פסוק א:שלמים - מאחר שאינו לשון עולה אינו כליל אלא לשון שלמים. שמשמע לשון נדר וצריך לשלם את נדריו שהוא לשון תשלומים, אז יהא דינו כמו שמפרש והולך. ורבותינו פירשו: לשון שלום, שהכל זוכין בו: אימוריו לגבוה, חזה ושוק לכהנים, בשרו נאכל לבעלים.
פסוק ד:היתרת - שמייתר וגדל על הכבד.
פסוק ט:לעומת העצה - הכליות - חכמים פירשו בשחיטת חולין היאך מסירין אותה.
פסוק יז:בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו - אפילו בכל מושבותיכם שנאכלין חולין ואיך שם קרבן וחלב ודם למזבח.