תנ"ך על הפרק - ויקרא כו - חזקוני

תנ"ך על הפרק

ויקרא כו

116 / 929
היום

הפרק

מספר אזהרות, הברכה והקללה

לֹֽא־תַעֲשׂ֨וּ לָכֶ֜ם אֱלִילִ֗ם וּפֶ֤סֶל וּמַצֵּבָה֙ לֹֽא־תָקִ֣ימוּ לָכֶ֔ם וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת עָלֶ֑יהָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם׃וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ׃וְהִשִּׂ֨יג לָכֶ֥ם דַּ֙יִשׁ֙ אֶת־בָּצִ֔יר וּבָצִ֖יר יַשִּׂ֣יג אֶת־זָ֑רַע וַאֲכַלְתֶּ֤ם לַחְמְכֶם֙ לָשֹׂ֔בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם׃וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם׃וּרְדַפְתֶּ֖ם אֶת־אֹיְבֵיכֶ֑ם וְנָפְל֥וּ לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶבוְרָדְפ֨וּ מִכֶּ֤ם חֲמִשָּׁה֙ מֵאָ֔ה וּמֵאָ֥ה מִכֶּ֖ם רְבָבָ֣ה יִרְדֹּ֑פוּ וְנָפְל֧וּ אֹיְבֵיכֶ֛ם לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב׃וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְהִפְרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם וְהִרְבֵּיתִ֖י אֶתְכֶ֑ם וַהֲקִימֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶֽם׃וַאֲכַלְתֶּ֥ם יָשָׁ֖ן נוֹשָׁ֑ן וְיָשָׁ֕ן מִפְּנֵ֥י חָדָ֖שׁ תּוֹצִֽיאוּ׃וְנָתַתִּ֥י מִשְׁכָּנִ֖י בְּתוֹכְכֶ֑ם וְלֹֽא־תִגְעַ֥ל נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם׃וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃אֲנִ֞י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִֽהְיֹ֥ת לָהֶ֖ם עֲבָדִ֑ים וָאֶשְׁבֹּר֙ מֹטֹ֣ת עֻלְּכֶ֔ם וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֖ם קֽוֹמְמִיּֽוּת׃וְאִם־לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כָּל־הַמִּצְוֺ֖ת הָאֵֽלֶּה׃וְאִם־בְּחֻקֹּתַ֣י תִּמְאָ֔סוּ וְאִ֥ם אֶת־מִשְׁפָּטַ֖י תִּגְעַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם לְבִלְתִּ֤י עֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺתַ֔י לְהַפְרְכֶ֖ם אֶת־בְּרִיתִֽי׃אַף־אֲנִ֞י אֶֽעֱשֶׂה־זֹּ֣את לָכֶ֗ם וְהִפְקַדְתִּ֨י עֲלֵיכֶ֤ם בֶּֽהָלָה֙ אֶת־הַשַּׁחֶ֣פֶת וְאֶת־הַקַּדַּ֔חַת מְכַלּ֥וֹת עֵינַ֖יִם וּמְדִיבֹ֣ת נָ֑פֶשׁ וּזְרַעְתֶּ֤ם לָרִיק֙ זַרְעֲכֶ֔ם וַאֲכָלֻ֖הוּ אֹיְבֵיכֶֽם׃וְנָתַתִּ֤י פָנַי֙ בָּכֶ֔ם וְנִגַּפְתֶּ֖ם לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיכֶ֑ם וְרָד֤וּ בָכֶם֙ שֹֽׂנְאֵיכֶ֔ם וְנַסְתֶּ֖ם וְאֵין־רֹדֵ֥ף אֶתְכֶֽם׃וְאִ֨ם־עַד־אֵ֔לֶּה לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְיָסַפְתִּי֙ לְיַסְּרָ֣ה אֶתְכֶ֔ם שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶֽם׃וְשָׁבַרְתִּ֖י אֶת־גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֑ם וְנָתַתִּ֤י אֶת־שְׁמֵיכֶם֙ כַּבַּרְזֶ֔ל וְאֶֽת־אַרְצְכֶ֖ם כַּנְּחֻשָֽׁה׃וְתַ֥ם לָרִ֖יק כֹּחֲכֶ֑ם וְלֹֽא־תִתֵּ֤ן אַרְצְכֶם֙ אֶת־יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֣ץ הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִתֵּ֖ן פִּרְיֽוֹ׃וְאִם־תֵּֽלְכ֤וּ עִמִּי֙ קֶ֔רִי וְלֹ֥א תֹאב֖וּ לִשְׁמֹ֣עַֽ לִ֑י וְיָסַפְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ מַכָּ֔ה שֶׁ֖בַע כְּחַטֹּאתֵיכֶֽם׃וְהִשְׁלַחְתִּ֨י בָכֶ֜ם אֶת־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְשִׁכְּלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְהִכְרִ֙יתָה֙ אֶת־בְּהֶמְתְּכֶ֔ם וְהִמְעִ֖יטָה אֶתְכֶ֑ם וְנָשַׁ֖מּוּ דַּרְכֵיכֶֽם׃וְאִ֨ם־בְּאֵ֔לֶּה לֹ֥א תִוָּסְר֖וּ לִ֑י וַהֲלַכְתֶּ֥ם עִמִּ֖י קֶֽרִי׃וְהָלַכְתִּ֧י אַף־אֲנִ֛י עִמָּכֶ֖ם בְּקֶ֑רִי וְהִכֵּיתִ֤י אֶתְכֶם֙ גַּם־אָ֔נִי שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶֽם׃וְהֵבֵאתִ֨י עֲלֵיכֶ֜ם חֶ֗רֶב נֹקֶ֙מֶת֙ נְקַם־בְּרִ֔ית וְנֶאֱסַפְתֶּ֖ם אֶל־עָרֵיכֶ֑ם וְשִׁלַּ֤חְתִּי דֶ֙בֶר֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְנִתַּתֶּ֖ם בְּיַד־אוֹיֵֽב׃בְּשִׁבְרִ֣י לָכֶם֮ מַטֵּה־לֶחֶם֒ וְ֠אָפוּ עֶ֣שֶׂר נָשִׁ֤ים לַחְמְכֶם֙ בְּתַנּ֣וּר אֶחָ֔ד וְהֵשִׁ֥יבוּ לַחְמְכֶ֖ם בַּמִּשְׁקָ֑ל וַאֲכַלְתֶּ֖ם וְלֹ֥א תִשְׂבָּֽעוּ׃וְאִ֨ם־בְּזֹ֔את לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וַהֲלַכְתֶּ֥ם עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי׃וְהָלַכְתִּ֥י עִמָּכֶ֖ם בַּחֲמַת־קֶ֑רִי וְיִסַּרְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ אַף־אָ֔נִי שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶם׃וַאֲכַלְתֶּ֖ם בְּשַׂ֣ר בְּנֵיכֶ֑ם וּבְשַׂ֥ר בְּנֹתֵיכֶ֖ם תֹּאכֵֽלוּ׃וְהִשְׁמַדְתִּ֞י אֶת־בָּמֹֽתֵיכֶ֗ם וְהִכְרַתִּי֙ אֶת־חַמָּ֣נֵיכֶ֔ם וְנָֽתַתִּי֙ אֶת־פִּגְרֵיכֶ֔ם עַל־פִּגְרֵ֖י גִּלּוּלֵיכֶ֑ם וְגָעֲלָ֥ה נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם׃וְנָתַתִּ֤י אֶת־עָֽרֵיכֶם֙ חָרְבָּ֔ה וַהֲשִׁמּוֹתִ֖י אֶת־מִקְדְּשֵׁיכֶ֑ם וְלֹ֣א אָרִ֔יחַ בְּרֵ֖יחַ נִיחֹֽחֲכֶֽם׃וַהֲשִׁמֹּתִ֥י אֲנִ֖י אֶת־הָאָ֑רֶץ וְשָֽׁמְמ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ אֹֽיְבֵיכֶ֔ם הַיֹּשְׁבִ֖ים בָּֽהּ׃וְאֶתְכֶם֙ אֱזָרֶ֣ה בַגּוֹיִ֔ם וַהֲרִיקֹתִ֥י אַחֲרֵיכֶ֖ם חָ֑רֶב וְהָיְתָ֤ה אַרְצְכֶם֙ שְׁמָמָ֔ה וְעָרֵיכֶ֖ם יִהְי֥וּ חָרְבָּֽה׃אָז֩ תִּרְצֶ֨ה הָאָ֜רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ כֹּ֚ל יְמֵ֣י הֳשַׁמָּ֔ה וְאַתֶּ֖ם בְּאֶ֣רֶץ אֹיְבֵיכֶ֑ם אָ֚ז תִּשְׁבַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְהִרְצָ֖ת אֶת־שַׁבְּתֹתֶֽיהָ׃כָּל־יְמֵ֥י הָשַּׁמָּ֖ה תִּשְׁבֹּ֑ת אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־שָׁבְתָ֛ה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶ֖ם בְּשִׁבְתְּכֶ֥ם עָלֶֽיהָ׃וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֔ם וְהֵבֵ֤אתִי מֹ֙רֶךְ֙ בִּלְבָבָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹיְבֵיהֶ֑ם וְרָדַ֣ף אֹתָ֗ם ק֚וֹל עָלֶ֣ה נִדָּ֔ף וְנָס֧וּ מְנֻֽסַת־חֶ֛רֶב וְנָפְל֖וּ וְאֵ֥ין רֹדֵֽף׃וְכָשְׁל֧וּ אִישׁ־בְּאָחִ֛יו כְּמִפְּנֵי־חֶ֖רֶב וְרֹדֵ֣ף אָ֑יִן וְלֹא־תִֽהְיֶ֤ה לָכֶם֙ תְּקוּמָ֔ה לִפְנֵ֖י אֹֽיְבֵיכֶֽם׃וַאֲבַדְתֶּ֖ם בַּגּוֹיִ֑ם וְאָכְלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֶ֖רֶץ אֹיְבֵיכֶֽם׃וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֗ם יִמַּ֙קּוּ֙ בַּֽעֲוֺנָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹיְבֵיכֶ֑ם וְאַ֛ף בַּעֲוֺנֹ֥ת אֲבֹתָ֖ם אִתָּ֥ם יִמָּֽקּוּ׃וְהִתְוַדּ֤וּ אֶת־עֲוֺנָם֙ וְאֶת־עֲוֺ֣ן אֲבֹתָ֔ם בְּמַעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֣ר מָֽעֲלוּ־בִ֑י וְאַ֕ף אֲשֶׁר־הָֽלְכ֥וּ עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי׃אַף־אֲנִ֗י אֵלֵ֤ךְ עִמָּם֙ בְּקֶ֔רִי וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם בְּאֶ֖רֶץ אֹיְבֵיהֶ֑ם אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל וְאָ֖ז יִרְצ֥וּ אֶת־עֲוֺנָֽם׃וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר׃וְהָאָרֶץ֩ תֵּעָזֵ֨ב מֵהֶ֜ם וְתִ֣רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ בָּהְשַׁמָּה֙ מֵהֶ֔ם וְהֵ֖ם יִרְצ֣וּ אֶת־עֲוֺנָ֑ם יַ֣עַן וּבְיַ֔עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֖י גָּעֲלָ֥ה נַפְשָֽׁם׃וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃וְזָכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי־אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִהְיֹ֥ת לָהֶ֛ם לֵאלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יְהוָֽה׃אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֮ וְהַתּוֹרֹת֒ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן יְהוָ֔ה בֵּינ֕וֹ וּבֵ֖ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֥ר סִינַ֖י בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
לא תעשו לכם אלילים על ידי שנמכר לכנעני הזהירו על עבודת כוכבים.את שבתתי תשמרו מתורגם בתרגום ירושלמי בענין שנות שמיטה שכן הם נקראו שבת.ומקדשי תיראו שנת היובל קדש תהיה לכם כך נדרש בתנחומא. שלימא סדרא דפרשת בהראם בחקתי תלכו אם תעשו מה שהטלתי עליכם לעשות אף העננים והארץ והאילנות שנבראו בשבילכם יעשו לכם מה שעליהם מוטל לעשות.גשמיכם בעתם אבל בשלא בעתם הם מרקיבים את התבואה.והשיג לכם דיש וגו'. כשם שתהיו תדירים בשמור מצותי בלא בטול כך תהיה ברכתכם בלא בטול ובלא הפסק בין ברכה לברכה.וישבתם לבטח בארצכם למעלה בפרשת בהר כתיב וישבתם על הארץ לבטח חזר כאן והאיר דבריו והוסיף ואמר בארצכם בארץ שלכם, אבל בימי רעב בני אדם יגלו, כמו שנאמר לא תוסף תת כוחה לך, נע ונד תהיה בארץ. ואומר נודד ללחם איה.ונתתי שלום בארץ פרש״‎י וכן הוא אומר עושה שלום ובורא את הכל. חז״‎ק הרי בפסוק כתיב יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע.והשבתי חיה רעה עליו נאמר זאב וטלה ירעו כאחד.[מן הארץ זו ברכה נוספת, שהחיות רעות לא יגורו ליד בהמות הבית].ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו אחד רודף כ׳‎ וכשהם באגודה אחת אחד רודף ק׳‎ לפי שגדול זכות המרובים.רבבה עשרת אלפים, וראיה לדבר ולקחנו עשרה למאה ומאה לאלף ואלף לרבבה.והקימתי את בריתי אתכם שנשבעתי לאבותיכם שתהיו רבים ככוכבי השמים וכעפר הארץ.ואכלתם ישן נושן על ידי רבוי התבואה שתותר בעת הקציר תערבו אותה עם החדשה בכל שנה ומתוך כך ואכלתם ישן נושן.והייתי לכם לאלקים לדיין ולשופט לנקום נקמתכם.מטת עליכם העול שיהיה מטה ראשיכם וצואריכם כלפי ארץ.ואולך אתכם קוממיות בקומה זקופה כשם שהשור זוקף ראשו כשמרימין את העול מעל צוארו, כדכתיב ובני ישראל יוצאים ביד רמה.את כל המצות האלה שום מצוה מן המצוות האלה, דוגמא לא תעשו כל מלאכה כל אלמנה ויתום לא תענון.ואם בחקתי תמאסו כנגד אם בחקתי תלכו.ואם את משפטי תגעל נפשכם כנגד אם את משפטי תשמורו.לבלתי עשות כנגד ועשיתם אותם. להפרכם את בריתי כנגד והקמותי את בריתי אתכם. אף אני אעשה זאת לכם מדה כנגד מדה אני אמרתי והיה אם שמוע תשמעו וגו׳‎ לא אשים עליך כי אני ה׳‎ רופאך עכשיו אם לא תשמעו לי אין אני רופאך אלא אפקוד עליכם חליים רעים.בהלה נגד וישבתם ואין מחריד.בהלה את השחפת וגו'. בהלה של שחפת ושל קדחת שמכלות עיניים שמצפים לרפואה ואין. ד״‎א את השחפת עם השחפת. פרש״‎י ואיזו זו מכת מותן, יש מפרשים אותו לשון המתנה תוחלת ממושכה ואינה באה וי״‎מ מכת מתניים והיא מכה ראשונה.ומדיבת נפש כנגד מהיות להם עבדים כלומר הוצאתי אתכם מדאבון העבדות על מנת שתקבלו ושתקיימו מצותי ועכשיו שלא קיימתם אפקוד עליכם דאבון נפש היא מכה שנייה.וזרעתם לריק זרעכם כנגד והשיג לכם דיש והיא מכה שלישית.ואכלהו איבכם כנגד ואכלתם, אני אמרתי תאכלו אתם עכשיו יאכלוהו אויביכם והיא מכה רביעית.ונתתי פני בכם כנגד ופניתי אליכם והיא מכה חמישית.ונגפתם לפני איביכםהיינו ורדו בכם שנאיכם כנגד ונפלו אויביכם לפניכם והיא מכה ששית.ונסתם ואין רדף אתכם כנגד ורדפו מכם חמשה מאה והיא מכה שביעית.ואם עד אלה כמו שפירש״‎י ואם בעד אלה כמו עור בעד עור ויסגור ה׳‎ בעדו.ויספתי ליסרה אתכם אוסיף ליסר אתכם שבע מכות אחרות דוגמא ויסף חמישתו עליו.שבע על שם שנת השבע שלא שמטתם בה והענין מוכיח אז תרצה הארץ את שבתותיה.על חטאתיכם בשביל חטאתיכם דוגמא כי עליך הורגנו כל היום. כי עליך נשאתי חרפה.ושברתי את גאון עזכם כנגד ואשבור מוטות עולכם והיא ראשונה. שמיכם כברזל כנגד ונתתי גשמיכם והיא שנייה.ארצכם כנחשה כנגד בעתם והיא ברכה לעצמה והיא שלישית.כנחשה שם דבר של נחושת כמו ונחתה קשת נחושה זרועותי.ותם לריק כחכם. כנגד ובציר ישיג את זרע, ומצינו לשון כח גבי תבואה כמה דאת אמר לא תוסף תת כחה לך והיא רביעית.ולא תתן ארצכם כנגד ונתנה הארץ והוא חמישית.לא יתן פריו כנגד יתן פריו והם שתיים כמו שפרש״‎י.ואם תלכו עמי קרי לומר אינו ענין קבוע רק מקרה הוא.שבע כחטאתיכם שבע מכות כשם שאתם חוטאים בשנת השבע.והשלחתי בכם וגו', כנגד והשבתי חיה רעה ומרובה מדת טובה ממדת פורעניות שהרי במכה לא כתוב חיה רעה.ושכלה אתכם כנגד ורדפתם את אויבכם בשכבר הייתם רודפים עכשיו תהיו פוסקים מרדוף שתהיו משוכלים.והכריתה את בהמתכם כנגד מן הארץ שהיא ברכה לעצמה. שכן פירושו והשבתי מכם חיה רעה, וכמו כן אשבית אותה מן הארץ, שהיא מקום דירת בהמה.והמעיטה אתכם כנגד והרביתי אתכם.ונשמו דרכיכם כנגד ונתתי שלום בארץ הרי שבע פורעניות כמו שפירש רש״‎י.והלכתי אף אני עמכם בקרי מדה כנגד מדה.חרב כנגד וחרב לא תעבור בארצכם ועליו נאמר חרב תאכלו וגו'. נקמת נקם ברית שהפרתם כדכתיב הנה דם הברית אשר כרת ה׳‎ עמכם והיא ראשונה. חרב וספר ירדו כרוכים מן השמים כדכתיב אם תאבו ושמעתם וגו׳‎ ואם תמאנו ומריתם וגו'. כאן פירש״‎י ויש נקם שאינו בברית וכו׳‎ כלומר עוד יש נקם שאינו כתוב בתורה שנקראת ברית כדכתיב אלה דברי הברית, וזהו סימוי עינים ונקם זה אינו כתוב בתורה.ונאספתם אל עריכם מפני החרב ולא יועיל כי שם אשלח דבר וימותו הגבורים והחלשים ינתנו ביד אויב. ונאספתם כנגד ואולך אתכם קוממיות והיא שנייה.ושלחתי דבר בתוככם כנגד ומאה מכם והיא שלישית.ונתתם ביד אויב כנגד רבבה ירדופו והיא רביעית.בשברי לכם מטה לחם כנגד לחמכם לשובע והיא חמישית. והשיבו לחמכם במשקל הבי״‎ת בפתח. במשקל הביאוהו לתנור ובמשקל ישיבוהו להאכילו לבעלים בצמצום לחם צר ומים לחץ וכן הוא אומר הנני שובר מטה לחם בירושלים ואכלו לחם במשקל והוא כנגד מפני חדש תוציאו והיא שישית.ואכלתם ולא תשבעו כנגד ואכלתם ישן נושן והיא שביעית.ויסרתי הוי״‎ו בשו״‎א והיו״‎ד בחירק.ואכלתם בשר בניכם כנגד והפריתי אתכם. וי״‎מ אלו בני אדם מיוחסים המשיאים את זרעם למשפחה שאינה הוגנת ולוקחים מהם מעות בשכר והיא מכה ראשונה.והשמדתי את במתיכם והכרתי את חמניכם אין זה בכלל הקללות שהרי בטול עבודת כוכבים הוא.חמניכם לשון חמה הוא והנו״‎ן נוספת בו כגון נו״‎ן של נשים רחמניות.ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם כנגד והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם והיא שנייה.וגעלה נפשי אתכם כנגד ולא תגעל נפשי והיא שלישית.עריכם חרבה כנגד ורדפו מכם והיא רביעית.והשמותי את מקדשיכם כנגד ונתתי משכני בתוככם והיא חמישית.ולא אריח בריח ניחחכם כנגד והתהלכתי בתוככם והיא שישית.והשמתי אני את הארץ כיצד ואתכם אזרה בגויים כנגד וישבתם לבטח בארצכם והיא שביעית.ושממו עליה איבכם וכן הוא אומר כל עובר עליה ישום וישרוק על כל מכותיה.ואתכם אזרה בגוים כיצד והריקתי אחריכם חרב. ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה כפל מלה הוא.אז תרצה הארץ אז כשיעברו עליכם שש גזרות שבענינות שהזכרנו מדה כנגד מדה כגון שש שנים שהיה לכם לעבוד ובשביעית לשבות אז תרצה הארץ את שבתותיה כלומר תזכור ותתאונן על מנהג קדמון שלה שהיתה עושה השש שנים ובשביעית שובתת.תרצה תזכור כמו ואחריהם בפיהם ירצו. שהוא כמו יזכירו. ד״‎א תרצה תשלים כמו עד ירצה כשכיר יומו כי נרצה עונה וכן והרצת את שבתתיה. ד״‎א אז תרצה הארץ תתפייס הארץ כמו ולא יוסיף לרצות עוד ומשביע לכל חי רצון וכן והרצת (כה) את שבתתיה שלא שבתה בהן.אז תשבת הארץ בפת״‎ח.כל ימי השמה שתהא שממה וריקנית מכם.תשבת בחול״‎ם בשביל האתנחתא כמו הים ראה וינוס אשר ימות בה הכהו וימות.והנשארים בכם והבאתי וגו׳‎ עוד אשלים עליהם עד מ״‎ט מכות כנגד מ״‎ט שנים שביובל שבטלו בהן שמיטים.מרך בלבבם מכה ראשונה. ורדף אתם קול מכה שניה.ונסו מנסת חרב שלישית.ונפלו ואין רדף רביעית.וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורדף אין כפל מלה הוא.ולא תהיה לכם תקומה חמישית.ואבדתם בגוים ששית. הגולה נקרא אובד כדכתיב תעיתי כשה אובד.ואכלה אתכם ארץ איביכם שביעית, כמנהג בני אדם שמחליפים מקום ולא נוסו באויר המקום ובתולדותיו שנופלים למשכב ומתים.אף אני אלך עמם בקרי אע״‎פ שהתודו את עונם מאחר שאינם נכנעים וחוזרים.או אז יכנע לבבם הערל וגו׳‎ וזכרתי, אבל אם אז יכנע לבבם וזכרתי את בריתי כי כן היא המדה כדכתיב ומודה ועוזב ירוחם.וזכרתי את בריתי יעקוב לפי שמטתו שלמה לא נאמר בו אף ולפי שכל שנותיו היו בברית הזכירו תחלה.והארץ אזכר לפי שנאמר למעלה והשמותי אני את הארץ ולא תתן ארצכם את יבולה.ותרץ את שבתתיה, והם ירצו את עונם כנגד מ״‎ט שנים שביובל שבטלו בהן שמיטים כנגדם לקו מ״‎ט פרעניות הכתובים כאן בענין. והם ירצו את עונם יתפייסו מן העונש הבא עליהם ויודו ויאמרו כל זאת באתנו יען במשפטי מאסו וביען את חקותי געלה נפשם. ד״‎א והם ישלימו את עונש עונם. דוגמא אם יקרך עון בדבר הזה, דגבי בעלת אוב.ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם וגו׳‎ וכי מה נשתייר להם לישראל שלא נמאסו ולא נגעלו, הלא כל המתנות טובות שנתנו להם נתבטלו מהם, אלא אלולי ס״‎ת שנשתייר להם לישראל לא היו משונים משאר אומות כלום ועל זה ייסד הפיוט ואין שיור רק התורה הזאת.וזכרתי להם ברית ראשנים מכאן אנו לומדים שהברית כרותה לשבטים ותוכחות אלו נקראים ברית, כדכתיב בפרשת תבא אלה דברי הברית מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך