה אוכלת יושביה כדי שלא ירצו לקנות, והבא לטמא פותחין לו, זה הגדר.
פסוק ח:למטה אפרים וגו׳.
י״ל כך, דלפמ״ש דרצון המרגלים היה שיהיה בגדר קנין פרטי לא ע״י מלחמה ומחנה, ולא יתקדש אויר ולא מחיצות, ובגדר כיבוש יחיד, ורק ע״י קנין של ירושה, דארץ ישראל מוחזקת, דבזה לא הוה כח ליעקב אבינו לעשות מן יוסף ב׳ שבטים, ולכך לעתיד לבא יתבטל זה ורק יהיה שבט אחד יוסף, ב״ב דף קכ״ב והוריות דף ו׳ ע״ש בזה. ובזה לא הוה אפרים כלל נשיא של יוסף, וזה דאמרו בסוטה דף ל״ח ראש קטיעא. ר״ל דהוא נשיא קטוע, כי אין לו גדר נשיאות כלל לפי שיטתם. כן ר״ל כאן הקרא. ועמ״ש בגמ׳ שם ובחומש שלי בזה, ואכמ״ל.
פסוק כ:והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ וגו׳.
לפי הנראה משה רבנו הוה הכוונה שישראל יעשו מתחילה חזקה בארץ ישראל. ועי׳ ברמב״ם בהל׳ מכירה דגבי מקח הוה ג״כ אסיפת פירות חזקה, והם היו בגדר קנין דעת אחרת מקנה, והביאה שלהם תהיה בגדר ״ביאת כולכם״, דנשיא הוה כמו כל השבט, עי׳ קדושין דף מ״ב, ובהך דיבמות דף פ״ט ע״ב ע״ש, ושוב לא הוה בטלה הירושה, כמש״כ הרמב״ם ז״ל ספ״ו מהל׳ בית הבחירה, ומבואר בירוש׳ פ״ד דתענית דהם למדו חלה וערלה, דדי בביאה בלא כיבוש וחילוק, עי׳ ערלה פ״א, אך הם בטלו לשליחות.
