פסוק א:ואבן משכית ערש"י, ובס' המצות ל"ת י"ב הזהירה מעשות אבן משכית כו', וכ"כ בר"מ פ"ו ה"ו מעכו"ם מצבה בנין שמתקבצין אצלה ואפי' לעבוד לה', שכן דרך עו"ג עכ"מ ולח"מ, ורש"י כאן נוטה לגמ' מגילה (כ"ב), ולסברתו אין טעם איסור ע"ז במצוה זו אלא אסור דוגמת המקדש, ולכן רצפה לבד שהי' במקדש אסור ולא שאר אבנים, וער"מ פ"ה הי"ד מתפלה, ואונקלס שת' ואבן סגידא ס"ל כר"מ, וכן ירושלמי ותיב"ע ואבן מציר משמע כרש"י עי' בגרש כרמל - ומה שמשמע כאן שרצפת בהמ"ק הי' מאבנים, ובשה"ש רבה ספ"א רהיטני ברותים מבואר שהי' מעצי ברותים, ולכן לא הי' מין במינו וחוצץ, וכ"כ רש"י שבת (צ"ג:) ועי' בס' אהבת יהונתן. ומנ"ח, ומקו"ב פי"א ס"ג:
פסוק ב:שבתותי עי' שבת (ס"ט:) ומ"ש שם בחתם סופר ברש"י כאן:
פסוק ג:אם בחקתי תלכו רש"י עמלים בתורה, אם תעמלו ותעסקו בה יהי' בנקל לכם שמור ממצות ל"ת, דהעוסק בתורה מציל מיצה"ר כמ"ש בסוטה (כ"א.) בעידנא דעסק בה אגונא ומצלא ועי' במלא העומר - ובס' פני מבין כ' ע"פ ירושלמי שבת פ"א ה"ב, הובא בתוס' מו"ק (ט:) ד"ה כאן, דרשב"י לא הפסיק מלימודו אפי' לק"ש דהא שינון והא שינון, ועי' רבינו יונה ברכות פ"א שהביא שרשב"י לא הי' מתפלל אלא משנה לשנה, ור' יהודה מחדש לחדש שלא יבטלו מתורתם עש"ה, נמצא דבמצוה התלוי רק בדיבור ל"צ להפסיק מת"ת דהוי ג"כ שינון, וז"ש אב"ת שתהי' עמלים בתורה אפ"ה את מצותי תשמרו, אמנם באיזה מצוה ועשיתם אותה שצריך לעשות מעשה, ועמ"ש בפרד"י תולדות קצ"ז. - ובמד' מכאן שהקב"ה מתאווה שיקיימו ישראל מצותיו, ע"פ גמ' קידושין (ס"ב.) דצריך שיהי' בתנאי הן קודם ללאו, ובתד"ה בשלומא הק' דהא מצינו בסוטה לאו קודם להן אם לא שטית, ותי' מה שאנו מבקשים הוי הן אף שהוא לאו, ועמ"ש בזה הטו"ז בהקדמתו ליו"ד, ואי' במד' אב"ת קאי על לבישת שעטנז שהוא חק בלי טעם, וז"ש א"ב תלכו, וק' דהא קאי על לאו והוי לאו קודם להן. לזה אמר שה' מתאווה כו' וגם הלאו נקרא הן, ובברכות (ו'.) חשב לעשות מצוה ונאנס כאלו עשאה, ובאבות פ"ה מי"ד הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו, ומכ"ש שחושב וג"כ עושה, וז"ש א"ב תלכו, רק תלכו ולא תקיימו באונס, ומכ"ש אם מצותי תשמרו ועשיתם אותם בפועל, אז שכרכם גדול, ונתנה הארץ יבולה וגו': וראיתי בשו"ת צפנת פענח סי' ו' שהביא פהמ"ש לר"מ, אף דקיי"ל בב"ב (ק'.) דאין הליכה קונה זה רק בדבר חדש, אבל לדבר איזה חלק לזה קנה בהליכה, וכיון שהתורה ירושה רק צריך לברר החלק צריך עמל ויגיעה בגדר הליכה, ועי' סנהד' (צ"ט:) הוא עמל במקום זה והתורה עומלת במקום אחר ע"ש ברש"י, אך י"ל שע"י שעמל במקום אחד קנה לכל התורה אף במקום שלא עמל בו, וכ"ה בירושלמי ב"ב פ"ח ה"ג משכח כולו ר"ל מוצא הכל, כיון דירושה לנו רק צריך יגיעה, וכ"ה בירושלמי חלה פ"א סוף ה"א, ע"ש בסדר הלימוד, ילמדו גמ' ורא"ש ופי' המשניות לר"מ כי הוא מאור עינים ללימוד, ואח"כ יעשו כנדה (ע'.) יבקשו רחמים, וע"ש בסי' ה' הרבה מענין סדר הלימוד - ובס' משנת חכמים בקונ' מעלת המדות (דקכ"ט:) כ' דהוא מלשון סייג, כמו דלמדו חז"ל שניות מן משמרת עשו משמרת למשמרתי, והנה אף דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, מ"מ בסייג וגדר יש, וזה אם תשמרו הסייגים אז ונתתי גשמיכם כו', וכן כ' לשמור כו' לטוב לך, וכן ושמרת את חוקתי כו' למען ייטב לך עש"ה, ועשו"ת הרשב"א ח"ד סי' ל"א שהאריך מפני מה לא נתפרש בתורה מהות השכר והעונש בעוה"ב, אחר שהגמול המצות ועבירות עיקרו בנפש בעולם הנפשות עש"ה, ועי' בפתיחת ים התלמוד על ב"ק אות ו', ובחידושי מהר"ם צבי בדרשות (דף ל"ז:) וס' מגדנות אליעזר (דף ח':) מכל הפרשה - והבעש"ט ז"ל אמר בתענית (כ"ד:) רחב"ד אזל באורחא אתא מיטרא אמר כל העולם בצער פסק מיטרא, וז"פ א"ב תלכו שתהיו כולם צדיקים, אז לא יועיל תפלת הצדיק היחיד נגד המרובים ויהי' הגשם בעתו: ובס' קהלות ישורון הק' דהו"ל אם תלמדו תורה מה ל' בחקתי, והל' עמלים ולא עוסקים בתורה, וי"ל ע"פ תוס' מגילה (ל"א:) ד"ה משה, וב"ב (פ"ח:) ד"ה וקללם, פלוג' דר' נסים ור"י, דר"נ ס"ל הא דמחלקים פ' וילך מנצבים אע"פ שהוא פרשה קטנה, ומחברין מטו"מ משום דבעי שיתמה שנה וקללותי', ור"י סובר דלא קרי קללות רק בחקתי ותבא, ואפ"ל הטעם דר"נ, דבנצבים ג"כ קללות עפמ"ש בכלי יקר על רש"י לפי ששמעו ק' קללות חסר ב', ולא אמר צ"ח, שבאמת הן ק', וב' אינם מפורשין, וכל חלי וכל מכה אשר לא כתובה, והר"מ פוסק בפכ"ה הי"ג ממלוה דעל דבר שאין לו קצבה ערב אין משתעבד, וידוע דישראל יש להם דין ערב ולא ידעו עדיין דין זה, לכן כששמעו ק' קללות חסר ב' שאינם מפורשין הוריקו פניהם מי יוכל לעמוד באלה שאין להם קצבה, מי יודע כמה יכבד עליהן, וז"פ כי יבואו אליך כל הדברים האלה דייקי שאינם מפורשן שאי"ל קצבה, וזה סברות הר"נ דנצבים נמי חשיבו קללות, ותלי' אי ש"מ בה"ע איכא, אי אמרי' כר"נ דלהכי קורין נצבים קודם ר"ה שיתמו שנה וקללותי', והא בסוף נצבים נמי כ' יעודים טובים וחיית ורבית וברכך, אע"כ ש"מ בה"ע נמי איכא, ובמשפטים (כ"א א') פרש"י אמר ה' לא תעלהע"ד אשנה להם פרק א' כו' לכך נאמר תשים, וא"ש אם בחקתי ע"פ הילקוט תהלים בזמן שדין בארץ אין ה' יושב בדין, אמר ה' אתם נטלתם אומנת שלי כי אלקים שופט, אבקש אומנת אחרת ליתן לכם שכר מצות בהאי עלמא ונתתי גשמיכם, ז"פ רש"י שתהי' עמלים ביגיעה דוקא להבינם טעמי הדבר ופירושם:
פסוק ג:שם) א"בּ תלכו ונתתי שלום בארץ, הי' לכתוב בתוכחה ונתתי מחלוקת בארץ, אבל הוא מכה אשר לא כתובה בתורה, הי' מחלוקת שאמרו על שוחט שלא בדק הריאה כהוגן, וכשהגיע הדבר להג"ר חיים מוולאזנע ז"ל אמר בדיקת הריאה רק מדרבנן, ומחלוקת אסור מה"ת, ואף שנאמר שהוא מחלוקת לש"ש, אבל איתא שרק מחלוקת ב"ש וב"ה הם יכלו להרשות עצמן שם זה ולא אנשים פשוטים כמו אנו, ועי' ארץ חמדה פ' יתרו דרוש נכון, ובפ' קדושים:
פסוק ג:שם) רש"י עמלים בתורה, ולא עוסקים או לומדים, ראיתי עפמ"ש באבות פ"ב מ"ט אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, רק תלמוד עם זולתך, כי לכך נוצרת, עי' מדרש שמואל וכ' אדם לעמל יולד (איוב ה' ז') ר"ת לעמ"ל ללמוד ע"מ ללמד, ובב"ק (י"ז.) מעשה גדול מלימוד, אבל במלמד לאחרים לימוד גדול ממעשה, ובמד"ר נשא פרשה ט' הא דהקדימו נעשה לנשמע דנעשה הוא כנגד מעשה, ונשמע לימוד ומעשה גדול מלימוד, וז"ש רש"י א"ב תלכו יכול זה קיום מצות כו' ע"כ על לימוד, וק' למה הקדים לימוד למעשה, הרי מעשה גדול כמו שהקדימה תורה נעשה לנשמע, עז"א עמלים בתורה ללמוד על מנת ללמד, ואז לימוד גדול ממעשה ושפיר הקדימו:
פסוק ג:שם) אוה"ח אות ל"ד, עוד יתבאר יש היתר לתקון דבק שבין אות לאות בס"ת ולא בתפילין (עי' או"ח סי' ל"ב סי"ח), עשו"ת בית שלמה יו"ד סי' קכ"ח שתמה שהוא נגד הלכה דגרירה מועיל בכל מקום וצ"ע, ובקוי אור כ' דאי' בט"ז סקט"ז דכל שיש תקנה היינו קודם אות שאחרי', אבל לא אח"כ, דאז הוי שלא כסדרן יפסול בתפילין, אבל בס"ת כשר שלא כסדרן, וא"כ בדביקות שבין אות לאות לאחר שנכתב בס"ת כשר ובתפילין פסול, והרבה דינים יש מה שפסול בתפילין וכשר בס"ת מה"ט ע"ש: שם אוה"ח אות ל"ה, ס"ת בדבק מותר שיכול לגרר יאפי' בשבת כו' עי' בקוי אור הביא כן מתוס' חגיגה ב'., ד"ה איזהו, וי"ז. ד"ה יום, ובדף ד'. ד"ה אלא, וארי' רביע עלה, ותוס' פסחים פ'. ד"ה אתה, ותוס' חולין מ'. ד"ה חייב, ומפורש בעירובין (ע"ח:) אריה רביע עלי', ורא"ש תענית סי' מ"ו וכשיעבור הזמן יבדיל וכו', ורא"ש סוף מו"ק שיש לחלק בין גברא ב"ח ויומא רק גרים כו', ועתו"ס שבת (י"ב:) ד"ה ר"נ, ורשב"א יבמות (קי"ד.) גבי מערבין לגדול ביה"כ, ותוס' זבחים (צ"ה.) ד"ה מכניסו, ומנחות (נ"א.) ד"ה אפי', ועי' כריתות' (ז':) שלא יצאה לשעה שהיא ראוי לקרבן וכו', הרי דלב"ה אין חילוק אם בעצם כמו לילה דלאו זמן קרבן דהוי כטומאה אריכתא, כפרש"י שם לב"ש דכ' ביום צוותו וכתוך מלאת דמי, או משום שבת דרק יומא קגרים ולב"ש י"ל להיפך, ופלוגתי' בהכי. ועפרד"י תצוה (דף רצ"ב:) ומלואים ח"ב דף ת"ב: מ"ש בזה:
פסוק ד:ונתתי גשמיכם עי' רבינו בחיי עקב, גשם טבעי הבא בסבת האדים העולים מן הארץ, ומלאים רוח ואויר קל ועי"כ נשארים למעלה, ובעת שיצא הרוח הצפון בהאדים יפלו טיפי מים שנעשו כבדים בסור ממנו הרוח ויהי' לגשם, ורוח הצפון ובלתי נרבה בהאדים מחולל ומוליד הגשם, והמטר הוא השגחה הבא מן השמים, ויש לו עת קצוב שהוא יורה כמלקוש בזמנים מיוחדים שהארץ צריכה למטר, אבל הגשמים בעתם אין להם עת קביע רק תלה לפי עלות האדים, ולפי ריבוי הליחות באויר, תוה"מ סי' ב', ואילת השחר סי' תקנ"ו ועי' ספר הברית בזה:
פסוק ד:שם) רש"י בשעה שאין דרך בנ"א לצאת כגון בלילי שבתות, ועי' בני יששכר שבתות מאמר ז' אות ה', עפמ"ש במד' משפטים דשאל מין, איך ה' מוריד גשמים בשבת דהוי הוצאה מרשות לרשות, וא"ל כל העולם של הקב"ה והוי כמטלטל בחצירו, והקשו ע"ז ממד' כשחרב ביהמ"ק השליך ה' גט לבנ"י, והק' כיון דכל העולם של הקב"ה אין הגט מועיל ברשותו, ותירץ דה' הקנה לבנ"י מקום בחצירו, ולפ"ז אסור להוריד גשמים בשבת, וזה"פ את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראי, ותהי' לכם מורא שמים שלא יחרב ביהמ"ק על ידכם, א"ב תלכו ולא יחרב ביהמ"ק, ולא אתן לכם גט, ולא אצטריך להקנות מקום אז כל העולם חצרי, ולכן ונתתי גשמיכם בעתם בלילי שבתות משא"כ בהיפך - ובאמת יש סתירה שכ' בישעי' (נ' א') איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתי', וביומא (פ"ו:) גדולה תשובה שדוחה ל"ת דכ' הן ישלח איש אתאשתו וכו' הישוב אליו עוד, ונראה דה' נתן גט לבנ"י, וי"ל דגט הי' רק לאיים שיקבלו על תנאי שישוב, אבל באמת לא הי' הגט דכל העולם חצירו, וכ"כ בנחלת עזריאל בפרפראות, וע"ע ח"א מהרש"א תענית (כ"ג.), ובענף יוסף על ע"י שם, וכתובות (ס"ד.), וסדורו של שבת שורש ג' ענף א' אות ח', וגבורת ארי על תענית שם: וביו"ד סי' קע"ט ס"ב נהגו שאין מתחילין בב"ד ועטו"ז ובאר הגולה, ובזה"ק פנחס (דף רל"ד. עקב רע"ג., ותצא רפ"א:) לית סימנא טבא בשני ורביעי, וגם אי' שם אין מתחילין בשני ואין מסיימין בד' וכו', וגם בגין דגיהנם אתברי ביומא תנינא ולקותא דנהורין ביומא רביעאה וכו':
פסוק ד:שם) ונתנה הארץ את יבולה ועץ השדה יתן פריו, פרש"י הן אילני סרק וצ"ב מנ"ל הא, ובס' שארית יעקב כ' ע"פ גמ' ברכות (מ'.) בירך על פירות האילן ב"פ האדמה יצא, לפי שגם האילן יוצא מן האדמה אבל להיפך לא יצא, וי"ל שזה כוונת רש"י דק"ל כיון דכ' ונתנה הארץ יבולה ל"ל תו למכתב ועץ השדה יתן פריו, הלא פירות האילן בכלל פירות הארץ הן וע"כ שבא לרבות אילני סרק, ועי' בהקדמה לס' מים חיים על מס' נדה, ובשו"ת תירוש ויצהר סי' ק"ו הביא הא דשבת (קי"ח:) תיתי לי דקיימית ג' סעודות וכו', אמר רבא תיתי לי דכי אתא צורבא מרבנן מהפכינא בזכותי' ופרש"י תיתי לי ישולם שכרי, וק' למה לא פי' רש"י על כל הני תיתי לי מקודם וע"ש בעיון יעקב וענף יוסף, וי"ל דהמהרש"א הק' האיך אמר ישולם שכרי הא אין משמשין ע"מ לקבל פרס, (ובשמו"ר פמ"ד אם עשית מצוה אל תבקש שכר וערש"י בכורות ל': תיתי לי שפר טוב) ופי' תיתי לי שיעמוד לי זכות המצוה שאוכל לקיים למצוה זו תמיד ע"ש, וא"כ דעל כל תיתי לי לא פרש"י מכח קו' מהרש"א, אבל בצורבא מרבנן דאי' ברש"י אבות פ"א מ"ג דהא דאין משמשין עמלק"פ הוא משום דשכר מצוה בה"ע ליכא, ודוקא עמלק"פ בעה"ז אבל עמלק"פ בעה"ב מותר ע"ש, וא"ש דבת"ת מותר עמלק"פ וגם יש שכר בת"ת בעה"ב, וא"ש באחרי (י"ח ה') אשר יעשה וחי בהם וק' דהוי עמלק"פ ע"ש בנועם מגדים, וא"ש דבתיב"ע לחיי עלמא דאתי - ובס' דגן שמים ריש מס' ר"ה תי' בזה שי' רז"ה בבעה"מ ר"ה (כ"ח.) דמצוה דרבנן להנות נתנו, והר"ן שם הק' מה נ"מ בין דאו' לרבנן, ולרש"י דעמלק"פ תל בשכר מצות בה"ע ליכא, וכאן ונתתי גשמיכם הקשו ג"כ דש"מ בה"ע ליכא, וגם הוי עמלק"פ, ובדברי שאול פ' ואתחנן כ' דדוקא במצות שכליות ליכא שכר, אבל בחקיות יש שכר בה"ע, וכאן אם בחקתי וגו' יש שכר בה"ע ומותר לק"פ, ובנועם מגדים פ' אחרי כ' דמצוה דרבנן יש שכר בג"ע, וכ"כ במעון הברכות ד"ז י"ב וכ"ד ובס' ייטב לב בחקתי, א"כ נוכל לעשות מצוה דרבנן עמלק"פ, ומצללה"נ תלי' באם אין משמשין עמלק"פ, ושפיר במצוה דרבנן מצות לה"נ, ועמ"ש בענין ש"מ בה"ע ליכא בפרד"י בח"א (דף פ"ג. צ"א. קל"ד. קע"ב. ר'. רס"ה: ובח"ב ט': מ"ה: ע"ג: קפ"ג. רל"ב. רנ"ד: רס"א. וד"ש.) ע"ש הרבה חדשות: ובחידושי הבאתי ראי' לרז"ה מחולין (ח'.) בסכין של ע"ז פעמים שהשוחט אסור במסוכנת שנהנה מאיסורי הנאה, והק' הכרו"פ סי' י' סק"ג באם בא לאכול ע"י שחיטה הוא מצוה דוזבחת, וכשם שיוצא בלולב של ע"ז דמללה"נ ה"נ אמאי אסור, ולרז"ה ניחא דבשחיטה מה"ת סגי ברוב סימנין, ורק מדרבנן צריך לכתחלה כל הסימנין ברפ"ב דחולין (כ"ז.) ויו"ד סי' כ"א, ואם כן יש בשחיטה מצות דאורייתא ודרבנן, וא"כ אחר ששחט רוב ושוחט המיעוט אח"כ, נהנה בסכין של ע"ז במצוה דרבנן ומלה"נ, וגם רבא לשיטתו - ורק ק' על הרז"ה מעירובין (ל"א.) דאיירי בתחומין דרבנן ואפ"ה מללה"נ ע"ש, והנה הא דרבא המודר כו' לרז"ה איירי דוקא במחויב טבילה דאו', אבל בצריך טבילה מדרבנן לא שרינן אף בימוה"ג, וק' מיומא (ל'.) אין אדם נכנס לעזרה אפי' טהור עד שיטבול, ובגמ' שאלו לב"ז טבילה זו למה, א"ל מה המשנה מקודש לקודש כו', רי"א סרך טבילה כו', ומהדר הש"ס למצוא נ"מ בין ב"ז דטבילה זו מדאו' בין ר"י דמדרבנן, ולרז"ה יש נפק"מ במודר הנאה ממעין אם מותר לטבול טבילה זו וצ"ע ועשו"ת הרשב"א סי' תשמ"ו, שעה"מ פ"ח ה"א מלולב, מלא הרועים כלל מצלה"נ שהאריך בשחיטה אי מצללה"נ, ושואל ומשיב רביעאה ח"ב סי' קכ"ה, שו"ת שער אפרים סי' ל"ד, ושו"ת נודע בשערים מ"ת סי' י"ד: ובס' תוספת ברכה כ' הל' גשמיכם צ"ב כי מה שייך ליחש הגשם לאנשים, וי"ל עפמ"ש בר"ה (י"ז:) אם הי' ישראל בר"ה חייבים ופסקו להם גשמים מועטים ועשו תשובה, להוסיף גשמים אי אפשר שכבר נגזרה הגזרה ה' מוריד הגשמים בזמנם, וגם המעט יספיק להם, וז"ש אב"ת אזונתתי גשמיכם כמה שנפסק לכם בעת חובתכם כמ"ש בהר (כ"ו א'), ברש"י והוא מת"כ דאיירי בעת שישראל חייבים, ועז"א כאן אם תעשו תשובה אף שנפסק גשמים מעט, אבל אתן אותם בעתם בעת שהאדמה צריכה להם, ועי' מהרש"א עה"ת וס' פרי חיים:
פסוק ה:ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם, כשיש פרנסה ליכא מחלוקת, כב"מ (נ"ט.) כד משלם שערא מכדא אתא תגרא בביתא, ובגיטין (ע'.) אכול שליש ושתה שליש כשתכעס תעמוד על מילואך, וכעס הוא קללה מגלות, כדברים (כ"ח ס"ה) ונתן ה' לך לב רגז, ובנדרים (כ"ב.) דבבבל כתיב. זה שאמר ואכלתם לחמכם לשובע ולא תהי' יראים מכעס, כי וישבתם לבטח בארצכם ולא יהי' רגז וכעס (עי' בתפארת יהונתן), וזה"פ במשלי (י"ג כ"ה) צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר, דצדיק שאינו בר כעס יוכל לאכול לשובע, והבעש"ט ז"ל פירש בתהלים (כ"ב כ"ז) יאכלו ענוים וישבעו, שענוים שאינם בכעס יוכלו לאכול לשובע, עי' בדגל מחנה אפרים וחז"ל אמרו לא גלו עשרת השבטים אלא ע"י רבוי יין שנ' השותים במזרקי יין לכן עתה יגלו (עמוס ו' ו'), ואמר ה' אף שיהי' לכם בריוח הכל לחם ויין והשיג לכם דיש את בציר, בציר הוא מענבים אעפ"כ תמנע לשתות יין, ורק ואכלתם לחמכם לשובע, ויהי' וישבתם לבטח בארצכם ולא תגלו מארצכם ע"י יין, וגם כשיש פרנסה אין מבקשים לעקור ממקום מושביהם למדינה אחרת, שהוא משום חסרון פרנסה ואין שלום לאנשים, וז"ש ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ: והלשון לחמכם צ"ב דע"פ רוב כ' לחם סתם (בראשית ג' י"ט) בזעת אפך תאכל לחם, ובשלח (ט"ז ח') ולחם בבקר לשבע, ועקב (ח' ט') לא במסכנות תאכל לחם ועוד, וכן וישבתם לבטח בארצכם הי' ראוי לבוא בפסוק הבא, דכ' ונתתי שלום בארץ, והי' מכוון הלשון מענין הפסוק ולא כאן, וי"ל הכל עפ"ש בפסחים (מ"ט.) כל הנהנה מסעודת רשות לסוף גולה ממקומו, והוא מדה כנגד מדה, כמו שהוא עוזב ביתו ושלחנו ומסבב על שלחן אחרים כך יענש לעזוב ביתו, וזה שרמז כאן ואכלתם "לחמכם" שלכם, לא אצל אחרים ואז לא תענשו בגלות, אך תשבו לבטח בארצכם על מקומכם - וגם י"ל בבראשית (ד' י"ב) כי תעבוד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך נע ונד תהי' בארץ, מבואר דמניעת הלחם מביא לגלות, וכן ברות (א' א') ותהי רעב בארץ וילך אבימלך, עז"א ואכלתם לחמכם לשובע, וממילא וישבתם לבטח בארצכם במקומכם, ולא תצרכו לנוע ולנוד: וברש"י מתברך במעיו, ובס' עמק המלך מבעל זרע ברוך, כ' עפמ"ש בכלי יקר צדיק אוכל לשובע נפשו, הלמד של לשובע בצירי, לומר שהצדיק אינו אוכל כדי שביעה אלא עד כדי שביעה ולא בכלל, וכאן כ' לשובע הלמד בקמץ דמשמע שיאכלו כדי שביעת, לזה כ' רש"י אף בתוך המעים תהי' בו ברכה ע"ש, ועשו"ת כתב סופר או"ח בהקדמה דרוש ארוך בזה, ובתשובתיו סי' ל' - ועל רש"י הנ"ל כ' בפנים יפות דלפ"ז יקשה קו' מלאכים למה נושא פנים, ואי"ל דמברכים אף פחות משביעה כברכות (כ':) הלא שבעים אף בפחות, וזה שפרש"י שמא תאמרו אם אין שלום אין כלום, ר"ל דיש לחוש שלא יהי' לנו שלום דאין כאן נשיאת פנים ליתן לנו שלום, אעפ"כ אני אבטיח שיהי' לכם שלום, הא כיצד אוכל קמעא ומתברך במעיו וגם י"ל ואכלתם לחמכם לשובע, אף שיהי' רב תבואה בארץ, אעפ"כ תאכלו רק לשובע ולא יותר מהצורך, ועי' בס' מגדנות אליעזר (דף ח':), ובס' דברי חנוך הק' דבבהמ"ז כ' אכילה והוא רק בכזית, ועמג"א סי' ר"י סק"א אף אכל הרבה ושבע, אך אכל בהפסקה יותר מכא"פ א"ח בהמ"ז דתרתי בעינן אכילה ושביעה,, א"כ כאן אם אוכל קימעא אף שמתברך במעיו ומשביעו מ"מ פטור מבהמ"ז, ואם מדקדק ומברך מהראוי להיות לו נשיאת פנים, וי"ל לט"ז שם סק"א אף דצריך שיעור מ"מ ביין שרף דא"א לשתות השיעור, אזלי' בתר שיעור שתי' לרוב בנ"א ע"ש, (ועשו"ת הרד"ד לזקיני הגאון מלאסק ז"ל או"ח קמא סי' ח') לפ"ז י"ל אם יאכל קימעא ומתברך במעיו, דומה לדין הט"ז דלא הי' ביכולתו לאכול כזית ושפיר יתחייב בבהמ"ז ועי' יומא (ל"ט.) ובתוס' ישנים מגיע כפול כו', מבואר דבימי שמעון הצדיק הי' ברכה שורה, ואף כפול ל"ה מושכין ידיהם, וקיימו מצות אכילה ע"ש בריטב"א, הרי אף בלחה"פ שכ' באמור (כ"ד ט') ואכלוהו, היו מקיימין המצוה גם בפחות מכזית, ובאמת הקשה כן במנ"ח מ' קל"ד, ובחת"ס או"ח סי' מ"ט כ' עפ"ז אף דכתב אכילה אם שבע בפחות יוצא כמו בכזית והוא דין חדש, ועי' שד"ח באסיפת דינים מער' ברכות סימן ד' שלמד מהחת"ס דין חדשדזקן וחולה שפחות מכזית כדי שביעה חייב לברך בהמ"ז מן התורה:
פסוק ו:ונתתי שלום בארץ רש"י עושה שלום ובורא את הכל, ע' שפ"ח דבפסוק לא נאמר רק ובורא רע (ישעי' מ"ה ז'), אך שינה משום לישנא מעלי', וכן מפורש בברכות (י"א:), ועי' יד מלאכי סי' רפ"ג שהרחיב הדיבור בזה ובכל עניני חלופי גרסאות עש"ה - ובענין שלום עי' תי"ט סוף עוקצין דמשניות מתחיל במ', ומסיים במ' שלום. נגד מ' יום שניתנה תורה, ובתורת משה פ' שמיני (דף מ"ג:) הא דאחז"ל תאני מיני' מ' זימני ודמי לי' כמאן דמנח בכיסי', ופרש"י בפ"ק דמגילה (ז':) נגד מ' יום שניתנה תורה, וקרא רבי ספרו משנה, ר"ל מ' שנה שישנה משנתו מ' זימני, ועד"ז קרא ר' אשי ספרו תלמוד, כמחז"ל בעירובין (נד:) ר' פרידא למד לתלמידו ת' פעמים, ותלמוד ת' למוד ע"ש עוד מזה, ועי' של"ה בווי העמודים סו"פ כ"ז, ובעניי לא מצאתי ברש"י מגילה זה ולא בשאר מקומות שנסמן שם, - ובאבות פ"ו מ"ט בשכבך תשמור עליך בקבר, דלאחר הפטירה לא יחרידהו מקברו שליחי הדין, ואומרים לנפטר תשכב בשלום ותישון בשלום, ומובא והשבתי חי' רעה היא אימא דשידין, ויתפרש וחרב ל"ת בארצכם הוא תרב מלה"מ - ובזה"ק (נח ס"ג.) לית לך דינא כו' דלא ישתכח ההוא מחבלא כו', ודין שמים נקרא חרב ה', ויתפרש ורדפתם וגו' לחרב בפסוק ז' עפ"ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם (תהל' קמ"ט ו') חרב שבפיפיות בנ"י תורה ותפלה ב' פיות, ובזמן שהקול (תורה) קול (תפלה) יעקב, אין הידים ידי עשו ב"ר פס"ה, ונופלים החיצונים, ובנדרים (ל"ב.) דהרג משה לחימה, ובפ' ויחי (מ"ח כ"ב) בחרבי ובקשתי ובתרגום בצלותי ובעותי: וכשהי' מחלוקת צאנז וסאדיגור, והופיע קול קורא מב' הצדדים "ילקוט הרועים" "ושבר פושעים" ועוד, וכל כת הודיע ראיות מזהר ועוד שנוטים לצדדם, ואמר הגאון ר' יוסף שאול נאטאנזאהן ז"ל שזה"פ ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, כשיש שלום הצדיקים שנפטרו יש להם מנוחה בארץ, אבל כשיש מחלוקת הצדיקים אין להם מנוחה בקכרם דכל אחד יטריח להכריע אותם לצדדו:
פסוק ו:שם) והשבתי חיה רעה מן הארץ, דה' ברא לחיה בטבע לטרוף בהמות, דאי' שבת (קנ"א.) אין חי' שולטת באדם עד שנדמה לה כבהמה ואם הי' טבע שלה לטרוף אנשים, לא היתה עשתה חילוק בין צדיק לרשע. לכן טורף רק בהמות ואדם שדומה לבהמה ע"י מעשיו הרעים ג"כ טורף, אבל כשיהי' בחקתי תלכו, לא יהי' עוד חיות טורפות בהמות לפי שלא יהי' אנשים בדמות בהמות לענשם, וממילא והשבתי חי' רעה מן הארץ. ויהי' לעתיד ואריה כבקר יאכל תבן (ישעי' י"א ז'), שלא יאכלו אז בהמות שלא יוצרך עוד, ועי' באמרי שפר, ובלשון ת"כ כאן, עי' בחלקת יואב קמא או"ח סוס"י כ':
פסוק ו:שם) וחרב לא תעבור בארצכם, ובתרגום ודקטלין בחרבא לא יעידון מארעכון, ותמוה דהיא קללה ולא ברכה, ובלקוטי מהר"ם כ' ע"פ זהר דשר של אדום הוא מה"מ נתן רשות לישראל שידונו דיני נפשות, אך כשעושין רצונו של מקום, אבל כשאין עושין מחויבים להחזיר המתנה, וז"פ ואתה תבער הדם הנקי כי תעשה הישר בעיני ה' (שופטים כ"א ט'), ואם לא תעשה הישר אז לא תוכל לדון ד"נ, ובכתובות (ל'.) מיום שביטלו ד' מיתות דין ד' מיתות לא בטלו וכו', וז"ש והשבתי חי' רעה וגו' ודקטלון בחרבא, ר"ל הסנהדרין שדנו ד"נ לא יעידין מערעכון, ואז יוכל לשבות חי' רעה מארץ ורק אם בחקתי תלכו, אבל כשלא תלכו בחקתי אין כאן סנהדרין, א"כ צריך לחי' רעה לעשות דין ד' מיתות וזה חיבור לקרא, ובתיב"ע כאן ע' במפרש ונתינה לגר, ואהבת יהונתן, ותולדות אדם להגר"ז ז"ל ח"א פ"ד:
פסוק ח:ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו, עתו"ס סוטה (יא.) ד"ה ולעולם שהק' דמדה טובה מרובה מפרעניות, וכאן פרעניות מרובה, דכ' בהאזינו (ל"ב ל') איכה ירדוף א' אלף, וכאן במדה טובה כ' ורדפו חמשה מאה. ותי' דבפרעניות מיירי רדיפה ולא הריגה. ובמדה טובה מיירי בהריגה, ובמהרש"א הק' ממו"ק (ט"ז:) שדוד הי' מכה שמונה מאות חלל בפעם א, והי' מתאנח על ר' שחסרו לו דכ' איכה ירדוף א' אלף, והרי קרא זה לא מיירי כלל בהריגה, וכה"ק באוה"ח ע"ש, אך ברמב"ן שם כ' דמיירי בימות משיח ולא מיירי באומות ורק בישראל דאז ירדוף א' מישראל אלף מאומות, והוא פלוגתא בספרי, וא"ש דלא מיירי כלל בפרעניות ע"ש בעיון יעקב, ואהבת איתן על ע"י, וע"ע בליקוטי שושנים דבר נכון - והגר"א ז"ל כ' בגמ' הנ"ל דיצתה בת קול ואמרה רק בדבר אורי' החתי, ופרש"י נטלו לו ר'. וקשה דילמא לא ניתן לו מעיקרא רק ח' מאות, וי"ל דבש"ב (כ"ב מ"ד) כי תשמרני לראש גוים, ובתהלים (י"ח מ"ד) תשמני לראש גוים, ויש לומר דשירת שמואל הי' קודם חטא לכן אמר תשמרני בגימטרי' אלף, ושירת תהלים אחר חטא בגימ' ח' מאות ודפח"ח:
פסוק ח:שם) ברש"י וכי כך הוא החשבון וכו' אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין, וראיתי בזה דאותו איש שהי' בתוך ה', הי' יכול לרדוף רק עשרים (חמשה מאה), אם הי' בין מאה הי' יוכל אז לרדוף מאה, (מאה, רבבה), דכח הרבים עשה לכל אחד גבור, ועי' בזה בשפת אמת תרמ"א ותרמ"ג - ועוד ראיתי דדרך במלחמה אם חיל מצד אחד יגבור ורודף השונא, ואם הכנגד רוצה להתגבר בחזרה ולרדוף את הרודף, נצרכים להיות לכה"פ ה' פעמים חזקים מהם, אז יוכל לפנות ולרדוף את המנצח הראשון, וז"פ ורדפו מכם חמשה מאה, שחמשה מכם ירדפו מאה, "ומאה מכם רבבה ירדפו" וכשהשונא יגבר וירצה לחזור לרדוף לכם, יהי' צריכים להיות רבבה לרדוף מאה מכם, דאם חמשה מכם ירדפו מאה, א"כ החשבון שמאה מכם ירדפו עשרים פעמים ככה הוא ב' אלפים, וכשירצו לגבור עליכם יצרכו ה' פעמים ככה רבבה, וכמו שהי' כתוב "ורבבה ירדפו מאה מכם", וז"ש בהאזינו (ל"ב ל') איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה, א' ירדוף מכם אלף ושנים מהשונאים שירדפו לכם. ב' אלפים ממכם, וכשתרצו לחזור לרדוף אותם צריכים אתם להיות ה' פעמים רבבה - ובהכתב והקבלה כ' דתיבה חמשה מאה ומאה, מושיך עצמו ואחד עמו כמ"ש הרבה פעמים בתנ"ך, וכמו שהי' כ' ורדפו מכם חמשה מאה, וחמש מאה מכם רבבה ירדפו והחשבון מכוון כ' פעמים ע"ש, ובענין ו' מושיך עמו א' עי' רש"י בא (י"ב כ"ט), ועמ"ש בפרד"י ח"ב במלואים (דף תמ"ד:): ובשפתי צדיק אות ח' הק' בשבת (קי"ח:) יהי' חלקי עם מקיימי ג' סעודות בשבת למה לא קיים ר' יוסי ג' סעודות, ואם קיים למה ח"ו יגרע חלקו, ורק ר' יוסי הי' טרוד בגירסא ול"ה יכול לאכול עם המרובין המקיימים יחד ג' סעודות, שיש לזה מקום גדול בשמים, כדאי' בזה"ק שיש היכל שמכניסים לשם כל השלחנות הערוכים על ש"ק ומה"ש מברכים אותם, וסעודת ר"י ביחידות הי' חביבה בשמים יותר מכל ע"ש, כן ר' יוסי חשק לטעום טעם ש"ק ממקיימי שלשה סעודות ברבים, והם מרובים העושים המצוה:
פסוק ח:שם) ונפלו רש"י שלא כדרך הארץ, וצ"ב אי מרובים לפני מיעוטים כבר נא', וכ' בכתנות אור לפמ"ש במד' ורש"י ש"א (י"ז מ"ט) בגלות ויפול על פניו ארצה, דלא הי' לו ליפול רק לאחוריו כדרך הנופלים שהרי על מצחו הכהו, אלא שלא יצטער דוד לילך ולחתוך את ראשו, ונשתכר דוד י"ב אמות וכו', הרי דרך הנופלים לאחוריו, וזה שמבשר הכ' שיפלו לפניהם שלא כדרך הנופלים רק לפניו:
פסוק ט:והרביתי רש"י בקומה זקופה, עי' בבכור שור שבת (ק"ד.):
פסוק ט:שם) ופניתי רש"י פונה אני מכל עסקי לשלם שכרכם, בס' פרפראות סי' ק"ל הא דשכר מצוה בה"ע ליכא, ואין ה' עובר בבל תלין משום דתורה ניתנה ע"י שליח והדין בחו"מ סי' של"ט ס"ג דלא עבר לא השליח ולא בעה"ב, אמנם קיי"ל אע"ג דא"ע בב"ת אבל בעה"ב עובר על לך ושוב ומחר אתן מדברי קבלה, ועפרד"י וארא (מ"ה:) - ובברכות י"ב שעות היום וג' שעות ראשונות דן, וקחשיב כל י"ב שעות שהי' עוסק בצרכי עולם וקיומו, וא"כ הו"ל בעה"ב טרוד בפועלים וא"ע בב"ת, ולא על לך ושוב, וא"צ ליתן שכר בה"ע, אבל אם פונה מכל עסקיו הו"ל כאינו טרוד וחייב ליתן שכר מיד דאל"כ עובר על לך ושוב, וז"ש ופניתי מכל עסקי לשלם שכרכם:
פסוק י:ישן נושן רש"י יין של ג' שנים יפה משל אשתקד, עי' תורת חיים ב"ב (צ"א.) מ"ש בזה, ועי' מהרש"א עה"ת ופרד"י ויגש (שכ"ה:):
פסוק יא:ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, בס' תוס' ברכה כ' בסמיכות למד"ר ויחי עה"פ וידגו לרוב (ויחי מ"ח ט"ז), שדגים אע"פ שגדילים במים אעפ"כ כשיורדים גשמים מקבלים טיפים, וזה מפני שכל דבר שנמצא בתמידות נעשה למשא, ולפעמים גם לגועל נפש, וכאן כ' ונתתי משכני בתוככם, והפעל "שכן" תמידית כמו שוכן עד (ישעי' נ"ז ט"ו), ואמר אפשר שתחושי שמתמידות שכנתי אצליכם, תהי' עלי למשא או גם גועל נפש אע"כ לא תגעל נפשי - וזה הטעם בכל עשרת הדברות לא כ' שכר בצדה רק בכבוד או"א למען יאריכון ימיך, מפני שמיום הולדו רואה פניהם בלי הרף, ואפשר מהתמדת הווייתם אצלו יקלו בעיניו, וכדי לחזק מצות כיבוד או"א הוסיפה התורה עוד מתן שכר בצדה, ועי' ג"כ בנדה (ל"א:) מפ"מ נדה לשבעה מפני שרגיל בה אמרה תורה שאטמא ז' ותהי' חביבה עליו:
פסוק יא:שם) רמב"ן עד ארנון וכו' עי' קובץ דרושים ח"ו סי' ל"א ול"ב מ"ש בדבריו התמוהין - ומ"ש שלא לדרוש ברופאים רק להתפלל ה', ויש סמך בדהי"ב (ט"ז י"ב) באסא המלך וגם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים והכתוב מגנה אותו על זה, וכ"מ שם ממ"ש בסוף ברכות (ס"ד.) דר' יוסף לא קרא לביתו אפי' אומנא, ונר' שמפרש שלא קרא מפני שלא הי' צריך לו, אבל רש"י פי' משום ענותנותו דהוא הי' הולך לבית הרופא ולא הזמינו אליו, א"כ אין זה ענין למ"ש רמב"ן, אבל בב"ק (פ"ה.) ורפא ירפא (משפטים כ"א י"ט) שניתן רשות לרופא לרפא עי' בתוס', וזה דומה כמו שנותנים לחם לרעבים אף שהעניות גזירה מה' אעפ"כ למצוה יחשב צדקה, ואין בודקין למזונות (ב"ב ט'.) ועי' בתוס' ברכה ומקו"ב פ"מ ס"ב -- ומ"ש בברכות (י': ופסחים נ"ו.) דחזקי' גנז ס' רפואות והודו לו חכמים ופרש"י כדי שיבקשו החולים רחמים לה', וזה לכאו' כרמב"ן, אך זה רק לחזקי' לבדו כמ"ש בסנהד' (כ'.) דלמדו תורה בדורו יותר מדורו של משה ויהושע, (ובדף צ"ד:) שלא מצאו תינוק של"ה בקי בהלכות טומאה וטהרה, ול"ה צריכין לרפואות כסוטה (כ"א.) דתורה אגונא בין בעידנא דעסיק בי' בין בעידנא דלא עסק, והי' זכות התורה מציל, וא"ש קו' מהרש"א גיטין (ע'.) למה קבעו בתלמוד עניני רפואה והלא חזקי' גנז ס' רפואות ולמ"ש ראי' מחזקי', ועפרד"י משפטים (דף ר"ט.):
פסוק יא:שם) אוה"ח שלא יגע חרבו של מלה"מ בגופו של צדיק וכו', וק' משבת (ל':) אתא מלה"מ סליק וכו' ונח נפשי', ובב"מ (פ"ו.) ברבה בר נחמני ול"ה מלה"מ למקרב לי' וכו', ומו"ק (פ"ח.) אשתיק ויכול לי' ועוד שם, ובס' קוי אור כ' דלענין סכנת מים בשכונת המת שאמרו מלה"מ משפשף סכינו, אין לחוש במת צדיק שאין מיתתו בסכין כמ"ש בזה"ק וישלח (דף קס"ח.), דכל מי שעוסק בתורה אינו מת ע"י מלה"מ דהוא נחש אלא מיתת נשיקה, וכ"ה בר' בחיי ורמב"ן אמור (כ"א י"ז), ובד' הש"ס דגם ת"ח צדיקים כריב"ל ור"ח בן פפא ור' אשי מיתתן ע"י מלה"מ, וצ"ל הכוונה רק דאיתחזי לי' וידעו מזה שהגיע עתם בהקריב נפשם למות בנשיקה וכן צ"ל בהא דשבת:
פסוק יג:קוממיות במד' כקומתו של אדה"ר ותמוה, ובס' עדות ביוסף כ' עפמ"ש, בסנהד' (ל"ח:) כיון שסרח אדה"ר הניח ה' ידו עליו ומיעוטו, וי"ל מדוע מיעוטו, וכ' עפ"ד תוס' שתי' על הא דהק' אדם היכי הוי קם ומשני בג"ע, לכן כשנטרד מג"ע אז לא מצא מקום לנוח והוצרך למעט, וכאן פרש"י והתלכתי אטיל עמכם בג"ע לכן תוכלו שוב להיות כקומת של אדה"ר - ובתורת משה הק' הא אסור לילך בקומה זקופה ד' אמות (קידושין ל"א.), ותי' דהטעם משום דהוי כדוחק רגלי השכינה, וכ"כ רש"י שם שצריך לילך בהכנעה לפני השכינה שהיא למעלה מראשותיו, אבל כאן כ' והתהלכתי בתוככם פרש"י אטייל עמכם בג"ע שה' מטייל ביניהם, לכן ואולך אתכם קוממיות כי שוב תוכלו לילך בקומה זקופה: ובתוספת ברכה כ' ראב"ע תמה למה הברכות באו בקיצור גדול והקללות באריכות, בעוד שמדה טובה מרובה ממדת פרעניות ותי' צ"ע, וי"ל דמלת "טוב" בהכרח שיבא בקיצור דאם יחסר איזה פרט אינו טוב, למשל אם עשיר הרי טוב לו אך אם חולה אין לייחס לו שם טובה, שמפני מחלתו לא טוב לו, ואם הוא עשיר ובריא אך הוא חשוכי בנים ג"כ הלך טובתו, ואם יש לו בנים אך הם סוררים ג"כ אינו טוב, ולכן כשאומרים "טוב" צ"ל הטובה מוקפת מכל צדדי' - לא כן הרעה, גם רעה אחת רעה, וכשנתוסף עוד רעה סובלים מב' רעות, למשל אם עני רע לו ואם עוד חולה נתוסף לו רעה, ואם יש לו בנים רעים סובל עוד רע, או אם חש בראשו רע לו, ואם נתוסף לו כאב לב עוד רע לו, לכן הברכות נאמרו בקיצור, כי אם יש איזה התנגדות להברכה הלכה הברכה, אבל לרעות אין קץ וסוף ובאו בארוכה - ויתבאר הפסוק באיכה (ג' ל"ח) מפי העליון לא תצא הרעות והטוב (כלו' לא ה' מסבב רעה וטוב ורק האדם בעצמו ע"פ מעשיו), ותפס הרעה בל' רבים וטובה בל' יחיד כי רעות הן רבות ושונות, וכל רעה רעה לעצמה, אבל הטובה אינה כי אם אחת, יען כי אם חסר פרט אחד לטובה, אין הטובה נחשבת לטובה:
פסוק יג:שם) בעה"ט מבחקתי עד קוממיות כל א"ב חוץ ס' וף' וכו', עי' ס' חסידים סי' תתשנ"ד לפי שאות הפ' מצוי' בשמות של מלאכי חבלה, כגון אף זעף שצף קצף נגף אגף רשף לפיכך לא תמצא בתפלה ף' וכו', ועי' רוקח סי' שט"ז ושל"ז, וב"ר פי"ז עה"פ ויסגור,ובעה"ט תבא (כ"ז ח') ועי' מקור חסד על ס"ח שם:
פסוק טו:תמאסו עי' מהרש"א ב"ב פ"ח תוכחה א' וב' החילוק, ועי' רמב"ן לקמן בפט"ז, ובחידושי הרד"ד בסופו בהספד, ובינה לעתים דרוש מ', ובענין עונש ראיתי בספר א', בסוכה (מ"ה.) רשב"י יכול אני לפטור העולם, ובפ' חלק (צ"א.) גוף אומר בלא נשמה אינני כלום כן נשמה בלא גוף אינה יכולה לעשות כלום, מרכיבין חיגר ע"ג סומא, וק' הא שנים שעשאו פטורים, ורק זה אינו יכול וזה אינו יכול חייבין בשבת (צ"ג.), ור"ש פיטר, וא"כ רק ר"ש יכול לפטור העולם, אבל הלכה דזה א"י וזה א"י חייבין:
פסוק טז:במד' נצבים למה נסמכה פ' נצבים לקללות לפי ששמעו צ"ח קללות הוריקו פניהם כו', ולמה לא הוריקו פניהם בתוכחה שבחקתי, דשם נכתב בל' רבים וצרת רבים חצי נחמה, כמ"ש במד' שם עה"פ בצר לך (דברים ד' ל') כל צרה שהוא של יחיד הוא צרה ושל רבים אינה צרה, כל אחד חשב דהכוונה על רבים לא לו, אבל בפ' תבא הקללות בל' יחיד נאמרו, לכן כאו"א הוריקו פניהם, ובחינוך מ' של"א צרת רבים נחמה, ועי' ס' ילקוט החנוכי סי' ל"א:
פסוק טז:שם) אף אני, "אף" מורה על דבר שהוא חידוש ורבותא יותר פעל הקודם, "וגם" אין בו חידוש יותר, התוה"מ אות י"ט מ"ט נ"ב ק"ט:
פסוק יז:ונסתם ואין רודף ערש"י ושפ"ח דמה קללה היא כיון שינוסו ואין רודף אותם א"כ לא יגיע להם שום דבר רע, ואי' הפשט ע"פ המד"ר ותנחומא אמור ט', עה"פ ואלקים יבקש את הנרדף (קהלת ג' ט"ו) שאפי' צדיק רודף רשע מ"מ אלקים יבקש את הנרדף, ולפ"ז כשיהי' רודף אז אדרבה יגיע להם טובה דיבקש אלקים לנרדף ואמר ונסתם ואין רודף, וממילא אין כאן נרדף, עי' כת"א, וס' פי שנים, ופרד"י ח"ב (דף ל"ו:): וברש"י ואין רודף מבלי כח וצ"ב, ובס' ארץ צבי עיר שושן בית א', שהנה כל הקללות שבתורה אף שהם מן השמים אעפ"כ הכל הוא בדרך הטבע, למשל נאמר בתוכחה קדחת אין בא פתאום בלי סבה, רק ה' מזמין לו חולי, שאוכל בשר שמן ושותה משקין מקררין ונתקלקל האיצטומכא ובאה הקדחת, וכאן נאמר ונסתם ואין רודף הנה הקללה הזאת הוא למעלה מן הטבע, מדוע ינוסו אם אין רודף, לזה בא רש"י לתרץ שאם ב' שונאים רודפים זא"ז וכל זמן שא' יש לו עדיין כח לעמוד נגד חבירו אז רודפו מיראתו פן יעמוד נגדו, משא"כ אם א' הי' לו מפלה עד שאין לו כח לעמוד עוד נגד חבירו, שוב חבירו אין רודפו עוד כי למה ירדוף אחר הכלב מת, וז"ש ונסתם ואין רודף פרש"י מבלי כח, כלומר שהכוונה איננה כפשוטה שלא יהי' רודף כלל, אלא הכוונה שהשונא לא ירדוף אותם כלל, ופרש"י מבלי כח ר"ל בעבור שלא יהי' לכם כח כלל משום זה לא ירדוף השונא אחריכם, כי לא ירא מכם עוד כלל - ומענין תוכחה בקריאה עמ"ש בשואל ומשיב תנינא ח"א סי' מ"ח ע"ש אריכות, ובס' פתחי שערים שער ז' פל"ב:
פסוק יז:שם) ונסתם לפני אויביכם ורדו בכם שונאיכם, בס' תוס' ברכה כ' חילוק אויב לשונא, אויב מראה שנאתו בגלוי, ושונא לפעמים רק בלב ואינו עושה פעולה רעה, וז"ש בקדושים (י"ט י"ז) לא תשנא את אחיך בלבבך, ובמסעי (ל"ח כ"א) באיבה הכהו, ואסתר (ז' ו') איש צר ואויב על המן ועל מעשיו, ומ"א (ח' ל"ז כי יצר לו אויבו בגלוי ובפועל, ורש"י דברים (א' מ"ד) וירדפו אתכם כאשר תעשנה הדבורים. כמו דבורה כשנושכת מיד מתה, כך אויביכם, וז"ש ונגפתם לפני אויביכם העושי רע בפועל ויען כי לאח"כ ימיתו, יתחייב כי אח"כ ירדו (ימשלו) בהם שונאיכם בנסתרים, ועפרד"י משפטים רמ"ב. להיפך מזה חז"ל אמרו הקללה הגדולה שהשונאים הם אחיכם כמשל הגרזן שהעצים יראו ממנו, וא"ל אם לא יהי' להגרזן בית יד של עץ מאחיהם לא ירע להם כלום, והח"ס מפרש המסורה שהביא הזהר חקת (קפ"ד.) ב' פסוקים שכ' "אותו" אל תירא אותו, (חקת כ"א ל"ד) עד דרוש אחיך אותו (תצא כ"ב ב'), והכוונה על תירא אותו מהגוי בלבד, רק עד דרוש אחיך אותו אם אחיך יתערב בדבר ויתן עצות להגוי אז יש לראות ממנו, ועמ"ש לעיל בפ' בהר (כ"ה מ"ו):
פסוק יח:שבע על חטאתכם, ערשב"ם שבע לאו דוקא ופי' הרבה, כמו כי שבע יפול הצדיק וקם (משלי כ"ד ט"ז), והחזיקו שבע נשים (ישעי' ד' א'), וערשב"ם על פ' (כ"ו כ"ו) ואפו עשר נשים בתנור א' וכמו עשר פעמים תכלימנו (איובי"ט ג'), ובדברים (כ"ח ז') ובשבעה דרכים ינוסו, ורות (ד' ט"ו) טובה לך משבעה בנים, תהלים (קי"ט קס"ד) שבע ביום הללתיך, ועי' ראב"ע דשבע כמו הרבה (ועי' בס' הדרוש והעיון שהביא ממנחות (מ"ג:) שבע ממש, תפילין ב' וציצית ד' ומזוזה א'), שבע תועבות בלבו (משלי כ"ו כ"ה), שבעה עינים, (זכריה ג' ט'), מזוקק שבעתים (תהלים י"ב ו'), לשכנינו שבעתים (שם ע"ט י"ב) - וכן מספר עשרה שלא בדיוק, עשרת מינים (ויצא ל"א מ"א), מעשרת בנים (ש"א א' ח'), עשר ידות (דניאל א' כ'), עשר פעמים (נחמי' ד' ו') - וגם מספר מאה שלא בדקדוק עי' פ' קדושים (י"ט י"ז) הוכח תוכיח את עמיתך אפי' מאה פעמים ועוד, ועי' תיב"ע שבע על חטאתכם על שבע עבירין די חטיתון קדמי, וי"ל שהכוונה על ז' עבירות שחרבה ירושלים בשבת (קי"ט:), ומאמר ואמר רבא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו אנשי אמונה, הוא מאמר בפני עצמו ואין לו קישור עם מאמרים ראשונים, וא"כ לדעת החכמים המוזכרים הי' שבעה, ועי' ת"כ אתם עברתם לפני שבע עבירות, ובק"א פי' ז' המוזכרות למעלה אינו לומד ואינו עושה וכו', ובאבות פ"ה מ"ח שבעה מיני פרעניות וכו':
פסוק כ:ולא תתן ארצכם את יבולה, פרש"י אף מה שאתה מוביל לה בשעת הזריעה, והק' מפורשים דא"כ גבי ברכה דכ' ונתנה הארץ את יבולה משמע דרק מה שאתה מוביל לה, ומה הברכה, ותי' הגר"ש סאליר ז"ל בס' שם משמואל, דעו"ק בברכה כ' ונתנה הארץ יבולה, ובקללה כ' ולא תתן ארצכם בל' רבים, וי"ל דאי' בת"כ ונתתי גשמיכם בעתם, ולא גשם בכל הארצות רק גשמי ארץ ישראל, ומה מקיים ונברכו בך כל משפחות האדמה אלא שיהי' שובע בא"י ורעב בכל הארצות ולוקחין מכם ומעשירין אתכם, וא"ש דקדוק הנ"ל דבקללה כ' ולא תתן ארצכם יבולה היינו דוקא א"י, ובחו"ל יהי' שובע ואתם תהי' צריכין לקנות מהם ולהעשיר אותם, אבל בברכה לא כ' ארצכם תתן את יבולה שיהי' משמע שקאי על א"י, רק סתם והארץ תתן את יבולה וקאי על חו"ל, וכן פשט הפסוק ונתתי גשמיכם בעתו בא"י כת"כ, והארץ תתן את יבולה דמשמע רק חו"ל ולא יהי' שובע כחו"ל, ובאים לקנות תבואה מא"י ומעשירים אתכם וא"ש הכל, ועי' מהרש"א עה"ת:
פסוק כא:והוספתי שבע על חטאתכם, וצ"ב מספר שבע, ובס' עשרה הלולים כ' דג' תפלות צריך להתפלל בכל יום, ואי' במד' ורש"י עקב (ט' כ') תפלה עושה מחצה, וכשמתפלל ג' תפלות נשאר מן העבירה חלק שמינית, למשל אם תחלק עבירה לח' חלקים כשיתפלל שחרית ותפלה עושה מחצה נשאר ד' חלקים, וכשיתפלל מנחה נשאר ב' חלקים, וכשיתפלל מערב נשאר חלק א', וזש"ה אם תלך כו' ר"ל שלא תעשה רצוני אף אני וגו', והוספתי שבע ר"ל אותן שבעה חלקים שכבר מחלתי להם אוסיף לכם שיהי' ח' חלקים במלואם: בס' שיח ש"ק ח"ה דף נ"ו הביא, האבני נזר ז"ל אמר עיקר הכנה למצוה, כי עה"פ אם תלכו עמי קרי פרש"י בדרך ארעי, נראה מזה אף שעשה מצוה אך אינה בהכנה רק בדרך ארעי ועי"ז בא תוכחה ח"ו, וע"ל בפ' אמור (כ"ג ל"ב), ופרד"י ח"ב בהערות מאדמו"ר מגור שליט"א אות ד', שהביא רש"י בהעלותך (ח' כ"ד) דלוים למדו ה' שנה, ובכהנים לא מצינו שלמדו קודם, והקטרה הי' יותר לימוד יותר מעבודת לוים ויהי' ראי' מזה דהכנה למצוה יותר מגוף המצוה ע"ש, והגאבד"ק שברשין שליט"א כתב לי להעיר מפ' שמות (ד' י"ד) ויחר אף ה' במשה וברש"י והוא מזבחים (ק"ב.) שהי' עתיד אהרן להיות לוי ולא כהן ומעתה לא יהי' כן ע"ש, והוא הכנה גדולה יותר מעבודה גופא וצ"ע, וע"ע תכלת מרדכי פ' נח אות ט"ו, - וע"ש עוד באות ד' מ"ש להסתפק אי הכנה למצוה בעת שאין צורך לזה, וש"ב הגאבד"ק לאסק שליט"א כתב לי במה שמצינו לאאע"ה וישכם בבוקר דלא מקדמינן טפי מצפרא בפסחים (ד'.), ולמה לא השכים בעוד לילה, אלא ודאי דהכנה למצוה רק בזמן המצוה, ומשה שאני שידע שלא יכנס לארץ ישראל, ולא יהי' יוכל לקיים המצוה בזמנו, והאריך בזה, אך אין כאן מקומו לפלפול, ועמ"ש בזה עוד בפ' אמור (כ"ג מ"ג). ובנפלאות חדשות בשם הגה"ק מקאצק ז"ל בהא דבן מ"ח שנים הכיר אברהם את בוראו, ועד אז הכין עצמו בהכנה דרבה, ובנמ"י פ"ב דב"מ בשם הרנב"ד דהכשר מצוה ג"כ מצוה, וחסידים הראשונים היו שוהין שעה א' בברכות (ל':), ובתפלה לא נאמר זמן, וע"כ דזה הי' ההכנה, והגה"ט מסוכוטשוב ז"ל אמר אהא דויחי (מ"ח כ"ב) בחרבי ובקשתי ות"א בצלותא ובעותא, דההכנה לחרב וחנות הוא לשפשפן ולמרקן וזה הוא זמן רב, אבל אח"כ הוא מהרה, כן הכנה לתפלה הוא כמו בחרבי ובקשתי:
פסוק כב:ושכלה רש"י הקטנים, ע"ס אהבת עולם דרוש י"ד:
פסוק כה:נקם ברית הגאון הנצי"ב ז"ל מוולאזנע אמר, אם מלך יכבוש מדינה אחרת אינו מענש מהתושבים שמה, אפי' אם לחמו כנגדו לא עשו שום חטא בזה רק שלא רצו שמלך אחר ישלוט בהם, אבל כשאנשים ממלכותו ימרדו בו וילכו ממנו ויחזיקו בהשונא, אז כשהמלך יחזק מעמדו וכובש בחזרה מלכותו אז יענש המורדים שלו, כן ה' כרת ברית עם בנ"י בהר סיני וכשימרדו בו הוא חרב נוקמת נקם ברית:
פסוק כה:שם) ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב, ופרש"י ע"י הדבר ונתתי ביד אויביכם הצרים עליכם לפי שאין מלינין המת בירושלים (כב"ק פ"ב:), וכשהם מוציאים המת לקברו נותנים ביד אויב, ובס' עמק יהושע ח"ב דרושי י"ד האריך ותמצית דבריו דכאן הצרות סותרות זא"ז, לכן כ' והבאתי אליכם חרב וא"כ כשיש חרב מתכנסין לתוך עיר, דבעיר מתוך שיש אנשים רבים אינו מתיירא כ"כ, אבל בשדה אימת חרב גדולה מאד, וא"כ כשיש חרב מתכנסין לתוך עיר, ועז"א ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב משום שאין מלינים, ויהי' מוכרחים למסור עצמם ביד אויב, וז"פ בירמי' (י"ד י"ח), אם יצאתי השדה והנה חללי חרב, ואם באתי העיר והנה תחלואים רעים וכו' ואין לנו מרפה, כי בב"ק (ס'.) דבר בעיר כנוס רגליך רעב בעיר פזור רגליך כו', וז"ש ירמי' אם יצאת השדה והנה חללי חרב, ואם באתי העיר שרוצה לכנס רגליו והנה תחלואי רעב וכנ"ל, ואין לנו מרפא שהרפואות סתרו זא"ז: וער"מ פ"ו הי"ד מבית הבחירה, קדושת מקדש וירושלים קדשה לעת"ל, לפי שקדושים בשביל השכינה והשכינה אינה בטילה, והרי אומר (פל"א) והשימותי את מקדשכם, ואמרו חכמים אע"פ ששוממין בקדושתן הן עומדים, אבל קדושת הארץ משום תרומות ומעשרות וכו' לכן לא קדשו לע"ל וכו', וז"פ הפסוקים כשיתגדל הדבר ר"ל מוכרחים למסור עצמם ביד אויב כנ"ל, לקבור מתיהם חוץ לירושלים, וע"ז כ' והשימותי את מקדשכם פי' דלא תימא כיון שנחרב המקדש וירושלים תוכלו להלין בה מת, לזה כ' והשימותי דבקדושתן עומדין ואין מלינין, ובזה י"ל בזבחים (קי"ט.) כי לא באתם אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה זה שילה נחלה זה ירושלים, היינו דנחלה מקרי דבר שאין לו הפסק וירושלים קדשה לעולם כרמב"ם הנ"ל, ובענין הלנת מת כתבתי בזה הרבה בפרד"י בשלח (דף קט"ו.) ע"ש חדשות: ובשו"ת מהרי"ט ח"א יו"ד סי' ל"ז הק' אהא דאמרו בקבר חולדה שהיתה בתוך ירושלים שהוא עכשיו בראש ההר, והא אין מלינין מת בירושלים כגמ' ורש"י הנ"ל והוא מספרי, וא' מעשרה שנא' בירושלים בב"ק (פ"ב:), והאריך בגמ' שבועות (ט"ז.) שני בצעין הי' בהר המשחה תחתונה נתקדשה בכל אלו עליונה לא נתקדשה כו', וסיים דאעפ"כ ל"ה קוברין שום קבר מחדש כמו דמוכח בפ' הניזקין (נ"ו.) בריב"ז רבם דחפו, הרי ראי' דל"ה קוברין בתוכה, ואח"כ הביא תוספתא פ"ג דב"ב קבר שהקיפוהו העיר בין מד' רוחות כו' הלא בית דוד וקבר תולדה הי' בירושלים ולא נגע בהם שום אדם, א"ל משם ראי' מחילה הי' להני והיתה מוציאה טומאה לנחל קדרון עכ"ל, ולמדינו משם שקבר חולדה בתחלה ל"ה בתוך העיר אלא שהקיפוהו העיר אחר שקברוהו אותה, וכן קברי בית דוד בתחלה הי' חוץ לחומה שכן הי' קורין לה ציון עיר דוד ושוב הקיפוהו והכניסה לתוך חומה ומפני כבודה לא פנוי, ולא, נגע בה אדם מעולם אלא תחילה הי' שהרציא הטומאה לנחל קדרון ע"כ, והובא זה בירושלמי נזיר פ"ט ה"ב, ובמס' שמחות פי"ד עש"ה, (ועי' מלכים ב' כ"ב י"ד, ודהי"ב ל"ד כ"ב, ומגילה (י"ד:), ותוספתא סופ"ק דב"ב, ור"מ פ"ז הי"ד מבית הבחירה:
פסוק כו:ואפו עשר נשים עי' מהרש"א עה"ת, וברשב"ם לאו דוקא ועמש"ל בפסוק י"ח, ובס' הדוה"ע כ' די"ל עשר דוקא, דתנור שאופים רבים בודאי הי' תנור גדול, וביו"ד סי' צ"ז ס"ג, וק"ח ס"א, תנור גדול מחזיק י"ב עשרונים, ובשו"ת כח שור סי' ב' כ' דתנור זה הוא עשרה טפחים ברוחבו ושלשים בתוכו, ולא כשו"ת יד אליהו סי' כ"ה, ובסוכה (ז'.) גברא באמתא יתיב שהוא ו' טפחים כעירובין (ג':), וכ"ה במנחות (צ"ח.) וכיון שמקום אדם אמה של ו' טפחים. א"כ אורך תנור שמחזיק ל' טפחים יכולות לעמוד חמש נשים, והפליגה התורה שהדחק יהי' כ"כ עד כפלים, בל' טפחים תאפנה עשר נשים, וע"ע שם בנוספות דף תקמ"ב:
פסוק כט:ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו כשיזכו ישראל יהי' תוכחה לברכה, ויהי' עת שתוכלו לאכול בשר אצל בניכם שיהי'כשר אצלם, גם י"ל כמ"ש ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו (מיכה ג' ג'), והכוונה אתם תצרכו לתמיכת בניכם ותאכלו אצלם זאת עצמה היא קללה נמרצה ר"ל:
פסוק לא:והשימותי לפי' רמב"ן חורבן הראשון תוכחה א', ותוכחה ב' חורבן שני ולמה בתוכחה א' כ' בל' רבים ונתתי את עירכם חרבה, ושוממתי את מקדשכם, ובתבא (כ"ח ט"ו) בל' יחיד ובא אליך כל הקללות האלה, דחורבן שני הי' בשביל שנאת חנם, עי' יומא (ט':), והי' מחלוקת וכל אחד לא הי' לו צער מצער העם לדאוג רק לגורלו, ומחשבתו הי' רק בשביל עצמו כ' ל' יחיד - ובר"מ פ"ו הט"ו מבהב"ח מקריבין אע"פ שאין בית כו', ובשו"ת אבני חפץ סי' נ"ו חקר הא דבקרבנות צבור מקריבים גם בטומאה ביומא (ו':) אם כשמקריבים בלא בית ג"כ מקריבים בטומאה, כשאי אפשר להקריב בטהרה, וי"ל הא דמקריבין בלא בית רק רשות אבל חוב בודאי ליכא, וכמו במקדש ל"ה מקריבין בטומאה רק ק"צ שקבוע להם זמן וכמשנה רפ"ב דתמורה, ור"מ פ"ד ה"ט מביאת מקדש, ממילא כשיקריבו בלא בית א"ד טומאה ובס' כפתור ופרח פ"ו כ' שר' חננאל מפריז אמר להקריב קרבנות, אבל שכח מה יעשה עם הטומאה כי כלנו טמאי מתים, ונזכר שאין לחוש כתמורה פ"ב שק"צ דוחין שבת וטומאה ע"ש, וצ"ע דהא ק"צ בלא חובה אינו דוחה טומאה, ועי' חתם סופר יו"ד סי' רל"ו שהשיב לחותנו הגרע"א בזה. ובשו"ת נוב"י קמא או"ח סי' ל"ה הביא כו"פ הנ"ל ובנה עלי' יסוד להלכה, ועשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' צ"ט, ובית יצחק יו"ד ח"ב סי' כ"ג, וכל הגדולים החליטו דמצד טומאה אין מניעה, וצ"ע כיון דהקרבה רק רשות הא אין דוחה טומאה, ועשו"ת רצ"ח בקונ' עבודת הקודש מביא דגם לאחר חורבן הבית הקריבו קרבנות ע"ש:
פסוק לב:והשימותי אני וגו' למ"ל ואני עמ"ש באוה"ח, וגם י"ל אע"פ שהשימותי דמקרא הקודם, מכ"מ אני את הארץ שוכן בה בהעלם, דשכינה שורה בכותל מערב, ונא' שוכן אתם בתוך טמאותם, ואי' דמלת "את" רמז לשכינה, וכ' הכא את הארץ ושם נאמר והארץ אזכור, וכאמור אם אשכחך ירושלים וגו', ובמגילה (כ"ח.) והשימותי קדושתן אף כשהן שוממין, ולהכי ושממו עלי' אויביכם הסט"א, דלא מצי למיסב בהדי שכינתא אלא בבושת פנים ובשממון, וכאם שלא תסבול תערובות אויבים עם ילדיה וכמ"ש (ברא' כ"א י'), גרש האמה וגו' כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני: וברש"י מדה טובה שלא ימצאו אויבים נחת רוח בארצכם, וק' מה מדה טובה אם ימצאו או לא ימצאו, סו"ס לישראל לא טוב להם, וכן בשבת (ל"ג.) בעון ע"ז ועריות גלות בא לעולם ובאים אחרים ויושבים במקומם וג"כ ק' כנ"ל, אך הבאור כל זמן שאחרים אין ממלאים המקום אין הגלות נחשב לנחלט ומייאש, כי אפשר שיעשו תשובה וישיבו למקומם שגלו ממנו, ולא כן בעת שאחרים כבר נתיישבו, ואם יעשו תשובה צריך ה' להוציא מהמקום שנתיישבו, ואין מדרך ה' להוציא הטובה ממי שהנחיל לו, וכמ"ש בחולין (ס'.) גמירי משמים מיהב יהבי משקל לא שקלי, ואז קשה להגולים לקוות על גירוש התושבים שנתיישבו שם, וא"ש דהוא בשורה שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, ועפ"ז תתחזק תקותם של ישראל לשוב לארצם, עי' בזה בס' תוספת ברכה, וכן י"ל רעיון זה בש"א (ט"ו כ"ח) כשהודיע שמואל לשאול כי לקח ה' המלוכה ממנו הפציר בו שאול שיתפלל בעדו, ואך כשהודיע שמואל כי כבר נתנה לרעך אז הרפה ממנו ולא הפציר עוד וגם באסתר (א' י"ט) ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה. ולכאו' הא שאל מה לעשות במלכה, אך הוא הי' ירא אולי כשוך חמת המלך ישוב את ושתי, לכן אמר שמלכותה יתן לאחרת ואז לא תוכל עוד לשוב, ועי' במקור ברוך מבוא (דף רי"ט:) - ובברכות (י'.) שניבא ישעי' לחזקי' שנגזר עליו מיתה וא"ל חזקי' כלה נביאתך וצא כך מקובלני שאפי' חרב חדה מונחת על צוארו אל ימנע מרחמים, וצ"ב הלשון "כלה נביאתך" אך דגזרה שימות אפשר עוד שתתבטל ברחמים, והי' ירא שמא יוסיף עוד לנבא שכבר נמסרה מלכותו לאחר ואז לא תועיל תפלה לכן האיץ בו לילך - ובשבת (ל'.) ששאל דוד מתי ימות והשיבו לו בשבת וביקש לדחות ליום ראשון, והשיבו שכבר הגיע מלכות שלמה ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא, וזה כי לולא נמסרה לשלמה הי' אפשר לדחות יום המיתה:
פסוק לו:קול עלה נדף, הבעש"ט ז"ל אמר שקאי על העוסקין בתורה שלא לשמה ולקנתר שנוח שלא נברא כתוס' פסחים (נ':) ד"ה וכאן ורודף אותם קול עלה נדף, נדף לשון דף היינו שהדף גמרא רודף אותם ועלה הוא כפשוטו:
פסוק לו:בלבבם פרש"י שמדרך אות מ' להשמט לפעמים, וכ"כ בשופטים (ה' י"ד) מני אפרים תחת ממני, ואיוב (ט"ז ו') מה מני יהלך תחת מה ממני, ובפ' בשלח (ט"ו י"א) מי כמוך באלים ה' מי כמוך באלמים, בגיטין (נ"ו:):
פסוק לז:וכשלו ערש"י וסנהד' (כ"ז:) איש בעון אחיו כולן ערבין זל"ז, ועי' מהרש"א עה"ת, וכל א' צריך לקיים כל תרי"ג מצות, ואי אפשר מצות מילה רק מי שיש לו בן, ומצות התלוית בארץ ג"כ אינה מקוימת רק ע"י כללית האומה, וז"ש בשמות (י"ט ח') ויענו כל העם יחדיו ויאמר כל אשר דבר ה' נעשה, ורק כל העם יחדיו האומה בכללותי' תוכל לקיים כל התורה, ובקבלת התורה נשתתפו ונתחייבו לקיים ביחד התורה, ודומה לשותפים שלקחו מקח ביחד שנעשו ערבים זל"ז אע"פ שלא פירשו, בחו"מ סי' ע"ז ס"א, עפרד"י ויחי (דף שמ"ה.) ובס' הדרוש ועיון, וא"ש תוס' קידושין ד"ה קשים, שגרים אינם בכלל ערבות דלא נתערבו ישראל בשביל הגרים, ולהנ"ל הטעם דהוי כשותפים, וערבות לא מהני רק אם הוא בשעת מתן מעות או חיתום שטרות, אבל אח"כ אין להערבות שום תוקף חיוב כחו"מ סי' קכ"ט סעיף א' וד', ושפיר בגרים שלא עמדו בהר סיני הוי כערבות לאחר מתן תורה דל"מ ובישראל אף על אחר שנולדו אח"כ מ"מ כל נשמות ישראל הי' כלולות עד סוף הדורות כדברים (כ"ט י"ג), ולא אתכם בלבד אנכי כורת הברית וגו' ואת שר איננו פה ולא בגרים - אך הא אי' בשבועות (ל"ט.) גרים מנין וכו', אך יש לחלק בין נשמות ישראל לגרים, דנשמות ישראל היו אז בגד החיוב אבל גרים לא הוי אז בגדר חיוב, וחיוב שלהם בשמירת מצות התחיל אח"כ כשנתגיירו, והוי ערבות לאחר חיתום שטרות ומתן דמים: ועתו"ס ר"ה (ל"ג.) ד"ה הא דלכן אשה במ"ע שמז"ג פטורה אפי' מדרבנן וסומא חייב מדרבנן, דאשה ל"ה כלל מינא דבר חיובא, והכי נמי נשמות ישראל בשעת מ"ת הוי מינא דבר חיובא, והוי כערבות בשעת מתן מעות, ולא גרים דרק נכנסו בחיוב אח"כ - ועצל"ח ברכות (כ':) דכהנים ולוים אינם בכלל ערבות דערבות קבלו בהר גריזים ועיבל, והם ל"ה בזה דהשבועה הי' רק מפאת שהפרו הברית ע"י עגל, לכן נכנסו בברית חדשה והם לא חטאו ע"ש, ולהנ"ל יש לדון בזה דערבות עצמה חלה מיד בקבלת התורה כדין שותפים, רק שחיזק הערבות בשבועה הי' אח"כ לפ"ז גם כהנים ולוים בכלל ערבות ובה' ברכת אהרן מאמר קע"ב כ' ענין ערבות דקיי"ל ניחא לאינש למיעבד מצוה בממוני', ורשאי ליקח טלית חבירו שלא מדעתו ולברך באו"ח סי' י"ד ס"ד, שהסברא מצד ערבות בודאי ניחא לי' שחבירו יעשה מצוה בממוני' במקום שאין לו הפסד, אחרי שגם לו יש זכות במה שחבירו מקיים מצוה, ובגרים שכ' תוס' דל"ש ערבות ול"ש הכלל ניחא למיעבד מצוה בממוני', וא"כ לפ"ז גם לכהנים ולוים לא אמרי' ניחא כו' וזה קשה לומר כן, אך להנ"ל באמת גם כהנים ולוים בכלל ערבות ושייך גם ניחא כו', אבל גרים אה"נ שי"ל דל"א ניחא כו' דל"ה בכלל ערבות: וע"ע בסוטה (ל"ז:) דכל א' מישראל ת"ר אלף וג' אלפים תק"נ בריתות שכולם נתערבו זב"ז, ועתו"ס יבמות (מ"ז:, ונדה י"ג:) כ' דלא ידע חשבונם ע"ש, וברש"י שם דעל הגרים אינם ערבין, וערא"ש ברכות פ"ג סוס"י י"ג דאשה אינה בכלל ערבות, ועי' פמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב אות ט"ז, ובתבת גמא נצבים כ', דקטן שהגיע לחינוך דחייב במצות דרבנן, אינו מוצא לגדול במצות דרבנן אם כבר יצא הקטן דאינו בכלל ערבות, ועי' או"ח סי' קפ"ו ס"ב, ונשים אין מוציאין בהמ"ז לאנשים דספק הוא שמא אין חייבין מה"ת, אבל אי הי' חייבין מה"ת מוציאות - ואדרוגינס אי מוציא אנשים דיעבד הוי ס"ס שמא זכר ושמא נשים בבהמ"ז ד"ת, ולכתחילה אין לעשות ס"ס בידים עי' או"ח סי' תס"ז במג"א, (ועי' גט פשוט אה"ע סי' קכ"ט ס"ק קי"ג בשם רא"ם וסמ"ג מגילה, דספ"ס לכתחילה אסור לעשות, ועשו"ת מהרשד"ם אה"ע סי' נ', שו"ת נוב"י קמא יו"ד סי' מ"ג, ושו"ת שיבת ציון סי' מ"ה בזה): ועי' בס' מוצל מאש סי' י"ב דאף אנשים אינם ערבין על נשים, ובדגול מרבבה או"ח סי' רע"א נסתפק בזה, והב"י סי' תקפ"ג הביא בשם ש"י דנשים מוציאות אנשים לא ס"ל כרא"ש שנשים אינם ערבין לאנשים, (ובהגהות שם כ' דבמגילה מיירי שעדיין הנשים לא יי"ח, ול"צ לערבות רק משום שליחות ע"ש), ואין חילוק בין מ"ע לל"ת נשים אינם ערבין אף דהם בל"ת חייבין כאנשים דכך גזה"כ, ולא תלוי בחיוב, ותדע במצות שיש לכהנים בודאי ישראל ערבין בשביל כהנים אף דישראלים אינם מחויבים בזה: ועתשו' רע"א סי' ז' ובמשניות מגילה פ"ב אות י"ט דנסתפק בזה אי במצוה שנשים חייבות אין בן ערבין ובספיקות הדגמ"ר הנ"ל, ועשו"ת כתב סופר או"ח סי' כ"ט נ"ז וס"ב ובשו"ת בית שלמה או"ח סי' י"ד, ושואל ומשיב,תנינא ח"ב סי' פ"ו - ובמהרי"ט קידושין הק' משבועות (ל"ט.) דורות הבאין וגרים מניין ת"ל ואת אשר איננו פה, וכיון דגרים בכלל שבועה ה"ה בכלל ערבות, וי"ל דגרים אין ערבין עלינו אלא הוי דומי' דטף ונשים, שאנו חייבים עליהם והם אין חייבים עלינו דאין בידם סיפק למחות ע"ש, ועי' ברכי או"ח סי' קכ"ד סק"ז שהאריך מאד בזה וכ' רק מחויבים לשמור ולעשות אבל לא ערבות ע"ש, וע"ע ברביד הזהב, ואמרי בינה או"ח ה' שבת סי' י"א בענין ערבות נשים, ובשו"ת בית יצחק יו"ד סי' ד' אות ז', ושו"ת מנחת שמואל או"ח סי' כ"א, ובס' מתן שכרן של מצות חקירה ד' ובפרד"י בא (דף ס"ז:) הארכתי בזה ע"ש חדשות בענינים הללו:
פסוק מ:והתודו את עונם וגו' אף אני אלך עמם בקרי, וק' אם יתוודו למה יענשו, רק חז"ל אמרו שודוי בלי תשובה כטובל ושרץ בידו, וז"ש אפי' והתודו אבל יהי' במעלם אשר מעלו בי בתוך החטאים, לא יעזבו החטאים רק יתודו ויחטאו בחזרה, ודוי זו אינה כלום ולפיכך אני אלך עמם בקרי, עי' בינה לעתים דרוש נ', וזה פי' המפו' על חטא שחטאנו לפניך בודוי פה, אם רק בפה בלי עזיבת חטא, זה חטא חדש:
פסוק מא:איביהם ערמב"ן וספורני, ובס' הלכות ארץ ישראל (דף ה'.) מ"ש הכלי חמדה ז"ל בזה, ובס' ארצות השלום דרוש ה', ותולדות נח דרוש ג' וי':
פסוק מב:וזכרתי את בריתי יעקוב רש"י בה' מקומות יעקוב מלא, ובכל ה' מקומות נרמז ישועות ישורון. א) כאן. ב) הנני שב שבות אהלי יעקוב, ירמי' ל' י"ח. ג) גם זרע יעקוב, שם ל"ג כ"ה. ד) ישב יעקוב ושקט ושאנן, שם מ"ו כ"ז. ה) לא כאלה חלק יעקוב וגו' ושבט נחלתו ה' צבאות שמו, שם נ"ג י"ט, ועי' ס' פרי חיים, ותולדות אפרים, ועולת חודש תמוז דרוש ח', ופרד"י לך (דף ע"ב: וע"ה.) מ"ש בשם המגיד מדובנא ז"ל, ובפ' שמות כ"ו) - ובשל"ה כאן מי שנולד ממשפחה מיוחסת וחטא למלך חטאו גדול מאכר פשוט שחטא למלך, ובס' שער בת רבים האריך בזה - וגם כ' אדוניה בן חגית ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית, (מ"א א', ו') ופי' הגר"א ז"ל "אביו" מה שהי' לו אב גדול כדוד "לא עצבו" שיהי' לו שברות הלב מזה, "לאמור" שיאמר לעצמו "מדוע ככה עשית" לכן לא הי' ראוי למלוכה, לפי אם הי' לו אב דוד הי' לפעול על התנהגות שלו שיהי' מובחרת - ישראל צועקים ומתפללים שיזכור זכות אבות ואמר ה' וזכרתי וכו', אנכי רוצה לזכור זכות אבות אבל מה אעשה, "והארץ אזכור" הנני צריך ג"כ לזכור מה שהארץ צועק ובוכה שחללתם אותה והארץ תעזב מהם עי' בזה באלשך, וז"פ הזהרו בבני עניים (עני בדעת) והבן צדיק צריכין לכבדו ביותר - ובר"ה (ל"ב:) ספרי מתים וספרי חיים פתוחים לפניו, וק' למה לי ספרי מתים, ורק כל המשפטים נידונים לפי המעמד ומקור מחצבתו, ובאיזה סביבה הי' מגודל, מי שהי' נולד בסביבות רשעים אין אשמו גדול כל כך דנתגדל כך, והי' ג"כ רשע, וז"פ ספרי מתים מי הי' אבותיו ואיזה ירושה רוחניות ירש מהם, ועפרד"י שמות (כ"ו.): ובתוספות ברכה כ' על מה שכ' רש"י למה אחורנית וכו', וק' מי בכח להבדיל ערך מעלות האבות וזכותם לומר זה כדאי וזה אינו כדאי, וגם איך אפשר להקטין מעלת יעקב לגבי אבותיו, והלא מפורש יעקב אשר פדה את אברהם (ישעי' כ"ט א'), ופרש"י שבזכות יעקב ניצל אברהם מכבשן אש, וקראו לו בחירו ועבדו (שם מ"ה ד'), ואל תירא עבדי יעקב (ירמי' ל' י'), וי"ל כי כוונת הזכירה כאן לגאול ישראל, ומצינו הרבה פעמים בפ' וארא וגאלתי אתכם, אשר גאלם מיד צר (תהלים ק"ז ב'), ובחמלתו הוא גואלם (ישעי' ס"ג ט') ועוד, ומצינו ג"כ שתלה הגאולה ביעקב, כי גאל ה' את יעקב (שם מ"ד כ"ג), וגאלך אביר יעקב (שם מ"ט כ"ו), כי פדה ה' את יעקב וגאלו (ירמי' ל"א י') ועוד - ובהחוב לגאול הנמכר לעכו"ם כ' בבהר (כ"ה מ"ט) או דודו או בן דודו יגאלנו, ובקידושין (כ"א:) הקרוב קרוב קודם, ויעקב הי' יותר קרוב למשפחת ישראל מאברהם ויצחק, כי הי' האחרון וקרוב ראשון והוא נחשב לאב, ויצחק לאבי אב, ואברהם לאבי אבי האב, ולכן עליו החיוב להשתדל בגאולתם, וא"ש רש"י בשם מד' שבא יעקוב מלא בו', ואליה חסר ו' שנטל יעקב אות לערבון, ולמה לא עשו כן אברהם ויצחק ורק הוא הקריב ראשוןוהתחייבות עליו להשתדל על דבר הגאולה – ומ"ש לעיל שבזכות יעקב ניצל אברהם מכבשן אש צ"ב, הכי לא הי' אברהם כדאי לעצמו, וי"ל עפמ"ש בב"ק (ל"ח:) אל תצר את מואב מפני שצריך להוציא ממנו ב' פרידות טובות רות המואבי' ונעמי העמונית, לפ"ז לא הי' אברהם כדאי להנצל בזכות עצמו מפני תוצאות ישמעאל, ויצחק מעשו, אבל זכות יעקב שלמה – ובס' האמונה ובטחון לרמב"ן, י"ג אותיות אברהם יצחק יעקב, וי"ג שרה רבקה רחל לאה בגימ' הוי' כ"ו ע"ש, ואם "ישראל" יהי' כ"ז נגד אותיות שבתורה – שם "יעקב" מורה על ע"ה שאינם בני תורה, אבל הם בני יחוד השם גימ' כ"ו, "ישראל" ת"ח ורומזים על כ"ז אותיות התורה וקב"ה ואורייתא חד הוא, וע"כ בפ' בהעלותך (ח' י"ט) כ' ה' פעמים ישראל בפסוק א' ופרש"י נגד ה' חומשי תורה. ולעתיד יהי' גם יעקב בעלי תורה וצריך להוסיף אות על שמו ע"כ ה' פעמים הוסיף ו' נגד ה' חומשי תורה כמו ה"פ ישראל עי' בזה בחת"ס, - ובירמי' (ל' י"ח) הנני שב שבות "אהלי יעקוב" הפי' הנני שב שבות "אהלי" שהוא "אליה", ויחזור להקרא "אליהו" ושבות יעקוב "ליעקב" וכוונתו שיגאל את בניו ויחזרו אליהו ויעקב לשמותיהם הראשונים: ובמהרש"א ב"מ (פ"ה:) מהדורא בתרא, ולוקמינהו בהדדי תקפי ברחמי ומייתי למשיח בלא זימנא כו', וי"ל וזכרתי את בריתי יעקב ואף וכו' אמר מלת אף אכולהו, הכוונה שיזכר את זכות שלשתן ביחד ולא זכות כל אחד בפ"ע, ומזה הטעם התחיל ביעקב כי אז יכול לצרף גם אותן שהי' לפני יעקב אברהם ויצחק. אבל אם התחיל באברהם ל"ש לצרף מה שאחרי', וכ"מ במגילה עמוקות, וזה כוונת גמ' סוכה (מ"ה:) יכול אני לפטור כל העולם מה"ד, ואלמלי אליעזר בני כו' שתמוה למה לא יחפץ להיות עמו, ע"ש ברש"י, ולפ"ז מיושב שאמר אני בזכותי לבד יכול לפטור וכו' וע' זהר חדש פ' תשא בגמ' סוכה הנ"ל:
פסוק מג:והארץ וגו', בהגהות חשק שלמה בש"ס ווילנא קידושין (כ'.) בגמ' עד שמוכר עצמו, נר' דהעונש הוא מדה כנגד מדה, והוא מעין עבירה לפי שעיקר טעם שמטה בסנהד' (ל"ט.) שידעו דלה' הארץ ומלואה. ואדם שאינו מקיים שמטה מראה שהארץ שלו לחלוטין, ופורע לו ה' מדה במדה, שהוצרך למכור את כל אשר לו ואת עצמו, כדי שידעו הכל שאינו קנין גמור. ורק לה' הארץ ומלואה וברצונו נתן לו וברצונו נוטל ממנו וכן מורה לשון הכתוב בבחקתי והארץ תעזב וגו' יען אשר לא שבתי וגו':
פסוק מג:שם) יען וביען ערש"י ובחומש מחוקקי יהודה הביא תוספת ברש"י יען במשפטי מאסו, וביען את חקתי געלה נפשם, וכן דרך כל הקריאה, כמו חרב לה' מלאה דם תדשנה מחלב (ישעי' ל"ד ו'), ולא פי' מאיזה דם נתמלאה ומאיזה חלב הודשנה, הילך פי' בצדו מדם פרים ועתודים נתמלא ומחלב כליות אילם הודשנו, וכ"כ רשב"ם:
פסוק מד:ואף גם זאת וגו' להפר בריתי אתם, כ' בידי משה עפמ"ש תוס' שבת (נ"ה) ד"ה ושמואל, במה דאחז"ל תמה זכות אבות הרי אנו מזכירין עדיין זכות אבות בתפלה, ותי' דאף דזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה כמ"ש ולא ישכח את ברית אבותיך (דברים ד' ל"א), וזשה"כ ואף גם זא"ת ר"ת "זכות אבות תמה" בכ"ז לא מאסתם להפר "ברית" דייקא דברית אבות לא תמה, וכ"כ בדברי יאיר, ועי' בעה"ט, ויק"ר פל"ו ו', ירושלמי סנהד' פ"י ה"א, ופיוט מוסף יום ב' ד"ה אפחד, באבות בטחתי ופעלם אכלתי והם היו לי קדם לזכרון, הוא לשמואל דתמה זכות אבות, ובשו"ת זכרון יצחק בח"ת כ' דאף אם אין אדם כדאי להטיב לו מצד מעשיו, עכ"ז בהיותו בין אנשים פחותים ה' מטיב עמו, ונחשב לצדיק נגדם כמ"ש במד', ורש"י פ' וירא (י"ט י"ט) דמשו"ה מנע לוט ללכת לאברהם מסדום, וז"ש אף שאני עושה הפרעניות בעוד היותם בארצם, עכ"ז בארץ העמים נחשב מעשיהם לטוב, ומשו"ה לא מאסתים וכו', ועי' בינה לעתים דרוש י"ט ופרד"י שמות (דף ט'.):
פסוק מד:שם) לא מאסתים ולא געלתם לכלותם, עי' בתוס' ברכה דלפי הענין הי' צ"ל לא אמאסם ולא אגעלם בל' עתיד. דמוסב על זמן היותם בגלות והבטחה לעתיד וי"ל דיש ב' מיני מיאוסים, יש שנמאס רק לשעתו ובעבר הזמן והסבה ילך ההרגש הנמאס וזה הדבר הנמאס שוב לאהבה ולתאוה, כמו בחולה התאב כל דבר מאכל וכשיבריא תשוב הכוסף לאכילה, ויש שהדבר נמאס לעולם, וגם כשנזכרים לפניו יעורר גועל נפש כמו בעת שרואים מצורע יגעלו בכל עת שנזכרים ובכתובות (ע"ד:) המקדש ע"מ שאין בה מומין והי' בו מומין ונתרפאה אעפ"כ אינה מקודשת, שיכול לומר כשזוכר המומין נמאסת בעיניו, ובשבת (קמ"ה:) ר' יוחנן הי' רוקק מכותח דבבלאיופרש"י כשזוכר אותו הי' רוקק, וז"ש ואף גם זאת, גם אחרי כעסו עליהם ואחרי התוכחה כולה עם כל זאת לא כל כך מאסתם וגעלתם, עד לכלותם עד עולם, כי אם לזמן ולכן בעבור הזמן אשיב לרחמם ולחוננם - ועפ"ז י"ל באיכה סיים כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד, ולכאו' קיי"ל אין מסיימין בתוכחה, במגילה (ל"א:), והפסוק אומר, אל תעמוד בדבר רע (קהלת ח' ג), (ולכן המנהג לחזור על הפסוק השיבני, אבל זה לא יציל הפלא על מחבר המגילה), אך לפמ"ש אין לשון זה ענין רע כי אם כמו נחמה, כי אף אם מאוס מאסתנו אינו מפני שנמאסים אנו בהחלט בעיניך, כי אם מפני שקצפת עלינו עד מאד, אבל הן קצף לא לעולם יעמוד, וכאשר יעבור תשוב לרחמנו, וכמ"ש לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף (ישעי' נ"ז ט"ז), וכמו שדרשו עה"פ תהלים (צ"ה י"א) אשר נשבעתי באפי, באפי נשבעתי וחוזרני בי (מגילה י'.), וכן כ' לא החזיק אפו ישיב ירחמנו (מיכה ז' י"ט) - ואמנם לבד איכה יש עוד ספרים שסיימו בדבר רע קהלת (י"ד י"ב) אם טוב ואם רע, ישעי' (ס"ו כ"ד) והי' דראון לכל בשר, מלאכי (ג' כ"ד) וברכתי את הארץ חרם ונהגו לשנות אחריהם פסוק הקודם, ולא נתברר למה לא נזהרו בסיום בזה, ואולי חשבו כי זה בכלל מאן דלא קפיד לא קפדינן פסחים (קי"ב.), וסימן לזכור ד' ספרים הם אקי"ם את סוכת דוד "איכה קהלת ישעי' מלאכי", הרחמן הוא יזכור לנו את סכת דוד ב"ב:
פסוק מה:וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מאמ"צ, אזכור עצמי שגם ישראל ממצרים לא היו טובים מעתה, וזה"פ זכור עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך (תהלים ע"ד כ'), כשאחד עושה שידוך לבתו שידוך כסף, ואח"כ כשיודע שהחתן עני, רשות למחותן להיות בכעס למה רמה אותו, אבל כשיודע מקודם שהוא עני והסכים על השידוך, אינו יכול להיות לו טענות על החתן, וז"פ זכור עדתך קנית קדם: תזכור באיזה מעמד הוצאת מארמ"צ ושדכת אותנו, שהיינו דלים ורקים בלי מצות, ואעפ"כ "גאלת שבט נחלתך" והסכמת על השידוך, איזה טענה יש לך עתה אלינו, אם אנחנו נמצאים עתה גם באותו מעמד (מהקד"ל ז"ל):