פסוק ה:אָשָׁם הוּא. נֶחְלְקוּ רַבָּנָן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר (תורת כהנים כאן), רַבָּנָן אָמְרוּ ״הוּא״ לְמַעֵט אִם לֹא שְׁחָטוֹ בַּצָּפוֹן לְעִכּוּבָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְמַעֵט אִם שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. וְהִנֵּה לִסְבָרַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יְדֻיַּק ״אָשָׁם הוּא״ שֶׁחוֹזֵר ״הוּא״ לָאָשָׁם שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְשֵׁם אָשָׁם. וַהֲגַם שֶׁבִּזְבָחִים (זבחים י.) מָצִינוּ שֶׁהִקְשָׁה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְחָזַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלָמַד דִּין זֶה דְּשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ מִפָּסוּק (ויקרא ז:ז) ״כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם״ שֶׁהִשְׁוָה אוֹתָם הַכָּתוּב, אִם כֵּן תֵּבַת ״הוּא״ לְמָה צְרִיכָה? וְאוּלַי כִּי זוּלַת ״הוּא״ הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁהַהֶקֵּשׁ בָּא לְעִנְיַן שֶׁצָּרִיךְ סְמִיכָה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמִים (זבחים יא.), לָזֶה אָמַר ״הוּא״ סָמוּךְ לְאָשָׁם לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ לְשֵׁם אָשָׁם. וּלְצַד שֶׁנַּקְשֶׁה מַה שֶׁהִקְשָׁה שָׁם, אָמַר ״כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם״. וּלְרַבָּנָן ״הוּא״ לְמַעֵט שְׁחִיטָה שֶׁלֹּא בַּצָּפוֹן שֶׁהוּזְכְּרָה בַּפָּרָשָׁה (פסוק ב) וּבָא לְעַכֵּב. וַהֲגַם שֶׁיֵּשׁ לְהַקְשׁוֹת מֵעֵין קֻשְׁיוֹת שֶׁהִקְשָׁה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר גַּם לְדִבְרֵי חֲכָמִים, כֵּיוָן שֶׁלֹּא חִדְּשׁוּ דִּין זָר מֵהַשֵּׂכֶל בִּדְרָשָׁתָם אֶלָּא דָּבָר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת, וְגַם הוּזְכַּר בְּפֵרוּשׁ, אֶלָּא שֶׁמִפָּסוּק אֶחָד הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב, יְכוֹלִין לִדְרֹשׁ ״הוּא״ שֶׁבָּא לְעִכּוּבָא, מַה שֶׁאֵין כֵּן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהוֹלִיד דִּין חָדָשׁ שֶׁאֵין לוֹ דִּמְיוֹן, לָזֶה הוּקְשָׁה כָּל הַקֻּשְׁיוֹת הָרְשׁוּמוֹת שָׁם.
פסוק ט:וְכָל מִנְחָה וְגוֹ׳. אָמַר הַכָּתוּב זִכְרוֹן חָמֵשׁ מְנָחוֹת לְמַעֵט חֲמִשָּׁה דְּבָרִים: א׳, שֶׁלֹּא יַחְלְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, פֵּרוּשׁ בֵּית אָב, זְבָחִים כְּנֶגֶד מְנָחוֹת, אֶלָּא כָּל אֶחָד יִטּוֹל חֶלְקוֹ בַּמִּנְחָה. ב׳, שֶׁלֹּא יַחְלְקוּ עוֹפוֹת כְּנֶגֶד מְנָחוֹת, הֲגַם שֶׁיֶּשְׁנָם בְּהַשְׁוָאָה בְּעִנְיָן אֶחָד, שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהָעוֹף בָּא בְּדַלּוּת וְהַמִּנְחָה קָמָה תַּחְתֵּיהֶם בְּדַלֵּי דַלּוּת. ג׳, שֶׁלֹּא יַחְלְקוּ עוֹפוֹת כְּנֶגֶד זְבָחִים, הֲגַם שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִינֵי דָמִים. ד׳, שֶׁלֹּא יַחְלְקוּ מְנָחוֹת כְּנֶגֶד מְנָחוֹת, הֲגַם שֶׁהֵם מִינֵי קְמָחִים. ה׳, שֶׁלֹּא יַחְלְקוּ אֲפִלּוּ מַחֲבַת כְּנֶגֶד מַחֲבַת וּמַרְחֶשֶׁת כְּנֶגֶד מַרְחֶשֶׁת, הֲגַם שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם שָׁוִים.
פסוק ט:וַהֲגַם שֶׁהַמִּעוּטִים הֵם מְנָחוֹת, דְּרָשׁוּם בְּ״אִם אֵינוֹ עִנְיָן״. אֶלָּא שֶׁרָאִיתִי לָרַמְבַּ״ם (הלכות מעשה קרבנות פרק י הלכה טו) שֶׁכָּתַב בְּאֹפֶן אַחֵר, כִּי מִמַּה שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין מְנָחוֹת הָאֲפוּיוֹת וּמִנְחַת הַסֹּלֶת, שֶׁהֲרֵי בָּאֲפוּיוֹת הוּא אוֹמֵר ״כָּל הַמִּנְחָה לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב״ וְגוֹ׳, וּבְמִנְחַת סֹלֶת הוּא אוֹמֵר ״וְכָל מִנְחָה לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן״ וְגוֹ׳, לוֹמַר לְךָ שֶׁאֲפִלּוּ מִנְחַת סֹלֶת שֶׁהָיָה עוֹלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁיְּחַלְּקוּהָ מִנְחָה כְּנֶגֶד מִנְחָה, לְצַד שֶׁאִם יְחַלְּקוּהָ בֵּינֵיהֶם מַגִּיעַ לָזֶה מְלֹא כַּפּוֹ וְכוּ׳ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לֹא לָלוּשׁ וְלֹא לֶאֱפוֹת, אַף עַל פִּי כֵן לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן יְחַלְּקוּהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים אֵין חוֹלְקִין מִנְחָה כְּנֶגֶד מִנְחָה, עַד כָּאן. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר לִדְבָרָיו שֶׁהַלִּמּוּד הוּא מֵאָמְרוֹ ״לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן״ בְּמִנְחַת סֹלֶת, מִזֶּה אָנוּ לוֹמְדִים לְכָל הַמְּנָחוֹת, וּמִן הַבָּרַיְתָא אֵינוֹ נִשְׁמָע כֵּן.
פסוק ט:וְעוֹד דִּקְדֵּק הָרַמְבָּ״ם בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁהַלִּמּוּד הוּא מִמַּה שֶׁחִלְּקָם הַכָּתוּב, מַשְׁמַע שֶׁאִם לֹא חִלְּקָם לֹא הָיִינוּ שׁוֹמְעִים זֶה, וְדְלָא כְּהַבָּרַיְתָא. וְאוּלַי כִּי סוֹבֵר רַמְבָּ״ם כִּי מִמַּה שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין מְנָחוֹת הָאֲפוּיוֹת וְכוּ׳, בָּזֶה גִּלָּה לָנוּ הַכָּתוּב כַּוָּנָתוֹ שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁלֹּא יַחְלְקוּ בֵּינֵיהֶם אַחַת כְּנֶגֶד אַחַת אֲפִלּוּ בְּמִנְחַת סֹלֶת, וּמִזֶּה לָמְדוּ לְכָל הַמְּנָחוֹת, כִּי בְּמַרְחֶשֶׁת וּמַחֲבַת לֹא הֻזְכַּר בָּהּ חִלּוּק לַכֹּל אֶלָּא שֶׁלֹּא יִטְּלוּהָ זוּלַת בֵּית אָב שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם, וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלֹּא יִטְּלוּ מַחֲבַת כְּנֶגֶד מַרְחֶשֶׁת אִם לֹא הֻזְכַּר בָּהּ סֵדֶר חֲלֻקָּתָהּ אִם לְכֻלָּם יַחַד אִם לְאֶחָד מֵהֶם. וּמַה שֶׁלָּמְדוּ כָּל הַחֲמִשָּׁה פְּרָטִים מֵחֲמִשָּׁה מִעוּטִים אַסְמַכְתָּא הִיא, וּלְעוֹלָם עִקַּר לִמּוּדָם הוּא מִמַּה שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב.
פסוק ט:וּמֵעַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה פֵּרַט הַכָּתוּב כָּל הַמְּנָחוֹת, כֵּיוָן שֶׁלִּמּוּדֵנוּ הוּא מִמַּה שֶׁחִלֵּק, לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״כָּל מִנְחָה לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב״ וְגוֹ׳ וְ״כָל מִנְחָה חֲרֵבָה לְכָל בְּנֵי״ וְגוֹ׳? וְאוּלַי שֶׁאַחַר שֶׁיָּרַד הַכָּתוּב לְפָרֵט מַאֲפֶה וַחֲרֵבָה, חָשׁ שֶׁיִּטְעֶה אָדָם לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם לְבֵין שְׁאָר מְנָחוֹת. גַּם מָצִינוּ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים; מנחות סג.) ״וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת״ – שֶׁעַל שֵׁם כְּלֵיהֶן נִקְרְאוּ, וְנָפְקָא מִינָּהּ הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי מַרְחֶשֶׁת״ – כְּלִי שָׁרֵת נָדַר. וְהוּא דָּבָר שֶׁנֶּחְלְקוּ בּוֹ (מנחות סג.) בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל. לָזֶה אָמַר הַכָּתוּב וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת לְגַלּוֹת לְךָ שֶׁעַל שֵׁם כְּלֵיהֶן נִקְרְאוּ. וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר דָּרַשׁ גַּם כֵּן רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁבָּאָה לִלְמֹד עַל עַצְמוֹ מֵהַסְּמִיכוּת שֶׁל ״כָּל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת״ – מַה מַרְחֶשֶׁת וּמַחֲבַת הֵם שְׁנַיִם, גַּם מַאֲפֵה תַּנּוּר הֵם שְׁנַיִם, וְלֹא יָבִיא מֶחְצָה חַלּוֹת וּמֶחְצָה רְקִיקִין. וְגַם לְלַמֵּד עַל מַרְחֶשֶׁת וּמַחֲבַת בָּא לוֹמַר: מַה תַּנּוּר כְּלִי, גַּם מַחֲבַת וּמַרְחֶשֶׁת כְּלִי, כָּאָמוּר שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים. וְנִשְׁאַר אוֹמֶר ״כָּל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה״ – לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר שְׁנַיִם?
פסוק ט:וְנִרְאֶה כִּי כַּוָּנַת רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁלָּמַד כָּל מִנְחַת מַאֲפֶה שֶׁהוּא שְׁנֵי מִינֵי מְנָחוֹת, לֹא לְמָדָהּ אֶלָּא מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב שְׁתֵּי פְּעָמִים ״כָּל״ אַחֲרֵי כֵן, וְהֵם שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְלָזֶה דִּיֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ: תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְכָל מִנְחָה״ ״וְכָל נַעֲשָׂה״ וְגוֹ׳ ״וְכָל מִנְחָה בְּלוּלָה״ וְגוֹ׳, מַה כָּל וְכָל הָאֲמוּרִים לְמַטָּה שְׁנֵי מִינִים וְכוּ׳. וְלָזֶה אִם הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב ״וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה״ לְבַד אוֹ ״כָּל מִנְחָה חֲרֵבָה״ לְבַד, אֵין מָקוֹם לִלְמֹד, וְיֵשׁ לְבַעַל הַדִּין לַחְלוֹק וְלוֹמַר: ״כָּל מִנְחָה חֲרֵבָה״ תּוֹכִיחַ, שֶׁאָמַר ״כָּל״ וְאֵין בָּהּ אֶלָּא מִין אֶחָד, אַף כָּל מַאֲפֵה תַּנּוּר מִין אֶחָד. לָזֶה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״כָּל״ הָאָמוּר בַּכָּתוּב.
פסוק כ:וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר וְגוֹ׳ וְטֻמְאָתוֹ וְגוֹ׳. פָּסוּק זֶה וְשֶׁלְּאַחֲרָיו בְּטֻמְאַת הַגּוּף פֵּרְשׁוּהוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וּבִזְבָחִים (זבחים מג.) אָמְרוּ: כָּל קְרָא שֶׁלֹּא פֵּרְשׁוֹ רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי וְכוּ׳ לָא מְפָרְשָׁא. הָכִי אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: הוֹאִיל וּפָתַח הַכָּתוּב בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה וְסִיֵּם בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה וּלְשׁוֹן זָכָר בָּאֶמְצַע, בְּטֻמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר, עַד כָּאן. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י: הוֹאִיל וְכוּ׳ – פֵּרוּשׁ פָּסוּק ״נֶפֶשׁ כִּי תִגַּע״ שֶׁהוּא פָּסוּק שֵׁנִי, וְשָׁם בְּהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁעַל טֻמְאַת הַגּוּף הוּא אוֹמֵר, הֲגַם שֶׁשִּׁנָּה בָּאֶמְצַע. גַּם בְּפָסוּק רִאשׁוֹן ״וְהַנֶּפֶשׁ״ אַל תִּתְמַהּ עָלָיו שֶׁדִּבֵּר תְּחִלָּה לְשׁוֹן נְקֵבָה ״וְהַנֶּפֶשׁ״ וּלְבַסּוֹף ״וְנִכְרְתָה״, וּבָאֶמְצַע ״וְטֻמְאָתוֹ״ – שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה עַל הַבָּשָׂר אֶלָּא עַל הַגּוּף, עַד כָּאן. דְּבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הוֹעִילוּ שֶׁלֹּא לְהַכְרִיחַ מִמַּה שֶׁשִּׁנָּה בָּאֶמְצַע לוֹמַר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁבְּטֻמְאַת בָּשָׂר הוּא אוֹמֵר, אֲבָל לְהַכְרִיחַ שֶׁעַל טֻמְאַת הַגּוּף הוּא אוֹמֵר הוּא מִמַּשְׁמָעוּת הַכָּתוּב, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁכְּבָר נִגְמְרוּ הִלְכוֹת טֻמְאַת בָּשָׂר, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם בִּזְבָחִים.
פסוק כ:וְעוֹד בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים לָמְדוּ גְּזֵרָה שָׁוָה ״טֻמְאָתוֹ״ ״טֻמְאָתוֹ״ הָאֲמוּרָה בְּבִיאַת מִקְדָּשׁ (במדבר יט:יג). אֶלָּא נָתַתִּי לִבִּי לָמָּה שִׁנָּה הַכָּתוּב בִּשְׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ, בְּפָסוּק אֶחָד שִׁנָּה לִכְתֹּב ״וְטֻמְאָתוֹ״ וְסָמַךְ לִלְמֹד בִּגְזֵרָה שָׁוָה, וְהָיָה לוֹ לִכְתֹּב ״וְטֻמְאָתָהּ״ וְלֹא הָיִינוּ צְרִיכִין לִגְזֵרָה שָׁוָה, גַּם בְּפָסוּק שֵׁנִי לָמָּה לֹא אָמַר לָשׁוֹן יָשָׁר כָּל הַכָּתוּב בְּסֵדֶר אֶחָד.
פסוק כ:וְנִרְאֶה כִּי טַעַם אָמְרוֹ וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו בָּא לְהָעִיר עִנְיָן אַחֵר, שֶׁהֲגַם שֶׁעָבְרוּ שִׁבְעַת יְמֵי טֻמְאָה לְטֻמְאַת מֵת אוֹ הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ לְטֻמְאַת שֶׁרֶץ, כָּל עוֹד שֶׁלֹּא טָבַל הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי טֻמְאָה זוֹ אֵינָהּ בִּפְנִימִיּוּת הַנֶּפֶשׁ אֶלָּא מַסְוֶה הַטֻּמְאָה הַמְּסַכֵּךְ עַל הַגּוּף מִבַּחוּץ וְלֹא בִּפְנִים, וּלְצַד זֶה הוּא שֶׁמּוֹעִיל לוֹ טְבִילָה לְהָסִיר מְסוּכַּת הַטֻּמְאָה, מַה שֶׁלֹּא יוֹעִיל לוֹ בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי הַטֻּמְאָה שֶׁהַטֻּמְאָה גַּם בִּפְנִים. וְזֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל וְגוֹ׳ וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו, פֵּרוּשׁ, לֹא מִבָּעְיָא וְטֻמְאָתָהּ עָלֶיהָ שֶׁהוּא בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה לְטֻמְאַת מֵת וּבְמֶשֶׁךְ יוֹם מַגָּעוֹ לְטֻמְאַת שֶׁרֶץ, אֶלָּא אֲפִלּוּ טֻמְאָתוֹ שֶׁל גּוּף לְבַד, הַיְנוּ שֶׁעָבַר עָלָיו שִׁבְעָה יְמֵי טֻמְאָה וְאֵינוֹ חָסֵר אֶלָּא טְבִילָה לְהַעֲבִיר מֵעַל גּוּפוֹ, אֲפִלּוּ הָכֵי וְנִכְרְתָה.
פסוק כ:וְטַעַם אָמְרוֹ בְּפָסוּק שֵׁנִי לְשׁוֹן זָכָר בָּאֶמְצַע, הֲגַם שֶׁאֵין טָעוּת בַּדָּבָר לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא סֵדֶר אֶחָד בְּכָל הַכָּתוּב. וְנִרְאֶה כִּי טַעַם אָמְרוֹ וְנֶפֶשׁ כִּי תִגַּע לְשׁוֹן נְקֵבָה וְלֹא אָמַר ״אִישׁ כִּי יִגַּע״ לְשׁוֹן זָכָר, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּגַּע לְדַעְתּוֹ וְלֹא בְּהֶעְלֵם, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת אֶלָּא בִּידִיעַת טֻמְאָה. וְגַם אָמְרוֹ בְּפָסוּק אֶחָד ״וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל״ שֶׁהָיְתָה אֲכִילַת בָּשָׂר בִּידִיעָה, כִּי הַנֶּפֶשׁ יוֹרֶה אֶל הַהֶרְגֵּשׁ וְלִמְנִיעַת הַהֶעְלֵמוֹת. וּלְטַעַם זֶה תִּמְצָא שֶׁאָמַר בְּפָרָשַׁת הַשְּׁגָגוֹת (ויקרא ד-ה) ״וְנֶפֶשׁ״, לוֹמַר, טַעַם הַמְחַיֵּב חַטָּאת וְאָשָׁם עַל הַשּׁוֹגֵג הוּא לְצַד הֱיוֹתָהּ נֶפֶשׁ, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַהֶעָרָה וְהַיְּדִיעָה וּשְׁגָגָה, לָזֶה תִּתְחַיֵּב קָרְבָּן. וּלְעוֹלָם שֵׁם נֶפֶשׁ יוֹרֶה עַל בְּחִינַת שְׁלִילַת הַהִתְעַלְּמוּת, וְלָזֶה אָמַר בִּשְׁנֵי כְּתוּבִים ״נֶפֶשׁ כִּי תִגַּע״ – הֲרֵי יְדִיעַת הַנְּגִיעָה, ״וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל״ – הֲרֵי יְדִיעַת הַמַּאֲכָל. וּמֵעַתָּה אֵין מָקוֹם לְקֻשְׁיָא לָמָּה אָמַר לְשׁוֹן זָכָר בָּאֶמְצַע, שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְשַׁנּוֹת סֵדֶר הָרָגִיל לוֹמַר עַל הָעוֹשֶׂה לְשׁוֹן זָכָר. וְטַעַם אָמְרוֹ ״וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא״, בָּא גַּם כֵּן לְהַשְׁמִיעֵנוּ חִדּוּשׁ, שֶׁגַּם נֶפֶשׁ הַחוֹטֵאת תָּמוּת וְלֹא גּוּף לְבַד.
פסוק כ:וְחוּץ מִדַּרְכָּם זַ״ל נִרְאֶה לְיַשֵּׁב כֶּפֶל הַכְּתוּבִים עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בִּזְבָחִים דַּף ק״ו בַּמִּשְׁנָה: הַטָּמֵא שֶׁאָכַל בֵּין קֹדֶשׁ טָמֵא בֵּין קֹדֶשׁ טָהוֹר חַיָּב, וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר טָמֵא שֶׁאָכַל טָמֵא פָּטוּר, וְאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (זבחים קח.) כָּל הֵיכִי דְּנִטְמָא הַגּוּף וְאַחַר כָּךְ נִטְמָא הַבָּשָׂר, דְּכוּלֵי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּחַיָּב. וְלָזֶה אָמַר שְׁנֵי כְּתוּבִים: הָאֶחָד ״אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים״ – זֶה טָמֵא הָאוֹכֵל בְּשַׂר שְׁלָמִים טָהוֹר, וְהַשֵּׁנִי אָמַר ״וְאָכַל מִבְּשַׂר זֶבַח״ וְגוֹ׳ – זֶה כְּנֶגֶד טָמֵא הָאוֹכֵל מִבְּשַׂר שְׁלָמִים שֶׁנִּטְמָא. וְאוּלַי כִּי לָזֶה דִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר בְּפָסוּק אֶחָד תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים, פָּסוּק הַבָּשָׂר הוּא מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים שֶׁהוּא עֲדַיִן בְּמַדְרֵגָתוֹ שֶׁלֹּא נִטְמָא, וְהַשֵּׁנִי אָמַר מִבְּשַׂר זֶבַח הַשְּׁלָמִים פֵּרוּשׁ, מִמִּין בְּשַׂר שְׁלָמִים הֲגַם שֶׁעַכְשָׁיו אֵינוֹ בְּשַׂר שְׁלָמִים שֶׁבָּא בּוֹ יִעוּד הָאֲכִילָה, וְהוּא אָמְרוֹ מִבָּשָׂר שֶׁשֵּׁם זֶבַח שְׁלָמִים עָלָיו, כִּי לֹא קָשַׁר הַבָּשָׂר עִם זִכְרוֹן זֶבַח הַשְּׁלָמִים לִרְמֹז כִּי אֵינוֹ בְּגֶדֶר סְתָם זֶבַח שְׁלָמִים הַטָּהוֹר, וְדוֹ״ק וְלֹא יִפְנֶה לְבָבְךָ לִטְעוֹת אַחַר הַמֵּ״ם בְּאֹפֶן אַחֵר.
פסוק כה:מִן הַבְּהֵמָה. דָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים לְרַבּוֹת כִּלְאַיִם מִתַּיִשׁ וְרָחֵל אוֹ לְהֵפֶךְ, וּמֵאָמְרוֹ ״כָּל חֵלֶב״ רִבָּה כּוֹי שֶׁהוּא הַבָּא מִתַּיִשׁ וּצְבִיָּה. וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּחִבּוּרִי פְּרִי תֹּאַר עַל טוּר יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ט״ז.
פסוק כה:כָּל אוֹכֵל חֵלֶב. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ לְרַבּוֹת חֵלֶב בֶּהֱמַת חוּלִין, שֶׁלֹּא תִטְעֶה לוֹמַר ״אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לַה׳״ אָמַר הַכָּתוּב דַּוְקָא חֵלֶב קָדָשִׁים, תַּלְמוּד לוֹמַר ״כָּל חֵלֶב״, וְרִבּוּי זֶה אִם אֵינוֹ עִנְיָן לָאוֹכְלִין תְּנֵהוּ עִנְיָן לַנֶּאֱכָלִין.
פסוק כה:וְקָשֶׁה לִי, אֵיךְ נִטְעֶה לוֹמַר דַּוְקָא חֵלֶב קָדָשִׁים, וַהֲלֹא אָמַר ״וְחֵלֶב נְבֵלָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה״, אֵימוּרֵי קָדָשִׁים מִי מֻתָּרִים לְהֶדְיוֹט? וַהֲלֹא אָמְרוּ בְּכֵיצַד צוֹלִין (פסחים פב.) נִשְׁחֲטָה וְנִמְצֵאת טְרֵפָה הֲרֵי זֶה תֵּצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, מִדִּכְתִיב (ויקרא ו:כג) ״בַּקֹּדֶשׁ בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף״, לִמֵּד עַל כָּל פְּסוּלִים שֶׁבַּקֹּדֶשׁ בִּשְׂרֵפָה. וְאִם כֵּן, מֵאָמְרוֹ ״וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה״ אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי לֹא שֶׁל קָדָשִׁים לְבַד אָסַר הַכָּתוּב, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״כָּל אֹכֵל״. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּעִיקַר לִמּוּד הַתַּנָּא מִ״כָּל אֹכֵל חֵלֶב״ הוּא עַל חִיּוּב כָּרֵת, וְזוּלַת ״כָּל״, הֲגַם שֶׁהָיִיתִי לָמֵד מִפָּסוּק ״יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ״, הָיִיתִי אוֹמֵר לָאו דַּוְקָא, וְלֹא כָּרֵת, וְלֹא בָּא הַכָּרֵת אֶלָּא עַל חֵלֶב קָדָשִׁים.
פסוק כה:כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. וְאָמְרוֹ שׁוֹר כֶּשֶׂב וָעֵז, דָּרְשׁוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים שֶׁבָּא לְמַעֵט בְּהֵמָה טְמֵאָה וְחַיָּה וְעוֹף. וּבְחוּלִּין (דף קטז.) אָמַר לֵיהּ רַב מָרִי לְרַב זְבִיד: אִי אַלְיָה אִקְרֵי חֵלֶב, תִּתְּסַר בַּאֲכִילָה? אָמַר לֵיהּ: עָלֶיךָ אָמַר קְרָא ״חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז״ – דָּבָר הַשָּׁוֶה בְּשׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז, עַד כָּאן. וְקָשֶׁה, וַהֲלֹא אִצְטְרִיכוּ שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לְמַעֵט בְּהֵמָה טְמֵאָה וְעוֹף וְחַיָּה, שֶׁהָיוּ בָּאִים בְּקַל וָחוֹמֶר לְאִסּוּר כָּאָמוּר שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, תַּלְמוּד לוֹמַר ״שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז״. וְאוּלַי כִּי שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה מְמוּעָטִים הֵם מֵאָמְרוֹ ״אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לַה׳״ – יָצְתָה חַיָּה, יָצְתָה בְּהֵמָה טְמֵאָה, יָצָא עוֹף שֶׁאֵין כֻּלּוֹ נִקְרָב. אוֹ שֶׁאַחַר שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב בְּהֵמָה טְמֵאָה וְחַיָּה, הֲרֵי גִּלָּה הַכָּתוּב שֶׁאֵין לָדוּן קַל וָחוֹמֶר מִדָּם, שֶׁהֲרֵי בְּהֵמָה טְמֵאָה וְחַיָּה יוֹכִיחוּ. וְכֵן תִּמְצָא שֶׁכָּתַב רַשִׁ״י בְּחוּלִּין (דף קיז.) בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה שֶׁאָמְרָה אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּטְּהוֹרִים – דִּכְתִיב ״אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לַה׳״. וְעַיֵּן בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה.
פסוק כה:מִן הַבְּהֵמָה. דָּרְשׁוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים לְהָבִיא חוּלִּין בַּעֲלֵי מוּמִין, שֶׁלֹּא תֹּאמַר חוּלִּין דּוּמְיָא דְּקָדָשִׁים – תַּלְמוּד לוֹמַר ״מִן הַבְּהֵמָה״ לְרַבּוֹת אֲפִלּוּ בַּעֲלֵי מוּמִין. וַהֲגַם שֶׁאָסַר הַכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ חֵלֶב נְבֵלָה וּטְרֵפָה הֲגַם שֶׁאֲסוּרִים לַמִּזְבֵּחַ, בִּשְׁלָמָא טְרֵפָה נוּכַל לוֹמַר כְּדַעַת רַמְבַּ״ם (איסורי מזבח פ״ב) שֶׁאֵין בָּהּ אִסּוּר לַמִּזְבֵּחַ מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִשּׁוּם (מלאכי א:ח) ״הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ״, וַהֲגַם שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (סימן א פ״ב) דָּרְשׁוּ לֶאֱסוֹר מִן הַכָּתוּב – אֵינוֹ אֶלָּא אַסְמַכְתָּא וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב שָׁם הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה, אֶלָּא נְבֵלָה פְּסוּל הַמִּזְבֵּחַ הוּא, כִּי ״וְשָׁחַט״ כְּתִיב בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת. וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁלְעִנְיַן כָּרֵת מְחַזֵּר הַתַּנָּא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה.
פסוק כה:אֲשֶׁר יַקְרִיב. אָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר יַקְרִיב״? חֵלֶב שֶׁכְּמוֹתוֹ כָּשֵׁר לִקָּרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יָצָא חֵלֶב דְּפָנוֹת שֶׁאֵין כָּשֵׁר לִקָּרֵב, עַד כָּאן. הִנֵּה לִסְבָרָא זוֹ שֶׁהוֹצִיא מִעוּט בְּהֵמָה טְמֵאָה וְחַיָּה וְעוֹף מֵאָמְרוֹ ״שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז״, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״אֲשֶׁר יַקְרִיב״, וְהֻצְרַךְ לְמַעֵט חֵלֶב דְּפָנוֹת.
פסוק כה:וְקָשֶׁה לְרַב זְבִיד שֶׁדָּרַשׁ ״שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז״ לָאַלְיָה שֶׁמּוּתֶּרֶת, וַ״אֲשֶׁר יַקְרִיב״ לְמַעֵט בְּהֵמָה טְמֵאָה וְחַיָּה וָעוֹף, מִנַּיִן לְהַתִּיר חֵלֶב דְּפָנוֹת? גַּם לַתַּנָּא שֶׁדָּרַשׁ ״שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז״ לְמַעֵט טְמֵאָה וְחַיָּה וָעוֹף, הֶתֵּר הָאַלְיָה מְנָא לֵיהּ? וְיֵשׁ לוֹמַר לְרַב זְבִיד אָמְרוֹ ״אֲשֶׁר יַקְרִיב״ יְמַעֵט בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף וְכוּ׳ גַּם חֵלֶב דְּפָנוֹת, כִּי כָל שֶׁאֵינוֹ קָרֵב לַה׳ הֲרֵי הוּא בִּכְלַל הַמִּעוּט. וְתַנָּא דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים גַּם כֵּן יְמַעֵט גַּם כֵּן מֵאָמְרוֹ ״שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז״ אֶת הָאַלְיָה, שֶׁאִם לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לִבְהֵמָה טְמֵאָה וְחַיָּה וָעוֹף לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא שׁוֹר וָשֶׂה, וּכְשֶׁנִּתְמַעֵט דָּבָר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּאִסּוּר דָּם תּוּ לֹא עָבְדִינַן קַל וָחוֹמֶר, וּכְלוּם לְמָה אִצְטְרִיךְ לְמַעֵט מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי דָּן קַל וָחוֹמֶר מִדָּם, בְּמִעוּט אֶחָד שֶׁיִּתְמַעֵט בְּהֵמָה טְמֵאָה אוֹ חַיָּה אוֹ עוֹף נִסְתַּר קַל וָחוֹמֶר, וְלֹא אִצְטְרִיךְ אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הָאַלְיָה שֶׁאֵינָהּ שָׁוָה בְּכֻלָּן שֶׁמּוּתֶּרֶת.
פסוק כה:אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן אֵין הַדַּעַת מִתְיַשֶּׁבֶת בָּזֶה, לָמָּה יַחְלוֹק רַב זְבִיד עַל תַּנָּא דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים דִּמְמַעֵט טְמֵאָה וְחַיָּה וְעוֹף מִ״שּׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז״ וְהוּא יְמַעֲטֵם מֵ״אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה לַה׳״? וְעוֹד הֲרֵי הַתַּנָּא גִּלָּה דַּעְתּוֹ כִּי אָמְרוֹ ״אֲשֶׁר יַקְרִיב״ וְגוֹ׳ לֹא יַסְפִּיק לִדְרוֹשׁ מִמֶּנּוּ לְמַעֵט בְּהֵמָה טְמֵאָה וְחַיָּה וְעוֹף וְחֵלֶב הַדְּפָנוֹת מִמַּה שֶׁחִלְּקָם לִשְׁנֵי מִעוּטִים. אֲשֶׁר עַל כֵּן הַנָּכוֹן בְּעֵינַי הוּא כִּי גַּם לְכוּלֵּי עָלְמָא מִעוּט בְּהֵמָה טְמֵאָה חַיָּה וְעוֹף אֵינוֹ אֶלָּא מֵאָמְרוֹ ״שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז״, וּדְרָשָׁה זוֹ הָיְתָה צוֹדֶקֶת הֲגַם שֶׁהָיָה אוֹמֵר שׁוֹר וָשֶׂה, וּמִמַּה שֶׁפֵּרַט כֶּשֶׂב וָעֵז לְמַעֵט הָאַלְיָה, וְאָמְרוֹ ״אֲשֶׁר יַקְרִיב״ בָּא לְמַעֵט חֵלֶב הַדְּפָנוֹת, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י (חולין קיז.) שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה.
פסוק לז:זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה. לֹא נוֹדַע כַּוָּנַת פָּסוּק זֶה. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ לוֹמַר לְךָ, מָה מִלּוּאִים נֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹתֵיהֶן וְדִקְדּוּקֵיהֶן מִסִּינַי, אַף כֹּל נֶאֶמְרוּ וְכוּ׳. וּכְבָר כָּתַבְתִּי בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים (ריש פרשת משפטים) מַה שֶׁיֵּשׁ לְהָעִיר בְּדָבָר זֶה. עוֹד דָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים; זבחים צז:) לְלַמֵּד עַל הַזְּבָחִים כֻּלָּן שֶׁטְּעוּנִין סַכִּין כְּעוֹלָה, וּלְלַמֵּד עַל שַׁלְמֵי צִבּוּר שֶׁנֶּאֱכָלִין לְזִכְרֵי כְּהוּנָּה כְּמִנְחָה וְכוּ׳. וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז נִרְאֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בִּמְנָחוֹת (מנחות קי.): אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב ״זֹאת הַתּוֹרָה״ וְגוֹ׳, כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב וְכוּ׳ עַד כָּאן, גַּם אָנוּ נֹאמַר בְּדֶרֶךְ זֶה.
פסוק לז:וְקוֹדֶם אַקְדִּים דִּבְרֵי רַזַ״ל, אַנְשֵׁי אֱמֶת שׁוֹנִים בְּשׁ״ע נְהוֹרִים, אֲשֶׁר אָמְרוּ כִּי תַּכְלִית עֵסֶק הַתּוֹרָה הוּא לְבָרֵר נִיצוֹצֵי הַקְּדוּשָּׁה אֲשֶׁר נָפְלוּ וַאֲשֶׁר נֶאֶנְסוּ מֵהַקְּדוּשָּׁה וּלְהַחֲזִירָם בְּיִחוּד שָׁלֵם לִכְמוֹת שֶׁהָיוּ, וְהֵם שְׁנֵי בְּחִינוֹת: הָאֶחָד נִיצוֹצֵי הַקְּדוּשָּׁה שֶׁיָּרְדוּ בְּעוֹלָם הַתֹּהוּ לְסִבָּה יְדוּעָה לוֹ, וְהַמּוּשָּׂג לְיוֹדְעֵי דַעַת יַסְפִּיק לְטַעַם נָכוֹן, וְהַשֵּׁנִי הֵם נְפָשׁוֹת הָעֲשׁוּקוֹת אֲשֶׁר עָשַׁק אָדָם בְּלִיַּעַל מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּחֶטְאוֹ אֲשֶׁר שָׁלַל שָׁלָל רַב, כַּיָּדוּעַ הַפְלָגַת הַנְּשָׁמוֹת אֲשֶׁר הִרְבָּה לַעֲשׁוֹק, וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁפּוֹקֵד עָלָיו לְהוֹצִיא בָּלְעוֹ מִפִּיו זוּלַת אֶמְצָעוּת עֵסֶק הַתּוֹרָה יַעֲשֶׂה כָּל דָּבָר עִקָּר, יַעֲלֶה נִיצוֹצֵי הַקְּדוּשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ קוֹדֶם עוֹלָם הַתִּקּוּן, וְיוֹצִיא מִסמא״ל בָּלְעוֹ מִפִּיו, וּמְפוֹצְצוֹ וּמַמְחֶה כֹּחוֹ עַד אֲשֶׁר יָקִיא חַיִל בָּלַע, וְהוּא מַאֲמָרָם זַ״ל (קדושין ל:): אִם פָּגַע וְכוּ׳ אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ וְאִם בַּרְזֶל מִתְפּוֹצֵץ.
פסוק לז:וּבְפָסוּק זֶה גִּלָּה הַכָּתוּב פִּלְאֵי הַתּוֹרָה וְתַעֲצוּמֶיהָ, וְאָמַר זֹאת הַתּוֹרָה תּוֹעֲלוֹתֶיהָ אֲשֶׁר תְּסוֹבֵב קְרִיאָתָהּ, לָעֹלָה פֵּרוּשׁ שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָהּ תִּתְעַלֶּה הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא בְּחִינַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, ב׳ לַמִּנְחָה תֵּבָה זוֹ סוֹבֶלֶת כַּמָּה פֵּרוּשִׁים וְכֻלָּן צוֹדְקִין: לְשׁוֹן מְנוּחָה וּלְשׁוֹן נַחַת, וּלְשׁוֹן הֲנָחָה, וְזֶה הַפֵּרוּשׁ הוּא סוֹד (חולין צא:) עָלַי יַנִּיחַ צַדִּיק זֶה אֶת רֹאשׁוֹ, וְהוּא סוֹד (בראשית רבה פ״י) בָּאָה שַׁבָּת בָּאָה מְנוּחָה כִּי יַנִּיחַ עָלֶיהָ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, וְהוּא סוֹד (שיר השירים ב:ו) ״שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי״, וְהָבֵן:
פסוק לז:לַחַטָּאת וְלָאָשָׁם. הֵם שְׁנֵי בְּחִינוֹת הַבֵּרוּרִין: הָאֶחָד, חֶלְקֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיָּרְדוּ לְמַטָּה מִמַּדְרֵגָתָם בִּתְחִלָּה בְּעוֹלַם הַתֹּהוּ, כְּנֶגְדָּם אָמַר ״לַחַטָּאת״. וְהַשְּׁנִיָּה, חֶלְקֵי הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנֶּעֶשְׁקוּ מֵאָדָם בְּחֶטְאוֹ, כְּנֶגְדָּם אָמַר לָאָשָׁם, כִּי הַתּוֹרָה תּוֹעִיל לִשְׁנֵי בְּחִינוֹת אֵלּוּ לְבָרְרָם מִמְּקוֹם יְרִידָתָם. וְלֹא בֵּרוּר לְבַד אֶלָּא גַּם יְכוֹנְנֵם בַּמָּקוֹם שֶׁנֶּחְסְרוּ מִמֶּנּוּ, וְהוּא אָמְרוֹ וְלַמִּלּוּאִים – לְמַלְּאוֹתָם בִּמְקוֹמָם. זֶה כְּנֶגֶד נִיצוֹצוֹת שֶׁיָּרְדוּ. וּכְנֶגֶד חֶלְקֵי נְשָׁמוֹת שֶׁאָנַס סמא״ל מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן אָמַר וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים נ:כג) ״זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי״, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין מג:) זֶה הַזּוֹבֵחַ יִצְרוֹ. וְהַזְּבִיחָה הוּא שֶׁיְּנַצְּחֵהוּ, וּבִבְחִינַת הַנִּצָּחוֹן הוּא בּוֹרֵר מִמֶּנּוּ בְּחִינַת הַטּוֹב אֲשֶׁר אָנַס מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן. וְהִנֵּה בְּחִינָה זוֹ הִיא מַעֲלָה גְּדוֹלָה אֲשֶׁר יִתְעַצֵּם לִזְבּוֹחַ יִצְרוֹ, כְּמַעֲשֵׂה דָּוִד שֶׁאָמַר (תהלים קט:כב) ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״, וְדָבָר זֶה עוֹשֶׂה פְּעֻלָּה גְּדוֹלָה בַּבְּחִינָה שֶׁאָנוּ מִשְׁתַּדְּלִים עָלֶיהָ, וְאֵין מְצִיאוּת לְהַשָּׂגָה זוֹ זוּלַת בְּאֶמְצָעוּת הַתּוֹרָה, כְּאָמְרָם (קדושין ל:): אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְכֵן אָמְרוּ (שם): אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּרָאתִי לָכֶם יֵצֶר הָרַע, בָּרָאתִי לוֹ תַּבְלִין, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה.
פסוק לז:עוֹד יִרְמֹז בְּאָמְרוֹ וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים כִּי תַּכְלִית הַבֵּרוּר יִהְיֶה בְּאֶמְצָעוּת הַזֶּבַח, דִּכְתִיב (ישעיהו לד:ו): ״כִּי זֶבַח לַה׳ בְּבָצְרָה״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁחֹט אֶת הַשָּׂטָן, וּפֵרוּשׁ שְׁחִיטָה זוֹ הִיא שֶׁיָּסִיר מִמֶּנּוּ בְּחִינָה הַמְחַיֵּהוּ שֶׁהוּא נִיצוֹץ הַקְּדֻשָּׁה, וּבָזֶה הַשְּׁלָמִים נִשְׁלְמוּ כָּל הַבֵּרוּרִים. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי גַּם הַדָּבָר הַזֶּה יֻשַּׂג בְּאֶמְצָעוּת עֵסֶק הַתּוֹרָה, כִּי בִּזְכוּת עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁעוֹסְקִים הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה יִהְיֶה הַדָּבָר. וְלָזֶה רָמְזוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נב) בְּדִבְרֵיהֶם כִּי הַשְּׁחִיטָה הַלָּז תִּהְיֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצַּד אֶחָד וְכָל הַצַּדִּיקִים תּוֹפְסִין הַסַּכִּין מִצַּד אַחֵר לִזְבּוֹחַ זֶבַח הַהוּא, כִּי בְּכֹחָם הָיָה הַמֻּשָּׂג. הָא לָמַדְתָּ ״זֹאת הַתּוֹרָה״ לְכָל הַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים. לָעֹלָה לַמִּנְחָה כְּנֶגֶד הַעֲלָאַת הַשְּׁכִינָה וְיִחוּדָהּ עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לַחַטָּאת וְלָאָשָׁם לְבָרֵר שְׁתֵּי בְּחִינוֹת הַבֵּרוּרִים שֶׁהֵם עִקַּר הָעוֹלָם, וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים לְיַחֵד נִיצוֹצוֹת הַיּוֹרְדוֹת לְמַלְּאוֹתָם בִּמְקוֹמָם, וְלִזְבּוֹחַ יִצְרוֹ זְבִיחָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ קִיּוּם, גַּם יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה׳ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתוֹ לִזְבּוֹחַ זֶבַח, ״וְהָיָה ה׳ לְמֶלֶךְ וְגוֹ׳ יִהְיֶה ה׳ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד״, וְהוּא אָמְרוֹ ״הַשְּׁלָמִים״, פֵּרוּשׁ, שֶׁנִּשְׁלְמוּ כָּל בְּחִינוֹת הַקְּדֻשָּׁה וְנִתְיַחֲדוּ יַחַד.
פסוק לז:וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ וְגוֹ׳, חוֹזֵר לַסִּבָּה שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁהִזְכִּיר בְּרֹאשׁ הַפָּסוּק, כְּאִלּוּ אָמַר ״זֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳״ וְגוֹ׳, שֶׁצְּרִיכִין לִלְמֹד הַתּוֹרָה עַל מְנָת כֵּן, לֹא לְתַכְלִית אַחֵר זוּלָתוֹ. וְאָמְרוֹ בְּיוֹם צַוֹּתוֹ, כִּי דָּבָר זֶה נֶאֱמַר לָהֶם בְּמַעֲמַד הַר סִינַי דִּכְתִיב ״בְּמִדְבַּר סִינַי״. וְאָמַר לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם, כָּאן רָמַז בְּתוֹסֶפֶת בֵּאוּר מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, שֶׁמַּקְרִיבִין כָּל חֶלְקֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהֵם מְיֻחָסִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם הֵם הַדְּרָגַת הַקְּדֻשָּׁה, וְכָל חֶלְקֵי הַקְּדֻשָּׁה לָהֶם יִתְיַחֲסוּ, וּבְאֶמְצָעוּת הַתּוֹרָה יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבְּנֵיהֶם וְיִתְיַחֲדוּ כָּל בְּחִינוֹת הַקְּדֻשָּׁה כַּנִּזְכָּר לְמַעְלָה.
