אם על תודה - שנדר בלשון תודה ולא הזכיר לשון שלמים. וסתם תודה מביא קרבן על שניצל מצרותיו, כמו שאמרו חכמים: ארבעה צריכין להודות. ורבותינו פירשו: כל החלות ארבעים הם ופירשו שמנן כמה, וכמה עשרונים
פסוק טז:
ואם נדר או נדבה - שאמר הרי עלי שלמים, שזהו לשון נדר ותשלומים כמו שפירשתי למעלה. כלומר, שאינו תודה אלא נדר.
פסוק טז:
ביום הקריבו - ביום שהקריב הוא כבר את זבחו, יאכל לאחר הקרבה.
פסוק יח:
ואם האכל יאכל - חכמים עקרוהו מפשוטו. ופירשוהו במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי באחד מד' עבודות: שחישב בשחיטה, או בהולכת הדם, או בקבלה, או בזריקה.
פסוק יט:
כל טהור יאכל בשר - טהור.
פסוק כה:
מן הבהמה אשר יקריב - ממין אותה הבהמה אשה לה' - ואפילו חולין.
פסוק כו:
בכל מושבותיכם - אף על פי שודאי הן חולין בגבולין.
פסוק לה:
זאת משחת אהרן [ומשחת] בניו - שכר משחת אהרן ובניו כמו שנאמר בצו את אהרן: עור העולה, בשר חטאת ואשם, לחמי תודה, וחזה ושוק של שלמים, והנותרת מן המנחה.