מי מביא קרבן תודה?
נאמר בפרקנו:
"וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לד'. אם על תודה יקריבנו, והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן, ורקיקי מצות משחים בשמן, וסלת מרבכת, חלת בלולת בשמן.
על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו, על זבח תודת שלמיו" (ז, יא-יג).
בפסוקים אלו נאמר שהתודה היא שלמים, אך התורה לא כתבה מי צריך להקריב קרבן תודה, ונחלקו בכך ראשונים ואחרונים.
1. כתב רש"י: "אם על תודה יקריבנו - אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדבריות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא, שהן צריכין להודות, שכתוב בהם: 'יודו לד' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה' (תהילים ק"ז, כא-כב), אם על אחת מאלה נדר - שלמים הללו שלמי תודה הן, וטעונות לחם האמור בענין, ואין נאכלין אלא ליום ולילה, כמו שמפורש כאן".
לפי רש"י, תודה באה על ידי אותם שחייבים להודות, דהיינו לברך ברכת הגומל. כעין זה כתב רש"י גם בפירושו לזבחים (ז ע"א ד"ה "לא דידיה"). בעקבותיו פירשו כן ראשונים רבים.
2. הראב"ע כתב: "אם על תודה - טעמו שיתן תודה לשם שנמלט מצרה", ומשמע מכל צרה, כשיטת רש"י, וכן כתב הגרי"פ פערלא (בביאורו לספר המצוות לרס"ג) שראב"ע בפרשת צו פירש כרש"י. אמנם הראב"ע בתהלים (קז, כב) על המילים "ויזבחו זבחי תודה" כתב: "ויזבחו - וחייבים לזבוח, כי התועה והשבוי הוא בריא בגופו, והחולה קרוב ממת (נראה שצ"ל למות)".
נראה מדבריו בתהלים שדווקא החולה צריך להקריב קרבן תודה, מפני שהיה קרוב למות, מה שאין כן התועה והשבוי, שאף על פי שהיו במצב קשה לא היו קרובים למות, ולכן נכתב רק בחולים: "ויזבחו זבחי תודה".
3. ה"חתם סופר" (שו"ת אורח חיים סימן נא) כתב שרק שלוש הקבוצות הראשונות צריכות להביא קרבן תודה: הולכי דרכים, אסורים וחולים.
4. ה"גבורת ארי" (תענית כג ע"א) כתב שכל מי שניצל מצרה חייב להביא קרבן תודה.
5. רבנו בחיי (ויקרא ו, ב) כתב שחולים צריכים להביא קרבן תודה (ואפשר שגם שאר החייבים להודות), וגם חתן וכלה!
6. רד"ק בספר השורשים כתב שמי שרוצה לחזור בתשובה צריך להביא קרבן תודה.
7. מהרמב"ם משמע שכל מי שרוצה יכול להקריב קרבן תודה.
נראה שאף על פי שדעת הרמב"ם היא בניגוד לרוב הראשונים, מכל מקום כך אנו פוסקים! ולא רק לזמן שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו, אלא אף לזמן הזה שאין ביהמ"ק בנוי, שכן בשולחן ערוך (אורח חיים א, ז) נאמר: "כשיסיים פרשת העולה יאמר: 'יהי רצון מלפניך שיהיה זה חשוב ומקובל כאילו הקרבתי עולה', וכן יאמר אחר פרשת המנחה והשלמים, מפני שהם באים נדבה". והוסיף ה"משנה ברורה" (בס"ק י"ח) שאחר פרשת חטאת ואשם לא יאמר כן, אלא יאמר בלשון ספק: "אם עברתי עבירה שחייבים עליה חטאת... וכהאי גוונא יאמר גם כן אחר פרשת אשם". אבל לגבי תודה אין אנו אומרים: "אם נתחייבתי תודה". מוכח שגם מי שלא נעשה לו נס ולא התחתן יכול להקריב קרבן תודה! ואכן, ברוב ימות החול אנו אומרים "מזמור לתודה" שנתקן כנגד קרבן תודה!
יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ונזכה להקריב בו קרבן תודה.
(עיין בהרחבה במאמרי "מי מביא קרבן תודה?" בבטאון "מעלין בקודש" גליון ד)