מה משמעות הדינים המיוחדים של קרבן תודה?
נאמר בפרקנו:
וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לד'. אם על תודה יקריבנו, והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן, ורקיקי מצות משחים בשמן, וסלת מרבכת, חלת בלולת בשמן.
על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו, על זבח תודת שלמיו.
והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לד', לכהן הזרק את דם השלמים לו יהיה.
ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל, לא יניח ממנו עד בקר.
(ז, יא-טו)
התורה כותבת שהדינים המיוחדים בקרבן תודה הם:
- היא טעונה ארבעה סוגי לחם: שלושה סוגי מצה וסוג אחד חמץ.
- מכל אחד מהסוגים נותנים תרומה לכהן.
- היא נאכלת ליום ולילה.
בניגוד לשלמים רגילים, שאינם טעונים לחם, ונאכלים לשני ימים ולילה.
נשאלת השאלה: מה ראתה התורה לצוות על אכילה מרובה כל כך, ועוד בזמן קצר יותר?
א. הסבר המדרש תדשא
במדרש תדשא (פרק יט) נאמר:
זבח תודה נקרב על הודיית עסק טוב שכבר בא עליו, לכן נקרא שמו 'תודה', שהוא מהלל ומודה ומברך את המקום על הטובות שקיבל הימנו.
וקרבן תודה חביב לפני המקום, לכך נאמר: 'זבח תודה יכבדנני' (תהלים נ, כג).
לפיכך אתה מוצא אותה מלאה מכל דבר, כסעודה מלאה. כל מאכל יש בקרבן תודה: חלות מלאות, חלות לחם חמץ, לחם מצה, יש בה שמן ויש בה רקיקים.
המדרש לא התייחס לזמן האכילה, אלא רק לריבוי המינים הנאכלים, והסביר לפי דרכו.
ב. הסבר האברבנאל והנצי"ב
האברבנאל שאל שאלות את שתי השאלות הנזכרות ותירץ (ויקרא ז, יב):
כי הנה היה זה כדי לפרסם הנס. וזה שבעל שלמי התודה כשהוא רואה ששלמיו אינם נאכלים אלא ליום ולילה עד חצות, הוא מזמין על שלמי תודתו אחיו ואוהביו ומיודעיו לאכול ולשמוח עמו, וישאלו זה את זה על מה היה תודתו, והוא יגיד להם הנסים והנפלאות שעשה עמו ד', וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו. ואילו היו שלמי תודה נאכלים כשאר השלמים לשני ימים ולילה אחד, לא היו הבעלים מזמינים לשום אדם, כי לשני ימים ולילה אחד - בבית אחד יאכל. אבל בראותו הבשר והלחם רב בביתו, ושלא יאכל אלא ליום ולילה אחד, בהכרח יקרא רבים ממיודעיו ואחוזת מרעהו לאכול, פן יהיה ביום המחרת ללעג ולקלס לבני אדם הרואים אותו שורף כמות גדולה מתודת שלמיו ואת אחיו ואוהביו לא קרא.
כעין זה כתב גם הנצי"ב ב"העמק דבר" (ז, יג):
דתכלית התודה שבאה על נס הוא כדי לספר חסדי ד' שגמל עליו. ומטעם זה ריבה הכתוב בלחם ומיעט בזמן אכילת תודה מכל שלמים. היינו כדי שיהיה מרבה ריעים לסעודה אחת ביום הקרבה ויהיה סיפור הנס לפני רוב אנשים.
ב"הרחב דבר" הוסיף הנצי"ב:
והיינו דכתיב בהלל (תהלים קטז, יז-יט): 'לך אזבח זבח תודה ובשם ד' אקרא, נדרי לד' אשלם נגדה נא לכל עמו, בחצרות בית ד' בתוככי ירושלם'. ויש להבין המאמר שישלם נדרו נגד כל עמו ומה זה שבח? והרי ד' דורש מן האדם שיהיה הצנע לכת עם אלקיו! ...דברוב עם שיאכלו עמו את התודה יספר עוז ההשגחה עליו לטובה.
(עיין בהרחבה במאמרי "מי מביא קרבן תודה?" פ"ח בבטאון "מעלין בקודש" גליון ד).