פסוק א:וזאת תורת האשם. א"ר יצחק, מאי דכתיב וזאת תורת האשם, לומר לך, כל העוסק בתורת אשם הרי הוא כאלו הקריב אשם .
(מנחות ק"י א')
פסוק א:תורת האשם. תורה אחת לכל האשמות שיהיה דמן ניתן למטה[סביב על המזבח].
(תו"כ)
פסוק ב:אשר ישחטו את העולה. מכאן לאשם שנשחט בצפון ואין לי אלא למצוה, לעכב מנלן, ת"ל (פ' מצורע) ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה .
(זבחים מ"ט א')
פסוק ב:ישחטו. ריבה כאן שוחטים הרבה, אף הגרים והנשים והעבדים .
(תו"כ)
פסוק ב:ואת דמו יזרק. [סמך זריקה לשחיטה, מה שחיטה בצפון אף קבלה בצפון]. מקבל עצמו מנלן דבעי צפון, ת"ל ואת דמו .
(זבחים מ"ט א')
פסוק ז:כחטאת כאשם. מה חטאת טעונה סמיכה כדכתיב (ויקרא ד׳:כ״ד) וסמך ידו על ראש החטאת אף אשם טעון סמיכה.
(זבחים י"א א')
פסוק ז:לו יהיה. מלמד שגם עצמותיו מותרין .
(זבחים פ"ו א' בתוס')
פסוק ז:לו יהיה. פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן.
(תו"כ)
פסוק ח:את עולת איש. פרט לעולת הקדש שאין העור לכהנים .
(זבחים ק"ג א')
פסוק ח:את עולת איש. עולה שעלתה לשם איש, פרט לנשחטה במחשבת חוץ לזמנה וחוץ למקומה .
(שם שם)
פסוק ח:עור העולה. מה עולה קדשי קדשים אף כל קדשי קדשים, לאפוקי קדשים קלים שאין העור לכהנים .
(שם שם)
פסוק ח:עור העולה. העולה – לרבות עולת גרים נשים ועבדים ולרבות עולה שנשחטה שלא לשמה .
(שם שם)
פסוק ח:אשר הקריב. לרבות עורות כל קדשי קדשים .
(שם שם ב')
פסוק ח:לו יהיה. תניא, א"ר יוחנן משום ר' ישמעאל, נאמר בעולה לו יהיה ונאמר באשם (פ' ז') לו יהיה, מה אשם עצמותיו מותרין אף עולה עצמותיה מותרין .
(שם פ"ו א')
פסוק ח:לו יהיה. פרט לטבול יום ומחוסר כפורים ואונן שאין זוכים בעור .
(שם ק"ג ב')
פסוק ט:במרחשת ועל מחבת. תני, רבי חנינא בן גמליאל אומר, במרחשת ועל מחבת, מלמד שמרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין ומחבת צפה ומעשיה קשין .
(מנחות ס"ג א')
פסוק ט:לכהן המקריב. ולהלן הוא אומר (פ' י"א) לכל בני אהרן תהיה, הא כיצד, נחלקת לבית אב המקריבים אותה.
(תו"כ)
פסוק י:מנחה בלולה בשמן. תניא, מניין לאומר הרי עלי ששים ואחד עשרון שמביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד, שנאמר מנחה בלולה בשמן, אמרה תורה, הבא מנחה שיכולה להבלל .
(מנחות ק"ג ב')
פסוק י:איש כאחיו. איש ואפילו בעל מום, איש ולא קטן .
(שם ע"ג ב')
פסוק י:איש כאחיו. תניא, מניין שאין חולקין מנחות כנגד זבחים, כנגד מנחות, כנגד עופות, ת"ל לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו יכול יחלקו בקדשים קלים ת"ל איש כאחיו וסמיך לי' אם על תודה יקריבנו .
(שם שם א')
פסוק יא:וזאת תורת. וזאת תורת זבח השלמים – לעשות זמן בבמה קטנה כזמן בבמה גדולה .
(זבחים ק"כ ב')
פסוק יב:אם על תודה. וסמיך לי' וזאת תורת זבח השלמים, מה שלמים באים מן המעשר אף תודה באה מן המעשר .
(שם נ' א')
פסוק יב:אם על תודה. וסמיך לי' וזאת תורת השלמים. מה שלמים טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק אף תודה טעונה סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק .
(תו"כ)
פסוק יב:אם על תודה וגו'. על תודה לרבות ולדות חליפות ותמורות תודה להקרבה יכול יהיו טעונות לחם, ת"ל והקריב על זבח התודה, תודה טעונה לחם ואין ולדה וחליפתה ותמורתה טעונין לחם .
(מנחות ע"ט ב')
פסוק יב:יקריבנו. ת"ר, מהו אומר יקריב, הרי שהפריש תודה ואבדה והפריש אחרת תחתיה, ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות מניין שאיזו שירצה יקריב ולחמה עמה, ת"ל תודה יקריב, יכול שתהא שניה טעונה לחם, ת"ל יקריבנו – אחד ולא שנים .
(שם שם)
פסוק יב:והקריב על זבח התודה חלות. אמר רב כהנא, מניין ללחמי תודה שנקראין תודה, שנאמר והקריב על זבח התודה חלות .
(שם פ' ב')
פסוק יב:חלות מצות. תניא, מניין לחלות שבאות סולת ת"ל סלת מרבכת חלות, מה רבוכה באה סולת אף חלות באין סולת .
(זבחים נ' א')
פסוק יב:ורקיקי מצות. תניא, מניין לרקיקין שבאין סולת, ת"ל חלות מצות ורקיקי מצות, מה חלות סולת אף רקיקין סולת .
(שם שם)
פסוק יג:על חלת לחם. ת"ר, על חלת לחם חמץ, מלמד שאין הלחם קדוש אלא אם כן קרמו פניה בתנור .
(מנחות ע"ח ב')
פסוק יג:על חלת לחם. אמר רבא, לחמי תודה מכיון שנאפו נא נתקדשו, מאי טעמא לחם כתיב, והיכי דמי נא, כל שפורסה ואין חוטין נמשכין הימנה .
(שם שם)
פסוק יג:על חלת לחם חמץ. כמה סולת מביאין לחלה, הרי אני דן, נאמר כאן לחם ונאמר בשתי הלחם לחם (פ' אמור), מה להלן עשרון לחלה אף כאן עשרון לחלה אין לי אלא לחמץ, למצה מניין, ת"ל על חלת לחם חמץ, אמרה תורה נגד חמץ הבא מצה .
(שם ע"ז ב')
פסוק יג:יקריב קרבנו על זבח. מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח .
(שם ע"ח ב')
פסוק יג:זבח תודת. מלמד שאם שחט שלא לשמן לא קידש הלחם .
(שם שם)
פסוק יג:תודת שלמיו. ארבעה לחמי תודה מעכבין זה את זה, מאי טעמא, איתקש לשלמי נזיר, דכתיב על זבח תודת שלמיו, ואמר מר שלמיו לרבות שלמי נזיר, מה התם מעכבין אף הכא מעכבין .
(מנחות כ"ז א')
פסוק יג:תודת שלמיו. ת"ר, שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשרה קבין סולת ירושלמיות ולרביעית שמן יכול לכל מה שאמור בענין ת"ל מצות, דבר שנאמר בו מצות, לאפוקי רבוכה דלא נאמר בו מצות .
(שם ע"ח א')
פסוק יד:והקריב ממנו. תניא, נאמר ממנו בקדשים ונאמר ממנו בפסח מה ממנו האמור בפסח פוסל בו את הערל. אף ממנו האמור בקדשים פוסל בו את הערל .
(ירושלמי יבמות פ"ח ה"א)
פסוק יד:והקריב ממנו וגו'. ת"ר, והקריב ממנו – אחד מכל קרבן, ממנו – מן המחובר אחד – שלא יטול פרוס, מכל קרבן – שיהיו כל הקרבנות שוים שלא יטול מן הקרבן על חבירו .
(מנחות ע"ז ב')
פסוק יד:תרומה. איני יודע מכמה חלות ירים, הרי אני דן נאמר כאן ממנו תרומה ונאמר בתרומת מעשר ממנו תרומה (פ' קרח), מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה .
(שם שם)
פסוק טו:ובשר. ובשר – לרבות חליפי תמורה וולדי תמורה שנאכלין ליום ולילה .
(זבחים ל"ו ב')
פסוק טו:זבח. לרבות חטאת ואשם שנאכלין ליום ולילה .
(זבחים ל"ו ב')
פסוק טו:זבח תודת שלמיו. מכאן שתהא זביחה לשם תודה .
(שם ד' א')
פסוק טו:זבח תודת שלמיו. תניא, אבא חנין משום ר' אליעזר אומר, ובשר זבח תודת שלמיו, בא הכתוב ללמדך תודה ששחטה לשם שלמים בשרה, שלמים ששחטן לשם תודה פסולים, מאי טעמא, תודה קרויה שלמים ואין שלמים קרוין תודה .
(שם ז' א')
פסוק טו:תודת שלמיו. לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח שנאכלין ליום ולילה .
(שם ל"ו ב')
פסוק טו:ביום קרבנו. קרבנו – לרבות לחמי תודה וחלות ורקיקין שבנזיר שנאכלין ליום ולילה .
(שם שם)
פסוק טו:ביום קרבנו יאכל. וכתיב בתריה לא יניח ממנו עד בקר, מכאן שבקדשים הלילה הולך אחר היום שלפניו .
(חולין פ"ג א' וברש"י)
פסוק טו:עד בקר. וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה [ואע"פ כן] אי מחשבה פוסלת בהן ואין חייבין עליהם משום נותר עד שיעלה עמוד השחר .
(תו"כ)
פסוק טז:ואם נדר או נדבה. לרבות חגיגת ארבעה עשר בניסן שנאכלת לשני ימים ולילה אחד .
(פסחים ע"א ב')
פסוק טז:ביום הקריבו. תניא, א"ר יצחק בר אבדימי [מנין לדם ששקעה עליו חמה ולא נזרק שנפסל], שנאמר ביום הקריבו את זבחו, ביום שאתה זובח אתה מקריב, ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב .
(זבחים נ"ו א')
פסוק טז:ביום הקריבו. מצוה לאכול ממנו ביום הראשון, יכול ליום אחד ת"ל וממחרת, אי ממחרת יכול מצוה לאכלו לשני ימים ת"ל והנותר, אם הותיר הותיר.
(תו"כ)
פסוק טז:והנותר ממנו יאכל. אי והנותר יכול אם הותירו כולו יהא פסול ת"ל יאכל ואפי' כולו.
(שם)
פסוק יז:והנותר מבשר הזבח. מבשר ולא מן העצמות ולא מן הגידין ולא מן הקרנים ולא מן הטלפין, הזבח – פרט לעובר ולשליא .
(שם)
פסוק יז:ביום השלישי באש ישרף. מכאן לנותר שאין שורפין אלא ביום .
(זבחים נ"ו ב')
פסוק יז:ביום השלישי באש ישרף. זה בנין אב לכל קדשים הנשרפים שלא יהיו נשרפים אלא ביום.
(תו"כ)
פסוק יח:ואם האכל. ת"ר, ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי, א"ר אליעזר, כוף אזנך לשמוע, במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר, או אינו אלא באוכל ממש, אמרת, לאחר שהוכשר האיך יחזור ויפסל וא"ת יסתור למפרע, הרי הוא אומר, המקריב אותו, בשעת הקרבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי .
(זבחים כ"ט א')
פסוק יח:ואם האכל. תניא, אחרים אומרים [ואם האכל יאכל ביום השלישי, במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר, או אינו אלא באוכל ממש], הרי הוא אומר לא יחשב במחשבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי .
(שם שם)
פסוק יח:ואם האכל יאכל. תניא, יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא בזריקה בלבד, מנין לרבות שחיטה וקבלה, ת"ל אם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו לא ירצה, בדברים המביאים לידי אכילה הכתוב מדבר .
(שם י"ג א')
פסוק יח:ואם האכל יאכל. תניא, ואם האכל יאכל ביום השלישי, בשתי אכילות הכתוב מדבר, אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח לרבות שפיכת שירים והקטרת אימורין שהמחשבה פוסלת בהם, והני מילי באומר הריני זורק על מנת לשפוך שירים למחר .
(שם שם ב')
פסוק יח:ואם האכל יאכל. תניא, [ואם האכל יאכל ביום השלישי, בשתי אכילות הכתוב מדבר, אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח], ולמה אפקינה רחמנא להקטרה בלשון אכילה, לומר לך, לא שנא כי מחשב בלשון אכילה למזבח ולא שנא כי מחשב בלשון הקטרה למזבח וללמדך, מה אכילה בכזית אף הקטרה בכזית .
(מנחות י"ז ב')
פסוק יח:מבשר זבח שלמיו. [הקיש זבחים לשלמים], מה שלמים יש בהם מפגלים ומתפגלים אף כל שיש בו מפגלים ומתפגלים פגול נוהג בו .
(זבחים כ"ח ב')
פסוק יח:לא ירצה. [ובקרבן כשר כתיב ונרצה לו] (ר"פ ויקרא), מלמד שכהרצאת כשר כך הרצאת פסול, מה הרצאת כשר עד שיקריבו כל מתיריו אף הרצאת פסול עד שיקריבו כל מתיריו .
(שם שם)
פסוק יח:המקריב אותו. תניא, זריקה בכלל העבודות היתה, ולמה יצאה, להקיש אליה ולומר לך, מה זריקה מיוחדת שהיא עבודה ומעכבת כפרה מחשבה פוסלת בה, אף כל עבודה ומעכבת כפרה מחשבה פוסלת בה, יצאו שפיכות שיריים והקטרת אימורין שאין מעככין את הכפרה אין מחשבה פוסלת בהן, והני מילי, באומר הריני שופך שיריים על מנת להקטיר אימורין למחר .
(שם י"ג ב')
פסוק יח:המקריב אותו. בפסול זבח הכתוב מדבר ואינו מדבר בפסול כהן .
(שם כ"ח ב')
פסוק יח:המקריב אותו. תניא, בן עזאי אומר, מה ת"ל אותו, לפי שנאמר (פ' תצא) לא תאחר לשלמו, יכול אף מאחר נדרו בלא ירצה, ת"ל אותו, אותו בלא ירצה ואין מאחר נדרו בלא ירצה .
(שם כ"ט א')
פסוק יח:לא יחשב. אמר ר' ינאי, מנין למחשבות שמוציאית זו מזו, ת"ל לא יחשב – לא יערב בו מחשבות אחרות .
(שם שם ב')
פסוק יח:פגול יהיה. חשב לזרוק למחר דמו שלא במקומו, פסול ואין בו פיגול, מאי טעמא, דאמר קרא פגול יהיה, מי שפגולו גורם לו, יצא זה שאין פגולו גורם לו אלא דבר אחר גורם לו .
(זבחים כ"ז א')
פסוק יח:פגול יהיה. ביום השלישי – זה חוץ לזמנו, פגול – זה חוץ למקומו, וכתיב יהיה, מלמד שמצטרפין זה עם זה .
(שם כ"ט א')
פסוק יח:והנפש האוכלת ממנו. אחד ולא שנים, ואיזה זה, זה חוץ לזמנו אבל לא חוץ למקומו, מאי טעמא, גמר עון עון מנותר דדמי ליה בזמן ובבמה .
(שם שם)
פסוק יח:עונה תשא. מוקדשי עובד כוכבים אין חייבין עליהן משום פגול, מאי טעמא, יליף עון עון מנותר, דכתיב בפגול עונה תשא וכתיב בנותר (ר"פ קדושים) ואוכליו עונו ישא, מה נותר אין חייבין במוקדשי עבודת כוכבים אף פגול אין חייבין עליה במוקדשי עובד כוכבים .
(תמורה ג' א')
פסוק יח:עונה תשא. [איזה עץ הוא נושא], תני זבדא בר לוי נאמר להלן (ר"פ קדושים) ואוכליו עונו ישא ונכרתה הנפש ההיא ונאמר כאן עונה תשא, מה להלן כרת אף כאן כרת .
(כריתות ה' א')
פסוק יט:והבשר. והבשר – לרבות עצים ולבונה .
(פסחים כ"ד א')
פסוק יט:והבשר אשר יגע. ת"ר, מנין לשלישי לקודש לטומאה מן התורה, ת"ל והבשר אשר יגע בכל טמא, מי לא עסקינן דנגע בשני וקאמר רחמנא לא יאכל .
(חגיגה כ"ד א')
פסוק יט:והבשר אשר יגע. אשר יגע – ודאי, הא ספק טמא וספק טהור יאכל, אימא סיפא, והבשר כל טהור יאכל, כל טהור – ודאי טהור הוא דיאכל, הא ספק טמא וספק טהור לא יאכל, הא כיצד, כאן שיש בו דעת לשאול כאן שאין בו דעת לשאול .
(סוטה כ"ט א')
פסוק יט:והבשר אשר יגע וגו'. [הטהור שאכל בשר קודש טמא לפני זריקת דמים אינו לוקה], דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים וטומאתו עליו ונכרתה, וכיון דלא קרינן ביה וטומאתו עליו ונכרתה לא קרינן ביה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל .
(זבחים ל"ד א')
פסוק יט:לא יאכל. מה תלמוד לומר, אם אינו ענין לגופה תנהו ענין לכל איסורין שבתורה, ואם אינו ענין לאכילה תנהו ענין להנאה .
(פסחים כ"ד א')
פסוק יט:והבשר כל טהור. והבשר – לרבות אימורין .
(שם שם ב')
פסוק יט:כל טהור. ת"ר, זבין וזבות, נדות ויולדות, שאכלו בפסח הבא בטומאה יכול יהיו חייבים, ת"ל כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וטומאתו עליו ונכרתה, הנאכל לטהורים חייבים עליו משום טומאה, ושאינו נאכל לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה .
(שם צ"ה ב')
פסוק יט:כל טהור. תניא, יכול בשר שנטמא לפני זריקת דמים יהיו חייבים עליה משום טומאה, ת"ל כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' ונכרתה, הניתר לטהורים חייבים עליו משום טומאה, ושאינו ניתר לטהורים אין חייבים עליו משום טומאה .
(מנחות כ"ה ב')
פסוק כ:מזבח השלמים. והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו, ולמה יצאו, להקיש אליהן ולומר לך, מה שלמים שהן קדשי מזבח אף כל שהן קדשי מזבח חייבין עליהם, לאפוקי קדשי בדק הבית .
(כריתות ב' ב')
פסוק כ:אשר לה'. לרבות אימורי קדשים קלים לטומאה .
(זבחים ל"ו ב')
פסוק כ:אשר לה'. לרבות הלן והיוצא שחייבים עליהם משום טומאה, יכול שאני מרבה אף הפגול, ת"ל מזבח השלמים – מיעט .
(מנחות כ"ה ב')
פסוק כ:וטומאתו עליו. איתמר, אזהרה לאוכל בשר קודש מניין, א"ר יוחנן, כתיב הכא וטומאתו עליו, וכתיב בביאת מקדש (פ' חקת) טמא הוא עוד טומאתו בו, מה להלן ענש והזהיר אף כאן ענש והזהיר .
(זבחים ל"ג ב')
פסוק כ:וטומאתו עליו. בטומאת הגוף הכתוב מדבר, או אינו אלא בטומאת בשר, הרי אני דן, נאמר כאן טומאתו בו ונאמר בביאת מקדש (פ' חקת) עוד טומאתו בו, מה להלן בטומאת הגוף אף כאן בטומאת הגוף .
(שם מ"ג ב')
פסוק כ:וטומאתו עליו. תניא, ר' יוסי אומר, וטומאתן עליהן לא נאמר אלא וטומאתו עליו, מלמד שבטומאת הגוף הכתוב מדבר ולא בטומאת בשר .
(שם שם)
פסוק כ:וטומאתו עליו. תניא, אחרים אומרים, בטומאת הגוף הכתוב מדבר ולא בטומאת בשר, מאי טעמא, דכתיב וטומאתו עליו, מי שטומאה פורחת ממנו, יצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו .
(שם שם)
פסוק כ:וטומאתו עליו. תניא, רבי אומר, ואכל (פ' כ"א) בטומאת הגוף הכתוב מדבר ולא בטומאת בשר, מאי משמע, א"ר יצחק בר אבודימי, הואיל ופתח הכתוב בלשון נקבה וסיים בלשון נקבה ולשון זכר באמצע, שמע מינה בטומאת הגוף הכתוב מדבר .
(זבחים מ"ג ב')
פסוק כ:וטומאתו עליו. האוכל קודש אחר שטבל קודם הערב שמש או קודם שיביא כפרתו לוקה ואינו חייב כרת, שנאמר וטומאתו עליו – עד שתהא כל טומאתו עליו [רמב"ם פי"ח הי"ד מפסולי המוקדשים].
פסוק כ:ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. הנפש ולא הצבור ההיא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה מעמיה – ועמה בשלום .
(תו"כ)
פסוק כא:ונכרתה הנפש. תניא, א"ר אבהו, שלש כריתות האמורות בשלמים למה, אחת לכלל ואחת לפרט ואחת לדברים שאין נאכלים .
(שבועות ז' א')
פסוק כג:כל חלב. אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה, חלב כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו גם באזהרה ת"ל כל חלב .
(יומא ע"ד א')
פסוק כג:כל חלב. כל לרבות חלב של שור הנסקל ושל עגלה ערופה שאע"פ שאסור בהנאה אפי' הכי טהור מידי נבילה .
(זבחים ע' ב')
פסוק כג:שור וכשב ועז. דבר השוה בשור וכשב ועז, לאפוקי אליה דליתא בשור .
(חולין קי"ז א')
פסוק כג:שור וכשב ועז. של שור וכשב ועז הוא דאסור, אבל דחיה ועוף שרי .
(כריתות ד' א')
פסוק כג:לא תאכלו. ת"ר, אכל חלב נבילה וחלב מוקדשים לוקה שנים ואע"פ דכתיב (פ' ויקרא) כל חלב לא תאכלו, כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, וכל זר לא יאכל קודש (פ' אמור), קסברי רבנן לאו דכל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו בחולין כתיב .
(שם שם ב')
פסוק כד:וחלב נבלה. ת"ר, בחלב בהמה טהורה דבר הכתוב או אינו אלא בחלב בהמה טמאה, ת"ל וחלב טרפה, מי שיש במינה טרפה, יצאה טמאה שאין במינה טרפה .
(זבחים ע' ב')
פסוק כד:וחלב טרפה. תניא, א"ר יהודה, טריפה למה נאמרה, אם טריפה חיה הרי נבילה אמורה, אם טריפה אינה חיה הרי היא בכלל נבילה אלא בא לרבות לאיסור טריפה שחל על איסור חלב [שם ס"ט ב', ע' א']
פסוק כד:יעשה לכל מלאכה. מה ת"ל לכל מלאכה – לרבות היתר למלאכת הדיוט ולרבות טהרה למלאכת גבוה .
(פסחים כ"ג א')
פסוק כד:ואכל לא תאכלהו. [חלב חיה שמתה מטמאה כנבילה], מאי טעמא דכתיב וחלב נבילה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו, מי שחלבה אסור ובשרה מותר, יצאה חיה שחלבה ובשרה מותר .
(זבחים ע' ב')
פסוק כד:ואכל לא תאכלהו. מה ת"ל, אמר רבא, אמרה תורה יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב ויבא איסור טריפה ויחול על איסור חלב .
(חולין ל"ז א')
פסוק כד:לא תאכלהו. לא תאכלהו אתה, אבל מאכילו אתה לאחרים .
(תו"כ)
פסוק כה:אשר יקריב. אין לי אלא חלב תמימים שראוים להקריב, חלב בעלי מומין מנין ת"ל מן הבהמה חלב חולין מנין ת"ל כי כל אוכל חלב אם כן למה נאמר אשר יקריב, חלב שכמותו כשר להקריב, יצאה חלב דפנות שאין כשר להקריב .
(תו"כ)
פסוק כה:ונכרתה הנפש האוכלת. המחה את החלב וגמעו חייב, והא אכילה כתיב בה, אמר ריש לקיש, אמר קרא נפש – לרבות את השותה .
(חולין ק"כ א')
פסוק כה:הנפש האוכלת. האוכלת ולא המאכלת האוכלת – כדי כזית .
(תו"כ)
פסוק כו:לעוף ולבהמה. ת"ר, וכל דם לא תאכלו, שומע אני אף דם מהלכי שתים דם ביצים, דם חגבים, דם דגים הכל בכלל, ת"ל לעוף ולבהמה, מה עוף ובהמה מיוחדים שיש בהם טומאה קלה וטומאה חמורה ויש בהן איסור והיתר והן מין בשר, אף כל שיש בהם טומאה קלה, אוציא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה ואוציא דם שרצים שאין בהם טומאה חמורה ואוציא דם ביצים שאין מין בשר ואוציא דם דגים דם חגבים שכולו היתר .
(כריתות כ' ב')
פסוק כו:לעוף ולבהמה. יכול מה עוף שאין בו כלאים אף בהמה שאין בה כלאים ת"ל ולבהמה, אי מה בהמה שאינה באם על הבנים אף עוף שאינו באם על הבנים ת"ל לעוף .
(שם כ"א א')
פסוק כט:דבר אל בני ישראל. בני ישראל מניפין ואין העובדי כוכבים מניפין בני ישראל מניפין ואין בנות ישראל מניפות .
(מנחות ס"א ב')
פסוק כט:דבר אל בני ישראל. אין לי אלא בני ישראל, גרים ועבדים משוחררים מנין, ת"ל המקריב או אינו אלא כהן המקריב, ת"ל (פ' ל') ידיו תביאנה הרי בבעלים אמור (שם שם).
פסוק ל:ידיו תביאינה. נאמר כאן ידיו תביאינה ונאמר להלן (ר"פ תבא) ולקח הכהן הטנא מידך, מה להלן כהן אף כאן כהן, ומה כאן בעלים אף להלן בעלים, הא כיצד, כהן מניח ידו תחת ידי בעלים ומניף .
(שם שם)
פסוק ל:יביאנו. [מי מביאו] – כהן מבית המטבחיים .
(שם ס"ב א')
פסוק ל:את החזה. ת"ר, איזהו חזה, זה הרואה את הקרקע למטה עד הצואר, למעלה עד הכרס, חותך שתי צלעות משתי דפנות אילך ואילך וזהו חזה הנתון לכהנים .
(חולין מ"ה א')
פסוק ל:את החזה וגו'. את החזה לרבות אפי' נטמאו כולם ונשתייר אחת מהן טעון תנופה.
פסוק ל:להניף אותו – אפי' כוליא אחת.
(תו"כ)
פסוק ל:תנופה. תנופה ולא תנופות.
(שם)
פסוק לא:והיה החזה. תניא, יכול יהיו כהנים זוכין בחזה ושוק קודם הקטרת אימורין, ת"ל והקטיר הכהן את החלב המזבחה והדר והיה החזה לאהרן ולבניו .
(פסחים נ"ט ב')
פסוק לא:לאהרן ולבניו. תניא, יכול נטמאו אימורין או שאבדו לא יהיו כהנים זכאין בחזה ושוק, ת"ל והיה החזה לאהרן ולבניו – מכל מקום .
(שם שם)
פסוק לב:ואת שוק הימין. אין לי אלא שוק הימין, זרוע מוקדשין מניין, ת"ל תרומה, זרוע חולין מנין, ת"ל תתנו .
(חולין קל"ד ב')
פסוק לג:המקריב וגו'. המקריב את דם השלמים – מכאן דבעינן שתהא קבלה לשם שלמים .
(זבחים ד' א')
פסוק לג:המקריב וגו'. כל כהן שאינו ראוי לעבודה אינו חולק בבשר ואפי' טמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים אינו חולק בבשר, שנאמר המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה .
(שם צ"ח ב')
פסוק לג:ואת החלב. תניא, אבא שאול אומר, לעולם אינו אוכל עד שיהא טהור משעת זריקה עד שעת הקטר חלבים, דאמר קרא המקריב את דם השלמים ואת החלב דאפי' הקטר חלבים נמי בעי .
(שם ק"ב ב')
פסוק לג:מבני אהרן. תניא, ר' שמעון אומר, כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה, שנאמר המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה, מודה בעבודה יש לו חלק בכהונה, אינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה .
(מנחות י"ח ב')
פסוק לד:ואתן אותם. מתנות כהונה הזרוע והלחיים והקיבה נוהגות בחולין ולא במוקדשין, שנאמר ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו חק עולם, אין להם אלא מה שאמור בענין .
(חולין ק"ל א')
פסוק לד:ואתן אותם. מתנות כהונה אלו לעולם אין חוזרים, שנאמר ואתן אותם, מה מתנה אינה חוזרת אף אלו אין חוזרים .
(ירושלמי יבמות פ"ח ה"א)
פסוק לה:זאת משחת אהרן. תניא, ר' יהודה אומר, יכול יהיו אהרן ובניו צריכים לשמן המשחה לעתיד לבא, ת"ל זאת משחת אהרן ומשחת בניו .
(תו"כ)
פסוק לז:זאת התורה. אמר רבא, מאי דכתיב זאת התורה לעולה וגו', כל העוסק בתורה אין צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם .
(מנחות ק"י א')
פסוק לז:לערלה. הוקשו כל הקרבנות לעולה , פה עולה טעונה כלי לשחיטה אף כל הקרבנות טעונים כלי לשחיטה, ומאי סכין – סכין .
(זבחים צ"ז ב')
פסוק לז:ולמנחה. הוקשו כל הקרבנות למנחה , מה מנחה אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה ומתקדשת בבלוע, אף כל הקרבנות אין נאכלים אלא לזכרי כהונה ומתקדשים בבלוע .
(שם שם)
פסוק לז:ולחטאת. הוקשו כל הקרבנות לחטאת , מה חטאת אינה באה אלא מן החולין ובידו הימנית ומתקדשת בבלוע, אף כל הקרבנות אין באים אלא מן החולין וביד ימנית ומתקדשים בבלוע .
(שם צ"ח א')
פסוק לז:ולאשם. הוקשו כל הקרבנות לאשם , מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו, ועצמותיו מותרין אף כל הקרבנות אין שפיר ושליא קדוש בהן ועצמותיהן מותרין .
(שם שם)
פסוק לז:ולמלואים. הוקשו כל הקרבנות למלואים , מה מלואים מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים במותריהן אף כל הקרבנות מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים מותריהן בשריפה .
(זבחים צ"ח א')
פסוק לז:ולמלואים. הוקשו כל הקרבנות למלואים , מה מלואים נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני אף כל הקרבנות נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני .
(תו"כ)
פסוק לז:ולזבח השלמים. הוקשו כל הקרבנות לשלמים , מה שלמים בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן לשמה, אף כל הקרבנות בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן לשמה .
(זבחים ד' ב')
פסוק לז:ולזבח השלמים. הוקשו כל הקרבנות לשלמים , מה שלמים מפגלין ומתפגלין אף כל הקרבנות מפגלין ומתפגלין .
(שם צ"ח א')
פסוק לח:ביום צותו. מכאן שביום מקריבין ולא בלילה .
(שם שם)
פסוק לח:ביום צותו. כל היום כשר למליקה ולקמיצה [ולקבלה] ולהקטרה ולהזיה, דכתיב ביום צותו .
(מגילה כ' ב')