פסוק א:לא תשא שמע שוא. אמר רב ששת משום ר׳ אלעזר בן עזריה, כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר בחבירו ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר (כ"ב ל׳) לכלב תשליכון אותו וכתיב בתרי' לא תשא שמע שוא וקרי בי' נמי לא תשיא .
(פסחים קי"ח א')
פסוק א:לא תשא שמע שוא. אמר רב כהנא, לא תשא שמע שוא, וקרי ביה נמי לא תשיא, מכאן אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו, ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו .
(סנהדרין ז׳ ב׳)
פסוק א:אל תשת ידך עם רשע. אתמר, עד זומם, אביי אמר למפרע הוא נפסל , מאי טעמא, מעידנא דאסהיד רשע הוא והתורה אמרה [אל תשת ידך עם רשע] – אל תשת רשע עד .
(ב"ק ע"ב ב׳)
פסוק א:אל תשת ידך עם רשע. [אמר רבא, האומר פלוני רבעני, בין לאנסו בין לרצונו, הוא ואחר מצטרפין להרגו], ואע"פ דלרצונו רשע הוא, והתורה אמרה אל תשת רשע עד , אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע .
(סנהדרין כ"ז א׳)
פסוק א:אל תשת ידך עם רשע. אתמר, מומר אוכל נבילות, אביי אמר בין לתאבון בין להכעיס פסול, מאי טעמא, דהוי לי׳ רשע והתורה אסרה אל תשת רשע עד .
(שם שם)
פסוק א:אל תשת ידך עם רשע. תניא, אל תשת רשע עד אל תשת חמס עד, אלו גזלנים ומלוי ברבית והמועלין בשבועות .
(שם שם)
פסוק א:אל תשת ידך עם רשע. [היכי דמי] , אמר לו אחד, איש פלוני חייב לי מאתים דינרים ולי עד אחד בוא והצטרף עמו וטול אתה מנה ואני מנה, לכך נאמר אל תשת ידך עם רשע .
(מכילתא)
פסוק א:אל תשת ידך עם רשע. מכאן היו נקיי הדעת שבירושלים נוהגין שלא היו הולכין לבית המשתה עד שידעו מי הולך עמהם ולא היו חותמים בגט עד שידעו מי חותם עמו .
(שם)
פסוק א:להיות עד חמס. [היכי דמי עד חמס], אמר לו רבו, יודע אתה בי שאילו נותנין לי כל ממון שבעולם אין אני מבדה, מנה לי אצל פלוני ויש לי עד אחד בוא והצטרף עמו, כדי שאטול את שלי לכך נאמר אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס – עד חמס הוא זה .
(מכילתא)
פסוק ב:ולא תענה על רב. תניא, אין מושיבין מלך בסנהדרין דכתיב ולא תענה על ריב – ולא תענה על רב .
(סנהדרין י"ח ב׳)
פסוק ב:ולא תענה על רב. דיני נפשות מתחילין מן הצד , מנא הני מילי, אמר רב אחא בר פפא, אמר קרא, ולא תענה על ריב – ולא תענה על רב .
(סנהדרין ל"ו א׳)
פסוק ב:ולא תענה על רב. תניא, רבי אומר, ולא תענה על ריב – רב כתיב, שלא תענה אחר הרב אלא קודם לרב .
(ירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ז)
פסוק ב:ולא תענה על רב. לא תענה אפילו אחר מאה .
(שם שם)
פסוק ב:ולא תענה על רב. מניין לאחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין ואחד אומר איני יודע שלא יטה אלא לכף זכות, ת"ל ולא תענה על רב .
(מכילתא)
פסוק ב:על רב לנטות. שלא תאמר דיו לעבד להיות כרבו, אלא אמור מה שבדעתך .
(תוספתא סנהדרין פ"ג)
פסוק ב:על רב לנטות. הוסיף הכתוב עוד אחד [מכאן שאין ב"ד שקול] .
(שם שם)
פסוק ב:אחרי רבים להטות. ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שתהיה עמהם לטובה, ומה ת"ל אחרי רבים להטות, אלא לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה, הטייתך לטובה על פי אחד, הטייתך לרעה על פי שנים .
(סנהדרין ב׳ א׳)
פסוק ב:אחרי רבים להטות. תניא רבי אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר, מה ת"ל לנטות אחרי רבים להטות, אמרה לך תורה עשה לך בית דין נוטה .
(שם ג׳ ב׳)
פסוק ב:אחרי רבים להטות. מכאן דאזלינן בתר רובא .
(חולין י"א א׳)
פסוק ג:ודל לא תהדר בריבו. אמר רשב"ל, מאי דכתיב (תהלים פ"ב) עני ורש הצדיקו, מאי הצדיקו, אילימא בדין, והכתיב ודל לא תהדר בריבו, אלא צדק משלך ותן לו .
(חולין קל"ד א׳)
פסוק ג:ודל לא תהדר בריבו. למה נאמר לפי שהוא אומר (פ׳ קדושים) לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, אין לי אלא אלו, חילופיהן מניין, ת"ל ודל לא תהדר .
(מכילתא)
פסוק ד:כי תפגע. ולהלן כתיב (פ׳ ה׳) כי תראה , איזו היא ראיה שיש בה פגיעה, שערו חכמים אחד משבע ומחצה במיל וזה הוא ריס .
(ב"מ ל"ג א')
פסוק ד:שור. אחד שור ואחד כל בהמה וחיה ועוף להשבת אבדה, דכתיב (פ, תצא) וכן תעשה לכל אבדת אחיך , א"כ למה נאמר שור, שדבר הכתוב בהוה .
(ב"ק נ"ד ב׳)
פסוק ד:או חמורו. מה ת"ל או חמורו, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו .
(מכילתא)
פסוק ד:תועה. אין תועה בכל מקום אלא חוץ לתחום, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (פ׳ וישב) וימצאהו איש והנה תועה בשדה .
(שם)
פסוק ד:השב תשיבנו לו. השב תשיבנו לרבות אע"פ שהוא רחוק ואע"פ שאין אתה מכירו. ולרבות השבורה .
(מכילתא)
פסוק ה:כי תראה חמור. אחד חמור ואחד כל בהמה וחיה ועוף לפריקה, דילפינן חמור חמור משבת , ומה ת"ל חמור, שדבר הכתוב בהוה .
(ב"ק נ"ד ב')
פסוק ה:חמור שונאך. מאי שונא, אילימא שונא עובד כוכבים והא תניא שונא שאמרו זה שונא ישראל ולא שונא עובד כוכבים , אלא שונא ישראל, וישראל מי שרי למיסני' והכתיב (פ׳ קדושים) לא תשנא את אחיך בלבבך, דחזי בי' דבר ערוה .
(פסחים קי"ג ב׳)
פסוק ה:וחדלת מעזוב. פעמים שאתה חדל, פעמים שאתה עוזב, כיצד היה כהן והוא בבית הקברות אל יטמא לו .
(מכילתא)
פסוק ה:עזב תעזב. פרק וטען, פרק וטען, אפילו ארבע וחמש פעמים חייב שנאמר עזב תעזב .
(ב"מ ל"ב א׳)
פסוק ה:עזב תעזב עמו. אין לי אלא בעליו עמו, בעליו אין עמו מניין שחייב לעזוב, ת"ל עזב תעזב – מכל מקום .
(שם ל"א א׳)
פסוק ה:עזב תעזב עמו. הלך הבעלים וישב לו ואמר לו, הואיל ועליך מצוה, אם רצונך לפרוק פרוק – פטור, שנאמר עמו, ואם היה זקן או חולה חייב .
(שם ל"ב א׳)
פסוק ו:לא תטה משפט אביונך. א"ר אבהו, עשרה דברים בין דיני ממונות לדיני נפשות וכולן אין נוהגין בשור הנסקל חוץ מעשרים ושלשה , דאמר קרא לא תטה משפט אביונך בריבו, משפט אביונך אי אתה מטה אבל אתה מטה משפט של שור הנסקל .
(סנהדרין ל"ו ב׳)
פסוק ו:לא תטה משפט אביונך. תניא, אבא חנן אומר משום ר׳ אליעזר, ברשע הכתוב מדבר, רשע וכשר עומדים לפניך בדין, שלא תאמר הואיל ורשע הוא אטה עליו את הדין, ת"ל לא תטה משפט אביונך בריבו – אביון הוא במצות .
(מכילתא)
פסוק ו:בריבו. בריבו אי אתה מטה, אבל אתה מטה בלקט שכחה ופאה .
(ירושלמי פאה פ"ד ה"ה)
פסוק ז:מדבר שקר תרחק. ת"ר, מניין לדיין שלא יעשה סניגורין לדבריו, ת"ל מדבר שקר תרחק .
(שבועות ל׳ ב׳)
פסוק ז:מדבר שקר תרחק. ת"ר, מניין לדיין שלא ישב תלמיד בור לפניו, ת"ל מדבר שקר תרחק .
(שם שם)
פסוק ז:מדבר שקר תרחק. ת"ר, מניין לדיין שיודע בחבירו שהוא גזלן, וכן עד שיודע בחבירו שהוא גזלן שלא יצטרפו עמו, ת"ל מדבר שקר תרחק .
(שם שם)
פסוק ז:מדבר שקר תרחק. ת"ר, מניין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה שלא יאמר הואיל והעדים מעידים אחתכנו ויהא קולר תלוי בצואר העדים, ת"ל מדבר שקר תרחק .
(שם ל"א א׳)
פסוק ז:מדבר שקר תרחק. ת"ר, מניין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר מניין שלא ישתוק, ת"ל מדבר שקר תרחק .
(שבועות ל"א א׳)
פסוק ז:מדבר שקר תרחק. ת"ר, מניין לתלמיד שרואה את רבו טועה בדין שלא יאמר אמתין לו ער שיגמרנו ואסתרנו ואבננו משלי כדי שיקרא הדין על שמי, ת"ל מדבר שקר תרחק .
(שם שם)
פסוק ז:מדבר שקר תרחק. ת"ר, מניין לתלמיד שאמר לו רבו יודע אתה בי שאם נותנין לי מאה מנה איני מבדה, מנה יש לי אצל פלוני ואין לי עליו אלא עד אחד, תא אתה וקום התם ולא תימא מידי, דהא לא מפקת מפומך שיקרא, אפילו הכי אמור, ת"ל מדבר שקר תרחק .
(שם שם)
פסוק ז:מדבר שקר תרחק. ת"ר, מניין לנושה בחבירו מנה שלא יאמר אטעננו במאתים כדי שיודה לי במנה ויתחייב לי שבועה ואגלגל עליו שבועה ממקום אחר, ת"ל מדבר שקר תרחק .
(שם שם)
פסוק ז:מדבר שקר תרחק. ת"ר, מניין לנושה בחבירו מנה וטענו מאתים שלא יאמר אכפרנו בב"ד ואודה לו חוץ לב"ד כדי שלא אתחייב לו שבועה ולא יגלגל עלי שבועה ממקום אחר, ת"ל מדבר שקר תרחק .
(שם שם)
פסוק ז:מדבר שקר תרחק. ת"ר, מניין לשלשה שנושין מנה באחד שלא יהא אחד בעל דין ושנים עדים כדי שיוציאו מנה ויחלקו, ת"ל מדבר שקר תרחק .
(שם שם)
פסוק ז:מדבר שקר תרחק. ת"ר, מניין לשנים שבאו לדין אחד לבוש סמרטוטין ואחד לבוש אצטלא בת מאה מנה, שאומרים לו לבוש כמותו או הלבישהו כמותך, ת"ל מדבר שקר תרחק .
(שם שם)
פסוק ז:מדבר שקר תרחק. ת"ר, מניין לדיין שלא ישבע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו, וכן מניין לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו, ת"ל מדבר שקר תרחק [שבועית ל"א א'].
פסוק ז:מדבר שקר תרחק. תניא, ר׳ נתן אומר, מדבר שקר תרחק זו אזהרה לפרוש מן המינות, וכן הוא אומר (קהלת ז׳:כ״ו) ומוצא אני מר ממות וגו׳ .
(מכילתא)
פסוק ז:ונקי וצדיק אל תהרג. ת"ר, מניין ליוצא בב"ד חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות שמחזירין אותו, ת"ל נקי אל תהרג. ומניין ליוצא בב"ד זבאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה שאין מחזירין אותו, ת"ל צדיק אל תהרג .
(סנהדרין ל"ג ב׳)
פסוק ז:ונקי וצדיק אל תהרג. היה אחד מעידו שעבד לחמה ואחד שעבד ללבנה, יכול יצטרפו זה עם זה, ת"ל ונקי וצדיק אל תהרג .
(מכילתא)
פסוק ז:ונקי וצדיק אל תהרג. תניא, הרי שהיה רודף אחר חבירו להרגו וסייף בידו והתרו בו והעלימו עדים עיניהם ואח"כ מצאו הרוג מפרפר וסייף מנטף דם ביד ההורג, יכול יהא חייב, ת"ל ונקי וצדיק אל תהרג .
(שם)
פסוק ז:כי לא אצדיק רשע. יכול אם צדק בדינך יצדק בדיני, ת"ל כי לא אצדיק רשע .
(ירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ג)
פסוק ח:ושחד. מאי שחד – שהוא חד, וכיון דקביל לי' שוחדא מיני' אקרבא לי' דעתי׳ לגבי׳ והוי כגופו ואין אדם רואה חובה לעצמו .
(כתובות ק"ה א׳)
פסוק ח:ושחד לא תקח. מה ת"ל, אם ללמד – שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי, הרי כבר נאמר (פ׳ שופטים) לא תטה משפט, אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב לא תקח שחד .
(שם שם)
פסוק ח:ושחד לא תקח. ת"ר, ושחד לא תקח, אין צריך לומר שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים אסור – מדלא כתיב ובצע לא תקח .
(שם שם)
פסוק ח:כי השחד יעור. כל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות שנאמר ושחד לא תקח כי השחד יעור [פאה פ"ה מ"ט].
פסוק ח:כי השחד יעור. א"ר אבהו, בא וראה כמה גדולה סמיות עיניהם של מקבלי שוחד , אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא, ספק מתרפא ספק אינו מתרפא, והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהם, שנאמר כי השוחד יעור .
(כתובות ק"ה א')
פסוק ח:כי השחד יעור. שמא תאמר הריני נוטל ממון ואיני מטה את הדין, ת"ל כי השחד יעור .
(מכילתא)
פסוק ח:יעור פקחים. פקחים אלו פקחי הדעת, או אינו אלא יעור עיני פקחים, כשהוא אומר (פ׳ שופטים) כי השחד יעור עיני חכמים הרי עינים אמור, הא מה אני מקיים יעור פקחים – אלו פקחי הדעת .
(מכילתא)
פסוק ח:ויסלף דברי צדיקים. שונא דברים המצודקים הנאמרים בסיני .
(שם)
פסוק ט:וגר לא תלחץ וגו'. כפול לעיל בפרשה הקודמת פסוק ב' בדרשה וגר לא תונה.
פסוק י:ושש שנים תזרע. תניא, ר"א אומר, כשישראל עושים רצונו של מקום עושים שמטה אחת בשבוע אחד, שנאמר ושש שנים תזרע שדך, וכשאין עושין רצונו של מקום עושין ארבע שמטות בשבוע אחד, הא כיצד, נרה שנה וזורעה שנה, נרה שנה וזורעה שנה .
(מכילתא)
פסוק יא:תשמטנה ונטשתה. תשמטנה מלקשקש, ונטשתה מלסקל .
(מו"ק ג׳ א׳)
פסוק יא:תשמטנה ונטשתה. תני, בית הלל אומרים, מה ת"ל ונטשתה, לומר לך, יש לך נטישה אחרת שהיא כזו, מה זו בין לעניים בין לעשירים אף כל נטישה של הפקר אינו אא"כ נפקר בין לעניים בין לעשירים .
(ירושלמי פאה פ"ו ה"א)
פסוק יא:תשמטנה ונטשתה. מגיד שפורץ בה פרצות אלא שגדרו חכמים מפני תקון העולם .
(מכילתא)
פסוק יא:תשמטנה ונטשתה. תשמטנה בעבודתה ונטשתה באכילתה, ואין לי אלא פירות, עשבים מניין, ת"ל ונטשתה – מכל מקום .
(שם)
פסוק יא:ואכלו אביוני עמך. תני, ר׳ יוסי אומר, פירות שביעית לאחר זמן הביעור אוכלין אותן עניים ועשירים, מאי טעמא, דכתיב ואכלו אביוני עמך, קרי בי׳ ואכלו אביוני – ואכלו עמך .
(ירושלמי שביעית פ"ט ה"ו)
פסוק יב:וביום השביעי תשבות. מה ת"ל שבת בענין שביעית, ללמדך שלא תתעקר שבת בראשית ממקומה .
(מכילתא)
פסוק יב:למען ינוח שורך. מכאן שמצווה אדם על שביתת בהמתו כמוהו .
(ירושלמי שבת פ"ה ה"ג)
פסוק יב:למען ינוח שורך. הוסיף לך הכתוב נייח אחד שיהא תולש מן הקרקע ואוכל, או אינו אלא יחבשנו בתוך ביתו, אמרת, אין זה נוח .
(מכילתא)
פסוק יב:וינפש בן אמתך. בעבד ערל הכתוב מדבר, או אינו אלא בעבד מהול, כשהוא אומר (פ' ואתחנן) למען ינוח עבדך ואמתך כמוך – הרי עבד מהול אמור .
(יבמות מ"ח ב')
פסוק יב:והגר. בגר תושב הכתוב מדבר , או אינו אלא בגר צדק, כשהוא אומר (פ׳ יתרו) וגרך אשר בשעריך הרי גר צדק אמור .
(שם שם)
פסוק יג:תשמרו. לרבות דברים שהן משום שבות שאסורים .
(מכילתא)
פסוק יג:לא תזכירו. מהו לא תזכירו, שלא יאמר אדם שמור לי בצד ע"ז פלונית .
(סנהדרין ס"ג ב')
פסוק יג:לא תזכירו. תניא, רבי אומר, ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לשבח אי אתה מזכיר, אבל אתה מזכיר לגנאי, שנאמר (פ׳ עקב) שקץ תשקצנו .
(מכילתא)
פסוק יג:לא תזכירו. שלא תשבע לגוי ביראתו .
(שם)
פסוק יג:לא ישמע על פיך. הרי זו אזהרה למדיח לעבודה זרה .
(סנהדרין ס"ג ב׳)
פסוק יג:לא ישמע על פיך. שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ויקיימו בשמו .
(שם שם)
פסוק יג:לא ישמע על פיך. אבוה דשמואל אומר, אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים, שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בעבודת כוכבים שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך .
(שם שם)
פסוק יד:שלש רגלים. הקטן שאינו יכול לאחוז בידו של אביו לעלות מירושלים להר הבית פטור מן הראיה, שנאמר שלש רגלים .
(חגיגה ב' א׳)
פסוק יד:שלש רגלים. א"ר תנחום, חיגר ברגלו אחת פטור מן הראיה, שנאמר שלש רגלים .
(שם ג׳ א')
פסוק יד:שלש רגלים. ת"ר, רגלים – פרט לבעלי קבין , פרט לחיגר ולחולה ולסומא ולזקן ולאינו יכול לעלות ברגליו .
(שם ד׳ א׳)
פסוק יד:שלש רגלים. מה ת"ל שלש רגלים בפרשת שביעית, ללמד שלא יסתרסו שלש רגלים ממקומן .
(מכילתא)
פסוק טו:תשמור שבעת ימים. ת"ר את חג המצות תשמור שבעת ימים, למד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה .
(חגיגה י"ח א׳)
פסוק טו:למועד חודש האביב. מכאן היה ר׳ יהודה בן בתירא אומר, מעברין את השנים כדי שלא תהא חוגג אלא בחודש האביב .
(מכילתא)
פסוק טו:ולא יראו פני ריקם. אימתי – בעיקר הרגל .
(חגיגה ז׳ א׳)
פסוק טו:ולא יראו פני ריקם. איני יודע אם בעולה אם בשלמים, הרי אני דן, נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראיה לגבוה, מה חגיגה האמורה להדיוט בראוי לו אף ראיה האמורה לגבוה בראוי לו .
(שם שם)
פסוק טו:ולא יראו פני ריקם. מכאן שהראיון אין לו שיעור דכתיב ולא יראו פני ריקם – אפילו כל שהוא .
(ירושלמי פאה פ"א ה"א)
פסוק טו:ולא יראו פני ריקם. אפילו לאחר מיתה .
(ירושלמי חגיגה פ"א ה"א)
פסוק טז:וחג הקציר. אמר ריש לקיש, מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה, שנאמר וחג הקציר, איזהו חג שאתה חוגג בו וקוצר בו, הוי אומר זה עצרת, ואימת, אילימא ביו"ט, קצירה ביו"ט מי שרי, אלא לאו לתשלומין .
(חגיגה י"ח א׳)
פסוק טז:וחג הקציר. א"ר יוחנן, מאי חג הקציר, אילימא חג שקוצרין בו, קצירה ביו"ט מי שרי, אלא חג הבא בזמן קצירה .
(שם שם)
פסוק טז:וחג הקציר. כתוב אחד אומד וחג הקציר וכתוב אחד אומר (פ׳ אמור כ"ג כ"א) כל מלאכת עבודה לא תעשו, הא כיצד, חל להיות בחול אתה חוגג ושובת, חל להיות בשבת אתה חוגג וקוצר למחר .
(ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ד)
פסוק טז:וחג הקציר בכורי מעשיך. מכאן שאין מביאים בכורים קודם לעצרת [בכורים פ"א מ"ג].
פסוק טז:בכורי מעשיך. תניא, מניין לשתי הלחם שקודמין לנסכים ופירות האילן, נאמר כאן בכורי מעשיך ונאמר להלן באספך את מעשיך מן השדה, מה להלן נסכים ופירות האילן אף כאן נסכים ופירות האילן .
(מנחות פ"ד ב׳)
פסוק טז:אשר תזרע בשדה. תניא, מניין לעומר שמתיר בהשרשה , ת"ל וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע – משעת זריעה, אי הכי אפילו לא השריש נמי, ת"ל אשר תזרע בשדה .
(מנחות ע"א א׳)
פסוק טז:אשר תזרע בשדה. תניא, מניין לשתי הלחם שקודמין לבכורים, ת"ל (פ׳ תשא) וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים , ואין לי אלא בכורי קציר חטים, קציר שעורים מניין, ת"ל וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה . ואין לי אלא שתזרע, עלו מאליהן מניין, ת"ל בשדה .
(שם פ"ד ב׳)
פסוק טז:וחג האסיף. מאי אסיף, אילימא חג הבא בזמן אסיפה, הא כתיב באספך, אלא מאי אסיף – קציר , וקרי לה בצאת השנה ללמדך שקציר החג הולך אחר שנה שעברה .
(ר"ה י"ג א׳)
פסוק טז:וחג האסיף. א"ר יוחנן, מאי חג האסיף, אילימא חג שיש בו אסיפה מלאכת ביו"ט מי שרי, אלא חג הבא בזמן אסיפה .
(חגיגה י"ח א׳)
פסוק טז:וחג האסיף בצאת השנה. ולהלן כתיב (פ׳ תשא) וחג האסיף תקופת השנה, איזה הוא חודש שיש בו חג ותקופה ואסיף ושנה יוצאת בו, הוי אומר זה תשרי, מכאן שלשנים מתשרי מנינן .
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב)
פסוק יז:שלש פעמים. תניא, אין פעמים אלא רגלים, וכן הוא אומר (ישעיה כ"ו) פעמי דלים, ואומר (שה"ש ז׳) מה יפו פעמיך בנעלים, כמה נאים רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל, מכאן לבעלי קבין שפטורין מן הראיה .
(חגיגה ג׳ א׳)
פסוק יז:יראה. תניא, יוחנן בן דהבאי אומר משום ר׳ יהודה, סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה שנאמר יראה יראה, כדרך שבא לראות כך בא להראות, מה לראות בשתי עיניו אף להראות בשתי עיניו .
(שם ב׳ א׳)
פסוק יז:יראה. המדבר ואינו שומע והשומע ואינו מדבר פטור מן הראיה, מאי טעמא, יליף ראיה ראיה מהקהל .
(שם ג׳ א׳)
פסוק יז:יראה. רב הונא כי מטי להאי קרא יראה יראה בכי, אמר, עבד שרבו מצפה לו לראותו יתרחק ממנו, דכתיב (ישעיה א') כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי .
(שם ד׳ ב׳)
פסוק יז:יראה. תניא, יראה יראה [כדרך שבא לראות כך בא להראות] מה אני בחנם אף אתה בחנם .
(שם ז׳ א׳)
פסוק יז:כל זכורך. ת"ר, זכור – להוציא את הנשים, זכורך – להוציא טומטום ואנדרוגינוס .
(שם ד' א')
פסוק יז:כל זכורך. תניא, אחרים אומרים, המקמץ והמצרף נחושת והבורסי פטורין מן הראיה, משום שנאמר כל זכורך, מי שיכול לעלות עם כל זכורך, יצאו אלו שאינן ראוין לעלות עם כל זכורך .
(חגיגה ד' א׳)
פסוק יז:אל פני האדון ה׳. תניא, עבדים פטורים מן הראיה, דכתיב יראה כל זכורך אל פני האדון ה', מי שאין לו אלא אדון אחד, יצא זה שיש לו אדון אחר .
(שם שם)
פסוק יז:אל פני האדון ה'. אמר ר׳ יהושע בן לוי, מניין שכל המקיים מצות ראיה כאילו מקבל פני שכינה, דכתיב שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה׳ .
(ירושלמי חגיגה פ"א ה"א)
פסוק יח:ולא ילין חלב חגי. אמר רב כהנא, מניין לאימורי חגיגת חמשה עשר שנפסלין בלינה , שנאמר ולא ילין חלב חגי עד בקר, וסמיך לי׳ ראשית – למימרא דהאי בקר – בקר ראשון .
(פסחים ע"א א')
פסוק יח:ולא ילין חלב חגי. בא הכתוב ללמדך על החלבים שהם נפסלים בלינה .
(מכילתא)
פסוק יח:עד בקר. רב כהנא רמי, כתיב ולא ילין חלב חגי עד בקר, עד בקר הוא דלא ילין, הא כל הלילה ילין , וכתיב (פ׳ צו) והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולן , הוא מותיב לה והוא מפרק לה – כשנתותרו .
(פסחים נ"ט ב׳)
פסוק יט:ראשית בכורי אדמתך. עד שיהיו כל הגדולים מאדמתך, להוציא הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של יחיד או לתוך של רבים, וכן המבריך מתוך של יחיד או מתוך של רבים לתוך שלו, וכן הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע [בכורים פ"א מ"א וב׳].
פסוק יט:ראשית בכורי אדמתך. עד שיהיו כל הגדולים מאדמתך, להוציא האריסין והחכירות והסקריקון והגזלן שאינם מביאים בכורים .
(שם שם)
פסוק יט:ראשית בכורי אדמתך. אדמתך למעוטי אדמת עובד כוכבים .
(ב"ב פ"א א׳)
פסוק יט:תביא בית ה׳. וכתיב (ישעי׳ נ"ח) ועניים מרודים תביא בית, ללמדך שכל המביא עניים לתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב בכורים לבית המקדש .
(ירושלמי פאה פ"ה ה"ה)
פסוק יט:תביא בית ה׳. מלמד שחייב באחריותן עד שיביאם להר הבית .
(שם בכורים פ"א ה"ה)
פסוק יט:לא תבשל. תנא דבי ר׳ ישמעאל, כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו שלש פעמים , אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול .
(חולין קט"ו ב׳)
פסוק יט:לא תבשל. אין לי אלא בחולין, במוקדשין מניין, ת"ל תביא בית ה׳ אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו .
(מכילתא)
פסוק יט:גדי. ר' עקיבא אומר, נאמר לא תבשל גדי בחלב אטו שלש פעמים, פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה .
(חולין קי"ג ב׳)
פסוק יט:גדי. ואפילו פרה ורחל במשמע, מנה"מ, אר"א דקאמר קרא (פ' וישב) וישלח יהודה אה גדי העזים, כאן גדי עזים, הא כל מקום שנאמר גדי סתם אפילו פרה ורחל במשמע .
(שם שם)
פסוק יט:גדי. אמר שמואל, גדי לרבות את החלב, גדי לרבות את המתה , גדי לרבות את השליל, גדי להוציא את הדם , גדי להוציא את השליא, גדי להוציא את הטמאה .
(שם שם)
פסוק יט:בחלב. יכול בחֵלב, אמרת, לא תבשל כתיב, דרך בישול אסרה תורה .
(סנהדרין ד׳ ב׳)
פסוק יט:בחלב אמו. אמר שמואל, בחלב אמו ולא בחלב זכר , בחלב אמו ולא בחלב שחוטה , בחלב אמו ולא בחלב טמאה .
(חולין קי"ג ב׳)
פסוק יט:בחלב אמו. ת"ר, בחלב אמו, אין לי אלא בחלב אמו, בחלב פרה ורחל מניין , היא עצמה בחלבה מניין, ת"ל בחלב אמו .
(חולין קי"ד א׳)
פסוק כ:אנכי שולח מלאך. אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמור רבנן כד הוינן זוטרי – לגברי, השתא דקשישנא – לדרדקי, אמר לי', מתחלה כתיב (ר"פ בשלח) וה' הולך לפניהם וגו׳ להאיר להם ולבסוף כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך .
(ב"ק צ"ב א׳)
פסוק כה:וברך את לחמך. תניא, מניין למזון שטעון ברכה לפניו, א"ר יצחק, הרי הוא אומר וברך את לחמך אל תקרא ובירך אלא וברך, ואימתי קרוי להם – קודם שיאכלנו .
(ברכות מ"ח ב׳)
פסוק כה:ואת מימיך. א"ר חנין בר פפא, כל שאין יין נשפך בתוך ביתו של אדם כמים אינו בכלל ברכה, שנאמר וברך את לחמך ואת מימיך [מקיש מים ללחם], מה לחם הנקח בכסף מעשר אף מים הנקח בכסף מעשר ומאי ניהו – יין וקא קרי לי' מים, אי נשפך בבית כמים איכא ברכה ואי לא – לא .
(עירובין ס"ה א׳)
פסוק כה:והסרותי מחלה. תניא, מחלה זו מרה, ולמה נקרא שמה מחלה, מפני ששלשה ושמונים חלאים יש בה , וכולן פת במלח שחרית וקיתון של מים מבטלתן .
(ב"ק צ"ב ב')
פסוק כה:והסרותי מחלה מקרבך. אמר לי' רבא לרבה בר מרי, מנה"מ דאמור רבנן השכם ואכול בקיץ בפני החמה ובחורף מפני הצנה, ואמרי אינשי שתין רהיטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כריך, דכתיב ועבדתם את ה׳ אלהיכם – זו ק"ש ותפלה , וברך את לחמך ואת מימיך, זו פת במלח וקיתון של מים, מכאן ואילך – והסרותי מחלה מקרבך .
(שם שם)
פסוק כו:את מספר ימיך אמלא. תניא, שמעון בן עזאי אומר, מצאתי מגלת סתרים בירושלים וכתיב בה מנשה הרג את ישעיה, אמר רבא, מידן דייניה וקטליה, אמר ליה, משה רבך אמר את מספר ימיך אמלא ואת אמרת (מלכים ב כ׳:ו׳) והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה .
(יבמות מ"ט ב׳)
פסוק כו:את מספר ימיך אמלא. וכתיב (מלכים ב כ׳:ו׳) והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה, הא כיצד, תנאי היא, דתניא, את מספר ימיך אמלא אלו שני דורות, זכה משלימין לו לא זכה פוחתין לו, דברי ר׳ עקיבא, וחכמים אומרים זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו .
(שם שם)
פסוק כו:את מספר ימיך אמלא. מלמד שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום [ומחודש לחודש] .
(קדושין ל"ח א')
פסוק כז:את אימתי אשלח. תניא, בשעה שעברו ישראל את הירדן לא היתה כל בריה יכולה לעמוד בפניהם, וכל העומד בפניהם מיד נתרז, שנאמר את אימתי אשלח לפניך והמתי את כל העם אשר תבא בהם .
(סוטה ל"ו א׳)
פסוק כח:ושלחתי את הצרעה. תני, צרעה לא עברה עמהם, והא כתיב ושלחתי את הצרעה, אמר רשב"ל, על שפת הירדן עמדה וזרקה בהם מרה וסתמה עיניהם מלמעלה וסירסתן מלמטה, שנאמר (עמוס ב׳:ט׳) ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, ורב פפא אמר, שתי צרעות הוו, חדא דמשה וחדא דיהושע, דמשה לא עבר, דיהושע עבר .
(סוטה ל"ו א׳)
פסוק לג:לא ישבו בארצך. תניא, לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי, יכול בעובד כוכבים שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז הכתוב מדבר, ת"ל (פ׳ תצא) לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו עמך ישב בקרבך .
(גיטין מ"ח א׳)