פסוק יט:לא תבשל גדי בחלב אמו וסמיך לו הנה אנכי שולח מלאך לפניך. לבאר הסמיכות. נראה כי באמת המלאכים הם המתנגדים לישראל בשביל קנאת התורה שהנחיל ה' לישראל חמדה גנוזה דמצינו במתן תורה דאמרו להקדוש ב"ה מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו תנה הודך על השמים והקב"ה השיבם הלא אכלתם בשר בחלב כשהייתם אצל אברהם וא"כ סר הקנאה מהם ואין כאן אין קטיגור נעשה סניגור וא"כ הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך דאין כאן עוד קנאה ושנאה והענין שנתלה קבלת התורה בזה נראה כי ודאי שכל זמן שמלאכי השרת הם בשמים לא יתכן בהם שמירת המצות ציצית ותפילין וכדומה רק כוונתם היה למען קיום התורה כשירדו למטה להתלבש בכבוד נברא כמ"ש הרמב"ן ושבו לגשם ואז יכולים לקיים התורה בפועל אך זה הוא אם כבוד הנברא עושה אותם לאדם וגשם ממש אך אם הוא רק למראות העין אנשים אבל מ"מ הם בעצמות מלאכים א"כ לא שייך בהם שמירת התורה וזה שאמר להם הקדוש ב"ה אצל אברהם לבשתם כבוד נברא כמ"ש הרמב"ן ומ"מ אכלתם בשר בחלב ואלו הכבוד נברא היה עושה אתכם לאדם וגשם ממש איך עברתם דבר ה' כי מאברהם התחיל שני אלפים תורה וע"כ שאינכם בגדר אדם אף כי לבשתם כבוד נברא ואף אתם אינכם עלולים לקבל ולשמור התורה בפועל והנה צוחו כל המפרשים דבפרשת כי תשא כאשר אמר הקדוש ב"ה לשלוח מלאך אמר משה אם אין פניך הולכים כו' ולמה שתק כאן בזה המאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך ונראה דהענין הוא כי ודאי הואיל שישראל יראו מפני האש הגדולה ראה הקב"ה לשלוח מלאך כי גילוי שכינה הוא מורא גדול כדאמרינן במורא גדול זו גילוי שכינה אבל יש לחוש בזה שיטעו ישראל ח"ו ויחשבוהו לאלוה כמו שמצינו גבי אחר שטעה במט"ט ואמר שתי רשויות הם כדאמרינן אל תמר בו אל תמירני בו שלא תמיר אותו בו בהקדוש ב"ה לעשותו אלוה רק משה בטח בזכות וחכמת דור דעה שלא יטעו בין עילה לעלול ולכך לא התפלל כאן למנוע משליחות המלאך אמנם לאחר מעשה העגל שראה דישראל טעו בעו"ה והמירו כבודו בתבנית שור ואמרו שגנבו שור במרכבה וחשב משה דכ"ש הוא שיטעו במלאך לכך התפלל אז אם אין פניך הולכים. באופן אחר נראה לפרש דידוע כי מלאכי השרת אינם מסכימים לקבל תשובתן של בעלי תשובה וכמ"ש רש"י שאינם מכת החוטאים ואינם מרגישים ביצר לב האדם הרע מנעוריו כמו שלא ירגיש הסריס בחמדת המשגל ולכך אמרו הקדוש ב"ה חותר חתירה לקבל בעלי תשובה כי אין המלאכים מסכימים לקבל תשובתן ולכך קודם מעשה עגל לא הקפיד משה אם ילך מלאך אבל אחר מעשה העגל שע"י התשובה היה לישראל התנצלות כמאמרם לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה רק כדי להורות תשובה לרבים א"כ אם יעשו תשובה אין זה לרצונו של מלאך ואין קטיגור נעשה סניגור לכך התפלל משה אז אם אין פניך הולכים וגו':
פסוק כ:גם יש לפרש כי יש שני בחינות במלאך אם השכינה שורה בקרבו והוא רק כסות ולבוש כביכול לשכינה זה טוב מאוד בשליחות מלאך וכך ראוי לבל יחרדו מאימת השכינה או שהוא מלאך שאין השכינה שורה בקרבו והוא רק שליח וזה דבר קשה לישראל להיותם מונהגים ע"י שליח ולכך בפ' זו שאמר הקב"ה כי שמי בקרבו דהשכינה שורה בתוכו ופרש"י שהוא מט"ט בגמטריא שדי ושכינה שורה בתוכו ולכך הלן בסתר בצל שדי ולכך נקרא שר הפנים דהשכינה היא פנים ומתלבש במט"ט ע"כ לא הקפיד משה אבל לאחר חטא העגל היה הרצון לשלוח מלאך סתם ואין השכינה שורה בקרבו על זה הרבה משה להתפלל ואמר אם אין פניך הולכים פניך דייקא שיהיה הפנימיות מהמלאך כבוד ה' וגם יובן לפי זה לשון הולכים שהוא לשון רבים:
פסוק כ:לשמרך בדרך. יש לדקדק למה תלה השמירה דווקא בדרך הלא בכל מקום צריך שמירה אבל נראה דבלא"ה יש להבין דמה הוצרך לשמירה כלל של מלאך כי ודאי חביבין ישראל שאין צריכין לשליח כי הקדוש ב"ה שורה עליהן והן הן המרכבה אך כל זאת כשעוסקין בתורה כי אין להקדוש ב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה אבל כשאין עוסקין בתורה אין הם המרכבה וצריכין לשמירת מלאך רק אם עוסקים בתורה איתא דהצדיקים המה היכל ה' שמשרה שכינתו עליהם ובהתפשטות הוא שורה בהיכל עולמים וזהו דנאמר בדוד לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל ואבחר בדוד דיקשה דמתחיל בעיר וסיים בדוד רק הקב"ה משרה שכינתו על הצדיק ובהתפשטותו הוא שורה ג"כ בבית עולמים וזה היה שאלת יהושע למלאך למה באת הלא הם צדיקים ואינם צריכין למלאך שהם היכל ה' והשיב לו המלאך עתה באתי שאמרו חז"ל שהוא על ביטול תורה ובאמת אין ה' עמכם ועל זה באתי ואיתא שהדרך ממעט שלשה ואחד מהם הוא ביטול תורה אשר בהטרחת הדרך א"א ללמוד היטב ועל כן אמר יוסף לאחיו אל תרגזו בדרך אל תעסקו בדבר הלכה בדרך ולכך בעמלק כתיב אשר קרך בדרך דלא הגינה התורה על ישראל ולכך כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך דבדרך צריכים לשמירת המלאך מפני שאינם יכולים אז לעסוק בתורה:
פסוק כא:השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו. נראה לבאר כי קודם לזה כתיב לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי היינו שיביאם ג"כ לא"י והיה מקום להעלות על הדעת להמיר בו שיחשבו שאין ביכולתו להביאם לא"י כיון שהלך עמהם במדבר שהוא ת"ל שמלאכי א"י אינם רשאים לילך לח"ל וכן להיפך שאין מלאכי ח"ל רשאים לילך לא"י וחשבו זאת להתנצלות למרוד בו אבל איתא בגמ' יהי כבוד ה' לעולם פסוק זה שר העולם אמרו ופירשו התוספות דזה מט"ט ונראה דלכך נקרא שר העולם שהוא רשאי גם להלך לחוץ לארץ כמו בא"י ויש לו רשות לשוט בכל העולם משא"כ במלאך אחר והטעם הוא שהשכינה מתלבש בתוכו כמ"ש ושמי בקרבו וזה שאמר אל תמר בו בהתנצלות שאין ביכולתו להביאם לא"י כי לא ישא לפשעכם שלא ימחול לכם ע"י התנצלות כזה כי שמי בקרבו היינו שכינה מתלבשת בתוכו ע"כ הוא יכול לבוא גם לא"י ועוד יש לומר אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם דרש"י פירש כי לא ישא לפשעכם שאינו מכת החוטאים והמכוון בזה הוא כי אדם מוחל לחבירו כי לעומת זה הקב"ה ממציא לן מחילה כשחטא נגד הקב"ה אבל המלאכים אין להם חטא א"כ אין מגיע להם גמול זה ולכך אינם נוחים למחול ולכך לא תבקשו בו כי אינו מוחל ולא סגי בלא"ה לאיש קרוץ מחומר וזה שאמר אל תמר בו מפני שלא ישא לפשעכם שאינו מוחל כי שמי בקרבו ואני הוא המוחל:
פסוק כב:כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית את כל אשר אדבר. הא דלענין השמיעה צוה לשמוע אל המלאך תשמע בקולו ולענין עשיה צוה לעשות כל אשר אצוה היינו שיצוה בעצמו הטעם הוא שאין ביכולת המלאך להוסיף מצוה בתורה או לגרוע ממנו רק הקדוש ב"ה מצוה המצוה בעצמו ובכבודו ע"כ לענין השמיעה אמר לשמוע בקול המלאך שמדריכם בדרך ישרה ללכת בדרכי ה' ולקיים התורה שניתנה מפי הגבורה אבל לענין עשיה אמר ועשית את כל אשר אדבר שהמצות מפי הקדוש ב"ה בעצמו נאמרו ולא ע"י מלאך:
פסוק כב:ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך. יש להבין דאמר תחלה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ואח"כ לענין הנקמה מאויבים תלה בעצמו ואיבתי בעצמי את אויביך ונראה כי אין מלאך אחד עושה שני שליחות כאחד ואיך יטיב לישראל וירע לעובדי אלילים לכך הבטיח הקדוש ב"ה שהוא ירע לעובדי אלילים באופן אחר נראה לפרש דאיתא ה' מסיני בא וזרח משעיר למו שהקדוש ב"ה החזיר התורה לעשו ולא קבלוהו ולישמעאל ולא קבלוהו רק לכאורה יש לע"א התנצלות על מה דלא קבלוהו כי יאמרו דמה שקבלוהו ישראל היה משום שהקדוש ב"ה בעצמו הלך עמנו והורה לנו הדרך אשר נלך בו משא"כ לעובדי אלילים היה ע"י נביאים אבל אם הקב"ה באמת שולח עמנו מלאך א"כ נסתם טענתם וחייבים כליה וז"ש הנה אנכי שולח מלאך ומכח זה ואיבתי את אויביך ועוד נראה לבאר דהקב"ה יודע מה בלבו של אדם דכתיב אני ה' בוחן לב משא"כ המלאכים שאינם יודעים מחשבות בני אדם וישראל יש להם לב טהור ובמחשבותם יחשבו לעשות טוב רק לפעמים אין המעשה עלתה לטובה והקב"ה דן אותם לפי מחשבתם ובעובדי אלילים הוא להיפך שכל מחשבתם הוא לרעה להרע לישראל אך שיש להם התנצלות שמה שעושים רעה לישראל כמו פרעה הוא מפני שגזרת המקום הוא לענוש אותם על שעברו את פי ה' רק התנצלות זו אינו כי ה' בודק לבבות ויודע שכל העובדי אלילים היה לבבם רע ונוטים רק להרע לישראל משא"כ מלאך שאינו יודע מחשבות אדם ולזה אמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך ואם תאמר הלא אין המלאך יודע מחשבות ואיך יכול לדין ולצרור העובדי אלילים על המחשבה אני אומר לך ואיבתי את אויביך אני בעצמי שאני יודע מחשבתם הרע וכן במצרים אני ולא מלאך:
פסוק כג:כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי והחתי וגו' והכחדתיו. גם בפסוק זה יש להבין דפתח במלאך כי ילך מלאכי וסיים והכחדתיו ונראה לבאר דאיתא והכיתי כל בכור אני ולא מלאך ובאמת למה הוא בכבודו עשה את כל אלה רק נראה דודאי דכל המצריים היו חייבים כלייה ולמה נענשו הבכורים לבד רק הקב"ה ברחמיו החיה כל המצרים ושפך חרון אפו על הבכורים ואלו היה שולח ע"י מלאך לא היה מבחין בין בכורים לשאר המצרים וזה שכתב כאן כי ילך מלאכי לפניך והביאך וגו' דוקא מלאך ובאמת למה כך ונתן טעם והכחדתיו כדי להאבידו לגמרי באופן אחר דהנה כתב אברבנאל דאין שר לישראל והא דכתיב מיכאל שרכם הוא מתרץ דהקב"ה היה מתלבש את עצמו במיכאל באמת יוקשה למה התלבש את עצמו במיכאל אבל נראה דבכסא הכבוד הן ע' שרים והן ממשלתם על ע' אומות וא"י בזמן שהכנענים בתוכה היה להם ג"כ שר אחד למעלה ואם הקב"ה האביד שר אחד צריך להיות שר אחר במקומו דהכסא צריך להיות שלם ובמיכאל שר ישראל לבד לא סגי כי אין שר לישראל עד שהתלבש בו הקב"ה שהוא משגיח על ישראל עמו ועל א"י ומיכאל נקרא לענין זה שר של ישראל להשלים ע' שרים שהיה קודם זה שר לכנענים בא"י וזה שכתב כאן כי ילך מלאכי לפניך והביאך וגו' דהיינו השר מיכאל ובאמת למה כך הא אין שר לישראל לזה אמר והכחדתיו שאני מאבד השר של א"י וצריך להשלמת ע' שרים:
פסוק כד:לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבותיהם. הענין הוא דאיתא במדרש במה אהב במה שונא ונראה לפרש בימי האבות דאו"ה לא היו מקריבין אז בבמה במה אהב של האבות אבל כשהתחילו או"ה להקריב בבמה לעבודת כוכבים ומזלות אז שונאה הקב"ה עד שישראל אינו רשאי להקריב בבמה אפילו לשמים שלא למשות כחוקותיהם וזה שאמר ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם להקריב בכמה רק שבר תשבר מצבותיהם היינו הבמות:
פסוק כה:ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך. יש להבין דפתח בלשון רבים ועבדתם וסיים בלשון יחיד וברך את לחמך והוי ליה למכתב וברך את לחמכם ונראה דהעבודה והתפלה צריך להיות בצבור לכך כתיב ועבדתם את ה' אלהיכם לשון רבים אבל אכילה שורת הדין להיות ביחידי שהוא דבר גשמי לכך אמר את לחמך:
פסוק כו:לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא. נראה דהני שלש הבטחות וברך את לחמך לא תהיה משכלה את מספר ימיך אמלא שייכים זה לזה דאמרו חז"ל בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא ואין מזל לישראל ואך על פי כן וברך את לחמך הוא מזוניה לא תהיה משכלה ועקרה הוא בני את מספר ימיך אמלא זו חיי. כאופן אחר נראה דאיתא בזוהר שנים של נפלים שהיה להם לחיות להיכן אזלי ועל זה אמר שהקב"ה חולק אותם לצדיקים אם כן אם לא היו נפלים כלל אין שנות הצדיקים יאריכו כל כך וזה שכתב לא תהיה משכלה שלא יהיו נפלים ואעפ"כ את מספר ימיך אמלא ועוד נראה לבאר וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך גם הני ג' הבטחות שייכים זה לזה דאיתא בספרי רפואות כשרבו הגשמים גרמו לתחלואות וכאב ואיתא בגמרא וברך את לחמך היינו ע"י שברך גם את מימיך שירבה לך גשמים וע"י הגשמים נתגדלה התבואה למאוד וזה שאמר כאן וברך את לחמך ע"י שיברך גם את מימיך שירבו הגשמים ואל תדאג שע"י רבוי גשמים יהיה תחלואים לזה הבטיח דאף עפ"כ והסירותי מחלה מקרבך:
פסוק כז:את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבוא בהם ונתתי את כל אויביך אליך עורף. נראה לבאר דהנה הקב"ה צוה להם שלא להשאיר מהם שריד ופליט רק הלא פתאים גדולים היו הכנענים בשמעם נפלאות גדולות שעשה ה' לישראל היה להם לברוח כשבאו ישראל לגבול א"י אבל הקב"ה הקשה לבם שלא יברחו אבל הא תינח אותם היושבים בא"י שהם כנענים דעליהם נצטוו אבל אותם היושבים בח"ל ולעת עתה הם בא"י אתן בלבם שינוסו ויברחו ויפנו לך עורף וזה שכתב והמותי את כל העם אשר תבוא בהם היינו הכנענים הדרים בא"י ונתתי את שאר אויביך שהם הדרים בח"ל והם לעת עתה בא"י לך עורף היינו שאתן בלבם שינוסו מפניך ויפנו לך עורף קודם בואך לא"י:
פסוק כח:ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי וגו'. ומה דשלח דוקא את הצרעה נראה דאיתא במדרש דהצרעה סימא את עיניהם למעלה וסירס אותם למטה והטעם הוא דהכנענים היו אז יושבי הארץ וחטא של כנען היה דסירס את נח וגם היה עושה את עצמו כעור ולא ראה לכסות את ערות אביו ולכך נענשו מדה כנגד מדה לשלוח את הצרעה לעור ולסרס אותם. איתא במדרש שהצרעה עמדה על שפת הירדן וזרקה בהן מרה והטעם נראה דהמכשפים יש להם כח בכישוף להביא את הצרעה ממדינה אחרת וא"כ יאמרו הכנענים דישראל עשו זאת בכישוף אבל באמת הכישוף אינו שולט על המים ע"כ הצרעה עמדה על שפת הירדן להראות להם שיד ה' עשה ופעל כל זאת:
פסוק ל:מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ ושתי את גבולך עד ים פלשתים וגו'. ונראה לבאר דאיתא בכוזרי על דמצינו בלוט דאמר הלא היא מצער ותחי נפשי דעבירות של עיר הזאת אינם גדולים כל כך כעבירות דאנשי סדום וזה ג"כ באומות שבא"י שמקצתם עוברים עבירות חמורות וקשות וחייבים כלייה מיד ומקצתם שאין בידם עבירות קשות כל כך שיהיו חייבים עליהם כלייה מיד והקב"ה אינו נפרע מהם עד שנתמלא סאתם ולכך אמר מעט מעט היינו אותם שנתמלא סאתם אשמידם מיד ואותם שלא נתמלא סאתם אעשה מעט מעט עד דאשמידם וזה היה ג"כ לטובת ישראל דבין כך ובין כך עד אשר תפרה לזרוע ולחרוש ואז תשמידם ואם תאמרו איך נקדש את א"י בקדושתו הלא לא ידענו עדיין גבולי א"י לזה אמר ושתי את גבולך עד ים פלשתים וממדבר עד הנהר וגו' היינו אני אקדש מיד את א"י ע"י גבוליו:
פסוק לב:לא תכרות להם ולאלהיהם ברית. נראה דבאמת צוה הקב"ה על כריתות ברית להם ויהושע כרת ברית עמהם רק הקב"ה צוה לבל לכרות ברית להם עם אלהיהם היינו כל זמן שעובדין עבודת כו"ם וזה דאמר להם ולאלהיהם ברית אבל אם יקבלו תורתנו מותר לקבלם כמו יהושע:
פסוק לג:לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש. נראה לבאר דירבעם דעשה ב' עגלים לעבוד ולהטעות את העם ולא הניחם לעלות לירושלים היה מטעה אותם בזה לומר להם דהקב"ה אינו חפץ בקרבנות כי הקב"ה הוא מלא רחמים רק השטן יקטרג לכך נותן לו דורון ולזה אמר לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי היינו הדברים שנוגעין בי שאני מלא רחמים ואין צריך בעבודתכם לי רק להביא דורון לשטן מיראה שלא יקטרג עליכם וזה שאמר כי תעבוד את אלהיהם דהיינו לשטן מיראת פן יהיה לך למוקש שיקטרג עליך כן יתנו לך עצה להחטיאך ע"כ לא ישבו בארצך: