פסוק ב:[שלח לך אנשים גלוי וידוע לפניו שלא היתה דעתו של הקב״ה שלימה, שישתלחו].
פסוק ב:תשלחו כל נשיא בהם כל נשיא ישלח איש אחד משבטו.
פסוק ג:כלם אנשים פירש״י אותה שעה כשרים היו כלומר בשעה שנבחרו אבל מכאן ואילך החמיצו כמו שפירש״י וילכו ויבואו.
פסוק ג:ראשי בני ישראל המה שרי אלפים.
פסוק ו:כלב בן יפנה הוא כלב בן חצרון ונקרא שמו יפונה על שפנה מעצת מרגלים.
פסוק יא:למטה יוסף למטה מנשה אעפ״י שבמקומות אחרים נקרא יוסף על שם אפרים כאן כללו על שבט מנשה לפי ששניהם הוציאו דבה, יוסף על אחיו ונשיא מנשה על הארץ, ומהאי טעמא בפרשת מסעי ובספר יהושע נקרא עוד יוסף על שבט מנשה משום דשם משתעי בחלוקת הארץ ועל הארץ היתה הדבה ולפי שנשיא אפרים לא הוציא דבה הפרידם כאן זה מזה.
פסוק טז:אלה שמות האנשים. משבט לוי לא נשתלח מרגל לפי שלא היה לו חלק בארץ.
פסוק טז:ויקרא משה להושע בן נון יהושע לא שקראו עתה יהושע אלא כך הפירוש הוא שקראו משה יהושע כבר כשנעשה משרתו ומצא חן בעיניו שכן הוא המנהג שכן מצינו באברהם ושרה ויעקב דניאל חנניה מישאל ועזריה צדקיה שכבר שמו מתניה ונחמיה שנקרא התרשתא. וי״מ שינה שמו על שהוצרך להיות מן המרגלים ולעבור דרך עמלק בשם הושע.
פסוק יז:עלו זה בנגב של ארץ כנען.
פסוק יז:ועליתם את ההר וכיון שתדעו איך תכבשו את ההר העמק יהיה נוח לכבוש.
פסוק יז:[ועליתם את ההר הר האמורי].
פסוק יט:אם רעה אם משכלת יושביה כמו שמצינו והמים רעים והארץ משכלת יושביה ועל זה השיבו ארץ אוכלת יושביה היא.
פסוק כ:והתחזקתם היו צריכים חזוק לפי שהימים ימי ביכורי ענבים והשומרים מצויים שם.
פסוק כא:ממדבר צן עד רחב לבא חמת באלכסון מרוח דרומית מזרחית עד קרן מערבי צפוני והמקראות שבפרשת מסעי מוכיחים.
פסוק כב:ויבא עד חברון כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי האבות שלא יהא ניסת לחבריו וכו׳ כך פירש״י, והטעם לפי שלא בקש משה עליו רחמים כמו שעשה על יהושע. ד״א ויבא עד חברון דרך הפסוק לקרא לכמה מרגלים ואורבים לשון יחיד כדכתיב והאורב קם ממקומו.
פסוק כב:ושם אחימן לפי שעתידין לומר וגם ילידי הענק ראינו שם מפרש לך הכתוב היכן ראום.
פסוק כב:וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים ועדיין לא מתו הנפילים שהיו שם מימים קדמונים והכתוב בא להכחיש המרגלים שעתידים לומר ארץ אוכלת יושביה היא.
פסוק כב:לפני צען מצרים פירש לך הכתוב חשיבות א״י על חשיבות ארץ מצרים לפי שיצאו ממנה והיו בקיאים בה ומכירין בטובתה וחשיבותה.
פסוק כג:ויכרתו משם זמורה ואשכול מלשון ואשכול ש״מ ב׳ נינהו ומן הזמורה עשו מוט.
פסוק כג:וישאהו במוט בשנים נשאוהו במוט הזמורה על שני מוטות אחרים.
פסוק כה:מקץ ארבעים יום שהתחילו בכ״ט בסיון שנשתלחו המרגלים וכלו בח׳ באב לערב דתמוז דההיא שתא מלויי מליוהו.
פסוק כו:אל מדבר פארן קדשה מדבר פארן ומדבר צין וחצרות וקדש ברנע ורתמה סמוכים זה לזה דהא כתיב הכא נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן. והוא רתמה כמפורש בפרשת מסעי ושם כתיב ויחנו במדבר צין היא קדש וכאן כתיב אל מדבר פארן קדשה ובפ׳ מטות כתוב בשלחי אותם מקדש ברנע.
פסוק כח:אפס כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלות תרתי לריעותא. וגם ילדי הענק ראינו שם שנא׳ עליהם מי יתיצב לפני בני ענק.
פסוק כט:עמלק יושב בארץ הנגב עד שאתם שואלים משבע אומות שאלו מן העם היושב על הגבול הוא עמלק שנזדווג להם בצאתם ממצרים.
פסוק כט:והאמרי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן ואין לנו מקום פנוי ליכנס לארץ.
פסוק ל:ויהס כלב את העם אל משה וגו׳ מתוך כך תבין את דברי משה את אשר דבר כנגד המרגלים ואינן כתובים כאן אבל בפרשת דברים נתפרשו ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם.
פסוק לג:ושם ראינו את הנפילים י״מ נפילים גבוהים כמו הר נופל יבול דאיוב שפירשו גבוה לשון נפילים.
פסוק לג:בני ענק פירש רש״י שמעניקין את החמה בקומתם מרוב גובה קומתן דומים כאילו צוארן נוקב ועונק בנקב שהחמה יוצא בו כך פרש״י בפרק אלו נאמרים.
פסוק לג:כחגבים ולאו דוקא כחגבים אלא קטנים ביותר וכן דרך המקרא לדבר ויושביה כחגבים.
