פסוק א:אִם זָכָר. שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת הַדְרָגָה לְזָכָר בִּשְׁלָמִים, לָזֶה אָמַר ״אִם״, וְהָבֵן:
פסוק יב:וְאִם עֵז וְגוֹ׳. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ: הִפְסִיק הָעִנְיָן שֶׁלֹּא תְּהֵא הָעֵז טְעוּנָה אַלְיָה, עַד כָּאן. וְצָרִיךְ לָדַעַת בַּמֶּה הִפְסִיק הָעִנְיָן. וּבַעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן פֵּרֵשׁ מִמַּה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״וְאִם עֵז״ וְאָמַר ״אִם עֵז״. וּדְבָרָיו שׁוֹגֵג הֵם כִּי ״וְאִם עֵז״ כְּתִיב.
פסוק יב:וְהָרִיבָ״א (תוספות פסחים צו:) פֵּרֵשׁ, מִדְּלָא כָּלַל אוֹתוֹ בַּהֲדֵי כֶּבֶשׂ כוּ׳ וְלֹא שִׁנָּה בּוֹ כְּלוּם וְכוּ׳. וְהַדְּבָרִים פְּשׁוּטִים אֶצְלִי שֶׁכַּוָּנַת הַתַּנָּא הוּא לְצַד כִּי מָצִינוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּפָרָשַׁת עוֹלָה ״וְאִם מִן הַצֹּאן וְגוֹ׳ מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים״ (ויקרא א:י), וְכָאן בְּפָרָשַׁת שְׁלָמִים הִפְסִיק הָעִנְיָן וְאָמַר ״מִן הַצֹּאן״ בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ חָזַר לְפָרֵט דִּין הָעֵז בִּפְנֵי עַצְמָהּ, לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּין חָדָשׁ.
פסוק יב:וּמַה שֶׁלֹּא אָמַר ״אִם עֵז״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהוּא סָמוּךְ עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן בְּכָל פְּרָטֵי דִּינִים הָרְשׁוּמִים בְּאָמְרוֹ זֶבַח שְׁלָמִים זָכָר וּנְקֵבָה וְגוֹ׳, כִּי רַבִּים הֵם, כֻּלָּם יֶשְׁנָם בְּשַׁלְמֵי עֵז, וְלֹא נִפְסְקָה פָּרָשַׁת עֵז אֶלָּא לְאַלְיָה, וְהַטַּעַם לְפִי שֶׁחָזַר הַכָּתוּב לְפָרֵט כָּל פְּרָטֵי הַחֲלָבִים וְהִשְׁמִיט הָאַלְיָה, הֲרֵי זֶה מַגִּיד שֶׁאַלְיָה הִפְסִיק בֵּין עֵז וּבֵין כֶּבֶשׂ.
פסוק יב:וְדַע שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ לְמַעֵט הָאַלְיָה אֶלָּא בְּעֵז, אֲבָל בְּבָקָר הֲגַם שֶׁאָמַר ״וְאִם כֶּבֶשׂ״ וְעָרְבִינְהוּ קְרָא לֹא הֻצְרַךְ לְמַעֵט אַלְיָה, וְהַטַּעַם כִּי עַל כָּל פָּנִים אַלְיָה דְּבָקָר אֵינוֹ דּוֹמֶה לְאַלְיָה דְּצֹאן וְלֹא מִקַּרְיָא אַלְיָה, וְלָזֶה הֲגַם שֶׁמְּעָרֵב הַכָּתוּב שְׁנֵי דִּינִים יַחְדָּיו ״וְאִם מִן הַצֹּאן״ לִתֵּן הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה, הַיְינוּ בְּדָבָר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּמְּצִיאוּת, אֲבָל אַלְיָה לְצַד שֶׁאֵין אַלְיָה שֶׁל בָּקָר קָרוּי אַלְיָה, מִנַּיִן לָנוּ לְרַבּוֹתָהּ דְּאִצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעֵט, וְלָזֶה הֲגַם שֶׁלֹּא מִעֲטָהּ הַכָּתוּב אָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים שֶׁאֵין בָּהּ דִּין אַלְיָה, וְדַוְקָא בְּעֵז לְצַד שֶׁרָשַׁם וְאָמַר ״וְאִם מִן הַצֹּאן״ וְעֵז צֹאן מִקְרֵי, וְסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא שֶׁעַל שְׁנֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב הָאַלְיָה, לָזֶה הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְחַלֵּק וְלוֹמַר ״אִם כֶּשֶׂב אִם עֵז״ וְגוֹ׳:
פסוק יז:חֻקַּת עוֹלָם וְגוֹ׳. מִכָּאן פַּטִּישׁ לְהַכּוֹת עַל קָדְקֹד הַטּוֹעֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא נֶאֱסַר חֵלֶב אֶלָּא שֶׁל קָדָשִׁים, וַהֲרֵי כְּתִיב ״חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם״, וְאֵיךְ יָעֳמַד חַי פָּסוּק זֶה אִם לֹא נֶאֱסַר אֶלָּא חֵלֶב שֶׁל קָדָשִׁים? וְכֵן פֵּרֵשׁ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים: ״חֻקַּת עוֹלָם״ – לְבֵית עוֹלָמִים, ״לְדֹרֹתֵיכֶם״ – שֶׁיִּנְהַג לְדוֹרוֹת, ״בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם״ – בָּאָרֶץ וּבְחוּץ לָאָרֶץ, עַד כָּאן. וְהִנֵּה אַחַר שֶׁאָמַר ״חֻקַּת עוֹלָם״, מַה מָקוֹם לוֹמַר לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהַכַּוָּנָה הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״חֻקַּת עוֹלָם״ נִמְשֶׁכֶת עִם שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁהוּא עַל עִנְיַן הַקָּדָשִׁים, וְאָמַר תִּהְיֶה אַזְהָרָה עוֹד לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם ״כָּל חֵלֶב״ וְגוֹ׳, וְהוּא אָמְרוֹ שֶׁיִּנְהַג לְדוֹרוֹת אִסּוּר הַחֵלֶב בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲפִלּוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ, שֶׁיַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ לוֹמַר שֶׁלֹּא אָסַר אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיֶּשְׁנוֹ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא בִּשְׁאָר זְמַנִּים, אוֹ אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ קָרֵב, אִם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁהוּא קָרֵב, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ קָרֵב לֹא – תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם״. וְאִם יִטְעֶה הַטּוֹעֶה שֶׁאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא חֵלֶב הַקָּרֵב, אַחַר שֶׁאָמַר ״חֻקַּת עוֹלָם״ בַּמֶּה יֵשׁ לִטְעוֹת שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר ״לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם״?
