פסוק ג:והקריב מזבח השלמים את החלב, הוא חלב הטמא שאינו סותם ואינו מגין. כתב ר' מנחם רקאנטי ז"ל אינו מגין מן הפורענות שאינו מסטר ימינא דמגן אברהם. ולזה החלב בה"א הידיעה שהוא מכסה על הקרב, שהיה מכסה עיניו שלא יראה, ומטמטם הלב שלא יבין, זהו השמן לב העם הזה וכתיב טפש כחלב לבם. ואת שתי הכליות שמהם בא העצה כאמרם ז"ל כליות יועצות. ואת החלב אשר עליהן, שמטמטם. אשר על הכסלים, שמהם נעשו כסילים ופתאים. ואת היותרת מן הכבד, בר"מ אמר יותרת כבד יצה"ר ובת זוגיה כבד דא דכורא יותרת דא נוקבא, ובזוהר פ' פנחס כתיב היותרת מן הכבד וכתיב ואת היותרת על הכבד, בתר דעבדא ניאופא אסתלקא עליה יותרת מן הכבד, אשת זנונים דאזלא ונפקא מן הכבד לאסטאה בני עלמא ולאסטנא עלייהו ושבקת לדכורא למעבד זנונים, ובגין דא היותרת מן הכבד יותרת על הכבד, בתר דעבדת ניאופא אסתלקת עליה, מצח אשה זונה אתגברת על בעלה דאיהו כבד. וברעיא מהימנא ועוד ונשא השעיר עליו, כד רעותיה למעבד קרבא להקב"ה עם ישראל איהו נושא כל חובין דיכול למסבל עליה עד דאתעביד משא כבד ונטיל כל אינון חובין על גדפוי מה עביד סליק לטורא עילאה כחמרא כד איהו בעי לסלקא לטור גבוה במשא כבד יכבד עליה כד איהו לעילא ובעי לסלקא לפי מיעוט כוחו דאשתאר ליה אתיקר עליה מטולא ונפיל ואפיל גרמיה לתתא מכובד משא דאתתקפת עליה אתעבידו כל איברין כוליה פסקות דלא אשתאר אבר שלים אוף הכי אירע לסמאל ונחש כבד ויותרת הכבד ע"כ. ובתיקונים כבד וטחול דא סמאל ונחש ויותרת אשת זנונים בתר דעבידת ניאופין עם אלהים אחרים ופליגת דמא דיליה דאיהו תמצית דילה קריבת לגבי טחול דאיהו בעלה ולא נטיל טחול אלא תמצית דדמא ולא יהיב ליה מדמא אחרא ובגין דא אתקרובת יותרת בגין דלא יהיב אלא שיורין וכבד איהו קטרוגא דריאה דסליק לגבי לבא נורא מיניה ואי לא דנשיב ביה כנפי ריאה הוה אוקיד ללבא, (ס"א הוה אוקיד כל גופא נורא דלבא) ע"כ. הרי מכל אלו נראה שכבד הוא סמאל ויותרת היא בת זוגו והיא עושה ניאופין יותר ממנו, ולזה נקראת יותרת, ולזה נתנו כל אלו לשריפת אש. וא"ת לפי זה היה מן הראוי להקטיר הכבד ג"כ כי הוא רומז לסמאל אלא לפי שיש בו צורך לעולם לפריה ורביה לחרישה וזריעה לבנין לישות העולם, שאין הקפדה אלא על המותרות שמהם יבא האדם לידי בעיטה לא מן ההכרחי, לזה היותרת שממנה באה ההסטנה על האדם למותרות, לזה נתנה לשריפת אש כמו שאמר דיהבת שיורין לבעלה, כי לזה נקראת יותרת ולא הכבד, הכל כדי שלא יהיה לו שום מעכב ויהיה בשלום עם בוראו ועם הכל תחתונים ועליונים, זהו והקטירו אותן שמקבלים אותו כקטורת שהיא רצויה ומקובלת על הכל אפילו על המקטרגים ובעלי דינים, זהו על העצים, העצים בגימ' ע"ה אלו בעלי הדין, זהו אשר על האש, הכל מזכירין אותו לזכות, זהו אשה ריח ניחח. לה'. ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים, שלא לקח ולמד מדה זו של הבאת שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו ולא הורגל בה מבחרותו אלא קרוב לזקנה, עד שהקיץ משנתו ואמר לו קום, וכן הצאן בגימ' קום, זהו לזבח לא זבח, לפי שאינו דומה לעושה המצות והורגל בה מבחרותו לעושה קרוב לזקנותו, שנאמר כחצים ביד גביר כן בני הנעורים, שהם המצות שהם בני הנפש, לז"א לזבח ולא זבח, ועכ"ז שלמים לה', יש לו שכר טוב בעמלו, זכר או נקבה, שעושה שלום בין המדות ועושה צדקה ומודה על הרעה מעין הטובה, כמו שנאמר תמים יקריבנו בלא שום פניה בעולם. אם כשב הוא מקריב כלומר זה לא הורגל, כי מי שהוא מורגל ההרגל הוא טבע שני, לזה היה קשה עליו וכבש יצרו, זהו אם כבש קרי כבש. והקריב אותו יש לו התקרבות ויש לו על מה לסמוך, ויש לו יד, וזהו וסמך ידו. וזרקו בני אהרן שהם המלאכים המלמדים זכות לפני הקב"ה זורקים אותם דמים שפזר אותם, באותם שלמים שעשה בין איש לאשתו, ובצדקה שעשה ששם שלום כביכול בין הקב"ה ובין אותו עני שנתן לו. על המזבח סביב שיהיה לו למזכרת זכות ולעדות, סביב בגימ' עד. והקריב מזבח השלמים חלבו האליה, זה לפי שלא הורגל צריך שלא די שיקריב החלב הטמא שאינו סותם אלא אפילו הטהור גם כן יקריבנו, כדי שיתרחק עד קצה אחרון עד שיהיה לו לטבע אחר, כך יקח ממנו הצריך לו, כמו שארז"ל קדש עצמך במותר לך, ולזה חלבו האליה שהוא חלב טהור יסירנה, ואת כל החלב המכסה שהוא חלב טמא ואת שתי הכליות וגו', כמו שאמר בשלמים של בקר. והקטירו הכהן המזבח לחם אשה, לא אמר ריח ניחוח לפי שלא עשה זה אלא כשראה עצמו שקרב לזקנה קם והכין לו צידה, ועכ"ז לחם אשה, כמו הלחם שהוא עקר הסעודה כן זה יהיה מקובל אלא שאין לו ריח כמו שלמים של בקר שקם בבקר מבחרותו. ואם עז קרבנו, שיצרו עז עליו ואינו יכול לו לפי שעומד כנגדו, והקריבו לפני ה', שאז"ל אם פגע מנוול זה שכהו לבית המדרש ששם הוא בית ועד לשכינה, ושם אינו יכול להרים ראש אם אבן הוא נמוח וכו', ושם בהתעסקו בתורה יכול עליו ותהי ידו גוברת עליו, זהו וסמך ידו על ראשו כאן לא אמר על ראש קרבנו אלא על ראשו ממש. ושחטו וגו' וזרקו בני אהרן את דמו ממש, שלא יקטרג, אז יהיה קרוב עמך, וקח ממנו הצורך והשאר שרוף באשה של תורה, זהו והקריב ממנו ממקצתו, את החלב המכסה וגו' והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה, באשה של תורה ואז כל חלב כולו יהיה טוב ומובחר כמו חלב יצהר שתרגם טוב משח, לה', אז יהיה הצווי לה', חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם, הוא כמו שאומר סוף דבר אם תרצה לכוף יצרך יהיה כלל זה בידך בדירתך בזה החמר שתתרחק מן המותרות, שאין היצר מתגבר אלא על ידי המותרות, כמו שאמרו בזוהר במאמר שכתבנו לעיל ואח היותרת על הכבד, שאם תקח ממנו הצורך, לא יתגבר עליך כי לזה נברא ואינו מתגבר אלא ע"י המותרות, לזה הזהיר ואמר כל חלב וכל דם לא תאכלו, כולו לא תאכל אבל מקצתו שהוא הצורך אכול. ואמר חקת עולם, שחוק זה יהיה כלל, כמו כלל זה יהיה בידך לעולם, לזה אמר כל חלב סתם ולא אמר חלב שור וכשב ועז כמו שאמר במקום אחר. ועוד אמר כל חלב לה', לומר שהמקריב לא יכוון שהקריב אלא חלבו ודמו גם כן, זהו שאמר הנביא לא צויתי את אבותיכם על דברי עולה או זבח כלומר שלא יתכוין להביא חלב בהמה או דם בהמה, כי מלך גדול הוא, אלא יתכוין להקריב חלבו ודמו, כמו שאמר אדם כי יקריב מכם, מכם ממש יהיה הקרבן ולא מן הבהמה:
פסוק יז:ועוד כל חלב וכל דם לא תאכלו, בא להזהיר על הגזל, שאותה פרוטה שגזל לא באה ליד הנגזל עד שנתמעט חלבו ודמו, לזה לא יחשוב שגזל אותו דבר שגזל אלא שגזל חלבו ודמו ממש, לזה הזהיר ואמר כל חלב וכל דם לא תאכלו:
