פסוק א:בהר סיני. מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאסרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטיה מסיני, אף כל המצות נאמרו כללותיהם ופרטיהם מסיני .
(תו"כ)
פסוק ב:כי תבאו אל הארץ. תניא, יכול משבאו לעבר הירדן, ת"ל אל הארץ, הארץ המיוחדת יכול משבאו לעמון ומואב ת"ל אל הארץ אשר אני נותן לכם, ולא לעמון ומואב .
(תו"כ)
פסוק ב:ושבתה הארץ. תניא, א"ר יוחנן בשם ר' ינאי, אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות , ובשביעית צריכה [למבעי], מאי טעמא, דכתיב ושבתה הארץ וכתיב (פ' ד'), שדך לא תזרע .
(ירושלמי ערלה פ"א ה"ב)
פסוק ב:שבת לה'. תניא, הנוטע כרם להקדש חייב בשביעית, מאי טעמא, דאמר קרא ושבתה הארץ שבת לה', דבר שהוא לה' – שביעית חלה עליו .
(ירושלמי פאה פ"ז ה"ז)
פסוק ג:שש שנים תזרע. תניא, א"ר יוחנן, החורש בשביעית אינו לוקה, מאי טעמא, דכתיב שש שנים תזרע – ולא בשביעית, ושש שנים תזמור – ולא בשביעית, וכל לאו הבא מכלל עשה – עשה .
(ירושלמי כלאים פ"ח ה"א)
פסוק ג:ואספת את תבואתה. תניא, ר' יונתן ב"ר יוסי אומר, מניין לתבואה שהביאה שליש לפני ראש השנה של שביעית אתה כונסה בשביעית, ת"ל ואספת את תבואתה בשביעית .
(ירושלמי מעשרות פ"ה ה"ב)
פסוק ד:ובשנה השביעית. תניא, באחד בתשרי ר"ה לשמיטין , דכתיב ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ וגמר שנה שנה מראשית השנה (פ' עקב), מה התם מתשרי אף הכא מתשרי .
(ר"ה ח' ג')
פסוק ד:ובשנה השביעית. תניא, מניין לשלשים יום לפני ר"ה שהם ככל השנה, ת"ל ובשנה השביעית מכאן אמרו שביעית (פ"ה מ"א) בנות שוח שביעי שלהם שניה, מפני שהן עושות לשלש שנים .
(תו"כ)
פסוק ד:שבת לה'. תניא, כשם שנאמר שבת לה' בשבת בראשית כך נאמר שבת לה' בשביעית .
(שם)
פסוק ד:וכרמך לא תזמור. מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה, למאי הלכתא כתבינהו רחמנא , למימרא דאהני תולדות מחייב, אאחרנייתא לא מחייב .
(מו"ק ג' א')
פסוק ה:לא תקצור וגו' לא תבצור. מהו לא תקצור ולא תבצור, לא תקצור כדרך הקוצרים ולא תבצור כדרך הבוצרים, אלא אתה קוצר ובוצר בשנוי .
(ירושלמי שביעית פ"ח ה"ו)
פסוק ה:שנת שבתון. מלמד שכיון שיצאה שביעית אע"פ שפירותיו שמיטה מותר אתה לעשות מלאכה בגופו של אילן, אבל פירותיו אסורין עד ט"ו בשבט .
(תו"כ)
פסוק ו:והיתה שבת הארץ. מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן המשומר .
(שם)
פסוק ו:לכם. כל שהוא צורך לכם, לאכילה ולשתיה, לסיכה ולצביעה .
(ירושלמי שביעית פ"ז ה"א)
פסוק ו:לכם. לכם ולא לאחרים .
(תו"כ)
פסוק ו:לכם לאכלה. לכם דומיא דלאכלה, שהנאתו וביעורו שוה, יצאו עצים שהנאתן אחר ביעורן, יצאו משרה וכבוסה שהנאתן אחר בעורן .
(סוכה מ' א')
פסוק ו:לאכלה. לאכלה ולא להפסד .
(פסחים נ"ב ב')
פסוק ו:לאכלה. לאכלה ולא למשרה ולא לכביסה ולא למלוגמא ולא לזילוף ולא לעשות ממנה אפקטוזין .
(סוכה מ' א' – ב')
פסוק ו:לאכלה. תניא, בהמת שביעית אין פודין בה פטר חמור ודאי, מאי טעמא, לאכלה אמר רחמנא ולא לסחורה .
(בכורות י"ב ב')
פסוק ו:לאכלה. אמר רב חסדא – בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וחייבת במתנות כהונה, פטורה מן הבכורה, לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה, וחייבת במתנות דלאכלה קרינן ביה .
(שם שם)
פסוק ו:לאכלה. לאכלה ולא להביא ממנה מנחות ונסכים .
(תו"כ)
פסוק ו:ולעבדך ולאמתך. מה ת"ל , לפי שנאמר (פ' משפטים) והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך, אין לי אלא עניים, מניין אף לעשירים, ת"ל לך ולעבדך ולאמתך .
(תו"כ)
פסוק ו:ולתושבך הגרים עמך. ולתושבך – מן העובדי כוכבים , הגרים עמך – לרבות את האכסניא .
(שם)
פסוק ז:ולבהמתך ולחיה. כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכיל לבהמתך בבית, כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית .
(פסחים נ"ב ב')
פסוק ז:אשר בארצך. מלמד שאין מוציאין פירות שביעית מארץ לחוץ לארץ [שביעית פ"ו מ"ה].
פסוק ז:תהיה כל תבואתה. בגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק. דאמר קרא תהיה – בהווייתה תהא .
(ב"ק ק"א ב')
פסוק ז:תהיה כל תבואתה. תהיה – אף להדלקת הנר ולצבוע בה צבע .
(ירושלמי שביעית פ"ז ה"א)
פסוק ז:כל תבואתה. תניא, ר, חייא אומר, שתי תבואות, אחת מן הבית ואחת מן השדה, וכתיב מן השדה תאכלו את תבואתה .
(שם שם פ"ד ה"ו)
פסוק ז:כל תבואתה. מלמד שאינה נאכלת אלא תבואה .
(תו"כ)
פסוק ח:וספרת לך. בבית דין הכתוב מדבר .
(שם)
פסוק ח:שבע שבתות שנים. באחד בתשרי ראש השנה ליובלות , מנלן, דכתיב וספרת לך שבע שבתות שנים, מה שנים ושמיטין מתשרי מנינן, אף יובלות מתשרי מנינן .
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב)
פסוק ח:והיו לך וגו'. תניא, מניין שיספר לשני שבוע, ת"ל והיו לך ימי שבע שבתות השנים, ומניין שיספר לשני יובל, ת"ל והיו לך תשע וארבעים שנה .
(תו"כ)
פסוק ט:והעברת שופר. תניא, הפכו ותקע בו לא יצא, מאי טעמא, כדרב מתנה, דאמר והעברת שופר – דרך העברתו בעינן .
(ר"ה כ"ז ב')
פסוק ט:והעברת שופר. נאמר כאן והעברת שופר, ונאמר להלן (פ' ויקהל) ויצו משה ויעבירו קול במחנה, מה להלן בקול אף כאן בקול [עם ל"ד א'].
פסוק ט:והעברת שופר. שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות .
(שם כ"ו א')
פסוק ט:והעברת שופר וגו'. ת"ר, מניין שבשופר ת"ל והעברת שופר, ומניין שפשוטה לפניה ת"ל והעברת שופר תרועה, ומניין שפשוטה לאחריה ת"ל תעבירו שופר, ומניין לשלש של שלש שלש ת"ל והעברת שופר תרועה, שבתון זכרון תרועה (פ' אמור), יום תרועה יהיה לכם (פ' פינחס) .
(שם ל"ג ב')
פסוק ט:בחודש השביעי. מה ת"ל, ללמד שיהיו כל תרועות של חודש שביעי זה כזה , ומניין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה, ת"ל שביעי שביעי לגז"ש, הא כיצד, שלש שהן תשע, שיעור תקיעה כתרועה, שיעור תרועה כשלשה שברים .
(שם ל"ד ב')
פסוק ט:ביום הכפורים. ביום – ולא בלילה, ביום הכפורים – ואפילו בשבת .
(תו"כ)
פסוק ט:תעבירו שופר. מלמד שכל יחיד ויחיד חייב לתקוע .
(ר"ה ל' א')
פסוק י:וקדשתם וגו'. תניא, וקדשתם את שנת החמשים שנה, מה ת"ל , לפי שנאמר ביום הכפורים, יכול לא תהא מתקדשת אלא ביוהכ"פ ואילך , ת"ל וקדשתם את שנת החמשים, מלמד שמתקדשת והולכת בתחילתה .
(ר"ה ח' ב')
פסוק י:וקראתם דרור. תניא, אין דרור אלא חירות, א"ר יהודה, מהו לשון דרור, כמדייר בי דיירא ומוביל סחורה בכל מדינה .
(שם ט' ב')
פסוק י:בארץ. הוא הדין דאפילו בחוץ לארץ, והא דכתיב בארץ, לומר לך, בזמן שנוהג דרור בארץ נוהג בחו"ל, ובזמן שאינו נוהג דרור בארץ אינו נוהג בחו"ל .
(שם שם)
פסוק י:לכל יושביה. משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר וקראתם דרור בארץ לבל יושביה, בזמן שבל יושביה עליה, יכול היו עליה והן מעורבין שבט בנימין ביהודה ושבט יהודה בבנימין יהא יובל נוהג, ת"ל לכל יושביה, בזמן שיושביה כתקונן ולא בזמן שהן מעורבין .
(ערכין ל"ב ב')
פסוק י:יובל היא. תניא, תקיעת שופר ושילוח עבדים ושמיטת קרקעות כולן מעכבין ביובל, דאמר קרא יובל היא, וקסברי חכמים מקרא נדרש לפניו ולפני פניו ולאחריו .
(ר"ה ט' ב')
פסוק י:ואיש אל משפחתו. תניא, א"ר אליעזר בן יעקב, במה הכתוב מדבר, אם במוכר עצמו הרי כבר אמור, ואם במכרוהו ב"ד, הרי כבר אמור, הא אין הכתוב מדבר אלא בנרצע ב' וג' שנים לפני היובל שהיובל מוציאו , מאי משמע, אמר רבא בר שילא, אמר קרא איש, איזהו דבר שנוהג באיש ואין נוהג באשה – הוי אומר זו רציעה .
(קדושין ט"ו א')
פסוק י:תשובו. לרבות את האשה שנמכרה שיוצאת ביובל .
(תו"כ)
פסוק יא:יובל היא שנת החמשים. שנת חמשים אתה מונה ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת [מכאן אמרו, יובל אינו עולה למנין שבוע] .
(ר"ה ט' א')
פסוק יא:לא תזרעו. מלמד שכל שנוהג בשביעית נוהג ביובל .
(תו"כ)
פסוק יב:יובל היא. ואפילו בחוץ לארץ .
(ר"ה ט' ב')
פסוק יב:יובל היא. תניא, יכול כשם ששביעית תופסת דמיה כך שאר איסורין תופסין דמיהם, ת"ל יובל היא, היא אין, מידי אחרינא לא .
(קדושין נ"ח א')
פסוק יב:יובל היא. מה היא קודש אף תבואתה קודש .
(ירושלמי שביעית פ"ד ה"ז)
פסוק יב:קדש תהיה לכם. תניא, השביעית תופסת דמיה , מאי טעמא, דכתיב כי יובל היא קודש תהיה לכם, מה קודש תופס דמיו , אף שביעית תופסת דמיה ואסורה, אי מה קודש תופס דפיו ויוצא לחולין אף שביעית כן, ת"ל תהיה – בהווייתה תהא .
(סוכה מ' ב')
פסוק יב:קדש תהיה לכם. תניא, א"ר יוחנן, השביעית מתחללת בין דרך פקח בין דרך חילול דכתיב יובל היא קודש תהיה לכם, מה קודש בין דרך פקח בין דרך חילול , אף שביעית בין דרך מקח בין דרך חילול .
(סוכה מ' ב')
פסוק יב:קדש תהיה לכם. ואלו קודש תהיה לה' לא כתיב, לפיכך המקדש בפירות שביעית מקודשת .
(קדושין נ"ג א')
פסוק יב:מן השדה תאכלו. כל זמן שאתה אוכל מן השדה אתה אוכל מה שבבית, כָּלה מן השדה כַּלה מן הבית .
(ירושלמי שביעית פ"ט ה"ג)
פסוק יג:בשנת היובל וגו'. תניא, א"ר יוסי בר חנינא, בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית , אדם נושא ונותן בפירות שביעית, לסוף מוכר את מטלטליו, שנאמר בשנת היובל תשובו איש אל אחוזתו וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד , לא הרגיש – לסוף מוכר את שדותיו, שנאמר (פ' כ"ה) כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, לא באת לידו עד שמוכר את ביתו שנאמר (פ' כ"ט) ואיש כי ימכור בית מושב, לא באת לידו עד שמוכר את בתו , שנאמר (שמות כ״א:ז׳) וכי ימכור איש את בתו לאמה, לא באת לידו עד שלוה ברבית, שנאמר (פ' ל"ה) וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך וסמיך ליה אל תקח מאתו נשך ותרבית, לא באת לידו עד שמוכר את עצמו שנאמר (פ' ל"ט) וכי ימוך אחיך ונמכר לך, לא לך אלא לגר, שנאמר לגר, ולא לגר צדק אלא לגר תושב שנאמר (פ' מ"ז) לגר תושב, משפחת גר (שם) זה נכרי, כשהוא אומר (שם) או לעקר – זה הנמכר לעבודה זרה עצמה .
(קדושין כ' א')
פסוק יג:בשנת היובל הזאת. תניא, אין העבדים יוצאים לחירות בשביעית, מאי טעמא, דאמר קרא בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו, זאת מוציאה עבדים לחירות ואין השביעית מוציאה עבדים לחירות .
(תו"כ)
פסוק יג:תשובו. לרבות את המתנה שחוזרת ביובל .
(בכורות נ"ב ב')
פסוק יג:תשובו. לרבות המוכר שדהו ועמד בנו וגאלה שחוזרת לאביו ביובל .
(תו"כ)
פסוק יד:וכי תמכרו ממכר. תניא, השכירות יש לה אונאה, מאי טעמא ממכר סתמא כתיב, והאי נמי ביומיה מכירה הוא .
(ב"מ נ"ו ב')
פסוק יד:וכי תמכרו ממכר. ממכר שגופו מכור וקנוי יש לו אונאה, יצאו שטרות שאין גופן מכור ואין גופן קנוי ואין עומדים אלא לראיה אין להם אונאה .
(שם שם)
פסוק יד:ממכר לעמיתך. [תניא, ישראל מישראל קונים במשיכה ועובד כוכבים מישראל קונים בכסף דכתיב] וכי תמכרו ממכר לעמיתך, לעמיתך במשיכה, הא לעובד כוכבים בכסף .
(בכורות י"ג א')
פסוק יד:ממכר לעמיתך. לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה לעובד כוכבים .
(בכורות י"ג א')
פסוק יד:ממכר לעמיתך. תניא, מניין כשאתה מוכר לא תהא מוכר אלא לעמיתך, ת"ל וכי תמכרו ממכר לעמיתך .
(תו"כ)
פסוק יד:או קנה מיד עמיתך. תניא, מניין כשאתה קונה לא תהא קונה אלא מיד עמיתך, ת"ל או קנה מיד עמיתך .
(תו"כ)
פסוק יד:מיד עמיתך. נכסים שאין להם אחריות נקנין במשיכה, מנלן, דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד .
(קדושין כ"ו א')
פסוק יד:מיד עמיתך. הקרקעות והעבדים אין להם אונאה, דכתיב או קנה מיד עמיתך אל תונו, דבר הנקנה מיד ליד, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין ויצאו עבדים שהוקשו לקרקעות .
(ב"מ נ"ו ב')
פסוק יד:מיד עמיתך. מיד עמיתך אתה קונה במשיכה, הא מיד עובד כוכבים אתה קונה בכסף .
(בכורות י"ג א')
פסוק יד:אל תונו. תנן, כמה שיעור אונאה, ארבעה כסף מעשרים וארבע כסף לסלע שתות למקח .
(ב"מ מ"ט ב')
פסוק יד:אל תונו. אין לי אלא שנתאנה לוקח, נתאנה מוכר מניין, ת"ל או קנה אל תונו .
(ב"מ נ"א א')
פסוק יד:איש את אחיו. ההקדש אין לה אונאה, דכתיב אל תונו איש את אחיו, אחיו ולא הקדש .
(שם נ"ו ב')
פסוק יד:איש את אחיו. אין לי אלא איש, אשה את איש ואיש את אשה מניין, ואין לי אלא הדיוט להדיוט, הדיוט לתגר, תגר להדיוט מניין, ת"ל אל תונו איש את אחיו מכל מקום .
(תו"כ)
פסוק טו:במספר שני תבואות. איתמר, קנין פירות, אמר ר"ל, לאו כקנין הגוף הוא, דכתיב במספר שני תבואות ימכר לך .
(גיטין מ"ח ב')
פסוק טו:במספר שני תבואות. תניא, היתה שנת שדפון וירקון או שביעית אי שהיו שנים כשני אליהו אינה עולה לו מן המנין , והני מילי דלא הוי תבואה כלל כשני אליהו, אבל היכי דאיכא תבואה סלקא ליה ולא אמרינן מכת מדינה היא, דאמר קרא, במספר שני תבואות, שנים שיש בהם תבואה בעולם .
(ב"מ ק"ו א')
פסוק טו:במספר שני תבואות. אמר רב פפא, מכר טרשין נגאלין פחות משתי שנים, דאמר קרא במספר שני תבואות, והני לאו בני תבואות נינהו .
(ערכין י"ד ב')
פסוק טו:במספר שני תבואות. אמר רב פפא, מכר אילנות אין נגאלין בפחות משתי שנים, דאמר קרא במספר שני תבואות, והני בני תבואות נינהו .
(שם שם)
פסוק טו:במספר שני תבואות. ת"ר, שנה האמורה בשדה אחוזה – מעת לעת, דכתיב במספר שני תבואות ימכר לך, פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים .
(שם י"ח ב')
פסוק טו:במספר שני תבואות. תניא, ר' אליעזר אומר, מניין שאם מכרה לו לפני ר"ה שדה מלאה פירות שלא יאמר לו הנח לפני כדרך שהנחתי לפניך, ת"ל במספר שני תבואות, פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים .
(שם ל' א')
פסוק טו:במספר שני תבואות וגו'. המוכר את שדהו בשעת היובל אינו מותר לגאול בפחות משתי שנים, שנאמר במספר שני תבואות ימכר לך, ולא מבעי מוכר אלא אפילו לוקח נמי קאי בעשה, דבעינן שנים הקנה וליכא .
(שם כ"ט ב')
פסוק טז:לפי רוב השנים. תניא, במספר שנים אחר היובל תקנה, מלמד שמוכרין סמיך ליובל, מופלג מן היובל מניין, ת"ל לפי רוב השנים ולפי מעוט השנים .
(ערכין כ"ט ב')
פסוק יז:ולא תונו. ת"ר, כשהוא אומר (פ' י"ד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך אל תונו, הרי אונאת ממון אמור, הא מה אני מקיים ולא תונו איש את עמיתו – באונאת דברים .
(ב"מ נ"ח ב')
פסוק יז:איש את עמיתו. אמר רב הונא, מאי דכתיב ולא תונו איש את עמיתו – עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו .
(שם נ"ט א')
פסוק יז:ויראת מאלהיך. כל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך .
(קדושין ל"ב ב')
פסוק יט:וישבתם לבטח עליה. לבטח – ולא מפוזרים ולא מפוחדים, עליה – ולא גולים .
(תו"כ)
פסוק כ:וכי תאמרו. עתידים אתם לומר כן .
(שם)
פסוק כ:ולא נאסף. אמר ר' עקיבא, וכי מאחר שאין זורעים מהיכן אוספים, ומה ת"ל ולא נאסוף, אלא מכאן לספיחים שאסורים בשביעית .
(פסחים נ"א ב')
פסוק כא:לשלש השנים. תניא, ר' יונתן בן יוסף אומר, ועשת את התבואה לשלש השנים, אל תקרא לשלש אלא לשליש [מכאן לתבואה דאזלינן בתר שליש גידולה] .
(ר"ה י"ג א')
פסוק כב:מן התבואה ישן. מהו ישן, רב נחמן אמר בלא רצינתא, ורב ששת אמר בלא שריפא .
(ב"ב צ"א ב')
פסוק כב:עד בוא תבואתה. תניא, יכול יהיו ישראל מצפין לחדש מפני ישן שכלה או מפני שהוא רע, ת"ל עד בוא תבואתה – עד שתבא תבואה מאליה .
(שם שם)
פסוק כג:לא תמכר לצמתת. אמר רב חסדא אמר רב קטינא, מניין למוכר שדהו לששים שנה שאינה חוזרת ביובל , שנאמר והארץ לא תמכר לצמיתות, מי שאין שם יובל נצמתת, יש שם יובל אינה נצמתת, יצתה זו שאע"פ שאין שם יובל אינה נצמתת .
(ב"מ ע"ט א')
פסוק כג:כי לי הארץ. לי הארץ – לי קדושת הארץ, מכאן שאין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מידי מעשר .
(גיטין מ"ז א')
פסוק כד:ובכל ארץ אחזתכם. ובכל – לרבות בתים ועבד עברי שנגאלין בקרובים .
(קדושין כ"א א')
פסוק כה:כי ימוך אחיך. תניא, מניין שאין אדם רשאי למכור את שדהו ולהניח באפונדתו וליקח לו בהמה וכלים ובית, ת"ל כי ימוך ומכר, מלמד שאינו מוכר אא"כ העני .
(תו"כ)
פסוק כה:ומכר מאחותו. ת"ר, כיצד כותבין שטר מכר, המוכר כותב לו שדי מכורה לך [ואין הלוקח כותב שדך קנויה לי], מאי טעמא, ומכר מאחוזתו כתיב, במוכר תלי רחמנא .
(קדושין ט' א')
פסוק כה:ומכר מאחזתו. תניא, יכול ימכור כל נכסיו בבת אחת, ת"ל ומכר מאחוזתו ולא כל אחוזתו .
(תו"כ)
פסוק כה:ומכר מאחזתו. עיין לפנינו לעיל ריש פסוק י"ג בדרשה בשנת היובל וגו'.
פסוק כה:ובא גואלו הקרוב. מלמד שהקרוב קודם .
(שם)
פסוק כה:וגאל. הרי זה רשות, או אינו אלא חובה, ת"ל (פ' כ"ו) ואיש כי לא יהיה לו גואל, וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים, אלא זה שיש לו ואינו רוצה ליקח שהרשות בידו .
(קדושין כ"א א')
פסוק כה:את ממכר. לרבות את הנותן מתנה .
(תו"כ)
פסוק כו:כי לא יהיה לו גואל. הובא בפסוק הקודם בדרשה וגאל.
פסוק כו:והשיגה ידו. ת"ר, והשיגה ידו – יד עצמו, שלא ילוה ויגאל .
(ערכין ל' ב')
פסוק כו:ומצא. ומצא פרט למצוי, שלא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב, ברע – ויגאול ביפה .
(שם שם)
פסוק כו:כדי גאלתו. מלמד שכדי גאולה הוא גואל ואינו גואל לחצאין .
(ערכין ל' ב,)
פסוק כז:והשיב את העדף. תניא, ר' דוסתאי בן יהודה אומר, מכרה לו במנה והשביחה ועמדה על מאתים, מניין שאינו מחשב אלא במנה, ת"ל והשיב את העודף – העודף שבידו, מכרה לו במאתים והכסיפה ועמדה על מה מניין שאין מחשבין אלא במנה, ת"ל והשיב את העודף – העודף שבקרקע, וממאי דלקולא דילמא לחומרא , לא ס"ד, דגמר גאולה גאולה מעבד עברי .
(שם שם א')
פסוק כז:לאיש אשר מכר לו. תניא, מכרה לראשון במנה ומכר ראשון לשני במאתים איני מחשב אלא עם הראשון שנאמר לאיש אשר מכר לו, מכרה לראשון במאתים ומכר הראשון לשני במה אינו מחשב אלא עם האחרון, שנאמר והשיב את העודף לאיש, לאיש אשר בתוכו , וממאי דלקולא דילמא לחומרא, לא ס"ד דגמר גאולה גאולה מעבד עברי .
(שם שם)
פסוק כז:ושב לאחזתו. בבעל אחוזה דברתי ולא במוכר למוכר .
(תו"כ)
פסוק כח:עד שנת היובל. שלא יכנס בה מהשנה כלום , נמצאת אומר, שדות וכספים משמיטים כאחד, יובל מוציא בתחלתו והשביעית משמטת בסופה .
(שם)
פסוק כח:ויצא ביובל. תניא, אין שדה אחוזה נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג, שנאמר ויצא ביובל ושב לאחוזתו .
(ערכין כ"ט א')
פסוק כח:ויצא ביובל. אף מן ההקדש .
(תו"כ)
פסוק כח:ושב לאחוזתו. אמר רב פפא, מכר טרשין ולא גאלן חוזרת לבעלים ביובל, מאי טעמא, ושב לאחוזתו אמר רחמנא והאי נמי אחוזה היא, מכר אילנות ולא גאלן אין חוזרות, מ"ט ושב לאחוזתו אמר רחמנא ולא אילנות .
(ערכין י"ד ב')
פסוק כח:ושב לאחזתו. תניא, הקונה שדה ביובל א"ר אילא קנה קרקע, אמר ליה ר' אבא בר ממל, א"כ יחפור בה בורות שיחין ומערות, אמר ליה, התורה אמרה ושב לאחוזתו – בעינייהו .
(ירושלמי גיטין פ"ד ה"ט)
פסוק כח:ושב לאחוזתו. לרבות האשה .
(תו"כ)
פסוק כט:בית מושב. תניא, בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אינו נחלט בבתי ערי חומה, מאי טעמא, בית כתיב בהו .
(סוכה ג' ב')
פסוק כט:בית מושב. עיין לפנינו לעיל ריש פסוק י"ג בדרשה בשנת היובל וגו'.
פסוק כט:בית מושב עיר חומה. שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף , יכול אפילו הקיפוה ישראל , ת"ל עיר חומה ונאמר להלן (פ' דברים) כל אלה ערים בצורות חומה, מה להלן עובדי כוכבים אף כאן עובדי כוכבים, ומה להלן עובדי כוכבים קודם לכן אף כאן עובדי כוכבים קודם לכן .
(ערכין ל"ג ב')
פסוק כט:עיר חומה. באיזו עיר חומה אמרה תורה, בעיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון .
(תו"כ)
פסוק כט:והיתה גאלתו. תניא, מת המוכר יגאל בנו, ואע"פ דרחמנא אמר ואיש כי ימכור, והאי לא מכר, אפ"ה גואל, מאי טעמא, והיתה גאולתו כתיב – מכל מקום .
(ערכין ל"א ב')
פסוק כט:והיתה גאלתו. תניא, מת הלוקח גואלין מיד בנו, ואע"פ דרחמנא אמר לקונה אותו והאי לא קנה, אפ"ה גואלין, מאי טעמא, והיתה גאולתו כתיב – מכל מקום .
(ערכין ל"א ב')
פסוק כט:שנת ממככרו. ת"ר, שנה האמורה בבתי ערי חומה מעל"לע , מאי טעמא, דאמר קרא עד תום שנת ממכרו, ממכרו שלו ולא שנה של מנין עולם .
(שם י"ח ב')
פסוק כט:ימים תהיה גאלתו. מה ת"ל ימים – לומר דבעינן מעת לעת .
(שם ל"א א')
פסוק ל:עד מלאת לו שנה. ת"ר, שנה, איני יודע אם שנה לראשון אם שנה לשני , כשהוא אומר עד מלאת לו שנה, הוי אומר שנה לראשון .
(שם שם ב')
פסוק ל:שנת תמימה. תמימה – להביא את חודש העיבור .
(שם שם א')
פסוק ל:שנה תמימה. תניא, א"ר אבא בר ממל, מכר שני בתי ערי חומה, אחד בחמשה עשר באדר הראשון ואחד באחד באדר השני, זה שמכר לו באחד באדר השני, כיון שהגיע יום אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה, זה שמכר לו בחמשה עשר של אדר הראשון לא עלתה לו שנה עד ט"ו באדר של שנה הבאה [מאי טעמא שנה תמימה כתיב] .
(ערכין ל"א ב')
פסוק ל:הבית אשר בעיר. ת"ר, בית, אין לי אלא בית, מניין לרבות בתי בדים בתי מרחצאות ומגדלות ובורות שיחין ומערות ת"ל אשר בעיר , יכול שאני מרבה אף השדות ת"ל בית .
(שם ל"ב א')
פסוק ל:אשר לא חמה. תניא, ר' אליעזר ב"ר יוסי אומר, אשר לא חומה, אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן .
(שם שם)
פסוק ל:אשר לא חמה. פרט לבית הבנוי בחומה .
(ירושלמי מעשרות פ"ג ה"ד)
פסוק ל:לצמיתת. ת"ר, מהו לצמיתות – לחלוטין, דבר אחר לצמיתות לרבות את המתנה, מאי טעמא, צמית צמיתות .
(ערכין ל"א ב')
פסוק ל:לקנה אתו לדרתיו. תניא, אין הבית חלוט בירושלים, שנאמר וקם הבית לקונה אותו לדרותיו, וקסבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים .
(ב"ק פ"ב ב')
פסוק ל:לקנה אתו לדרתיו. לקונה אותו ואפילו מיד הקדש, לדרותיו – יצא הקדש שאין לו דורות .
(ערכין ל"א ב')
פסוק ל:לא יצא ביובל. תניא, אין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג, שנאמר לא יצא ביובל .
(שם כ"ט א')
פסוק ל:לא יצא ביובל. והא מאחר דכתיב לצמיתות לדרותיו מה ת"ל עוד לא יצא ביובל, אמר רב ספרא, לא נצרכא אלא למוכר בית בבתי ערי חומה ופגע בו יובל בתוך שנתו, ס"ד אמינא ליפק ביובל, קמ"ל .
(שם ל"ד ב')
פסוק לא:ובתי החצרים. אלו הן בתי החצרים, שני חצרים של שני בתים, אע"פ שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון הרי הן כבתי חצרים .
(שם ל"ג ב')
פסוק לא:אשר אין להם חמה. ת"ר, ממשמע שנאמר בתי החצרים איני יודע שאין להם חומה , מה ת"ל אשר אין להם חומה, אע"פ שיש להם חומה כמי שאין להם חומה .
(שם שם)
פסוק לא:חמה סביב. ת"ר, חומה ולא שור איגר , סביב – פרט לטבריא שימה חומתה .
(שם ל"ב א')
פסוק לא:על שדה הארץ יחשב. הקישו הכתוב לשדה אחוזה, מה שדה אחוזה יוצא ביובל ובגרעון כסף אף בתי החצרים כן , יכול כשם ששדה אחוזה אינה נגאלת בפחות משתי שנים אף בתי החצרים כן, ת"ל גאולה תהיה לו מיד .
(ערכין ל"ג א')
פסוק לא:וביבל יצא. תניא, יכול הואיל ונתנה להם כח יפה שבשדות ושבבתים לא יצא ביובל, ת"ל וביובל יצא .
(שם שם)
פסוק לב:גאלת עולם וגו'. תני, הכהנים והלוים מוכרין לעולם וגואלין לעולם, שנאמר גאולת עולם תהיה ללוים .
(שם שם ב')
פסוק לג:מן הלוים. תניא, יכול לוי מישראל יגאל שזה יפה כחו וזה הורע כחו אבל לוי מלוי שזה יפה כחו וזה יפה כחו לא יגאל תלמוד לומר מן הלוים .
(ערכין ל"ג ב')
פסוק לג:ויצא ממכר. ממכר חוזר שבח אינו חוזר .
(ב"מ ק"ט א')
פסוק לג:ויצא ממכר. יכול אפילו עבדיו מטלטליו ושטריו, ת"ל בית ועיר אחוזתו, א"כ מה ת"ל ממכר, ממכר יוצא בחנם ואין הקדש יוצא בחנם אלא בפדיון .
(ערכין ל"ג א')
פסוק לג:כי בתי ערי הלוים. [אין הדבר תלוי אלא בערי הלוים, לפיכך ישראל שירש את אבי אמו לוי גואל כלוים, ולוי שירש את אבי אמו ישראל גואל כישראל] .
(שם שם ב')
פסוק לד:לא ימכר. תניא, ערי הלוים אין עושים בהם שדה מגרש ומגרש שדה ומגרש עיר ועיר מגרש, דאמר קרא ושדה מגרש עריהם לא ימכר, מאי לא ימכר, אילימא לא ימכר כלל, והא מדכתיב (פ' ל"ב) גאולת עולם תהיה ללוים מכלל דמזבני, אלא מאי לא ימכר – לא ישנה .
(שם שם)
פסוק לד:אחזת עולם הוא להם. מכאן שאין הלוים מחרימין שדותיהם .
(שם כ"ח א')
פסוק לה:וכי ימוך. אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו, אמר ליה, מהו שיסדרו בבעל חוב , אמר ליה, כתיב הכא וכי ימוך וכתיב בערכין (פ' בחקותי) ואם מך הוא, מה ערכין מסדרין אף בעל חוב מסדרין .
(ב"מ קי"ד א')
פסוק לה:וכי ימוך אחיך. עיין לפנינו לעל ריש פסוק י"ג בדרשה בשנת היובל וגו'.
פסוק לה:מטה ידו. אל תניחהו לירד, הא למה זה דומה, למשא ע"ג החמור, עודנו במקומו אחד תופס בו ומעמידו, נפל לארץ – חמשה אין מעמידין אותו .
(תו"כ)
פסוק לה:והחזקת בו. תניא, מניין שאם החזקת אפילו ד' או ה' פעמים תחזור ותחזוק בו ת"ל והחזקת בו , יכול אפילו מפסידו לתרבות רעה, ת"ל עמך .
(שם)
פסוק לה:גר ותושב. גר – זה גר צדק, תושב – זה גר אוכל נבלות .
(שם)
פסוק לה:אל תקח מאתו. תניא, הניח להם אביהם מעות של רבית אין חייבים להחזיר, דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית, אהדר ליה כי היכי דניחי, לדידיה קא מזהיר רחמנא, לבריה לא מזהר רחמנא .
(ב"ק קי"ב א')
פסוק לה:אל תקח מאתו. אל תקח מאתו, אבל אתה נעשה לו ערב .
(ב"מ ע"א א')
פסוק לה:אל תקח מאתו. אלו עוברין בל"ת, המלוה והלוה והערב והעדים והסופר, עוברים משום את כספך לא תתן לו בנשך (פ' ל"ז) ומשום אל תקח מאתו נשך .
(שם ע"ה ב')
פסוק לה:נשך ותרבית. איזהו נשך ואיזהו תרבית, נשך זה המלוה סלע בה' דינרין סאתים חטים בשלש, ותרבית זה המרבה בפירות .
(שם ס' ב')
פסוק לה:ויראת מאלהיך. כל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך .
(קדושין ל"ב ב')
פסוק לה:וחי אחיך עמך. תניא, א"ר אלעזר, רבית קצוצה יוצאה בדיינין, אבק רבית אינה יוצאה בדיינין, מאי טעמא, דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך עמך, אהדר ליה כי היכי דניחי [בהדך] .
(ב"מ ס"ב א')
פסוק לה:וחי אחיך עמך. תניא, שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהם קיתון של מים, אם שותים שניהם מתים ואם שותה אחד מהם מגיע לישוב, דרש ר' עקיבא, וחי אחיך עמך, חייך קודמין לחיי חבירך .
(ב"מ ב"מ א')
פסוק לה:וחי אחיך עמך. אחיך ולא שור .
(שם פ"ח ב')
פסוק לז:את כספך. כספך ולא כסף אחרים. ואכלך ולא אוכל אחרים .
(תו"כ)
פסוק לז:את כספך וגו'. אין לי אלא נשך בכסף ורבית באוכל, נשך באוכל מניין, ת"ל (פ' תצא) נשך אוכל, רבית בכסף מניין ת"ל (שם) נשך כסף, אם אינו ענין לנשך כסף שהרי כבר נאמר (שם) לא תשיך לאחיך כל דבר אשר ישך, תנהו ענין לרבית כסף, ואין לי אלא בלוה, במלוה מניין, נאמר כאן נשך בלוה, ונאמר להלן (שם) נשך במלוה, מה נשך האמור בלוה לא חלקת בו בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין ברבית, אף נשך האמור במלוה לא תחלוק בו בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין ברבית .
(ב"מ ס"א א')
פסוק לז:לא תתן לו. אי אתה מוצא לא נשך בלא תרבית ולא תרבית בלא נשך, ולא חלקן הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין .
(שם ס' ב')
פסוק לז:לא תתן לו. מלמד שלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה .
(ב"מ ס"ט ב')
פסוק לח:אני ה' וגו'. מה ת"ל יציאת מצרים ברבית, אמר הקב"ה, אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור, אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית .
(שם ס"א ב')
פסוק לח:להיות לכם לאלהים וגו'. ת"ר, לעולם ידור אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה נכרים ואל ידור בחו"ל ואפי' בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחו"ל דומה כאלו עובד עבודת כוכבים, שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים .
(כתובות ק"י ב')
פסוק לט:וכי ימוך אחיך. תניא, מניין שאין אדם רשאי למכור עצמו ולהניח באפונדתו וליקח לו בהמה וכלים ובית אא"כ העני, ת"ל וכי ימוך אחיך ונמכר לך, מלמד שאינו נמכר אא"כ העני .
(תו"כ)
פסוק לט:וכי ימוך אחיך וגו'. קרי ליה אחיך וקרי ליה עבד, הא כיצד, אתה נוהג בו באחוה והוא נוהג בעצמו בעבדותו .
(שם)
פסוק לט:ונמכר לך. תניא, המוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש, מאי טעמא, מיעט רחמנא גבי מכרוהו ב"ד ועבדך שש שנים (פ' ראה), זה אינו עובד יתר על שש ולא מוכר עצמו אינו עובד יתר על שש .
(קדושין י"ד ב')
פסוק לט:ונמכר לך. תניא, מניין כשהוא נמכר אינו נמכר אלא לישראל, ת"ל ונמכר לך .
(תו"כ)
פסוק לט:ונמכר לך. עיין לפנינו לעיל ריש פסוק י"ג בדרשה בשנת היובל וגו'.
פסוק לט:לא תעבוד בו וגו'. בו לא תעבוד עבודת עבד, אבל אתה עובד עבודת עבד בבן חורין .
(שם)
פסוק לט:עבודת עבד. מהו עבודת עבד, שלא יטול אחריך בלונטיא ולא יטול לפניך כלים במרחץ .
(שם)
פסוק מ:כשכיר כתושב. הקישו הכתוב לשכיר ולתושב, מה שכיר ביומו תתן שכרו (פ' תצא) אף זה ביומו תתן שכרו, ומה תושב בטוב לו לא תוננו (פ' ראה) אף זה בטוב לו לא תוננו .
(שם)
פסוק מ:יהיה עמך. מלמד שאין הרב יכול לומר לעבדו העברי עשה עמי ואיני זנך .
(כתובות מ"ג א')
פסוק מ:עד שנת היבל. מכאן לעבד עברי שקונה עצמו ביובל .
(קדושין ט"ז א')
פסוק מ:עד שנת היבל. אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך .
(ערכין כ"ט א')
פסוק מ:יעבד עמך. מהו עמך, שלא תמסור לו אומנתו לאחר, שאם היה בלן לרבים, ספר לרבים, נחתום לרבים, לא יעשה, ר' יוסי אומר, אם היתה אומנתו לפנים מכאן יעשה .
(תו"כ)
פסוק מא:ויצא מעמך. [מהו מעמך, ממקום שאתה שם], מלמד שלא תהא אתה בכפר והוא בכרך, אתה בכרך והוא בכפר .
(שם)
פסוק מא:הוא ובניו עמו. תניא, א"ר שמעון, אם הוא נמכר בניו מי נמכרין, ומה ת"ל ובניו, אלא מלמד שרבו חייב במזונות בניו .
(קדושין כ"ב א')
פסוק מא:ושב אל משפחתו. תניא, א"ר אלעזר בן יעקב, במה הכתוב מדבר, אם במוכר עצמו הרי כבר אמור, ואם בנרצע, הרי כבר אמור, הא אין הכתוב מדבר אלא במכרוהו ב"ד ב' וג' שנים לפני היובל שהיובל מוציאו .
(שם ט"ו א')
פסוק מא:ושב אל משפחתו. אין עבד כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום, ויעשה בעל מום, אמר רבא בר רב שילא, אמר קרא ושב אל משפחתו – למוחזק שבמשפחתו .
(קדושין כ"א ב')
פסוק מא:ושב אל משפחתו. תניא, אק הגר נקנה בעבד עברי, מאי טעמא, ושב אל משפחתו בעינן וליכא .
(ב"מ ע"א א')
פסוק מא:ושב אל משפחתו. למשפחתו הוא שב ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו [בגנדולה] .
(מכות י"ג א')
פסוק מב:לא ימכרו וגו'. תניא, אזהרה לגונב נפש מניין, ר' יאשיה אומר לא תגנוב (פ' יתרו) ור' יוחנן אמר לא ימכרו ממכרת עבד, ולא פליגי, מר חשיב לאו דגניבה ומר חשיב לאו דמכירה .
(סנהדרין פ"ו א')
פסוק מב:ממכרת עבד. שלא יעמידנו בסימטא ויעמידנו על אבן המקח .
(תו"כ)
פסוק מב:כי עבדי הם. שטרי עליהם ראשון, אשר הוצאתי אותם וגו', על תנאי שלא ימכרו ממכרת עבד .
(שם)
פסוק מג:לא תרדה בו וגו'. [מהו לא תרדה בו, שלא תאמר לו החם את הכוס ואין אתה צריך לו, עדור תחת הגפן עד שאבוא, ושמא תאמר לצורך עצמי אני עושה, הרי הדבר מסור ללב, וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך .
(שם)
פסוק מד:ועבדך ואמתך וגו'. מה ת"ל, שמא תאמר הואיל ואסרה לנו את כל אלו במה נשתמש, ת"ל ועבדך ואמתך מאת הגוים וגו' .
(תו"כ)
פסוק מד:אשר יהיו לך. תניא, מניין אתה אומר ישראל שבא על שפחתו וילדה ממנו בן שמותר אתה לשעבדו עבד, ת"ל אשר יהיו לך .
(שם)
פסוק מד:אשר סביבתיכם. אשר סביבותיכם ולא מן הכנענים שבארץ .
(שם)
פסוק מד:מהם תקנו. מה ת"ל, שיכול אין לי אלא מבניהם ומבנותיהם, הם עצמם מניין, ת"ל מהם תקנו .
(שם)
פסוק מה:וגם מבני התושבים. תניא, מניין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד, ת"ל וגם מבני התושבים מהם תקנו .
(יבמות ע"ח ב')
פסוק מה:אשר הולידו בארצכם. יכול אף הכנעני שבא על אחת מן האומות והוליד בן אתה רשאי לקנותו בעבד, ת"ל אשר הולידו בארצכם, מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם .
(יבמות ע"ח ב')
פסוק מה:מהם תקנו. אתם קונין מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה מזה לגופו .
(שם מ"ו א')
פסוק מו:והתנחלתם אותם. תניא, [יכול יהא עבד עברי ואמה עבריה נקנים בחזקה, ת"ל] והתנחלתם אותם, אותם בחזקה ולא עבד אחר בחזקה .
(קדושין ט"ז א')
פסוק מו:והתנחלתם אותם לבניכם. תניא, והתנחלתם אותם לבניכם, אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם, מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו, ומכאן שהענקת אמה העבריה לעצמה .
(שם שם ב')
פסוק מו:והתנחלתם אותם לבניכם. אמר רב יהודה אמר רב, בת הנזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה, דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם, אותם לבניכם, ולא בנותיכם לבניכם, מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו .
(כתובות מ"ג א')
פסוק מו:והתנחלתם אותם לבניכם. תנא ר"ש בן יוחאי, ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה (פ' תצא) הא כיצד , עמדה בדין עד שלא מת אביה – ונתן לאבי הנערה, מת אביה – ונתן לנערה, מנלן, דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם, אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם .
(ירושלמי כתובות פ"ד ה"א)
פסוק מו:לבניכם אחריכם. לבניכם ולא לבנותיכם, מכאן שהבנים יורשים את האב ולא הבנות .
(ב"ב ק"י ב')
פסוק מו:לבניכם אחריכם. תניא, מניין לכל המוחזק אחריו לבן שהוא בנו לכל דבר, ת"ל והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם .
(תו"כ)
פסוק מו:לרשת אחזה. תניא, מניין שהעבדים הוקשו לקרקעות, דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה .
(מגילה כ"ג ב')
פסוק מו:לרשת אחזה. הקישן הכתוב לשדה אחוזה, מה שדה אחוזה נקנית בכסף ובשטר, ובחזקה, אף עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה .
(קדושין כ"ב ב')
פסוק מו:לרשת אחזה. יכול תהא שפחה כנענית נקנית בביאה, ת"ל והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה, הוקשו לשדה אחוזה, מה שדה אחוזה קנינה בכסף ובשטר ובחזקה אף זו קנינה בכסף ובשטר ובחזקה ולא בביאה .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"א)
פסוק מו:לרשת אחזה. הקיש הכתוב שדה אחוזה לעבדים, מה עבדים אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם, אף שדה אחוזה אתם קונים מהם ולא הם מכם, מכאן שאין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מידי מעשר .
(ירושלמי גיטין פ"ד ה"ט)
פסוק מו:לעולם בהם תעבדו. יכול מדאתקשו עבדים לשדה אחוזה [לענין קנינים] אתקשו לחזרה ביובל, מה שדה אחוזה חוזרת לבעלים ביובל אף עבד כנעני חוזר לבעלים ביובל, ת"ל לעולם בהם תעבדו .
(קדושין כ"ב ב')
פסוק מו:לעולם בהם תעבדו. תניא, ר' עקיבא אומר, לעולם בהם תעבדו – חובה .
(גיטין ל"ח ב')
פסוק מו:לעולם בהם תעבדו. תניא, אמר רב יהודה אמר שמואל, כל המשחרר עבדו עובר בעשה, דכתיב לעולם בהם תעבדו .
(שם שם)
פסוק מו:לעולם בהם תעבדו. אמר שמואל, לעולם בהם תעבדו, לעבודה נתתיו ולא לבושה .
(נדה מ"ז א')
פסוק מו:ובאחיכם. תניא, מניין שאם ראית לאדם שאינו נוהג כשורה שאתה רשאי להשתעבד בו, ת"ל לעולם בהם תעבדו ובאחיכם , יכול אפילו אם נוהג כשורה, ת"ל ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו .
(ב"מ ע"ג ב')
פסוק מו:איש באחיו. אין לי אלא איש באיש, איש באשה, אשה באיש מניין, ת"ל איש באחיו – מכל מקום .
(תו"כ)
פסוק מו:לא תרדה בו. בו אי אתה רודה בפרך אבל אתה רודה בבן חורין בפרך .
(שם)
פסוק מז:וכי תשיג וגו'. תניא, וכי תשיג יד גר ותושב עמך, מי גרם לו שיעשיר – דבוקו עמך, ומך אחיך עמו, מי גרם לו שיעני – דבוקו עמו .
(שם)
פסוק מז:או לעקר משפחת גר. עיין לפנינו לעיל ריש פ' י"ג בדרשה בשנת היובל וגו'.
פסוק מח:אחרי נמכר. תניא, הרי שבא ואמר הרי אני נמכר, יכול תזקק לו [לגאלנו], ת"ל אחרי נמכר, מלמד שאין אתה נזקק לו אלא משימכר .
(תו"כ)
פסוק מח:גאלה תהיה לו. תנא דבי ר' ישמעאל, יכול הואיל והלך זה ונעשה כומר לעבודת כוכבים לדחי אבן אחר הנופל, ת"ל גאולה תהיה לו .
(קדושין כ' ב')
פסוק מח:גאלה תהיה לו. דרש ר' עקיבא, מניין לגזל עובדי כוכבים שהוא אסור, ת"ל אחרי נמכר גאולה תהיה לו, שלא ימשכנו ויצא .
(ב"ק קי"ג ב')
פסוק מח:גאלה תהיה לו. גאולה תהיה לו – מיד, ואל תניחנו שיטמע .
(תו"כ)
פסוק מח:אחד מאחיו יגאלנו. תניא, מניין לאחיו מאביו שקודם לאחיו מאמו, ת"ל אחד מאחיו יגאלנו .
(שם)
פסוק מט:או דדו וגו׳. דודו — זה אחי אביו, בן דודו — זה בן אחי אביו [תו״כ].
פסוק מט:או משאר בשרו, מלמד שהקרוב קרוב קודם .
(שם)
פסוק מט:ממשפחתי יגאלנו. מלמד שמשפחת אב קרויה משפחה, ומשפחת אם אינה קרויה משפחה .
(יבמות נ"ד ב)
פסוק מט:יגאלנו. מה ת״ל יגאלנו יגאלנו יגאלנו ג – פעמים , לרבות כל הגאולות שיהיו כסדר הזה .
(קדושין כ״א א')
פסוק מט:או השיגה ידו. או השיגה ידו — יד עצמו [תו״כ]
פסוק מט:ונגאל. תניא, ונגאל — והכל לשיחרור .
(קדושין ט״ו ב׳)
פסוק מט:ונגאל. בכל אדם [תו״כ].
פסוק נ:וחשב עם קנהו. מהו וחשב עם קונהו – ידקדק עם קונהו .
(ב"ק קי"ג ב')
פסוק נ:עם קנהו. תניא, הנמכר לנכרי אינו עובד לא את הבן ולא את הבת, דאמר קרא וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו .
(קדושין י"ז ב')
פסוק נ:עם קנהו. אמר רבא, דבר תורה נכרי יורש את אביו, שנאמר, וחשב עם קונהו ותניא ולא עם יורשי קונהו, מכלל דאית ליה יורשים .
(שם שם)
פסוק נ:והיה כסף ממכרו. עי' מש"כ בפסוק הבא בדרשה ישיב גאולתו.
פסוק נא:אם עוד רבות בשנים וגו'. תניא, אם עוד רבות בשנים ואם מעט נשאר בשנים (פ' נ"ב), וכי יש שנים מרובות ויש שנים מעטות, אלא נתרבה כספו – מכסף מקנתו, נתמעט כספו – כפי שניו .
(שם כ' ב')
פסוק נא:ישיב גאלתו וגו'. תני, קונה את עצמו בכסף ובשוה כסף, בכסף, דכתיב מכסף מקנתו בשוה כסף – ישיב גאולתו כתיב, לרבות שוה כסף ככסף .
(קדושין ט"ז א')
פסוק נא:מכסף מקנתו. מלמד שבכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים, והני מילי, דלית בהו שוה פרוטה , אי הכי אפילו כסף נמי, ס"ד אמינא תבואה וכלים כיון דמקרבי הנאתייהו גמר ומקני נפשיה קמ"ל .
(שם ח' א')
פסוק נא:מכסף מקנתו. מלמד שנקנה בכסף, מוכר עצמו מנלן, יליף שכיר שכיר לגז"ש .
(שם י"ד ב')
פסוק נא:מכסף מקנתו. ת"ר, נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים, מניין שאין מחשבין לו אלא מנה, ת"ל מכסף מקנתו , נמכר לישראל מנלן, יליף שכיר שכיר לגז"ש .
(שם כ' א')
פסוק נב:כפי שניו. ת"ר, נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מניין שאין מחשבים לו אלא מנה, ת"ל כפי שניו , נמכר לישראל מנלן, יליף שכיר שכיר לג"ש .
(שם שם)
פסוק נג:כשכיר שנה בשנה. תניא, השכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, דאמר קרא כשכיר שנה בשנה, שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה אחרת .
(ב"מ ס"ה א')
פסוק נג:לא ירדנו בפרך לעיניך. תניא, יכול יכנס לביתו לידע מה הוא עושה לו, ת"ל לעיניך, אין אתה מצוה אלא לעיניך .
(תו"כ)
פסוק נד:ואם לא יגאל באלה. מה ת"ל באלה, לומר לך, באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש .
(קדושין ט"ו ב')
פסוק נה:כי לי בני ישראל עבדים. תניא, ר' יוחנן בן זכאי היה דורש, מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף שנרצע הוא, אמר הקב"ה, אזן ששמע על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו לפיכך ירצע .
(שם כ"ב ב')
פסוק נה:כי לי בני ישראל עבדים. אמר רב, פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים .
(ב"ק קט"ז ב')
פסוק נה:כי לי בני ישראל עבדים. עיין מש"כ בפ' ראה בפסוק בנים אתם לה' אלהיכם (י"ד א').