ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. בפ"ק דב"ב אמרינן והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע זה דיין שדן דין אמת לאמתו וגבאי צדקה ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו מלמדי תינוקות וכתבו התוס' שם וז"ל אור"י דצ"ל דרקיע מזהיר טפי מכוכבים דהא בסוף פ' אלו עוברין משמע דגבאי צדקה עדיפי ממלמדי תינוקות. והוא דחוק דהא עינינו הרואות דכוכבים מזהירין והרקיע אינו מזהיר ועוד מאי שייכות לגבאי צדקה לדיין שדן דין אמת לאמתו איזה יחוס יש ביניהם ומה ענין לדמותם לזהר הרקיע. וכן מה ענין מלמדי תינוקות לכוכבים. לכן נראה דלשון זהר נאמר על דבר שאין לו שום גוון כמו הזכוכית שקורין אותו המחקרים היולי לקבל כל הצורות שעומדים לנגדו. אם שחור מראים שחור אם ירוק ירוק משא"כ דבר שיש לו איזה גוון שוב לא יכין לקבל איזה גוון אחר לזה מדמה הדיינים וגבאי צדקה לזהר הרקיע כי הדיין מלבד שצריך לדקדק שלא יהי' נגד הד"ת צריך ג"כ לדקדק שלא יהי' דין מרומה ולכך צריך לחקור אחר כל דיבור הבע"ד להכיר מדבריו אם שקר אמר אי אמת ולזה צריך שלא יהי' בדמיונו שום גוון לנטות על איזה צד שאז יכול להכיר תוכו של כל אחד ואחד וכן הגבאי צריך לדקדק של החלוקה למי צריך ליתן יותר בלי שום וסי' וכיון שאין שוםגוון בשכלו מדמה אותו לזהר הרקיע וקורא אותן משכילים שצריכין להשכיל מה שבלב חבירו ומצדיקי הרבים קורין למלמדי תינוקות וממשיל אותן לכוכבים שהן מאירים לאחרים ובזה מיושב הכל ומיושב קושיות התוס' ע"כ: