פסוק ב:שלח לך. כתוב שהשם אמר לישראל עלה רש והם אמרו נשלחה אנשים אז אמר השם שלח לך אנשים:
פסוק ב:וטעם אנשים. שהם ידועים גבורים וכן כלם אנשים וחזקת והיית לאיש כי איש היה:
פסוק ב:ויתורו. ויחפשו וכן ולא תתורו:
פסוק ב:כל נשיא בהם. כל אחד הוא נשיא בהם או תהיה מלת אחד מושכת עצמה ואחרת עמה וכן ושנים אנשים שרי גדודים היו בן שאול ורבים כן:
פסוק טז:וטעם אלה שמות האנשים. אחר שאמר ואלה שמותם להודיע כי כן היה שמותם לעולם ולא השתנו כמו הושע:
פסוק יז:עלו זה בנגב. עלו זה הדרך בנגב וידוע כי מצרים הוא נגב ארץ ישראל כאשר פירשתי בספר דניאל והראיה כי רוחב מצרים פחות משלשים מעלות ורוחב ירושלים שלשים ושלש ומדבר פארן בנגב ארץ מצרים והנה פירוש בנגב אינו נגב המחנה רק פירושו בנגב של ארץ כנען והעד בחברון שהוא ליהודה והכתוב אמר יהודה יעמוד על גבולו מנגב:
פסוק יח:וראיתם את הארץ מה היא. ומה העם:
פסוק יח:החזק. למלחמה ואחר כן פירש מה הארץ הטובה היא שהאויר שלה והמים שלה טובים:
פסוק יט:הבמחנים. כמו הקדריים שחונים באהלים:
פסוק כ:השמנה היא. לתת חטה:
פסוק כב:אמרו חז"ל כי טעם ויבא. על כלב בן יפנה כי כל אחד הלך לצד אחר:
פסוק כב:צען מצרים. שם מדינה סמוכה אל מצרים וכן מבית לחם יהודה ויש אומרים שפירושו מגזרת אהל בל יצען בדרך רחוקה:
פסוק כב:וטעם להזכיר חברון להודיע שהיא קדמונית:
פסוק כג:עד נחל אשכול. דברי משה ויתכן להיות כמו וירדוף עד דן להיות שם אחר:
פסוק כד:קרא. הקורא כמו אשר ילדה אותה ללוי:
פסוק כה:יש מקץ שהוא תחילה ויש מקץ שהוא מסוף ויתכן להיות ראש הארבעים:
פסוק כו:וילכו. להודיע שלא באו לאהליהם אל המחנה רק מיד הלכו:
פסוק כו:וישיבו אתם דבר. אל משה ואהרן:
פסוק כז:ויספרו לו. למשה שהוא העיקר:
פסוק ל:ויהס כלב. אמר רבי יונה המדקדק שטעמו שאמר הסו:
פסוק לב:ויוציאו דבת הארץ. דבר שלא היה ואין כן ויבא יוסף כי ויבא הפך ויוציאו:
פסוק לב:דבה מפעלי הכפל מגזרת דובב שפתי ישנים ובמקומו פירשתיו:
פסוק לב:אכלת יושביה. שהאויר שלה רע:
פסוק לב:אנשי מדות. כל איש הוא איש מדה רק טעמו מדות גדולות יותר מהכל וכן אנשי לבב ורבים כמו הם:
פסוק לג:הנפילים. פירשתיו:
פסוק לג:מן הנפילים. טעמו וגם אחרי כן אשר יבואו ושם מפורש: