פסוק א:אם זכר אם נקבה, עי' אוה"ח, ובפירושו דהול"ל זכר או נקבה לכן פי' דאי הוי כתב כן הי' זכר קודם, לזה נקט אם להורות ששוים, ואך ע"כ אחד מוקדם שא"א להזכיר שנים בבת אחת, ערש"י פסחים (נ"ז:):
פסוק ב:וסמך, בבעה"ט וסמך ידו כ' בבקר, ובצאן ועז כ' את ידו בפסוק ח' לפי שבקר חזק וכו'. וק' דלקמן (דף ד') וסמך את ידו על ראש הפר, והא פר חזק הוא דבן ג' שנים הואויותר חזק מבן הבקר ולמה כ' את. וי"ל דבת"כ סובר ר"מ דאף בני ד' וה' שנים כשרים בפר אלא שאין מביאים זקנים מפני הכבוד. וכיון דבדיעבד כשר בזקנים לכך כ' את ברפיון, וע"ע בתצוה (כ"ט י') וסמך אהרן ובניו את ידיהם, ולקמן (ד' כ"ג) והביא את קרבנו שעיר עזים, וכן וסמך ידו על "ראש השעיר" בלי את וצ"ע:
פסוק ד:הכסלים, ערש"י ובחולין (צ"ג.) וברש"י ור"ן, ורמב"ם פ"ז ה"ו ממ"א, ובכורות (מ'.) ובפרד"י תצוה (דף ש'.):
פסוק ו:כשב, עי' פענח רזא כל היכי דקדים ש' לכ' דהיינו כשבים ר"ל גדולים, וב' קודם לש' כבשים קטנים, ובתוה"מ כ' שם כבש יבוא מצד חוזק גופו כש עב, כמו שמנת עבית כשית לא כן שם כבש שבא מצד צמרו שמכבסין אותו עש"ה:
פסוק ט:שם) לעומת העצה, מלת "לעומת" מציין נקודה אחת המוגבלת ביושר נגד נקודה אחרות שכנגדה, "נגד" אינו מציין הגבלה נגד נקודה מצומצמת רק נגד הרוח ההוא בכלל, ומלת "מול" מציין השטח הסמוך לאיזה דבר באורך בענין שקרוב אליו ורואה אותו, התוה"מ סי' קפ"ג ושל"ב, אילת השחר סי' תקס"ד:
פסוק ט:החלב, ערמב"ן דטבע חלב ושומן אין שווין, חלב קר ולח ושומן חם, ועתו"ס בכורות (י'.) ד"ה והחלב, וחולין (מ"ט:) חלב טמא אינו סותם, וחולין (קי"ז)., וטו"ז יו"ד סי' ס"ד סק"ו ולבוש, ובמיני תרגומא באורך, ובמסך הפתח סי' ע"ה אות ט"ו:
פסוק יא:לחם, רש"י לשון מאכל, וכן נשחיתה בעץ לחמו (ירמי' י"א י"ט), עבד לחם (דניאל ה' א'), לשחוק עושים לחם (קהלת י' י"ט), וערש"י בראשית (ל"א נ"ד), ויקרא (כ"א י"ז), ובס' פרי חיים כ' שדרכו לבאר כשרש"י מביא הרבה פסוקים יחד ודי באחד מהם כעין מסורה שבכוונה נאספו יחד, וכאן הדרוש אם שלחנו של אדם הוא כתורה ודומה למזבח והוא לחם אשה לה', אז פועל בסעודתו הרבה, ועבד לחם רב, כי לרצון הוא כמו קרבן, אבל אם לשחוק עושים לחם ואין כאן מצוה אז נשחיתה בעץ לחמו:
פסוק יב:ואם עז. ערמב"ן לא יקפיד בעל לה"ק בבהמות כי ברובם שם א' לזו"נ, ובדברי שאול מ"ת הק' למה לא הביא ראי' יותר מרחלים מאחים דכ' בקרא, ועי' חולין (קל"ז:) דע"ז אמרו לשון תורה לחוד ול' חכמים לעצמו וצ"ע:
פסוק יז:חלב, עיין ראב"ע צו (ז' כ') ובאוה"ח ת"ל לדורותיכם בכל מושבותיכם, ובאמת כן דרשו בקידושין (ל"ז:) מושב בחלב ודם למ"ל סד"א בזמן דאיכא קרבן ניתסר חלב בזמן דליכא קרבן לא קמ"ל ע"ש, ורש"י בעצמו בפ' צו (ז' כ"ו) הביא הדרשא לענין זה, וצ"ע שרש"י לא הביא כאן הדרשה, עי' בס' הדוה"ע: ומ"ש שם איב"א בכל מושבותיכם אפי' חלב חולין כו', עי' תנא דבי אלי' ח"א פט"ו בהמה שלא הקריב ממנה קרבן חלבה מותר, אמרתי לו בני כו' חוקת עולם כו' וזה ממש כדברי אוה"ח, ובפי' רשפי אש על תדב"א כ' דוגמא לזה בכריתות (ט'.) בגר דקבלינן בלא הזאה מדכ' לדורותיכם, וצ"ע למה לא הביא מכריתות (ד'.) דזה פלוג' ר"י ורבנן. ולרבנן לאו דחוקת עושה כקדשים ולא כחלב שור בחולין דחד מחברי' לא גמר וצ"ע ועי' קוי אור: ועשו"ת נובי"ת או"ח סי' פ"ז תשובה בכל המקומות בתורה שכ' חקת עולם לדורותיכם מה דרשינן מהכפל, וכאן פרש"י יפה מפורש בת"כ, ובת"כ פסקא להאי קרא חקת עולם מוסב על קרא שלמעלה על הקטרת החלב שיהי' נוהג גם בבית עולמים, ולדורותיכם בכל מושבותיכם מוסב על מה שאחריו שאיסור חלב נוהג אפי' בזמן שאין קרבן ואפי' בחו"ל, ובכלי חמדה במדבר בקונטרס מיד ולדורות האריך בזה ע"ש היטב, וע"ע בקובץ דגל הרבנים תרפ"ז סי' מ' בזה. ובס' תוספות ברכה הביא דחלב מטפש הלב, ובתהלים (קי"ט ע') טפש כחלב לבם, וישעי' (ו' י') השמן לב העם תרגומו טפש לבי', וכמו בריש כל מרעין אנא דם, (ב"ב נ"ח: ובבכורות מ"ד:) ריבוי דם מוליד שחין, וכל זה שייך באדם אבל לקרבן כשרים:
