פסוק ג:ודל לא תהדר בריבו. עיין חולין דף קל״ד ע״ש ובירושלמי פיאה פ״ה גבי ספק לקט כו׳, וי״ל דאם נימא גבי מתנות עניים ספק להקל כמו בכל ממון שוב הוה ודאי פטור כיון דאין העני יוכל ליטלו והוה בגדר לא לעורבים ולעטלפים דשם בגמרא, וחייב במעשרות, וא״כ הוה להפך הטיה דודאי פטור ואכמ״ל.
פסוק ג:מכילתא פ״כ: ודל לא תהדר בריבו, אבא חנן בשם רבי אלעזר בלקט ושכחה ופאה הכתוב מדבר.
הך דחולין דף קל״ד ע״א, גבי ספק לקט לקט, ר״ל דהתורה אמרה דקרא דעני ורש הצדיקו דהוי ודאי לקט ולא רק ספק, ועיין במכילתא פ׳ משפטים פ׳ כ׳ דיליף זה מקרא דדל לא תהדר בריבו, ולקמן שם יליף מלא תטה משפט, וברש״י סוכה דף נ״ה ע״א ד״ה ימוטו, ומשמע שם דאם לא עשה כן נענש בודאי, ועיין בירושלמי פאה ספ״ד דמחלוקת שם בזה מהיכן ילפינן, ונ״מ לזה אם זה בגדר ודאי מתנת עניים או רק ספק, ונ״מ למעשרות אם חייב, ובאמת זה סתם משנה בפאה פ״ז הל׳ ג׳, גבי עוללות דאם ספק לעניים משום דגבי עוללות זה נעשה מאיליו וא״צ שום פעולה מבעה״ב, ועיין מחלוקת בפאה פ״ז ה״ו, גבי כרם שכולו עוללות אם לבעה״ב או לעניים, ואנן פסקינן דלעניים ורק אם יש שם בציר אז אין לעניים קודם הבציר.
פסוק ד:כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה השב תשיבנו לו. כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וגו׳.
מכילתא שם: שור אויבך, רבי אליעזר אומר בגר שחזר לסורו הכתוב מדבר. רבי יצחק אומר בישראל (עבריין) הכתוב מדבר.
[ברמב״ם הל׳ תשובה פ״ג ה״ט] כגון החוזר לדתו כו׳ עיין בהשגות. ועיין בגיטין דף מ״ה ע״ב, כש״כ דהוי ליה מין, ועיין ע״ז דס״ה ע״א כמין שבאומות, ונ״ד ע״א ע״ש, … ועיין בירושלמי פ״ב דע״ז דסבירא ליה כס״ד דגמרא בגיטין שם, ועיין מה שכתב רבינו ז״ל בהל׳ א״ב פי״ג הי״ז ומצוה להחזיר ע״ש, ועיין במכילתא פרשת משפטים גבי פריקה פ׳ כ׳, ר״א אומר במי שחזר לסורו ע״ש. אך גר י״ל דגרע טפי משום דמומר לד״א הוה מומר לכה״ת כולה גבי גר ע״ש בבכורות ר״ל ע״ב, ורבינו ז״ל ס״ל דזה ר״ל הך דרה״ש די״ז ע״א, שפירשו מדרכי ציבור, ועיין סנהדרין דמ״ז ע״א, יכול אף שפירשו אבותיו מדרכי ציבור, ומה שכתב רבינו שם בפ״א מהל׳ אבל הלכה י׳ ע״ש, ועיין מנחות דק״ט ע״ב.
פסוק יט:ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ד׳ אלקיך.
מכילתא שם: למה נאמרה פרשה זו, לפי שנאמר, ולקחת מראשית כל פרי האדמה (דברים כו, ב), אין לי אלא פירות דרך ביכורים, משקין מנין, ת״ל תביא בית ד׳ אלקיך, מכל מקום. ומה הפרש בין אלו לאלו, אלא אלו מביאין וקורין ואלו מביאין ואין קורין.
גבי תרומה יש ב׳ גדרים א׳ התרומה והב׳ האיסור. והנה ענבים של תרומה שדרכן ועשה אותם יין, על היין לא שייך לאמר שם קדושה רק דהוא בא מתרומה, ועיין חולין דף ק״כ ע״ב, וערכין דף י״א, גבי הך דהביא ענבים ודרכן ע״ש בתוס׳ ד״ה מנין. אך באמת קמ״ל דלא נימא דשוב אין עליהם שם ביכורים רק דין, וגם באמת למה נקט ר׳ יוסי רק ענבים ולא זיתים … ובאמת במכילתא פ׳ משפטים מביא זה סתם ע״ש, אך כך דהנה כבר הארכתי בזה בח״ב דהך הביא, ר״ל בירושלים וכשיטת רבינו דאז חלה עליהם קדושה בגדר תרומה, ועיין תמורה דף ד׳ ע״א תוס׳ ד״ה מלאתך דמבואר שם דביכורים רק ביבש ורש״י מנחות דף פ״ד ע״ב ד״ה מנין דביכורים רק ביבש. אך כך דהנה מבואר בדברי רבינו בהל׳ ביכורים פ״ג ה״ז והי״ד דבעי כלי גבי ביכורים ומעכב וכלי לא קבעא רק בפנים, ובזה א״ש ג״כ מה דרבינו פ״ד הי״ג פסק דאף אם הפרישן קודם החג יכול להביאן אחר החג והוא להיפוך מגמרא דילן וע״ש ספ״ב דפסק שם דאם לקטן להעלותן בידו לא ישלחנו ביד אחר, אך שם ר״ל לא דגם בדיעבד לא, רק דלכתחילה אסור שלא לבטל מצוות קריאה ולכך רבינו דייק שם בספ״ב לשון מותר. ואף דבירושלמי מבואר להיפך בפ״א דביכורים ה״ו וה״ח דמעכב שם ר״ל שכבר הובא לירושלים וחל עליה שם קדושה, וגם י״ל דשם קאי לר״ל דאזיל לשיטתיה דס״ל במנחות דף ט׳ דמנחה שחסרה לאחר שקדשה בכלי נפסלה וה״נ כן. אך אנן לא קי״ל כן רק דכלי לא קבעא וגבי ביכורים ההבאה לירושלים קבעה ושם קדיש בכלי… עכ״פ הכלי קובע. והנה בתוס׳ דביכורים הובאו בדברי רבינו הל׳ ביכורים פ״ג ה״ז דהזיתים היו בתוך הכלי והענבים היו חוץ לכלי וא״כ הענבים לא נקבעו, ועיין זבחים דף פ״ח ע״א גבי בירוצין ומנחות דף ז׳ ע״א גבי ביסא גדושה ודף י״א ודף פ״ח ע״ב גבי מלאין ע״ש וא״כ לפי״ז הענבים אף לאחר ההבאה אין עליהם שם ביכורים כיון דהם חוץ לכלי ולכך הוי כמו לכתחילה וא״ש קושית התוס׳ בערכין שם.
