"והשמתי אני את הארץ, ושממו עליה אויביכם"
בתוך הקללות האיומות שנאמרו בויקרא פרק כ"ו נאמר גם: "וַהֲשִמֹּתִי אני את הארץ, ושממו עליה אֹיביכם הישבים בה" (פסוק לב).
א. הסבר רש"י
כתב על כך רש"י: "והשמתי אני את הארץ - זו מדה טובה לישראל, שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, שתהא שוממה מיושביה".
ב. הוספת הרמב"ן
הרמב"ן שם הרחיב יותר וכתב:
וכן מה שאמר בכאן (בפסוק לב) 'ושממו עליה אויביכם', היא בשורה טובה, מבשרת בכל הגלויות, שאין ארצנו מקבלת את אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם, והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה, ואין לאל ידם.
ג. הוספת רבנו בחיי
רבינו בחיי הרחיב עוד יותר וכתב:
ושממו עליה אויביכם - שממה תהיה לאויביכם, שלא ימצאו בה נחת רוח, ובשורה טובה היא לישראל. וכן דרשו רז"ל בתורת כהנים: 'זו מדה טובה לישראל, שלא יהו ישראל אומרים: הואיל וגלינו מארצנו - עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח, שנאמר: 'ושממו עליה אויביכם היושבים בה', אף האויבים הבאים אחריכם לא ימצאו בה נחת רוח'. עד כאן. ומזה אמר שאף היושבים בה ינהגו שממה עליה, שלא יבנו עליה חומה ומגדל, וכל האומות ישתדלו לבנותה, ואין להם כח, ויש בזה סימן גדול לישראל שמיום שחרבה לא קבלה אומה ולשון, ולא תקבל, עד שישובו אפרוחיה לתוכה.
ד. דברי רבנו בחיי בפרשת המילה
דברי רבינו בחיי אלו ממשיכים את מה שכתב רבנו בחיי בפרשת המילה (בראשית יז, כד):
וזכו ישראל במצוה זאת שהיא מוחזקת בידם, ובה הובטחו על שלש מתנות:
על מלכות בית דוד שלא תפסק,
ועל מתנת הארץ שתהיה להם לאחוזת עולם,
ועל השכינה שתהיה שורה בישראל.
ושלשתן רמוזות בפרשה זו: מלכות בית דוד, שאמר: 'ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו' (יז, ו), והכתוב הזה בברית, ומצינו במלכות בית דוד ברית, הוא שכתוב: 'כרתי ברית לבחירי, נשבעתי לדוד עבדי, עד עולם אכין זרעך, ובניתי לדור ודור כסאך סלה' (תהלים פט, ד-ה).
מתנת הארץ, הוא שאמר: 'ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, את כל ארץ כנען לאחוזת עולם' (יז, ח), באר שתהיה הארץ לישראל אחזת עולם, שלא יירשוה ושלא יושיבוה רק הם. ואם אולי יגלו ממנה ישובו אליה, כי אחזת עולם היא להם, לא לעו"ג, וזה הוא סימן גדול לישראל שמיום שגלו ממנה לא נתישבה שם אומה כלל, אבל היא חרבה ושממה, עד שישובו אפרוחיה לתוכה.
השכינה שתשרה בישראל, הוא שאמר: 'והייתי להם לאלקים' (יז, ח), כלומר: להם לבדם, ולא לעו"ג.
ואשרי העם שהובטח בשלש מתנות כאלה: מלכות בית דוד שלא תפסק לעולם, ושתהיה הארץ הקדושה להם לבדם מתנה לאחוזת עולם, ושתהיה השכינה שורה ביניהם, מה שלא זכו שום אומה מעו"ג לאחד מכל אלו, וזה שאמר דוד: 'אשרי העם שככה לו, אשרי העם שד' אלקיו' (תהלים קמד, טו).