הדרכתה של תורה
פרשת משפטים נאמרה אחרי המעמד הנשגב של מתן תורה, וכפי שחז"ל דרשו: 'ואלה המשפטים', באה ו' להוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף האחרונים מסיני.
בשני הפרקים הקודמים ובפרקנו מרוכזים הדינים שבין אדם לחברו, אשר אנו לומדים בסדר נזיקין.
ההגיון הפשוט אומר, שלאחר המעמד הנשגב והנורא בהר סיני, תעסוק התורה בדברים עליונים של דבקות בא-להים חיים. אולם התורה הא-להית יורדת לתחום המעשי שבין אדם לחברו, כגון עניני נזיקין וכו'.
אכן חמורים הם עניינים אלו עד שאומרים בעלי התוספות, שאדם צריך להיות זהיר יותר שלא יזיק בהם מאשר שלא יינזק מהם (ראה תוספות בבא קמא כג.).
אדם צריך להיזהר לא רק על רכושו וממונו של הזולת, אלא גם שלא יזיק את חברו בדיבור, כפי שדרשו חז"ל על הפסוק הפותח את פרקנו, "לֹ֥א תִשָּׂ֖א שֵׁ֣מַע שָׁ֑וְא"(שמות כג א) - אזהרה למקבל לשון הרע. לפעמים נזקים נגרמים בגלל פגיעה בזולת או השפלה של הזולת, והם יותר חמורים מנזקים שנגרמים לממונו, מפני שנזק ממוני ניתן לשלם בכסף, ואילו פגיעה בדיבור אינה ניתנת לפיצוי.
התורה הא-להית עוסקת גם בתחום ההנהגתי, ומצווה "אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת׃", שמשמעותו שיש ללכת אחר הרוב, אך זאת רק בזמן שיש ספק ואדם לא יודע אם לנטות לכאן או לכאן – אומרת התורה האלוקית שיש להכריע לפי הרוב. גם בהנהגות הציבור, אם רוב הציבור בוחר בדרך מסויימת והאדם הפרטי מסתפק - עליו ללכת אחר הרוב.
אולם בזה ישנה מגבלה – "לֹֽא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת", כלומר, כאשר אדם משוכנע שדבר מסויים הוא אמיתי והרוב מצדדים בַּשקר, התורה האלוקית מזהירה אותו מפני ההליכה אַחֲרֵֽי־הרַבִּים לְרָעֹ֑ת, אף על פי שהם הרבים.
ומי קובע מהו רע? התורה עצמה קובעת מהו טוב ומהו רע. כל עיקרה של התורה הוא "וְעָשִׂ֛יתָ הַיָּשָׁ֥ר וְהַטּ֖וֹב"(דברים ו יח) – עליך לרדוף אחר הצדק והיושר. עזרה וכבוד אמיתי לזולת - זהו טוב, אך מה שהפוך מזה ומנוגד לזה - הוא רע למרות שהרוב החליט כך. דמוקרטיה שבה הולכים אחר הרוב היא דבר יפה ונחמד, אך אם אין בה ערכי-על אמיתיים, היא יכולה להגיע למעשים מחרידים, וכבר היו דברים מעולם שהרוב החליט להשמיד את המיעוט. לכן באה התורה האלוקית לומר, שבזמן שיש לך ספק – לך אחר הרוב, אך בזמן שברור לך שהרוב טועה ועושה רע, נגד תורת ישראל, אסור לך ללכת אחר הרוב, גם אם בשל כך יבואו עליך ייסורים או קשיים אחרים.
אין ספק שאם עם ישראל היה הולך על פי הדרכתה של תורה, כל חיי האומה היו נראים לגמרי אחרת, וכל אורחות החיים בין אדם לחברו ובין הפרט לציבור היו טובים יותר.
אהבת הצדק והיושר בתחום הנהגת הציבור היא זו שתביא לנו את האושר. יהי רצון שעם ישראל ידע להפנים את הדברים ולהתנהג בהתאם להדרכתה של תורה, שהיא נצחית ואיננה משתנה בהתאם לזמנים.