פסוק ב:לא תהיה אחרי רבים לרעות. לרעת כתיב, יש אומרים שאם רבים נתועדו לעשות עבירה לא תהיה עמהם כי העבירה שנעשית ברבים עונשה גדול. ואולי אם לא נתלוית עמהם היו נמנעים מלעשותה ונמצא שהחטאת את הרבים שאין לו תשובה, ולזה אמר לרעות לאחרים. ולא תענה על ריב, לא תאמר אני אומר להם שיטו מן הדרך שהם בה, כי לא ישמעו לקולך, כי אתה יחיד והם רבים ונמצא שאתה מכשילם יותר שיעשו במזיד, אבל אם תרצה להטותם מן הדרך תקבץ עמך רבים, ובזה כשיראו שרבים באים עמך כנגדם יטו, כי יפחדו שלא יעידו עליהם ויחייבום הריגה, זהו אחרי רבים להטות, וכל זה כשהיא לרעת כתיב, כלומר שאינה מן העבירות החמורות אלא שהיא רע לעשותה, אבל אם היא מן העבירות החמורות או אם עושים עבירות רבות שאפילו שאינם חמורות, חייב להוכיחם ולמסור נפשו עליהם, זהו אחרי רבים להטות, שיעשה כל יכלתו להטותם:
פסוק ב:עוד לא תהיה אחרי רבים לרעות. שמזהיר לאדם שלא ילך אחר תאוותיו אחר תאוות הגופניות תאוות העה"ז שהם תאוות היצר, זהו לא תהיה אחרי רבים לרעות, הם רמ"ח איברים וד' יסודות גימ' רבי"ם שהן חומריים ומתאוים לחומר, לפי שהן רוכבים על החמור, ר"ל שהן מורכבים מחומר זהו לרעת לשכל, ולא תענה על רב שהוא יצה"ר שהוא רב על כולם לא תעננו בשום מענה כי יבוז לשכל מליך וינחך אחרי רבים. להטת כתיב תזכיר להם החרב המתהפכת על הרשעים שהטו חומרם אחר התאוות:
פסוק ב:עוד לא תהיה אחרי רבים לרעות. אז"ל בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו, אמר מוליכין בלשון רבים הם ב' מלאכים שהולכים עם האדם אחד טוב שכותב מעשים טובים ואחד כותב העבירות ומעשים רעים, ואם אדם עושה מצוה כותב מלאך טוב וחותם עמו מלאך רע בעל כרחו על פי שנים עדים, ואם ח"ו בעבירות גם כן. אמר אתה לא תהיה אחרי רבים לרעות, שאם עשה כמה עבירות ולבסוף חזר בו ועשה תשובה לא יאמר מלאך רע זה עשה כמה עבירות והתשובה היא אחת כיצד תכריע אחת לכמה עבירות, לזה אמר לא תהיה אחרי רבים לרעות, כי לא תזכרנה ביום שובו מרשעו. ולא תענה על ריב, קרי על רב, לומר מלאך טוב הוא יותר גדול ממלאך, רע לפי שהוא כותב זכיות כי לזה נברא ולא לאבד עולמו, לז"א לא תענה עליו הוא יותר גדול ממך. ועוד אומר לו מלאך טוב אחרי רבים ואני והאדם רבים ואתה יחיד ואחרי רבים להטות, וכן כשעושה רעה מלאך טוב עונה בעל כרחו אמן. ודל לא תהדר בריבו, דל הוא היצר טוב במ"ק ד"ל ע"ה, לפי שאין לו עוזרים ורמ"ח איברים כולם כנגדו, יאמר ודל שהוא היצר טוב כשהוא מריב עם יצה"ר לא תהדרהו, כי צריך לאחוז מזה ומזה, ד"ל דל"ת למ"ד גימ' תקח, יצר הרע עם ב' מלות במ"ק כ"ח לומר שיש לו כח, וסוף שהוא נוטל כחו של אדם, כח כ"ף ח"ת גימ' תקח ג"כ, א"כ נאמר תקח ביצה"ט ונאמר תקח ביצה"ר, לומר אחוז מזה וגם מזה אל תנח ידך:
פסוק ד:כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה. זה התעוררות על האדם שכשיראה חומרו תעה כתיב שישיב אותו, ושורו כמו אשורנו כלומר כשישור החומר שלו תעה שישיבנו, ויקח ק"ו על שורו של אויב או חמורו צותה תורה להשיבם ואיך לא ישיב שורו או חמורו להקב"ה, לזה השב מההשבה של שור אויבך תקח ק"ו ותשיבנו לו להקב"ה. וכן חמור שונאך רובץ תחת משאו משום צער בעלי חיים. אם בהמה שאין חייה חיים שחייה חיי צער חס הקב"ה עליה האדם שחייו חיים נצחיים איך לא יחוס על עצמו ולא יסבב לו מיתה עולמית, כי הקב"ה אינו חפץ במיתתן של רשעים שהיא מיתת עולם הבא, מצער בעלי חיים שיצוה עליהם תדע. א"כ יאמר כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו בתמיה, כלומר התחדל מעזוב לו ודאי שיהמו רחמיך בראותך אותו רובץ תחת משאו ותמלא רחמים עליו ותעזוב עמו, א"כ ג"כ אתה תעזור לעצמך ותעזוב עמו לפחות תשוה עצמך לו ותצטער על חייך חיי עולם הבא שלא יהיו בצער, כמו שאמר פרק ד' מאבות כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז, א"כ לא תניח חומרך שיתעך ולא השונא שהוא היצר שירבץ עליך:
פסוק ד:או יאמר וחדלת. כמו שאמרו ז"ל פעמים שאתה חודל כיצד זקן ואינה לפי כבודו, כן נאמר לפי דרכנו וחדלת מעזוב לו, אם העזיבה היא לו כדי להטעותך, אבל אם הוא שלם עמך ואתה שלם עמו כמו שנאמר ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, אז עזוב תעזוב עמו, שאתה צריך לו בעניני העולם הזה כגון באכילה ושתיה ועונה האמורה בתורה. והזכיר באויב פגיעה ובשונא אמר כי תראה, ידוע שאויב הוא וותר מן השונא, וכן כתב רבינו בחיי ז"ל על פסוק ונתן ה' אלהים את האלות האלה על אויביך ועל שונאיך, י"ל אויביך זה ישמעאל שונאיך זה עשו, הוא מפני שאויב גדול מן השונא, כי השונא אע"פ שירע לו יעשה על דרך רחמנות, אבל האויב הוא שבלבו איבה עולמית אין לו רחמים, וזה מסוד הלשון ודקדוקו, כי האויב הוא מלשון אבוי, ועל שם שהנופל בידו צועק אוי ואבוי, א"כ בערך פגיעה שנקרב ובא ופגע בו קראו אויב, וכן אז"ל אם פגע בך מנוול זה וכו'. אבל בשונא שאינו רע כ"כ אמר כי תראה מרחוק שעדיין לא נתקרב אליו בערך זה קראו שונא. וסמיך ליה לא תטה, לומר אע"פ שאמר עזוב תעזוב עמו בענין מה שאתה צריך מעניני העולם מאכילה ושתיה ובעילה ומשא ומתן ובנינים ומלבושים, עם הכל יהיה משפט אביונך שהוא יצה"ט, לא יהיה על צד יצה"ר, אכילה למלאות בטנך ולענג גופך, וכן בשאר הדברים לא תהיה הכוונה בכל אלא לעבודתו ית', אכילה להיות בריא כדי שיוכל לעבדו בשלימות, וכן בבעילה, או כדי שיהיו לו בנים עוסקים בתורה, או כדי לקיים מצות עונה, או כדי להברות גופו אם צריך, או כדי לגדור עצמו. וכן במשאו ובמתנו כמו שאמרו ז"ל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, לזה אמר לא תטה משפט אביונך שהוא יצה"ט לא תטה מעליו, על דרך מה שאמרו ז"ל בכל דרכיך דעהו, אמרו אפילו לדבר עבירה, כל דבר שאינו לעבודת השי"ת ואפילו אכילה ושתיה נקרא עבירה, ואם היא לכוונה שאמרתי נקראת עבודה, ואפילו לעבירה ממש אם הכוונה לשמים אותה עבירה נחשבת מצוה, וגדולה עבירה לשמה כמו שעשתה תמר שנאמר ותשב בפתח עינים בפתח שכל העינים צופות לו, שנשאה עיניה להקב"ה ואמר אתה יודע אם כוונתי לעבירה, א"כ בכל דרכיך דעהו ליצה"ט ולא תטה מעליו, ובזה מדבר שקר תרחק שהוא יצה"ר שכל דבריו הם שקר וכזב, ונקי וצדיק שהוא יצה"ט אל תהרוג, תהרג כתיב כלומר אתה הורג עצמך, לזה תהרג כתיב, ואתה מתחייב בדין וכשתבא לדין לפני אני תובע ממך על הריגת עצמך, זהו כי לא אצדיק רשע. ושוחד לא תקח, אם אתה רואה שבעצתו תמצא ריוח והצלחה, זהו להאבידך מן העולם ולעוור עיני שכלך וליבש לחלוחית שבך, שכן שחד גימ' יב"ש, שב"י, כדי שתהיה שבוי עמו, ובכל יום מראה לך פנים חדשות, שחד שי"ן ח"ת דל"ת גימ' קשר בשקר, שמראה לך שהוא קשור עמך והוא שקר, והתגבר עליו ושברו, שכן בשקר בגימ' תב"ר, תבר שקר גימ' אלף ר"ב, ואם תחשוב האל"ף בא' שהוא אחד יעלה ארב שהוא אורב לך לטרדך וללכדך ברשתו. ושי"ן של שחד לקח אותיות שלפניה ושלאחריה עולה רשת, והחי"ת של שחד לקח אותיות שלפניה ושלאחריה עולה זח"ט כלומר שעולה ומקטרגת ואומרת זה חטא, זה נקרא חטא גדול, ונוטלת רשות ושואבת חלבו ודמו, שח"ד ר"ת שואב חלב דם, שואב חכמה דעת, שנאמר ויסלף דברי צדיקים. וב"פ נזכר בפסוק שחד גימ' ש"ש ד"ך שש ושמח בשוחד ואחר כך נעשה דך, כמו שאמרו ז"ל נכסיו מתמוטטים ומביא רוגז לעולם, וכן שחד באותיות קדמיי רג"ז, וכשמת יאמרו עליו שם רשעים חדלו רוגז, שדיין שלוקח שוחד מביא רוגז לעולם, כדגרסינן במסכת שבת פרק תולין (דף קל"ט) ר' יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות רבות תכופות עליו, צא. ובדוק בדייני ישראל שאין פורענות באה לעולם אלא ע"י דייני וכו' המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו. ואומר בונה ציון בדמים וירושלים בעולה ראשיה בשוחד ישפטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו ועל ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו ולא תבא עלינו רעה. הם רשעים ותולים בטחונם במי שאמר והיה העולם, לפיכך מביא עליהם הקב"ה ג' פורעניות כנגד ג' עבירות שבידם, שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער. ויש בפסוק זה י' מלות וכן מתחיל בוא"ו ומסיים במ' הם במ"ק עשר, להורות שהשוחד הוא שקול כנגד עשרת הדברות:
פסוק ט:וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר. כלו' אתם יודעים להיכן היא עולה לצדק, לזה נקרא גר צדק, ולזה אמר נפש הגר ולא אמר רוח, כי אז עולה יותר, לזה לא תגרמו שאתעורר עליכם בדין, ועוד כי גרים הייתם בארץ מצרים וכמה מכם מתו בג' ימי אפילה, וכן בבנין, וכן שהיו הורגים בכם, וכן פרעה כשנצטרע כמה הרג, ומדת צדק קולטת אותם הנפשות לגלגולם ללבנם ולצרפם לעלוי, אם כן אם אתם לוחצים אותם לעצמכם אתם לוחצים:
פסוק י:ושש שנים תזרע את ארצך. רמז על שנות האדם שהם ע' שנה, עשר שנים ראשונים אין בהם לא זריעה ולא חרישה ולא קצירה, שהוא קטן ואינו בר מצוה, נשאר מהע' ס', לזה רמז ואמר ושש שנים תזרע את ארצך, בעוה"ז, וקראה ארצך כי כשאין האדם עושה מצות ומעשים טובים בעוה"ז נוח לו שלא נברא אם כן העולם לא נברא בשבילו ולה' הארץ ומלואה, אבל כשיעשה האדם מצות ומעשים טובים, לו נברא העולם, שנאמר והארץ נתן לבני אדם, לזה אמר ארצך. ואספת את תבואתה, לעוה"ב, כי בשנה השביעית היא שנת הע' משם ואילך תשש כחו ואין לו יכולת לזריעה, וזהו תשמטנה גימ' תש כחו ע', כלו' שנת הע' תש כחו, ונטשתה, רמז על הגוף שינטשנו ויניחנו בקבר, ואכלו אביוני עמך רמז על התולעים, וזהו ואכלו אביוני עמך גימ' זהו רימה, וכן ויתרם גימ' אלו הן התולעים עם ג' מלות:
פסוק יב:ואמר ששת ימים תעשה. לפי שזה העולם נקרא עולם המעשה, וביום השביעי תשבות שהוא שובת בשנת הע', והוא מוכן לעולם שאין בו מעשה והוא עולם שכלו שבת. למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר, רמז על הגופים של הגלגולים, ועוד רמז על הנפש ועל הרוח והנשמה והגוף, זהו למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר. שורך וחמר"ך גימ' אני רוח עם המלה, וינפש היינו הנפש, בן אמת"ך גימ' אני הנשמה, והגר במ"ק גוף ע"ה, שהוא גר בארץ, וכה"א כי גר אנכי בארץ. ואמר כן תעשה לכרמך לזיתך, ע"ד הפשט לומר אם אתה הפקרת ארצך וכרמך וזיתך בשנה השביעית, אע"פ שהיא הפקר נקראים על שמך וכאלו העניים אוכלים מארצך ומכרמך ומזיתך, וכאלו אתה מאכילם ולך תחשב צדקה, אבל אם אתה גודרה לעצמך סוף שתשמטנה ונטשתה ותאכל חית השדה על כרחך, שיבואו חיות השדה ויפרצו הגדר ותאכל חית השדה, כדי שלא יניחו לך שום דבר, כמו שאתה היית רוצה ליקח הכל כן ימנע ממך הכל ולא יהיה לך שום זכות באכילתן, כתוב אחד אומר ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה, וכתוב אחד אומר לך ולעבדך ולאמתך, הא כיצד יתקיימו ב' מקראות הללו אם לא על דרך שאמרתי שאם אתה גדרת לך ולעבדך יתרם תאכל חית השדה, ואם לאו ואכלו אביוני עמך ותחשב לך צדקה כמו שאמרתי, ובמדרש דורש ב' מקראות הללו חד לפירות מרובים וחד לפירות מועטים:
פסוק יג:ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. כפי לשון הקרי תשמרו, היה לו לומר מכל אשר אמרתי, כי תשמרו היא ל"ת כמ"ש המלאך למנוח מכל אשר אמרתי אל האשה תשמרו, וכפי הכתיב שכתיב תשמרו יאמר וכל אשר אמרתי עליכם תשמרו. ועוד כל הפרשה נאמר בלשון יחיד חוץ מפסוק ואנשי קדש תהיון לי נאמר בלשון רבים, לומר שהיו ישראל בארץ כמו מלאכים בשמים שהם בלב אחד, ולזה לא אמר ואנשים קדושים אלא אנשי קדש כמו המלאכים נאצלו מקדוש עליון, ולזה אפילו שמיכאל יהיה כלול בגבריאל וזה ממים וזה מאש יכולין לעמוד זה עם זה, למה שאין ביניהם חלוק ופרוד שכלם אצולים ממקום אחד, כן אתם כי זרע קדש אתם זרע ישראל שנאמר ממזרח אביא זרעך, ממזרח האמתי הוא בחכמה, לזה בא בלשון רבים, לומר אפילו שהם רבים הם קדש שנשמתם אצולה מקדוש עליון שהיא חכמה עילאה, ופסוק זה ג"כ בא בלשון רבים לפי שכלל בו עשה ול"ת לזה קרי תישמרו וכתיב תשמרו, לומר אע"פ שהפרשה כלם בלשון יחיד היא כלולה בעשה ולא תעשה, ולזה בא הצווי שלא יפריד ביניהם שאם הפריד כאלו עבד ע"ז, ולזה ושם אלהים אחרים לא תזכירו. עוד אמר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ואמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לומר שכל המודה בע"ז כאלו כפר בכל התורה כולה, ולזה אמר ושם אלהים אחרים שמזכירה בשם אלהות בשם חביבות וחשיבות ומזכירה יבוא לידי עבודה, ואמר ולא ישמע על פיך שמתוך שאתה מוציא הדבור אתה נותן לו שמיעה והבנה וקבוץ, כמו וישמע שאול את העם, כי הדבור והאותיות נחצבו מלמעלה מהבינה, כמ"ש ספר יצירה חצבן וצרפן כדי ללמד בהם התורה ולצרף שמותיו של הקב"ה שכל התורה כלה שמותיו של הקב"ה, אם כן לא נחצבו האותיות אלא לתורה, ומכאן תבין עונש השח שיחה בטלה, לז"א לא ישמע לא יהיה לו שמיעה והבנה וקבוץ על פיך, בהוצאת האותיות לשם ע"ז בא לידי קצוץ ח"ו, שכן פיך בכ"ף פשוטה גימ' תק"ץ, ולזה אמר על פיך, הפה שעמד על הר סיני ואמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. מאחר שנתקדש לא תעשנו חול. ובזוהר אמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו, כלומר לא תסבבון דתפלון ביני עממיא בארעא אחרא ויקיים בכו ועבדתם שם אלהים אחרים:
פסוק יד:שלש רגלים תחוג לי בשנה וגו'. רמז שאם ילכו ברגליהם ילכו ולא ייעפו. למה, שלש רגלים, ב' שלהם שהולכים בהם ואחת שלי עמהם כביכו"ל כדי שילכו ולא ייעפו, והרגל שלי הם מלאכי השרת שילכו עמהם, וכן שלש רגלים תחוג ר"ת שרת, וכן אמר במדרש נאמר כאן רגלים ונאמר להלן תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים, אזהרה שלא ילכו אלא ברגליהם, ומאמרו רגל רגלי הרי ג' רגלים. ברגל אמר רגל סתם, ברגלי אמר עמי, כל זה לרמוז למה שאמרתי שרגל סתם הוא רגל שנאמר עליהם ורגליהם רגל ישרה, שמישרים רגליהם כרגל אחת, ואמר תחוג לי לומר שלא תהיה הכונה אלא לי לראות את פני ה', והחג לה' כמו שאמר ועשיתם פסח לה', לא תהיה הכונה לאכול קרבן צלי ומתובל בתבלים כדי שיהיה מתוק לחיך, אלא לה':
פסוק יד:שלש רגלים. כנגד נפש רוח נשמה, וכנגד ג' עולמות, פסח נקרא חג המצות כנגד העולם הזה שכלו קטטות ומריבות, ולזה אמר שבעת ימים תאכל מצות ז' ימים הם ע' ימי האדם. תאכל מצות תרגום מריבה מצותא שעושה מריבה עם היצר, וכן אז"ל לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר והוא כנגד הנפש שדירתה בעוה"ז בקבר שהוא בית הנפש, ונקרא פסח פה סח, ששפתותיו דובבות בקבר. שבועות נגד עולם המלאכים, שכל ישראל היו כמלאכים במעמד הר סיני, שבא לכל אחד ואחד מלאך וקשר לו ב' כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, הרי שהיו מוכתרים בהם והיו עם המלאכים עם אחד, ולזה נתנו עשרת דברות בשם אלהים שהוא שם המלאכים שנקראים בני אלהים, ונקרא חג הקציר לפי שהוא קוצר כל רוחות רעות וכל אמונות רעות ע"י עסק התורה שהיא בהבל תורה שהיא כנגד הרוח, ועל זה רמז ואמר בכורי מעשיך שהם מעשה המצות וקיום התורה, אשר תזרע בשדה שהוא זרוע לעוה"ב שהוא נקרא שדה של תפוחים. וחג הסוכות הוא נגד הנשמה שעולה ומסתופפת תחת כסא הכבוד שנאמר בצלו חמדתי וישבתי ונהנית מזיו השכינה, הסכת גימ' סכ"ה הנשמ"ה, שסוכה ורואה ונהנית מאותה ראיה, ועל זה רמז ואמר וחג האסיף שנאסף והולך לבית עולמו, באספך את מעשיך מן השדה, הם המצות ומעשים טובים שעשה בעולם הזה, ואמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך, רמז כאן מה שאמר במדרש על פסוק כרמי שלי לא נטרתי ז"ל מי גרם לי שאני משמרת ב' ימים טובים בסוריא על שלא שמרתי י"ט בא"י כתקנן, סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שניהם ואיני מקבלת אלא על אחד, מהם ע"כ. לזה אמר כאן ז' ימים תאכל מצות כאשר צויתיך אם אתה תעשה המועד כאשר צויתיך כתקנן לא תעשה כי אם ז' ימים ואם לאו תגלו מא"י ותצטרכו לעשות שני ימים דהיינו שמונה ימים שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. אלו הג' פעמים הם ג' מדות ממטה למעלה, חג המצות היא כ"י מצה פרוסה והיא מלאך הגואל, ועליה נאמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, ואומר אני ה' אשר הוצאתיך, אע"פ שיציאת מצרים היתה ע"י הבינה שנאמר וחמושם נקראת על שם השליח, וחג השבועות הוא התפארת שהיא תורה שבכתב ובו נתנה תורה בששה בסיון כי הוא סוד הוא"ו, חג הסכות הוא חכמה עלאה שהיא חופפת על הכל, והיא רמוזה בב' של בראשית ב' רבתי, ולזה הכשר סוכה בג' דפנות, ומה שאמר ושלישית אפילו טפה לרמוז לעוקץ שמראה בו לאל"ף, ולזה גבהה עשרה טפחים לרמוז ליו"ד וכל אחת נקראת פעם גימ' ק"ץ, כי כל אחת יש לה קץ בפני עצמה, וראיה שאמר יראה כדי לקבל שפע מכל מדה ומדה, ובזה יהיה להם קיום כמו החטה כשאוצרים אותה במקומה יהיה לה קיום, כי עפר המקום שומר התבואה כשמריחה עפר מקומה, ואפילו האנשים, והראיה סבי דבי אתונא בבכורות במעשה דר' יהושע בן חנניא אמר שם אתו אוקמינהו קמי קיסר חזינהו דהוו מעכי, פירוש שפלים, שקל מעפרא ושדא לקמייהו, אקשו לאפי מלכא פירוש העיזו פניהם ודברו קשות למלך כשהריחו ריח עפרו וכו', א"כ לזה יראה כדי לקבל שפע והעמדה וקיום באור פני מלך חיים, וכן שלש פעמים אותיות של שפע מים, מים גימ' מלך, וזהו סוד ראיית ס"ת כי יש בו ס' רבוא אותיות כנגד ששים רבוא נשמות של ישראל, וכל נשמה ונשמה מקבלת שפע והעמדה מאות שהושפעה ממנה, וכנגד אלו הג' מדות אמר פני האדון ה', פני כ"י, האדון ת"ת, ה' חכמה, ולזה אמר אדון ולא אדני, והבן זר מאד:
פסוק יח:לא תזבח על חמץ. רמז כשיעשה המצוה תהיה מן ההיתה ולא מן האיסור, ולזה רמז במקום אחר שאמר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו, וגם רמז שלא יהא טובל ושרץ בידו זהו לא תזבח, ולזה רמזו ז"ל לא תשחט הפסח ועדיין החמץ קיים, וגם רמז שלא יחמיץ המצוה ולא יאחרנה ליום אחר אלא ביומו תתן שכרו, זהו ולא ילין חלב חגי עד בוקר ולזה סמך ראשית בכורי וגו', ראשית כמו ראשית שמנים פירוש המבחר, ואם שרץ בידו לא יקרא מבחר, בכורי שלא יאחר המצוה, אדמתך, ולא מן הגזל כי הוא שונא גזל בעולה, לא תבשל גדי בחלב אמו, שלא יערב בהמדות, ולזה גדי בחלב אמו ר"ת גב"א למפרע אב"ג, ר"ל למפרע לערבבם ולעשות מראשון אחרון ומאחרון ראשון:
פסוק יח:וכתב הרב רבי מנחם רקנאטי ז"ל. יש מפרשים כי הבשר והחלב רומזים לזרועות עולם, וכבר ידעת פירוש קץ כל בשר והוא בור ריק ממים ומלא נחשים ועקרבים, וידעת אף כי ה' חרה בעם בעוד הבשר בין שניהם טרם יכרת, ולכן אין ראוי לערבו בבאר מים חיים שהחלב והדבש יוצאים משם באשר ה' שם, כי אין להכניס כח הטומאה בהיכל הקודש, וידעת ענין החלב מפסוק ובלא מחיר יין וחלב, ומפסוק שתיתי ייני עם חלבי והבן. ומצאתי כתוב בדברי רז"ל, כשאמר לו הקב"ה למשה לא תבשל גדי בחלב אמו, ופירש לו בשר בחלב, אמר משה תן לי רשות לכתוב בשר בחלב, א"ל כתוב לך את הדברים האלה. ומעתה אל יקשה בעיניך למה בא הכתוב בלשון זה ולא אמר בפירוש בשר בחלב, כי כבר העירותיך בזה הסוד עין תחת עין, וסוד הענין נרמז בלשון הכתוב שלא היינו למדין אם נכתב בפירוש בשר בחלב, כי ידעת סוד הגדי מסוד שעיר המשתלח וכ"י נקראת אם. והנה הזהיר שלא לבשל הגדי הנזכר בהיכלי קדש כאשר רמזנו, ולפי נסמכה אזהרה זו לפרשת רגלים כדי שלא יקטרג לעולם על ישראל, ע"כ:
פסוק יח:עוד ירמוז שלא יאחר הבכורים ולא התרומות ולא המעשרות, שלא יהא סיבה שימותו בניו כשהם קטנים כשעודם בחלב אמם, וכן אז"ל בעון נדרים בנים מתים כשהם קטנים, מדה כנגד מדה הוא לא הביא הבכורים בעודם בכורים לזה בניו מתים כשהם קטנים, זהו ראשית בכורי אדמתך, שהאשה נקראה אדמה, תביא בית ה' אלהיך אם לא תביא בכורים, וכן ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך, ר"ת רב"א תבי"א, מה שאתה מרבה ומגדל תביא, לפי שהבאת בכורים שהוא שבח גדול להקב"ה שמורה שלה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, ולזה היה קורא הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, כאילו היום באתי ואין הארץ ולא השדה שהוציאה זה הפרי שלי, והיה מספר בשבחיו של הקב"ה שאינו כפוי טובה ושהקב"ה עשה עמנו כמה נסים ונפלאות, ואומר ארמי אובד אבי גו', וירעו אותנו המצרים וגו', ונצעק אל ה' וישמע את קולנו ויוציאנו ממצרים, ויתן לנו את הארץ הזאת ויביאנו אל המקום הזה, ובספור הנסים והנפלאות נותן כח כביכול למעלה. וכן אמר בזוהר כד אודן ליה להקב"ה על נסין וגבורן ומשבחן ליה כדין אתוסף חילא וגבורתא לעילא וישראל בההוא ספורא יהבי חילא למריהון כמלכא דאתוסף חילא וגבורתא כד משבחן גבורתיה ואודן ליה וכלהו דחלין קמי ואסתלק יקריה על כלהו, א"כ הבאת הבכורים הוא שבח גדול להקב"ה, ולזה היו טעונים קרבן ושיר ותנופה ולינה שהיה הקב"ה שמח בהם ומרוב שמחתו כביכול לא היה מניחם שיפטרו בלא לינה, ולזה היו הסגנים והפחות יוצאים לקראתם וכל בעלי אומניות עומדים לפניהם ואומרים להם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום, והלוים דברו לפניהם בשיר ואומר ארוממך ה' כי דליתני כו', א"כ לזה ח"ו בניו מתים אם לא יביא בכורים לפי שממעט כביכול בשבחו של מקום, וכה"א מלאתך ודמעך לא תאחר, אז"ל מלאתך הם הבכורים ודמעך הוא התרומה. ואיני יודע מהו לשון דמע, וכתב רש"י ז"ל מלאתך כשתתמלא תבואתך להתבשל והם הבכורים, ודמעך היא התרומה, לא תאחר, שאם תאחר בכור בניך תתן לי, ח"ו ימות:
פסוק יט:עוד אז"ל לא תבשל גדי בחלב אמו. שאם הוא מאחר הנדרים ואינו מעשר פירותיו גורם לחטה להשתדף בעודה חלב, וכן אמר אמרו פ"ה מאבות גמרו שלא לעשר רעב של מהומה ושל בצורת באה, וג"פ נזכר בתורה ובשניהם אמר ראשית בכורי וגו' לא תבשל גדי, לרמוז למה שאמרתי, אמר שלא יגרום לבניו שימותו, ואמר שלא יגרום לתבואה שתתבשל קודם זמנה:
פסוק כ:הנה אנכי שולח מלאך כו'. הבינו רוב המפרשים שהקב"ה הודיע למשה שישראל עתידים שיחטאו בעגל ועל כן הודיעו שישלח להם מלאך מאחר שאינם ראוים שתלך שכינה עמהם, וכן אמרו במדרש ז"ל כשזכיתם וקבלתם התורה אני בעצמי הייתי הולך לפניכם עכשיו כשנתחייבתם הריני שולח מלאך לפניכם. ויש לשאול למה אמר משה כאן אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. והיינו יכולין לומר שלא אמר כאן כי לא אעלה בקרבך כמו שאמר שם שיסלק שכינתו, לזה לא התפלל שחשב שמה שאמר הנה אנכי שולח מלאך שהמלאך יקדים כמו שהיה הארון הולך לפניהם דרך שלשת ימים שהיה משפיל ההרים ומגביה השפלים והגאיות ולעולם שכינה אינה זזה מהם ולזה לא התפלל. אבל אחר שאמר כי לא אעלה בקרבך שיסלק שכינתו, לזה התפלל ואמר אם אין פניך הולכים שהיא שכינה שנקראת פנים, כמו שאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים שהם רמז על התפלה. עוד יכולין לומר שהבין משה שהמלאך הזה הוא מלאך הגואל, וכן כתב הרמב"ן ז"ל זה לשונו על דרך האמת זה המלאך שהובטחו בו כאן הוא מלאך הגואל אשר שם ה' הגדול בקרבו כי ביה ה' צור עולמים, והוא שאמר אנכי האל בית אל, כי דרך המלך לשכון בביתו, ויקראנו הכתוב מלאך בעבור היות כל הנהגת העולם הזה במדה ההיא, ומה שאמר השמר מפניו כי לא ישא לפשעכם הוא כשעושין עונות גורמין פרוד, ואז הוא עושה דין בעולם ולובשת בגדי נקם, ולזה אמר כי לא ישא לפשעכם לא לחטאתיכם, ומה שאמר כי שמי בקרבו, שמעתי כי אותיות אדני הם משולשים כזה אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, וכשתקח אותיות אמצעיות שהם ללו"ו עולים ע"ב. וכבר ידעת כי ה' בנקודו עולה ע"ב, גם י' יה יהו יהוה גימ' ע"ב, ויש מרבותינו אומרים שהמלאך הזה הוא מטטרון והכל הולך אל מקום אחד ששמו כשם רבו כי שמי שם י' בקרבו, בק רבו, וב"ק בא"ת ב"ש ש"ד ויו"ד של שמי היינו שדי שנקרא שדי כשם רבו. א"ר לזה לא התפלל כאן משה שהמלאך הזה הוא השכינה. אבל כשאמר כי לא אעלה בקרבך שסלק שכינתו הוצרך לתפלה:
פסוק כ:עוד נאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך, למי שעתיד לבא לפניך שהוא יהושע, ולזה שלח כתיב וכן הנה אנכי שולח מלאך לפניך, ר"ת וס"ת גימ' יהושע, וכן אמרו במכילתא לפניך, לכל מי שמשמר את התורה כיוצא בך:
פסוק כ:עוד אמרו חז"ל אמר הקב"ה הנה אנכי שולח מלאך לפניך, ולא לפניהם, אמר משה אם לפני אתה משלח איני מבקש, ולזה כשבא לפני יהושע, אמר לו עתה באתי משה רבך דחה אותי ועתה באתי, ויפול יהושע על פניו, ולמי שהוא לפניך אני אומר השמר מפניו כי לא ישא לפשעכם, ומה שאמר לפשעכם בלשון רבים לומר הן אל כביר ולא ימאס, וכשישראל עושין תשובה וקורין לו מיד הוא עונה אותם ואין צריך סרסור אלא הוא בעצמו שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו, ולזה אמר הכתוב כי לא ישא לפשעכם, איני צריך שהוא יהיה סרסור בדבר זה, כי שמי, פירוש כי אע"פ כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך, אבל אתה אינך צריך, אתה מלאך, וכן אז"ל במדרש אמר לו הקב"ה למשה חייך אפילו מלאך איני שולח לפניך אלא הצרעה וגו':
פסוק כג:כי ילך מלאכי לפניך והביאך, כתב רבינו חננאל שזה המלאך הוא מיכאל, וכן מלאכי מיכאל:
פסוק כג:עוד אפשר לומר כי מה שאמר כי ילך מלאכי לפניך והביאך, רמז על יהושע שהוא מכניסם לא"י והוא היה שלוח להכניסה, שנאמר ויצו את יהושע ויאמר וגו', חזק ואמץ כי אתה תביא, וכן נאמר כמו שאמר כאן ועבדתם את ה' אלהיכם אמר שם ביהושע ויעבוד ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים, וכמו שאמר כאן לא תשתחוה לאלהיהם כן אמר שם ועתה יראו את ה' ועבדו אותו בתמים והסירו את האלהים אשר עבדו אבותיכם, וכמו שאמר כאן ושלחתי את הצרעה, כן אמר שם ואשלח לפניהם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם על זה אמר כאן מלאכי פירוש שלוחי, לזה לא אמר השמר מפניו וגו' כמו שאמר לעיל הנני שולח מלאך וכו'. והב' פירושים שאמרתי על הנני שולח מלאך לפניך השמר מפניו וגו' מצאתי בזוהר ז"ל, אמר רבי אלעזר מלה דא לא קאמר קב"ה אלא ברחימותא דישראל ולאתפייסא בהדייהו, למלכא דהוו בעי למיזל עה בריה ולא בעי לשבקא ליה, אתא בריה ומסתפי למבעי ליה למלכא דיזיל בהדיה אקדים מלכא ואמר הא לגיון פלן יזיל בהדך למנטר לך לבתר אמר אסתמר לך מיניה באורחא דהא לא גבר שלים הוא אמר בריה אי הכי או איתיב הכא או את תזיל עמי ולא אתפריש מנך, כך הקב"ה בקדמיתא אמר הנה מלאכי ילך לשמרך בדרך ולבתר אמר השמר מפניו, בה שעתא אמר משה אם אין פניך הולכים, אתא רבי שמעון אשכח להו בהאי אמר אלעזר ברי שפיר קאמרת, אבל ת"ח באתר דא לא אמר משה מדי ולא אתיב מלה לקבליה מ"ט משום דהכא לא אשתכח פרישותא מיניה ע"כ:
פסוק כד:לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם. מה צורך להזהירם על ע"א. יובן זה ממה שאמרו בתנחומא על פ' הנה אנכי שולח מלאך לפניך ז"ל, אמר הקב"ה למשה העכו"ם בגדו בי ונתתי להם שרים שיהיו משמרים אותם אף אתם בגדתם בי הריני נותן לכם מלאך שיהא משמר אתכם ע"כ. לזה הוצרך להזהירם שלא תאמר כמו שהעכו"ם נתן להם רשות לעבוד אותו מלאך שנאמר ואותם חלק ה' לכל העמים, כן גם כן המלאך ששומר אותנו אנו נעבדנו כמו שהם עושים, לזה אמר לא תשתחוה לאלהיהם, לומר כמו שהן עושין לו כבוד כן אתה ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם, כי העבודה שלכם לא תהיה אלא לה' אלהיכם, לזה סמך ועבדתם את ה' אלהיכם לא למלאך, כי האומות עכו"ם אם עובדים לאותו שר או לאותו מלאך לפי שמזונותם על ידו וממנו שואלים, אבל אתם שמזונותיכם מסורים ביד הקב"ה ועל ידו אתם נזונים לו לבדו תהיה העבודה לא לזולתו, לז"א וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, אבל הם מסורים למערכת הכוכבים, לזה יש ביניהם חולאים ומשכלה ועקרה לפי הוראת המערכת, אבל אתם מסורים בידי ובידי להסיר. ומה שאמר ועבדתם בלשון רבים לומר שעקר העבודה אינה אלא ברבים, ברב עם הדרת מלך, אבל בענין האכילה כל אחד לבדו, כי הרבוי אנשים באכילה ובשתיה לא יבא מחברתם שום טובה, וימשך מהם הרבה רעות כי ימשך אחר המאכלות ואכל ושבע ודשן ופנה ונאמר איש רעים להתרועע, לזה אמר וברך את לחמך ואת מימך בלשון יחיד:
פסוק כה:עוד וברך את לחמך ואת מימיך, לומר כמו שאמרו ז"ל על פסוק ואכלתם לחמכם לשובע אם אוכל קמעא מתברך במעיו, כן אמר כאן וברך את לחמך ואת מימיך, לומר שאפילו אין לך כי אם לחם אחד ישלח בו ברכה כמו שהיה בכד הקמח שהיה בה מלא כף קמח, ונאמר כה אמר ה' אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה, ויהיו המאכלים והמים בריאים וטובים ולא יולידו שום חולי וגם האויר יהיה זך, לזה אמר לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, למה לפי שמספר ימיך אמלא ומי שאין לו בנים חשוב כמת לזה לא תהיה משכלה ועקרה ולא מחלה כי חיים של צער אינם חיים:
פסוק כה:עוד ועבדתם את ה' אלהיכם וגו'. יאמר לפי ז"ל על והסירותי מחלה מקרבך תניא מחלה זו מרה. ולמה נקרא שמה מחלה שפ"ג חולאים תלוים בה, מחלה בגימ' הכי הוי פ"ג, וכולן פת במלח בשחרית וקיתון של מים מבטלתן. ואמרי אנשי שתין רהטי רהטו לגברא דמצפרא כריך ולא מטו ליה. אם כן יאמר ועבדתם את ה' אלהיכם, אם אתה תשכים לעבודתו יתברך ולתפלה אפילו שפת של שחרית וקיתון של מים לא אכלת שחרית ונתאחרה, עכ"ז הקב"ה יברך לחמך ומימיך שבאיזה זמן שתאכלנה יבטל הפ"ג חולאים שתלויים במרה למה כי אני ה' רופאך:
פסוק כה:עוד אמר ועבדתם את ה' אלהיכם. ואח"כ וברך לומר שלא יאכל אדם קודם שיתפלל שלא יהיה מאותם שנאמר עליהם ואותי השלכת אחרי גווך:
פסוק כה:עוד והסירותי מחלה, לומר שלא יאכל בבקר, שאמרו חכמי הטבע שאכילה בבקר היא מזקת לגוף, וכן אמרו חז"ל בד' שעות מאכל כל אדם, לזה אמר תקדים העבודה שהיא התפלה, וגם למוד התורה היא מכלל שילמוד קודם שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו אחר ששבע נפשו מאכיל הגוף וביני ביני יהיה עת האכילה שאינה מזקת, זהו והסירותי מחלה:
פסוק כז:ואמר את אימתי אשלח לפניך. הבטחה ליהושע שיפיל הקב"ה אימתו על שלשים ואחד מלכים ויתנם בידו, שלא יעלה במחשבתו לומר משה וכל ישראל כמה טרחו עד שהרגו סיחון ועוג, לזה הבטיחו את אימתי והמותי את כל העם אשר תבא ונתתי את כל אויביך אליך עורף לומר עמא קטלא יקטול. את כל איביך אליך ערף, גימ' שלשים ואחד מלכים עם ז' מלות:
פסוק כח:ושלחתי את הצרעה לשאר שלא נלחם בהם, ויהושע זקן בא בימים ויאמר ה' אליו אתה זקנת והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה, כי הבטיחו שאמר והמותי את כל העם אשר תבא בהם, ר"ל שילחם עמהם והשאר שלא יבא בהם, הצרע התכלה בהם, ומה שהזכיר אלו הג' אומות החוי והכנעני והחתי, כתב הרמב"ן ז"ל, ג' אלה לא יצאו למלחמה רובם והיו נשגבים במצרים ושלח בהם את המות הזה. ואפשר עוד לומר שמאלו הג' נשארו הרבה מהם, כמו שנאמר במשנה תורה עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך, והתחיל החוי לפי שהם התחילו להיותם נסתרים בערמה ונשארים שעשו שלקחו שקים בלים ונעלות בלות ומטולאות ולחם יבש נקודים וכרתו להם ברית ונשארו בקרב ישראל, והם היו מהחוי שנאמר ואמרו איש ישראל אל החוי אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית, לזה התחיל בו כי הם היו תחלה שנשארו, ואומר לא היתה עיר אשר לא השלימה את בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון, ומהכנעני גם כן נשארו הרבה שכן כתיב בספר יהושע והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה, ואומר זאת הארץ הנשארת מן השיחור אשר על פני מצרים ועד גבול עקרון צפונה לכנעני תחשב וגו', מתימן כל ארץ הכנעני. והחתי אשר לא תמצא בכל ספר יהושע שנלחם עם החתי בפרט לפי שעשו בני חת כבוד לאברהם שאמר שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו, אמר רז"ל שאמרו בני חת לאברהם מלך אתה עלינו נשיא עלינו אלהים אתה עלינו, וכנען אפשר גם כן לפי שנתנה לו הארץ לעבדה ולנטעה ולבנותה על אלה אמר לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה, ואני אמרתי אתן לכם ארץ זבת חלב ודבש בתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת כרמים וזיתים אשר לא נטעת והם בונים ונוטעים, לזה לא קפח הקב"ה שכרם ואמר לא אגרשנו בשנה אחת אלא מעט מעט עד שישלם זכותם ותמלא סאתם, זהו שאמר מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה בתורה ובמצות, לזה לא תכרות להם ברית כי לא ישבו בארצך, ואם תראה שישבו בארצך הקב"ה הניחם כדי ליסר אתכם בהם, זהו שאמר כי תעבוד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש, פירוש כדי שיהיה לך למוקש אם תעבוד את אלהיהם, ואם כן לז"א ג' עממין אלו שנשארו ולא נהרגו, ועליהם אמר עד אבוד הנשארים, וזה ההשארות לא יהיה לעולם, כי לא ישבו בארצך פן יחטיאו, וההשארות אינו אלא כד לשלם להם גמולם וכדי לייסר אתכם בהם כמו שאמרנו: