פסוק א:בהר סיני. כל הפרשיות של מעלה עד הספר ועד כאן. נאמרו באהל מועד וכולן שייכי באהל מועד הקרבנות הטהורות והטמאות שצריכים ליזהר להכנס במקדש בטומאה ומלאכול קדש בטומאה כגון זבים ובעלי קריים ומצורעים ויולדות ומלואים וכל הענין. אבל שתי פרשיות אלו בהר סיני ואם בחקותי לא שייכי כל כך באהל מועד ולא לכהנים נאמרו בהר סיני. ומיהו משום דשייכי קצת. דמדברות בשביעית ביובל בערכים דשייכי בכהנים שהכהנים מקדשים השנים. וביובל כתי' והעברת שופר תרועה. וכתי' ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות. וגם מדבר בחרמין ובערכין שהכהנים עושים לפי' נצטרפו כאן בתורת כהנים. ומשום דלא תיסק אדעתין שנאמרו באהל מועד כתיב דבהר סיני נאמרו:
פסוק ח:וספרת לך שבע שבתות שנים. ומן הדין שעל ב"ד למנות שני יובל. ולמימני נמי יומי ושבועי כמו שאנחנו מונין יומי ושבועי. ומשום האי חששה אתא לאשמועי'. ומקשי' גבי זבה דכתי' וספרה לא היה לה לברך כמו בספירת העומר. וי"ל דחיישי' שמא תראה תוך ימי ספירתה ותהי ברכה לבטלה. ומ"מ תמנה בלא ברכה:
פסוק יד:אל תונו אי"ש א"ת אחי"ו וירא"ת. ס"ת שתות מכאן סמכו לאונאת שתות מן התורה:
פסוק כ:וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית. פשטיה דקרא הכי הוא. וכי תאמרו בשנה השביעית מה נאכל מכאן ואילך ולא מצי קאי אשנת שביעית שהרי יש להם מה שלקטו בששית:
פסוק ל:אשר אין לו חומה. לו קרי בו"או אע"פ שאין לו עכשיו הואיל והיה לו קודם לכן. ועוד לשון נקבה הוא בכל מקום והיה לו לכתוב לה חומה אלא מתוך שהוצרך לכתוב לא בפנים. ובמסורת לו וזה נופל על זה והו"או עולה ה' וא':