פסוק א:ואלה. תניא, ר' ישמעאל אומר, ואלה מוסיף על הראשונים, מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני .
(מכילתא)
פסוק א:ואלה המשפטים. דרש בר קפרא, מנא הא מילתא דאמור רבנן הוו מתונים בדין, דכתיב (ס"פ יתרו) ולא תעלה במעלות וסמיך לי' ואלה המשפטים .
(סנהדרין ז׳ ב׳)
פסוק א:ואלה המשפטים. א"ר אלעזר, מניין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קודש ת"ל (ס"פ יתרו) ולא תעלה במעלות וסמיך לי' ואלה המשפטים .
(שם שם)
פסוק א:ואלה המשפטים. תניא, דיני ממונות בשלשה, ודיני גזילות וחבלות בשלשה [וכי לא הן דיני ממונות לא הן גזילות וחבלות] תנא ר׳ שמעון בן יוחאי, אתא לומר לך כפשטי׳ דקרא כדכתיב ואלה המשפטים וגו׳ .
(ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א)
פסוק א:ואלה המשפטים. תניא, מניין שהיתה סנהדרי גדולה אצל המזבח שנאמר (ס"פ יתרו) ולא תעלה במעלות על מזבחי וסמיך לי' ואלה המשפטים .
(ירושלמי מכות פ"ב ה"ו)
פסוק א:אשר תשים. אשר תלמדם מבעי לי', א"ר ירמי' ואיתימא ר׳ חייא בר אבא, אלו כלי הדיינים .
(סנהדרין ז׳ ב׳)
פסוק א:אשר תשים לפניהם. תניא, ר׳ עקיבא אומר, מניין שחייב הרב להראות פנים לתלמידו, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם .
(עירובין נ"ד ב')
פסוק א:אשר תשים לפניהם. תנא דבי ר' אליעזר, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, מכאן שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה .
(קדושין ל"ה א׳)
פסוק א:אשר תשים לפניהם. תניא, היה ר' טרפון אומר, כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים אע"פ שדיניהם כדיני ישראל, אי אתה רשאי להזקק להם, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים , לפניהם ולא לפני הדיוטות .
(גיטין פ"ח ב׳)
פסוק א:אשר תשים לפניהם. תנא ר' שמעון בן יוחאי, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, מה השימה הזאת אינה נגלית לכל בריה כך אין לך רשות לשקע עצמך בדברי תורה אלא לפני בני אדם כשרים .
(ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז)
פסוק א:אשר תשים לפניהם. תניא, מניין שחייב הרב לערוך משנתו לתלמידיו כשלחן ערוך כענין שנאמר (פ׳ ואתחנן) אתה הראת לדעת, ת"ל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם .
(מכילתא)
פסוק ב:כי תקנה. בנמכר בבית דין הכתוב מדבר, אבל מוכר עצמו הרי הוא אומר (פ׳ בהר) וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך .
(שם)
פסוק ב:כי תקנה עבד. יכול תקראנו עבד לשם בזיון תלמוד לומר (פ׳ בהר) וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך נהוג בו אחוה, יכול אף הוא ינהוג בו אחוה ת"ל כי תקנה עבד .
(שם)
פסוק ב:עבד עברי. עבד שהוא עברי, או אינו אלא עבר של עברי, ת"ל (פ׳ ראה) כי ימכר לך אחיך העברי, מה להלן עבד שהוא עברי אף כאן עבד שהוא עברי .
(מכילתא)
פסוק ב:עבד עברי. תניא, מניין כשאתה קונה לא תהא קונה אלא עבד עברי, ת"ל כי תקנה עבד עברי .
(ספרי פ׳ ראה)
פסוק ב:שש שנים יעבד. תניא, מניין לבורח שחייב להשלים ת"ל שש שנים יעבוד, יכול אפילו חלה ת"ל ובשביעית יצא .
(קדושין י"ז א׳)
פסוק ב:שש שנים יעבד. יעבוד אפילו לבן .
(שם שם ב׳)
פסוק ב:שש שנים יעבד. ת"ר, שש שנים שבעבד עברי – מעת לעת , דכתיב שש שנים יעבד ובשביעית, זמנין דבשביעית נמי יעבוד .
(ערכין י"ח ב׳)
פסוק ב:שש שנים יעבד. יכול יצא בסוף שש ת"ל ובשביעית יצא, יכול בסוף שבע ת"ל שש שנים יעבד, הא כיצד, עובד כל שש ויוצא בתחלת שבע .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"ב)
פסוק ב:ובשביעית יצא. עבד עברי קונה עצמו בשנים, דכתיב שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי .
(קדושין ט"ז א׳)
פסוק ב:ובשביעית יצא. בשביעית של מכירה ולא בשביעית של עולם, מנ"ל, דכתיב שש שנים יעבד ובשביעית .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"ב)
פסוק ב:לחפשי חנם. מה ת"ל חנם. לומר שאין צריך גט שחרור ואין צריך ליתן לו מעות .
(מכילתא)
פסוק ב:לחפשי חנם. אפילו חלה והוציא רבו עליו הוצאות הרבה אינו חייב לו כלום, שנאמר יצא להפשי חנם [רמב"ם פ"ב הי"ב מעבדים].
פסוק ג:אם בגפו וגו'. ת"ר, אם בגפו יבא בגפו יצא, בגופו נכנס בגופו יצא, מאי היא, אמר רבא, לומר שאינו יוצא בראשי אברים כעבד כנעני .
(קדושין כ׳ א')
פסוק ג:אם בגפו וגו'. ת"ר, אם בגפו יבא בגפו יצא, ר׳ אליעזר בן יעקב אומר, יחידי נכנס יחידי יצא, מאי היא, אמר רב נחמן בר יצחק, הכי קאמר, יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית, אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית .
(שם שם)
פסוק ג:אם בעל אשה הוא. באשה ישראלית הכתוב מדבר, או אינו אלא באשה כנענית, כשהוא אומר (פ׳ ג׳) אם אדוניו יתן לו אשה, הרי כנענית אסורה .
(מכילתא)
פסוק ג:ויצאה אשתו עמו. א"ר שמעון, אם הוא נמכר אשתו מי נמכרת [ומה ת"ל ויצאה אשתו עמו], אלא מכאן שרבו חייב במזונות אשתו .
(קדושין כ"ב א׳)
פסוק ג:ויצאה אשתו עמו. יכול יהא חייב במזונות ארוסה ושומרת יבם שלו, ת"ל אשתו עמו, אשתו להוציא שומרת יבם שאינה אשתו, עמו להוציא ארוסה שאינה עמו .
(מכילתא)
פסוק ד:אם אדוניו וגו׳. אתה אומר אם זה רשות או אינו אלא חובה, כשהוא אומר אם בגפו יבא בגפו יצא הרי אם זה רשות ולא חובה .
(מכילתא)
פסוק ד:יתן לו. לו ולא למוכר עצמו , לו – בעל כרחו .
(קדושין ט"ו א׳)
פסוק ד:יתן לו. שתהא מיוחדת לו ולא תהא כשפחת הפקר .
(מכילתא)
פסוק ד:יתן לו אשה. בשפחה כנענית הכתוב מדבר, או אינו אלא בישראלית, כשהוא אומר האשה וילדיה תהיה לאדוניה הרי בכנענית הכתוב מדבר .
(שם)
פסוק ד:האשה וילדיה. מי שיש לו אח מן השפחה פוטר את אשת אחיו מן היבום ואינו כאחיו לכל דבר, ומי שיש לו בן מן השפחה אינו פוטר את אשת אביו מן היבום ואינו כבנו לכל דבר, מאי טעמא, דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה .
(יבמות כ"ב א׳)
פסוק ד:האשה וילדיה. תניא, הבא על אחותו מן השפחה פטור, מאי טעמא, דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה .
(שם כ"ג א׳)
פסוק ד:האשה וילדיה. העבד פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום זרע, מאי טעמא, דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה .
(שם ע׳ א׳)
פסוק ד:האשה וילדיה. שפחה כנענית שילדה לישראל ולדה כמותה, דאמר קרא האשה וילדיה תהיה לאדוניה .
(קדושין ס"ח א׳)
פסוק ד:האשה וילדיה. ר' טרפון אומר, יכולים ממזרים ליטהר, כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד, שחררו נמצא הבן בן חורין, מאי טעמא, דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה .
(שם ס"ט א׳)
פסוק ד:וילדיה. לרבות טומטום ואנדרוגינוס .
(מכילתא)
פסוק ה:ואם אמר יאמר. עד שיאמר וישנה [אחת בתחלת שש ואחת בסוף שש] .
(קדושין כ"ב א׳)
פסוק ה:יאמר העבד. אמה העבריה אינה נרצעת, דכתיב ואם אמר יאמר העבד – העבד ולא האמה .
(שם ט"ו א׳)
פסוק ה:יאמר העבד. אמר בסוף שש ולא אמר בתחלת שש אינו נרצע, שנאמר ואם אמר יאמר העבד, עד שיאמר כשהוא עבד .
(שם כ"ב א׳)
פסוק ה:את אשתי ואת בני. מכאן שאם אין לו אשה ובנים אינו נרצע .
(שם שם)
פסוק ה:לא אצא חפשי. אמר בתחלת שש ולא אמר בסוף שש אינו נרצע, שנאמר ואם אמר יאמר העבד לא אצא חפשי – עד שיאמר בשעת יציאה .
(שם שם)
פסוק ו:אל האלהים. אצל הדיינים שימלך במוכריו .
(מכילתא)
פסוק ו:אל הדלת. שומע אני בין עקורה בין שאינה עקורה ת"ל מזוזה, מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד .
(קדושין כ"ב ב׳)
פסוק ו:אל הדלת וגו׳. ר׳ שמעון ברבי היה דורש, מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית, אמר הקב"ה, דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו – ירצע בפניהם .
(קדושין כ"ב ב׳)
פסוק ו:ורצע אדוניו. הנרצע נקנה ברציעה, דכתיב ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם .
(שם כ"א ב׳)
פסוק ו:ורצע אדוניו. אדוניו ולא שלוחו .
(ירושלמי קדושין פ"ב ה"א)
פסוק ו:את אזנו. המוכר עצמו אינו נרצע, דכתיב ורצע אדוניו את אזנו במרצע, אזנו שלו ולא של מוכר עצמו .
(קדושין י"ד ב׳)
פסוק ו:את אזנו. נאמר כאן אזן ונאמר במצורע עני אזן, מה להלן ימין אף כאן ימין .
(שם ט"ו ב׳)
פסוק ו:את אזנו. אמה העבריה אינה נרצעת, דכתיב ורצע אדוניו את אזנו, אזנו ולא אזנה .
(שם שם)
פסוק ו:את אזנו. רבי יוחנן בן זכאי היה דורש, מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף, אמר הקב"ה, אזן ששמעה על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו – ירצע .
(קדושין כ"ב ב׳)
פסוק ו:את אזנו. שאלו התלמידים את רבי יוחנן בן זכאי, מה ראה העבד הזה לרצע באזנו יותר מכל אבריו, אמר להם, אזן ששמעה על הר סיני לא יהיה לך אלהים אחרים והלך זה ופרק מעליו עול מלכות שמים וקבל עליו עול בשר ודם – ירצע .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"ב)
פסוק ו:במרצע. תניא, רבי אומר, מרצע, מה מרצע מיוחד של מתכת אף כל דבר שהוא של מתכת .
(קדושין כ"א ב׳)
פסוק ו:ועבדו לעולם. הנרצע קונה עצמו ביובל ובמיתת האדון, דכתיב ועבדו – ולא את הבן ולא את הבת, לעולם – לעולמו של יובל .
(שם שם)
פסוק ז:וכי ימכר. תניא, ר' יוסי בן חנינא אומר, מוטב שימכור אדם את בתו ולא ילוה ברבית, מאי טעמא, ברתיה מגרעא ונפקא והא מוספא ואזלא .
(קדושין כ׳ א׳)
פסוק ז:וכי ימכר איש. האיש מוכר את בתו ואין האשה מוכרת את בתה, דכתיב וכי ימכר איש את בתו, איש מוכר ואין האשה מוכרת .
(סוטה כ"ג ב׳)
פסוק ז:וכי ימכר איש. האיש מוכר את בתו ואין האשה מוכרת עצמה .
(מכילתא)
פסוק ז:את בתו. בקטנה הכתוב מדבר, או אינו אלא בנערה, אמרת ק"ו, ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר .
(ערכין כ"ט ב׳)
פסוק ז:את בתו. את בתו הוא מוכר ואינו מוכר את בנו .
(מכילתא)
פסוק ז:את בתו לאמה. אמר רב הונא אמר רב, מניין שמעשה הבת לאב, שנאמר וכי ימכר איש את בתו לאמה, מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה .
(כתובות מ"ז א׳)
פסוק ז:את בתו לאמה. [מה תלמוד לומר לאמה] לומר שמוכרה לפסולים .
(קדושין י"ט ב׳)
פסוק ז:כצאת העבדים. לא תצא כצאת העבדים אבל נקנית היא בקנין עבדים ומאי ניהו שטר .
(קדושין ט"ז א׳)
פסוק ח:אם רעה בעיני אדוניה. אין רעה אלא שלא נגמלה חסד לפניו .
(מכילתא)
פסוק ח:אשר לא יעדה. מלמד שצריך לייעדה ומלמד שאין יעוד אלא מדעת עצמה .
(קדושין י"ט א׳)
פסוק ח:אשר לא יעדה. מכאן שאסור לייעד שתים כאחת .
(מכילתא)
פסוק ח:אשר לא יעדה והפדה. מלמד שמצות יעוד קודמת למצות פדיה .
(בכורות י"ג א׳)
פסוק ח:והפדה. מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה, ומכאן שאמה העבריה נקנית בכסף .
(קדושין י"ד ב׳)
פסוק ח:והפדה. מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה, ומכאן שאמה עבריה קונה עצמה בגרעון כסף .
(קדושין ט"ז א׳)
פסוק ח:לעם נכרי. הרי זו אזהרה לבית דין שלא ימכרנה לנכרי .
(מכילתא)
פסוק ח:בבגדו בה. כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו יכול למכרה, מכאן שאין אדם רשאי למכור את בתו לשפחות אחר אישות .
(קדושין י"ח ב')
פסוק ט:ואם לבנו ייעדנה. לבנו הוא מיעדה ואינו מיעדה לאחיו .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"א)
פסוק ט:כמשפט הבנות. וכי בה למדנו למשפט הבנות , אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מה זו שארה כסותה ועונתה לא יגרע אף בת ישראל שארה כסותה ועונתה לא יגרע .
(מכילתא)
פסוק י:אם אחרת יקח. אמה העבריה נקנית בשטר, דכתיב אם אחרת יקח לו הקישה הכתוב לאחרת בה אחרת נקנית בשטר אף אמה העבריה נקנית בשטר .
(קדושין ט"ז א׳)
פסוק י:אם אחרת יקח. האשה נקנית בכסף דכתיב אם אחרת יקח לו, מה אמה נקנית בכסף אף אשה נקנית בכסף .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"א)
פסוק י:אם אחרת יקח לו. מכאן אמרו חייב אדם להשיא בנו קטן, ובמקום אחר הוא אומר (פ׳ ואתחנן) והודעתם לבניך ולבני בניך, אימתי אתה זוכה לראות את בני בניך – בזמן שאתה משיא את בניך קטנים .
(מכילתא)
פסוק י:שארה כסותה ועונתה. תניא, שארה זו מזונות, וכן הוא אומר (מיכה ב') ואשר אכלו שאר עמי, כסותה – כמשמעו, עונתה זו עונה האמורה בתורה וכה"א (פ׳ ויצא) אם תענה את בנותי .
(כתובות מ"ז ב׳)
פסוק י:שארה כסותה ועונתה. תניא, ר׳ אליעזר בן יעקב אומר, שארה כסותה לפום שארה תן כסותה, שלא יתן של ילדה לזקנה ושל זקנה לילדה, כסותה ועונתה – לפום עונתה תן כסותה, שלא יתן חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים .
(שם מ"ח א')
פסוק י:לא יגרע. האומר לאשתו קונם שאיני משמשך הרי זה בבל יחל דברו, והוא שאמר הנאת תשמישך עלי, אבל בלא"ה הרי משועבד לה מדאורייתא, דכתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע .
(נדרים ט"ו ב׳)
פסוק י:לא יגרע. ר׳ יונתן אומר, בבת ישראל הכתוב מדבר, או אינו אלא בעבריה, כשהוא אומר כמשפט הבנות יעשה לה הרי עבריה אמורה, הא מה ת"ל לא יגרע – בבת ישראל הכתוב מדבר .
(מכילתא)
פסוק יא:ואם שלש אלה. מהו שלש אלה, יעוד לך או יעוד לבנך או פדיה, או אינו אלא שארה כסותה ועונתה, אמרת, אי אפשר, שאין הדבר אמור אלא בעבריה .
(שם)
פסוק יא:ויצאה חנם אין כסף. האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף, מנלן, א"ר יהודה, דאמר קרא ויצאה חנם אין כסף, אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, ומנו אביה .
(כתובות מ"ו ב׳)
פסוק יא:ויצאה חנם אין כסף. ויצאה חנם אלו ימי בגרות, אין כסף אלו ימי נערות .
(קדושין ד׳ א׳)
פסוק יא:ויצאה חנם אין כסף. מכאן שאמה העבריה נקנית בכסף .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"ב)
פסוק יא:ויצאה חנם אין כסף. שומע אני חנם מן הגט, ת"ל חנם אין כסף, חנם מן הכסף ולא חנם מן הגט .
(מכילתא)
פסוק יב:מכה איש. אין לי אלא שהכה את האיש, הכה את [האשה ואת] הקטן מניין, ת"ל (פ׳ אמור) ואיש כי יכה כל נפש אדם אפילו קטן במשמע , אי נפש יכול אפילו נפלים ובן שמונה, ת"ל מכה איש .
(סנהדרין פ"ד ב׳)
פסוק יב:מכה איש. אין לי אלא איש שהכה, אשה שהכתה מניין ת"ל מכה איש מכל מקום , יכול אפילו קטן שהכה חייב ת"ל (פ׳ אמור) ואיש כי יכה .
(מכילתא)
פסוק יב:מכה איש ומת. מלמד שאינו חייב עד שתצא נפשו, לאפוקי אם סטרו סטירה .
(שם)
פסוק יג:ואשר לא צדה. פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע .
(מכות ז׳ ב׳)
פסוק יג:ואשר לא צדה. דרש רבי שמעון בן לקיש, במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד בשוגג ואחד במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים, הקב"ה מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג עולה בסולם ונופל עליו והורגו, זה שהרג במזיד נהרג וזה שהרג בשוגג גולה .
(מכות י׳ ב׳)
פסוק יג:ושמתי לך מקום וגו׳. ת"ר, ושמתי לך מקום – בחייך , מקום ממקומך , אשר ינוס שמה מלמד שהיו ישראל שגלין במדבר, להיכן – למחנה לויה .
(שם י"ב ב׳)
פסוק יג:אשר ינוס שמה. והיכן הוא, נאמר מנוס לשעה ונאמר מנוס לדורות, מה מנוס האמור לדורות ערי הלוים קולטות אף מנוס האמור לשעה ערי הלוים קולטות .
(מכילתא)
פסוק יד:וכי יזד. תנא דבי חזקיה, מניין להתראה מן התורה, שנאמר וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה, שהתרו בו ועדיין הוא מזיד .
(סנהדרין מ"א א׳)
פסוק יד:וכי יזיד. תנא דבי חזקיה [הקטן אינו מוליד, דכתיב] וכי יזיד איש, איש מזיד ומזריע ואין קטן מזיד ומזריע .
(שם ס"ט א׳)
פסוק יד:וכי יזד איש. תני, מאימתי נעשה הבן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון דכתיב וכי יזיד איש מאימתי הוא נעשה איש – משיזיד .
(ירושלמי סנהדרין פ"ח ה"א)
פסוק יד:להרגו בערמה. תניא, רבי יהודה ברבי אלעאי אומר [מניין להתראה מן התורה] שנאמר וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה – שיערימוהו באיזו מיתה מת .
(שם פ"ה ה"א)
פסוק יד:להרגו בערמה. בערמה פרט לחרש ושוטה – ופרט לרופא ופרט למכה ברשות ב"ד והרודה בבנו ותלמידו .
(מכילתא)
פסוק יד:מעם מזבחי. דרש ר׳ עקיבא מעם מזבחי ולא מעל מזבחי והני מילי להמית, אבל להחיות אפילו מעל מזבחי מכאן לפקוח נפש שדוחה את השבת .
(יומא פ"ה א׳)
פסוק יד:מעם מזבחי. מכאן לרציחה שדוחה את העבודה , [ולא מבעי קרבן יחיד אלא אפילו קרבן צבור נמי דוחה] דכתיב מעם מזבחי – מזבחי המיוחד לי ומאי ניהו תמיד, ואמר רחמנא מעם מזבחי תקחנו למות .
(סנהדרין ל"ו א׳)
פסוק יד:מעם מזבחי. מלמד שסנהדרין בצד המזבח יושבין, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (מ"א ח') וינס יואב אל היכל ה׳ ויחזק בקרנות המזבח [מכילתא]
פסוק יד:מעם מזבחי. תניא, מניין שאין ממיתין אלא בפני הבית, ת"ל מעם מזבחי תקחנו למות, אם יש לך מזבח אתה ממית ואם לאו אי אתה ממית [רמב"ן פ׳ מסעי בשם מכילתא].
פסוק יד:תקחנו למות. למות ולא לדין ולא ללקות ולא לגלות .
(מכילתא)
פסוק טו:ומכה אביו. מנה"מ דאמור רבנן זיל בתר רובא, אמר רב מרי, דכתיב ומכה אביו ואמו מות יומת, ודילמא לאו אביו הוא, אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל .
(חולין י"א ב׳)
פסוק טו:ומכה אביו. תניא, מניין שהורגין על החזקות א"ר שמואל בריה דר' יוסי בר בון, דכתיב ומכה אביו מות יומת, וכי דבר ברי הוא שזה אביו והלא חזקה היא שהוא אביו, אלא מכאן שהורגין על החזקות .
(ירושלמי קדושין פ"י ה"י)
פסוק טו:ומכה אביו ואמו. ודילמא אינו חייב עד דקטיל לי', מדכתיב (פ׳ י"ב) מכה איש ומת מות יומת, וכתיב (פ׳ מסעי) או באיבה הכהו בידו וימות, ש"מ כל היכי דאיכא הכאה סתם לאו מיתה היא .
(סנהדרין פ"ד ב׳)
פסוק טו:ומכה אביו ואמו. המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהם חבורה, דאמר קרא (פ׳ אמור) מכה אדם ומכה בהמה, מה מכה בהמה עד דעביד בה חבורה דכתיב בה נפש אף מכה אדם עד דעביד ביה חבורה, ומה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור .
(סנהדרין פ"ד ב׳)
פסוק טו:ומכה אביו ואמו. המכה אביו ואמו אינו חייב אלא מחיים .
(שם פ"ה ב׳)
פסוק טו:ומכה אביו ואמו. אין לי אלא אביו ואמו, אביו בלא אמו, אמו בלא אביו מניין, אמרת, הואיל ומכה חייב ומקלל חייב, מה מקלל אחד אחד בפני עצמו אף מכה אחד אחד בפני עצמו .
(מכילתא)
פסוק טו:מות יומת. המכה אביו ואמו מיתתו בחנק, דכתיב מות יומת וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק .
(סנהדרין פ"ד ב׳)
פסוק טז:וגונב איש. ת"ר, כי ימצא איש גונב נפש (פ׳ תצא) אין לי אלא איש שגנב, אשה שגנבה מניין, ת"ל וגונב איש – מכל מקום .
(שם פ"ה ב׳)
פסוק טז:וגונב איש. לפי שנאמר (פ' תצא) כי ימצא איש גונב נפש, יכול אף בן שמונה במשמע, ת"ל וגונב איש, מגיד שאינו חייב עד שיגנוב בן קיימא .
(מכילתא)
פסוק טז:ומכרו. שמכרו כולו ולא שמכר חציו .
(שם)
פסוק טז:ונמצא בידו. הגונב את בנו פטור, דכתיב ונמצא בידו פרט למצוי .
(סנהדרין פ"ו א׳)
פסוק טז:ונמצא בידו. אין מציאה אלא בעדים , בידו – אין בידו אלא ברשותו, וכן הוא אומר (פ׳ חקת) ויקח את כל ארצו מידו .
(מכילתא)
פסוק יז:ומקלל אביו ואמו. ת"ר, נאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת ונאמר (פ׳ אמור) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו, מכאן שהשוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום .
(קדושין ל׳ ב׳)
פסוק יז:ומקלל אביו ואמו. אין לי אלא אביו ואמו, אביו בלא אמו, אמו בלא אביו מניין, ת"ל (פ׳ קדושין) אביו ואמו קלל דמיו בו .
(סנהדרין ס"ו א׳)
פסוק יז:מות יומת. בסקילה, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה, נאמר כאן דמיו בו ונאפה באוב וידעוני דמיהם בם, מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה .
(מכילתא)
פסוק יח:באבן או באגרוף. תניא, ר' נתן אומר, הקיש אבן לאגרוף ואגרוף לאבן, מה אבן שיש בו כדי להמית אף אגרוף שיש בו כדי להמית , ומה אגרוף בידוע אף אבן בידוע, הא אם נאבדה פטור .
(שם)
פסוק יח:או באגרוף. תניא, ר' עקיבא אומר, מה אגרוף מיוחד שמסור לעדים אף כל שמסור לעדים, פרט לשיצתה מתחת ידי מכה .
(ב"ק צ' ב׳)
פסוק יח:ולא ימות. הא אם הכהו מכה שיש בה כדי להמית פטור משבת ורפוי .
(מכילתא)
פסוק יט:והתהלך בחוץ וגו'. בחוץ ולא בבית , על משענתו – על בוריו, פרט למתנונה .
(שם)
פסוק יט:ונקה המכה. וכי תעלה על דעתך שזה מהלך בשוק וזה נהרג, ומה ת"ל ונקה המכה, אלא מלמד שחובשין אותו ואי מית קטלינן ליה, ואי לא מית – שבתו יתן ורפא ירפא .
(כתובות ל"ג ב')
פסוק יט:רק שבתו יתן. תניא, הרי שעבר על דברי הרופא ואכל דבש או כל מיני מתיקה מפני שדבש וכל מיני מתיקה קשים למכה והעלתה מכתו גרנותני , יכול יהא חייב לרפאותו, ת"ל רק .
(ב"ק פ"ה א׳)
פסוק יט:רק שבתו יתן. ת"ר, מניין שאם עלו בו צמחים מחמת המכה ונסתרה המכה שחייב לרפאותו וליתן לו שבתו ת"ל רק שבתו יתן ורפא ירפא .
(שם שם)
פסוק יט:ורפא ירפא. תנא דבי רבי ישמעאל, ורפא ירפא, מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות .
(שם שם)
פסוק יט:ורפא ירפא. ליתן רפואה במקום נזק .
(שם שם ב׳)
פסוק כ:את עבדו. בעבד כנעני הכתוב מדבר, או אינו אלא בעבד עברי, ת"ל כי כספו הוא, ככספו, מה כספו שקנינו קנין עולם אף עבד שקנינו קנין עולם, יצא עבד עברי שאין קנינו קנין עולם .
(מכילתא)
פסוק כ:בשבט. יראה לי שהמכה את עבדו בסכין וסייף או באבן ואגרוף וכיוצא בהן ואמדוהו למיתה ומת אינו בדין יום או יומים, אלא אפילו מת לאחר שנה נהרג עליו, לכך נאמר בשבט מפני שלא נתנה רשות להכותו אלא בשבט ורצועה וכיוצא בהן ולא בהכאת רציחה [רמב"ם פ"ב הי"ד מרוצח].
פסוק כ:נקם ינקם. איני יודע נקימה זו מה היא, כשהוא אומר (פ׳ בחקתי) והבאתי עליכם חרב נוקמת הוי אומר נקימה זו סייף, ומכאן שהרוצח נדון בסייף .
(סנהדרין נ"ב ב׳)
פסוק כא:יום או יומים. כיצד יתקיימו שני מקראות הללו, יום שהוא כיומים ויומים שהם כיום, הא כיצד – מעת לעת .
(מכילתא)
פסוק כא:כי כספו הוא. תניא, ר׳ אליעזר אומר, המוכר עבדו לאחר ופסק עמו על מנת שישמשנו שלשים יום, שניהם אינן בדין יום או יומים , זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו כספו, והתורה אמרה כי כספו הוא – כספו המיוחד לו .
(ב"ק צ' א')
פסוק כא:כי כספו הוא. מה כספו שרשותו גמורה לו אף עבד שרשותו גמורה לו, יצא עבד של שני שותפין שאין רשותו גמורה לו .
(מכילתא)
פסוק כב:וכי ינצו. תניא, א"ר אלעזר, במצות שבמיתה הכתוב מדבר, דכתיב (פ׳ כ"ג) ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש .
(כתובות ל"ג א׳)
פסוק כב:וכי ינצו. מה ת"ל וכי ינצו וכי יריבון (פ׳ י"ח), ליתן המתכוין על שאינו מתכוין ואת שאינו מתכוין על המתכוין .
(ירושלמי סנהדרין פ"ט ה"ג)
פסוק כב:וכי ינצו אנשים. אנשים ולא שוורים .
(ב"ק מ"ב א׳)
פסוק כב:אשה הרה. תניא, ממשמע שנאמר ויצאו ילדיה איני יודע שהיא הרה, ומה ת"ל הרה / לומר לך שבח הריון לבעל .
(שם מ"ט א׳)
פסוק כב:אשה הרה. תניא, רשב"ג אומר, ממשמע שנאמר ויצאו ילדיה איני יודע שהיא הרה, ומה ת"ל הרה – כדר' אליעזר בן יעקב, דאמר אינו חייב עד שיכנה כנגד בית ההריון .
(שם שם)
פסוק כב:ויצאו ילדיה. מעוט ולדות שנים, ומניין אפילו אחד, ת"ל הרה – מכל מקום .
(מכילתא)
פסוק כב:ולא יהיה אסון. אמר אביי, נאמר אסון בידי אדם ונאמר אסון בידי שמים, וקרהו אסון (פ' מקץ), מה אסון הנאמר בידי אדם פטור פן התשלומין אף אסון הנאמר בידי שמים פטור מן התשלומין .
(כתובות ל׳ א׳)
פסוק כב:ולא יהיה אסון. כל המתחייב בנפשו אינו משלם ממון, שנאמר ולא יהיה אסון ענוש יענש [הא אם יהיה אסון לא יענש] .
(שם ל"ו ב)
פסוק כב:ענוש יענש. אתה אומר ממון או אינו אלא מיתה, הרי אתה דן, נאמר כאן עונש ונאמר להלן (פ׳ תצא) וענשו אותו מאה כסף, מה להלן ממון אף כאן ממון .
(מכילתא)
פסוק כב:כאשר ישית. יכול כמה שירצה, ת"ל ונתן בפלילים, מגיד שאינו משלם אלא על פי דיינים .
(שם)
פסוק כב:בעל האשה. אמר רב פפא, התורה זכתה דמי ולדות לבעל אפילו בא עליה בזנות, דאמר קרא כאשר ישית עליו בעל האשה .
(ב"ק מ"ג א׳)
פסוק כב:בעל האשה. שאל ר' עוקבא, בא על אמו בא על אחותו ג"כ בעל הריון הוא [אמרו לי׳], כתיב בעל, את שראוי לקרותו בעל יצאו אלו שאין ראוין לקרותן בעל .
(ירושלמי ב"ק פ"ה ה"ה)
פסוק כב:ונתן בפלילים. מכאן שפלילים היינו דיינים .
(מגילה ט"ו ב׳)
פסוק כב:ונתן בפלילים. אין פלילים אלא דיינים, שנאמר (פ׳ האזינו) ואויבינו פלילים, ואומר (שמואל א ב׳:כ״ה) אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים .
(מכילתא)
פסוק כג:ואם אסון יהיה. אין אסון אלא מיתה, ואע"פ שאין ראיה לדבר – זכר לדבר שנאמר (פ' מקץ) וקראתו אסון .
(שם)
פסוק כג:ונתתה נפש. תניא, נפש הוא משלם ואינו משלם ממון תחת נפש .
(שם)
פסוק כד:עין תחת עין. תנא דבי חזקיה, עין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין .
(כתובות ל"ח א׳)
פסוק כד:עין תחת עין. תניא, עין תחת עין – ממון, ואימא עין ממש, אמר רב אשי, יליף מתחת אשר ענה (פ׳ תצא), מה להלן ממון אף כאן ממון .
(ב"ק פ"ד א׳)
פסוק כד:עין תחת עין. תניא, ר׳ אליעזר אומר, עין תחת עין – ממש, ממש סלקא דעתך , אמר רב אשי, לומר שאין שמין אותו בניזק אלא במזיק .
(שם שם)
פסוק כה:פצע תחת פצע. אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן , מנה"מ, אמר חזקיה, אמר קרא, פצע תחת פצע, לחייב על השוגג במזיד ועל האונס כרצון .
(ב"ק כ"ו ב׳)
פסוק כה:פצע תחת פצע. תני [מקום שיש נזק חייב בנזק צער רפוי שבת בושת] דאמר קרא פצע תחת פצע ליתן צער במקום נזק .
(שם פ"ה א׳)
פסוק כה:חבורה תחת חבורה. תניא, רבי אומר, מה ת"ל חבורה, אלא כויה נאמרה תחלה, סברינן כויה דאית בה חבורה משמע, כתב רחמנא חבורה לאגלויי דכויה היא דלית בה חבורה .
(ב"ק פ"ה ב׳)
פסוק כו:וכי יכה. יכול אפילו לא עשה בו מעשה, ת"ל וכי יכה איש את עין – עד שיעשה בו מעשה .
(מכילתא)
פסוק כו:ושחתה. תניא, ר' אליעזר אומר, הרי שהושיט ידו למעי שפחתו וסימא עובר שבמעיה פטור, מאי טעמא, דאמר קרא ושחתה – עד שיכוין לשחתה .
(קדושין כ"ה ב׳)
פסוק כו:ושחתה. יכול אפילו העלה ירוד, ת"ל ושחתה, לא אמרתי אלא מכה שיש בה השחתה .
(מכילתא)
פסוק כו:לחפשי ישלחנו. תני, יוצא בשן ועין ובראשי אברים שאינם חוזרים , מנלן, [דכתיב לחפשי ישלחנו רבויא הוא] , ודומיא דשן ועין, מה שן ועין מומין שבגלוי ואין חוזרין יוצא בהן אף כל מומין שבגלוי ואין חוזרין יוצא בהן .
(קדושין כ"ד א׳ וב׳)
פסוק כו:לחפשי ישלחנו. וצריך גט שחרור, דברי ר' שמעון, מאי טעמא, יליף שילוח שילוח באשה, מה אשה בשטר אף עבד בשטר .
(קדושין כ"ד ב׳)
פסוק כו:תחת עינו. [סימא את עינו והפיל את שנו יוצא לחירות ונותן לו דמי שינו], ואימא יוצא בעינו ושינו, ת"ל תחת עינו – תחת עינו ולא תחת עינו ושינו, תחת שינו ולא תחת שינו ועינו .
(ב"ק ע"ה ב')
פסוק כז:ואם שן עבדו. ואצטריך למכתב עינו ושינו, דאי כתב שן הו"א אפילו שן דחלב, ואי כתב עין הו"א דוקא עין שנברא עמו, קמ"ל עינו ושינו .
(קדושין כ"ד ב׳)
פסוק כח:וכי יגח. ת"ר, אין נגיחה אלא בקרן, שנאמר (מלכים א כ״ב:י״א) ויעש לו צדקיהו קרני ברזל ויאמר באלה תנגח את ארם, ואומר (פ׳ ברכה) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח .
(ב"ק ב׳ ב׳)
פסוק כח:כי יגח. מאי שנא גבי אדם כתיב כי יגח וגבי בהמה כתיב כי יגוף (פ׳ ל"ה) אדם דאית לי' מזלא כתיב כי יגח בהמה דלית לה מזלא כתיב כי יגוף .
(שם שם)
פסוק כח:וכי יגח. שור האצטדין שנגח אינו חייב מיתה, שנאמר וכי יגח ולא שיגיחוהו .
(ב"ק ל"ט א׳)
פסוק כח:וכי יגח. בניין לעשות כל המיתות כנגיחה , הרי אתה דן, מועד בסקילה ותם בסקילה, מה מועד עשה בו כל המיתות כנגיחה אף תם נעשו בו כל המיתות כנגיחה .
(מכילתא)
פסוק כח:וכי יגח שור. ת"ר, שור שור שבעה , להביא שור האשה, שור היתומים, שור האפוטרופוס, שור ההקדש, שור המדבר, שור הגר שמת ואין לו יורשים שחייבין מיתה .
(ב"ק מ"ד ב׳)
פסוק כח:וכי יגח שור. מניין לעשות כל בהמה כשור, נאמר כאן שור ונאמר בדברות האחרונות שור, מה שור האמור להלן עשה בו כל בהמה כשור אף שור האמור כאן עשה בו כל בהמה כשור .
(מכילתא)
פסוק כח:את איש. מניין לעשות את הקטנים כגדולים, הרי אתה דן, הואיל ותם בסקילה ומועד בסקילה, מה מועד עשה בו קטנים כגדולים אף תם עשה בו קטנים כגדולים .
(מכילתא)
פסוק כח:ולא יאכל. ת"ר, ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שנבילה היא ואסורה באכילה ומה ת"ל ולא יאכל את בשרו, מגיד לך הכתוב שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה .
(ב"ק מ"א א׳)
פסוק כח:ולא יאכל. אין לי אלא באכילה, בהנאה מניין, א"ר אבהו, כתיב ולא יאכל וכל מקום שנאמר לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע .
(שם שם)
פסוק כח:ולא יאכל. שור הנסקל אסור ואוסר בכל שהוא, דתניא סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו. ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שלא יאכל ומה ת"ל ולא יאכל – מגיד שאסור אף בהנאה .
(ירושלמי ע"ז פ"ה הי"ב)
פסוק כח:את בשרו. אין לי אלא איסור הנאת בשרו, הנאה עורו מנלן, ת"ל את בשרו – את הטפל לבשרו ומאי ניהו – עורו .
(ב"ק מ"א ב׳)
פסוק כח:את בשרו. את – להביא דמו וחלבו ועורו .
(מכילתא)
פסוק כח:את בשרו. אמר רב אחדבוי בר אמי אמר רב, המקדש בפרש שור הנסקל מקודשת, מאי טעמא, דכתיב ולא יאכל את בשרו, בשרו אסור פרשו מותר .
(תמורה ל׳ ב')
פסוק כח:ובעל השור נקי. ת"ר, ובעל השור נקי, ר' אליעזר אומר נקי מחצי כופר, ר' יוסי הגלילי אומר נקי מדמי ולדות, ר' עקיבא אומר, נקי מדמי עבד .
(ב"ק מ"א ב', מ"ב א׳ וב׳)
פסוק כח:ובעל השור נקי. ר' יהודה אומר ובעל השור נקי – נקי בידי שמים [מכילתא]
פסוק כט:ואם שור נגח. בא הכתוב לחלק בין תם למועד בחמשה דברים, מועד צריך עדים ותם אין צריך. מועד משלם את הכופר ותם אינו משלם, מועד נותן שלשים של עבד ותם אינו נותן. מועד משלם נזק שלם ותם חצי נזק. מועד משלם מן העליה ותם מגופו .
(שם)
פסוק כט:מתמול שלשום. תנן, איזה הוא מועד, כל שהעידו בו שלשה ימים דכתיב ואם שור נגח הוא מתמול שלשום, תמול מתמול חד, שלשום תרי, ולא ישמרנו האידנא חייב .
(ב"ק כ"ג ב׳)
פסוק כט:והועד בבעליו. תניא, נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר פטור, שנאמר והועד בבעליו וגו׳ והמית איש וגו' השור יסקל וגם בעליו יומת, עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין כאחד .
(ב"ק י"ג ב׳)
פסוק כט:והועד בבעליו. [א"ר יוחנן, אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין, מאי טעמא] דאמר קרא והועד בבעליו, אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו .
(שם קי"ב ב׳)
פסוק כט:והועד בבעליו. מגיד שאינו חייב עד שיתרו בו .
(מכילתא)
פסוק כט:ולא ישמרנו. קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק, ר' יהודה אומר, תם חייב ומועד פטור, שנאמר ולא ישמרנו ושמור הוא זה .
(ב"ק מ"ה ב׳)
פסוק כט:ולא ישמרנו. להביא שומר חנם .
(מכילתא)
פסוק כט:איש או אשה. תנא דבי חזקיה, והמית איש או אשה, מכאן שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה .
(קדושין ל"ה א׳)
פסוק כט:איש או אשה. א"ר עקיבא, וכי מה בא זה ללמדנו, אם לחייב על האשה כאיש הרי כבר נאמר (פ׳ כ"ח) וכי יגח שור את איש או את אשה, אלא להקיש אשה לאיש, מה איש נזקיו ליורשיו, אף אשה נזקיה ליורשיה .
(ב"ק מ"ב ב׳)
פסוק כט:השור יסקל. נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב, [דאמר קרא השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת בעלים כך מיתת השור, מה בעלים נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב, אף שור נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב] .
(שם מ"ד ב׳)
פסוק כט:השור יסקל. תניא, אין גומרין דינו של שור אלא בפניו, מאי טעמא, דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת בעלים כך מיתת השור, מה בעלים בפניהם אף שור בפניו .
(ב"ק מ"ה א׳)
פסוק כט:השור יסקל. שור הנסקל נדון בעשרים ושלשה דיינים, מאי טעמא, דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת בעלים כך מיתת השור, מה בעלים בעשרים ושלשה אף שור בעשרים ושלשה .
(סנהדרין ב' א׳)
פסוק כט:השור יסקל. אמר רבא, שור של אדם טריפה שהרג פטור, דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת, כל היכא דקרינן ביה וגם בעליו יומת קרינן ביה השור יסקל, וכל היכא דלא קרינן ביה וגם בעליו יומת לא קרינן ביה השור יסקל .
(שם ע"ח א׳)
פסוק כט:השור יסקל. אמר רב אשי, שור טריפה שהרג פטור [דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת] וכיון דאילו בעלים היו טריפה הוו פטירי שור נמי פטור .
(שם שם)
פסוק כט:וגם בעליו יומת. וממאי דהאי וגם בעליו יומת לכמיתת בעלים כך מיתת השור הוא דאתא אימא לקטלא הוא דאתא, אמר חזקיה, אמר קרא (פ׳ מסעי) מות יומת המכה רוצח הוא, על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו .
(סנהדרין ט"ו ב׳)
פסוק כט:וגם בעליו יומת. איני יודע אם בידי שמים אם בידי אדם, כשהוא אומר (פ׳ ל׳) אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו, הא אין נוהגין פדיון אלא למומתין בידי שמים .
(מכילתא)
פסוק ל:אם כופר. כופר שלם ולא חצי כופר .
(ב"ק מ׳ א׳)
פסוק ל:אם כופר. אין הכופר משתלם אלא לאחר מיתה , מ"ט, דאמר קרא והמית איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת אם כופר יושת עליו .
(שם מ"ב ב׳)
פסוק ל:אם כופר. כי אתא רב דימי אמר ר׳ יוחנן, כופר, מה ת"ל אם כופר, לרבות כופר שלא בכונה ככופר בכונה .
(ב"ק מ"ג ב׳)
פסוק ל:אם כופר. אמר ר' ישמעאל, בא וראה רחמיו של הקב"ה על בשר ודם, שאדם קונה עצמו בממון מידי שמים .
(מכילתא)
פסוק ל:ונתן פדיון נפשו. דמי ניזק ולא דמי מזיק, מאי טעמא, נאמר כאן ככל אשר יושת עליו ונאמר לעיל (פ׳ כ"ב) כאשר ישית עליו בעל האשה מה להלן בדניזק אף כאן בדניזק .
(ב"ק מ׳ א׳)
פסוק ל:ככל אשר יושת עליו. עליו ולא על האדם, מכאן שאין האדם חייב בכופר .
(שם כ"ו א')
פסוק לא:או בן יגח. ת"ר, או בן יגח, לחייב על הקטנים כגדולים, אין לי אלא במועד ובמיתה, בתם ובנזקין מניין, ת"ל יגח יגח, נגיחה בתם נגיחה במועד, נגיחה למיתה מיתה לנזקין .
(שם מ"ד א׳)
פסוק לא:או בן יגח. אין לי אלא בן גמור ובת גמורה טומטום ואנדרוגינוס מניין, ת"ל או בן יגח או בת יגח , ואין לי אלא בנו ובתו של אחר, בנו ובתו שלו מניין, ת"ל או בן יגח או בת יגח , ואין לי אלא ישראל, גרים מניין, ת"ל או בן יגח או בת יגח .
(מכילתא)
פסוק לא:כמשפט הזה. ת"ר, כמשפט הזה, מהו כמשפט, כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם, מה משפט שור שחבל בשור – תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם, כך שור שחבל באדם תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם , הזה למה לי – לפוטרו מד׳ דברים .
(ב"ק ל"ג א׳)
פסוק לב:אם עבד. כי אתא רבין אמר ר' יוחנן עבד – מה ת"ל אם עבד, לרבות עבד שלא בכונה כעבד בכונה .
(שם מ"ג ב׳)
פסוק לב:אם עבד. בעבד כנעני הכתוב מדבר, או אינו אלא בעבד עברי, ת"ל כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו, הרי בעבד כנעני הכתוב מדבר .
(מכילתא)
פסוק לב:אם עבד. והלא אף עבד ואמה בכלל והמית איש או אשה הם, ולמה הוציאן הכתוב – להקל ולהחמיר עליהם, להקל – שאם יפו מאה מנה נותן שלשים שקלים ולהחמיר – , שאם אינם שוים אלא דינר נותן שלשים שקלים .
(שם)
פסוק לב:כסף שלשים שקלים. שלשים שקלים של עבד – בשקל הקודש במנה צורי .
(בכורות מ"ט ב')
פסוק לב:יתן לאדוניו. [המעוכב גט שיחרור אין לו קנס, מאי טעמא, יתן לאדוניו אמר רחמנא והאי לאו אדון הוא] .
(גיטין מ"ב ב׳)
פסוק לב:יתן לאדוניו. אחד איש ואחד אשה .
(מכילתא)
פסוק לב:והשור יסקל. למה נאמר, לפי שהיה בכלל ויצא לדון בדבר החדש החזירו הכתוב לכללו , דבר אחר השור יסקל לרבות שור שלו .
(מכילתא)
פסוק לג:וכי יפתח. והלא שור ממינו ובור ממונו, אם חייב על שור אינו דין שחייב על בור, ומה ת"ל וכי יפתח איש בור, אלא שיכול שור חייב משום שדרכו לילך ולהזיק, משא"כ בור, ת"ל וכי יפתח איש בור .
(שם)
פסוק לג:בור. אחד בור ואחד שיח ומערה חריצין ונעיצין, א"כ למה נאמר בור, מה בור שיש בו כדי להמית – עשרה טפחים, אף כל שיש בו כדי להמית – עשרה טפחים .
(ב"ק נ׳ ב׳)
פסוק לג:או כי יכרה. אם על הפתיחה חייב על הכריה לא כש"כ, אלא שעל עסקי פתיחה ועל עסקי כריה באה לו, מכאן לכורה ופותח בור ברה"ר חייב .
(שם שם א׳)
פסוק לג:או כי יכרה. אם על הפתיחה חייב על הכריה לא כש"כ, אלא מכאן שאין עונשין מן הדין .
(מכילתא)
פסוק לג:או כי יכרה. הקיש כורה לפותח ופותח לכורה, מה פותח ברשות פטור אף כורה ברשות פטור , ומה כורה כשיעור אף פותח כשיעור .
(שם)
פסוק לג:כי יכרה איש. [השור שחפר בור ברשות הרבים או ברשות אחר פטור בעל השור] דאמר קרא כי יכרה איש, איש ולא שור .
(ב"ק מ"ח א׳)
פסוק לג:כי יכרה איש. תניא, החופר בור תשעה ובא אחר והשלימו לעשרה, האחרון חייב, דכתיב או כי יכרה איש – אחד ולא שנים. וממאי דלחיובי בתרא דילמא לחיובי קמא, לא ס"ד, דאמר קרא (פ' ל"ד) והמת יהיה לו, ההוא דקעביד מיתה .
(שם נ"א א׳)
פסוק לג:כי יכרה איש בור. אין לי אלא שחפר הוא, לקח, ירש, ניתן לו במתנה מניין, ת"ל או כי יכרה איש בור .
(ירושלמי ב"ק פ"ה ה"ו)
פסוק לג:כי יכרה איש בור. מה ת"ל בור בור, אחד בור לנזקין ואחד בור למיתה .
(ירושלמי ב"ק שם)
פסוק לג:כי יכרה איש בור. [מה ת"ל] לחייב על הפתיחה בפני עצמה ועל הכריה בפני עצמה .
(מכילתא)
פסוק לג:ולא יכסנו. הא כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור .
(ב"ק מ"ו א׳)
פסוק לג:ולא יכסנו. תניא, בור מעטה התורה בשמירתו, דכתיב ולא יכסנו הא כסהו פטור .
(שם נ"ה ב')
פסוק לג:ולא יכסנו. להביא שומר חנם .
(מכילתא)
פסוק לג:ולא יכסנו. מדכתיב כי יפתח וכי יכרה, אין לי אלא פותח וכורה, ציירו וכיירו וסיידו ועשה בו מעשה מניין, ת"ל ולא יכסנו, הא לא פתיחה גורם ולא כריה גורם אלא כסוי גורם .
(שם)
פסוק לג:ונפל שמה. אמר שמואל, בור שחייבה עליו תורה – להבלו וכל שכן לחבטו , מאי טעמא, ונפל כל דהו משמע, למאי נפקא מינה, דעבד גובה ברשות הרבים .
(ב"ק נ׳ ב׳)
פסוק לג:ונפל שמה. בדרך נפילה, מכאן אמרו, נפל לפניו מקול הכריה חייב, לאחריו מקול הכריה פטור .
(מכילתא)
פסוק לג:שור או חמור. נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו חמור וכליו ונתקרעו, חייב על הבהמה ופטור על הכלים, דכתיב ונפל שמה שור או חמור, שור ולא אדם חמור ולא כלים .
(ב"ק כ"ח ב׳)
פסוק לג:שור או חמור. או לחלק הוא דאתא .
(ב"ק נ"ד א')
פסוק לג:שור או חמור. אחד שור ואחד כל בהמה, ואפילו חיה ועוף, דכתיב (פ׳ ל"ד) כסף ישיב לבעליו, כל דאית ליה בעלים, א"כ למה נאמר שור או חמור, שדבר הכתוב בהוה .
(שם שם ב')
פסוק לד:בעל הבור. בעל הבור – בור דאית ליה בעלים לרבות בור ברשותו דנמי חייב .
(שם נ׳ א׳)
פסוק לד:בעל הבור ישלם. מכל מקום .
(מכילתא)
פסוק לד:כסף ישיב. ישיב – לרבות שוה כסף ואפילו סובין .
(ב"ק ז׳ א׳)
פסוק לד:ישיב לבעליו. הובא בפסוק הקודם בדרשה דשור או חמור.
פסוק לד:והמת יהיה לו. מכאן דבור דאיירי ביה קרא שיש בו כדי להמית, וקים להו לרבנן עשרה טפחים עבדי מיתה, תשעה נזקין עבדי מיתה לא עבדי .
(ב"ק ג׳ א׳)
פסוק לד:והמת יהיה לו. תניא, אחרים אומרים, מניין שעל בעל הבור להעלות שור מבורו, ת"ל כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו .
(שם י"א א׳)
פסוק לד:והמת יהיה לו. אמר רבא, שור פסולי המוקדשין שנפל לבור פטור, שנאמר והמת יהיה לו, במי שהמת שלו, יצא זה שאין המת שלו .
(שם נ"א א׳)
פסוק לד:והמת יהיה לו. תנא ר' ישמעאל, והמת יהיה לו, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין , ויצא אדם שאין לו הנאה במתו .
(ירושלמי ב"ק פ"א ה"א)
פסוק לד:והמת יהיה לו. לו – לניזק, או אינו אלא למזיק, אמרת, אילו כן, מה ת"ל והמת יהיה לו, אלא מגיד ששמין דמי נבלתו ומנכה לו דמי נזקו .
(מכילתא)
פסוק לה:וכי יגוף. תניא, פתח הכתוב בנגיפה וסיים בנגיחה [או נודע כי שור נגח הוא], לומר לך זו היא נגיפה זו היא נגיחה .
(ב"ק ב׳ ב׳)
פסוק לה:שור איש. להוציא שור של קטן .
(מכילתא)
פסוק לה:את שור רעהו. רעהו למעוטי של הקדש ושל עובד כוכבים, אבל שור של עובד כוכבים שנגח לשור של ישראל חייב .
(ב"ק ל"ז ב׳)
פסוק לה:ומכרו את השור. למאן קא מזהר ליה רחמנא – לניזק ומזיק, אבל לא לב"ד, דברי ר׳ עקיבא, שאי טעמא, שותפי נינהו, למאי נ"מ – שאם הקדישו ניזק קדוש .
(ב"ק ל"ג א׳)
פסוק לה:את משור החי. אין לי אלא חי, שחטו מניין, ת"ל ומכרו את השור – מכל מקום .
(שם שם ב')
פסוק לה:וחצו את כספו. [מה ת"ל כספו, לומר לך] כספו של זה ולא כספו של שן ורגל [מכאן לשן ורגל ברשות הרבים שהזיקו כדרכן דפטורים] .
(שם כ"ו א׳)
פסוק לה:וחצו את כספו. שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום, א"ר מאיר, על זה נאמר ושכרו את השור החי וחצו את כספו .
(ב"ק ל"ד א׳)
פסוק לה:את המת יחצון. שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבילה יפה חמשים זוז, אמר ר׳ יהודה [על זה נאמר וגם את המת יחצון] ונוטל זה חצי החי וחצי המת וזה חצי החי וחצי המת .
(ב"ק שם)
פסוק לה:את המת יחצון. מכאן למד ר׳ יהודה, פחת שפחתה מיתה מחצין בחי .
(שם שם ב')
פסוק לה:יחצון. [ללמד על נזקי קרן שחייבים עליהם חצי נזק אפילו ברה"ר], דאמר ר׳ יוחנן, אמר קרא יחצון, אין חצי נזק חלוק לא ברה"ר ולא ברשות היחיד .
(שם כ"ו א׳)
פסוק לו:שלם ישלם. תניא, אמר ר"י, יכול שור שור, חמש סלעים שנגח לשור שוה חמש סלעים והנבילה יפה שלשים זוז שקיל נמי מזיק בשבחא, ת"ל שלם ישלם, בעלים משלמין ואין בעלים נוטלין .
(שם ל"ד ב')
פסוק לו:שור תחת השור. אין לי אלא בהמה, כסף מניין, נאמר כאן והמת יהיה לו ונאמר למעלה (פ' ל"ד) והמת יהיה לו, מה להלן כסף אף כאן כסף ומה כאן בהמה אף להלן בהמה .
(מכילתא)
פסוק לו:והמת יהיה לו. ת"ר, תשלומי נזק – מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה , מנה"מ דתנא דבי חזקיה, והמת יהיה לו – לניזק, דאי ס"ד למיזק, לכתוב רחמנא שור תחת השור ולשתוק והמת יהיה לו למה לי, אלא שמע מינה לניזק .
(ב"ק י׳ ב׳)
פסוק לו:והמת יהיה לו. אמר ליה רב כהנא לרבא, השתא אי אית ליה לדידיה כמה טריפות יהיב ליה, דאמר מר ישיב לרבות שוה כסף ואפילו סובין – דידיה מבעי, ומה ת"ל והמת יהיה לו, אלא לא נצרכא אלא לפחת נבילה .
(שם י׳ ב׳)
פסוק לז:שור או שה. מדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד. שנאמר כי יגנוב איש שור או שה וגו' .
(שם ס"ב ב׳)
פסוק לז:שור או שה. או לרבות את הכלאים .
(ב"ק ע"ז ב׳)
פסוק לז:שור או שה. לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו .
(מכילתא)
פסוק לז:וטבחו. תניא, יכול שותף שגנב מחבירו ושותפין שגנבו יהיו חייבים, ת"ל וטבחו – כולו בעינן וליכא .
(ב"ק ע"ח ב׳)
פסוק לז:וטבחו או מכרו. מכירה דומיא דטביחה, מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת, פרט לשהקנה לשלשים יום .
(שם ס"ח א׳)
פסוק לז:וטבחו או מכרו. תנא דבי ר׳ ישמעאל, או לרבות את השליח .
(שם ע"א א׳)
פסוק לז:וטבחו או מכרו. ת"ר, מכרו חוץ מאחד ממאה שבו, חוץ מידו חוץ מרגלו אינו משלם ד' וה׳, חוץ מקרנה חוץ מגיזותיה משלם ד' וה', מאי טעמא, דכתיב וטבחו או מכרו, מכירה דומיא דטביחה – מידי דהוי בטביחה .
(ב"ק ע"ח ב')
פסוק לז:וטבחו או מכרו. ת"ר, גנב ונתן לאחר וטבח, גנב ונתן לאחד ומכר משלם ד׳ וה', ואע"פ דבכל התורה אין שליח לדבר עבירה הכא יש שליח, מאי טעמא דכתיב וטבחו ומכרו, טביחה דומיא דמכירה, מה מכירה אי אפשר שלא ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר חייב .
(שם ע"ט א׳)
פסוק לז:וטבחו או מכרו. הקיש טביחה למכירה ומכירה לטביחה, מה מכירה חוץ לרשותו ומותרת בהנאה אף טביחה כן , ומה טביחה כולה אף מכירה כולה .
(מכילתא)
פסוק לז:או מכרו. ת"ר, גנב והקדיש משלם ארבעה וחמשה, מאי טמפא, מכרו כתיב, מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים .
(שם ע"ט א׳)
פסוק לז:חמשה בקר. תניא, אמר ר' עקיבא, מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה, מפני שנשתרש בחטא, ורבא אמר מפני ששנה בחטא .
(שם ס"ז ב׳ ס"ח א׳)
פסוק לז:חמשה בקר. גנב שור של שני שותפין וטבחו והודה לאחד מהן חייב, מאי טעמא, חמשה בקר אמר רחמנא ואפילו חמשה חצאי בקר [שם ע"א ב']
פסוק לז:חמשה בקר וגו׳. תניא, א"ר מאיר, בא וראה כמה גדול כחה של מלאכה, שור שבטלו ממלאכתו – חמשה, שה שלא בטלו ממלאכתו – ארבעה .
(ב"ק ע"ט ב׳)
פסוק לז:חמשה בקר וגו׳. תניא, א"ר יוחנן בן זכאי, בא וראה כמה גדול כבוד הבריות, שור שהלך ברגליו – חמשה, שה שהרכיבו על כתיפו – ארבעה .
(שם שם)
פסוק לז:חמשה בקר וגו׳. גנב שור ושה של הקדש אינו משלם ארבעה וחמשה, מאי טעמא, ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא שלשה וארבעה .
(ב"מ נ"ז ב׳)
פסוק לז:חמשה בקר וגו׳. חמשה בקר – ארבעה והוא, וארבע צאן – שלשה והוא .
(מכילתא)
פסוק לז:תחת השור. תניא, יכול גנב שור שוה מנה ישלם תחתיו נגידין, ת"ל תחת תחת .
(ב"ק ס"ז ב׳)
פסוק לז:תחת השור. תנא דבי חזקיה, תחת השור – לרבות את השליח .
(שם ע"ח ב׳)