פסוק ב:מכל הבהמה הטהורה וגו׳ שבעה שבעה וגו׳ שנים וגו׳. שבעה גו׳, ר״ל כי כבר כתב רבינו הגדול הרמב״ם במורה דגבי אדם השגחה בכל פרט, אבל בע״ח רק במין, ע״ש מ״ש בזה, והנה הא יש סוגים ומינים פרטים כמו כמה מינים באיה, ע׳ חולין דף ס״ג, ע״ב, וכן ביונה ע״ש דף ס״ב, וכן בחיה ובהמה. והגדר כך, דגבי טהורים השגחה הוה גם במין פרטי, דנ״מ לכמה דברים לקרבן ושאר דברים, אבל גבי טמאה, השגחה רק במין כללי דווקא, ולכך באו מאליהם, ע״י השגחה עליונה שיש על מין, וגבי טהורים באו פרטים מינים, ואז הוה ז׳ מינים בכל מין, וכן גבי טמא, ונ״מ למשל בהך מחלוקת דכלאים גבי כלב אם מין חיה וכלב כופרי, ע״ש בזה, וכן נ״מ אם אזלינן בתר פרט. ועיין בהך פלוגתא דנגעים [פ״ב], אם משערין בכל אחד כמו שהוא או מין המציאות, ע״ש מ״ש בזה ואכמ״ל.
פסוק ג:גם מעוף השמים וגו׳. מעוף, והנה למה לא נקט ציפור, ע׳ חולין דף קל״ט ציפור טהור, אך נ״מ דהנה לפמ״ש בחבורי, דאווזים כיון דאין להם זפק לקרבן ב״נ פסולים, וע׳ מ״ש בתוס׳ חולין דף כ״ב, ע״ב, ורש״י דף ס״א, ע״ב, ולכך [לא] נקט צפור. וכן נ״מ להך דתרנגולא דאגמא, ע׳ חולין דף ס״ב ונדה דף נ׳, ע״ב, הזכר טמא, והנקבה טהורה, ולכך נקט מעוף השמים, וא״ש בזה דגם מזה זכר, דנקבה טהורה, ובעוף ובקרבן אין נ״מ בין זכר לנקבה ואכמ״ל, גם הא יש כמה וכמה מינים היונה ותור ושאר עופות טהורים, עיין חולין דף ס״ב [ע״א], עוף המסרט ואציפי, וע״ש דף סג, ע״ב.
פסוק יד:כל צפור כל כנף. חולין דף קל״ח, דרק טהור, ועיין בירושלמי מגילה, דלקרבן מורט פסול ע״ש. ועיין בירושלמי פ״ט דפסחים, דשה שהיא חלקה בלא צמר כשרה, ע״ש בזה.