פסוק ב:רש"י ד"ה שבעה שבעה, כדי שיקריב מהם קרבן בצאתו. ע"כ. ואין רש"י נוגע בשאלה, אם בשבעה זוגות או בשבעה יחידים מדובר. וראה שפתי חכמים (אות י): ג' זוגות ואחד נשאר בלא זוג, ור' שם באריכות. אך איני רואה כל הכרח לייחס לרש"י דעה זו, ומה גם שהיא רחוקה מלעלות בקנה אחד עם פשוטו של מקרא, שהוא כאמור למעלה - או זה או זה. (פ' נח תשנ"ז)
פסוק ב:ולכאורה קשה על דעת "שפתי חכמים" גם מפסוקנו "איש ואשתו" וגם מלשון "זכר ונקבה" שבפס' הבא. וכן מזה דלהלן (טו-טז) "שנים שנים... זכר ונקבה" שמוסב לכאורה הן על הטהורות הן על הטמאות. ור' ר"ע ספורנו וגם "כלי יקר". ושמא יש מקום לדייק מלשון רש"י "שיקריב מהם קרבן" שהכוונה לקרבן יחיד, ליחיד זה שבו מדבר "שפתי חכמים"? (פ' נח תשס"א)
פסוק ב:כשדברתי על ענין זה עם סוזי שתי' בדרך מביהכ"נ, אמרה, שמא הכוונה לשש נקיבות וזכר אחד, מעין מנחת יעקב לעשיו, ואכן אפשר כך. (פ' נח תשס"א)
פסוק ב:רש"י ד"ה הטהורה, העתידה להיות טהורה לישראל (ראה זבחים קטז ע"א). למדנו שלמד נח תורה. ע"כ. ולא ידעתי, כיצד למדנו זה. כל מה שלמדנו, היא שהתורה מדברת כאן על שעתיד להיות, כמו בכמה וכמה מקומות בס' בראשית. (פ' נח תשס"א) ומהרש"א לזבחים שם כתב שאל"כ לא היה נח מבין כלל מה שנאמר לו.
פסוק ב:"...אשר לא טהרה היא". הדרשה הידועה "עקם הכתוב ח' אותיות" וכו' (פסחים ג ע"א) אינה מצוינת לכאן וגם לא לפס' ח דלהלן, אף כי זוהי לכאורה ההזדמנות הראשונה לדרוש כן. וראה "תורה תמימה" על אתר (אות ד) שבאמת בבראשית רבה (לב) מובאת דרשה זו על פסוקנו, ואם־כן דרשת הגמרא לאו דווקא היא. (פ' נח תשנ"א, תשנ"ב, תשנ"ג)
פסוק ב:כאן מתרגם אונקלוס "דלא איתהא דכיא", ואלו להלן (פס' ח) "אשר איננה טהרה" הוא מתרגם "די ליתהא דכיא", ולא ידעתי, מהו ההבדל בין שני הביטויים לא בלשה"ק ולא בארמית. (פ' נח תשס"ג)
פסוק ה:רש"י ד"ה ויעש נח, זה ביאתו לתיבה. ע"כ. ומסתבר שרש"י מעיר כן כדי להבדיל בין זה לבין האמור למעלה (ו, כב) "ויעש כן", ושם מפרש - זה בניין התיבה. (פ' נח תש"ן)
פסוק ה:ואכן נראה שהביאה לתיבה אכן מעשה רב היא, ראה רש"י לפס' ז ד"ה מפני מי המבול וראה רש"י להלן (יג וטו). (פ' נח תשנ"ח)
פסוק ז:רש"י ד"ה נח ובניו, ...לפי שנאסרו בתשמיש המטה, מפני שהעולם היה שרוי בצער. ע"כ. ולא ידעתי פירוש "העולם היה שרוי בצער", שהרי אין זה מתאים אלא לשעות המעטות שבהן גוע כל חי במים הגואים, ואח"כ אין עוד חיים בעולם מחוץ לתיבה. ויתכן ש"העולם" הוא עכשיו אלה המצויים בתיבה, המצטערים על המתרחש, אך זה נשמע רחוק. (פ' בראשית תשנ"ד, תשנ"ו, תשנ"ח, תשנ"ט)
פסוק ז:כלו', אדרבה, יש לזרזם לעסוק בפריה ורביה, שהרי הם היחידים בעולם. (פ' נח תשס"ד)
פסוק ט:רש"י ד"ה שנים שנים, כולם הושוו וכו'. ולא הבינותי דבריו. (פ' נח תשס"ג) ואולי כוונתו כי אף שממינים הטהורים נכנסו שבעה, תפס הכתוב מנין זה "שנים, שנים", שהוא היה בכל המינים (כולם באו בזוגות), ומ"מ הכונה שבאו לפחות שנים. וכן ברש"י למעלה (ו, יט).
פסוק ט:"...כאשר צוה אלהים את נח". ר' להלן (טז). (פ' נח תש"ן)
פסוק יא:"בשנת שש מאות שנה" וגו'. והרי זו צורה תמוהה, שהרי די היה לכתוב בשנת שש מאות לחיי נח, והמלה "שנה" מיותרת לכאורה, ועדיין לא ראיתי מי יענה על זה. (פ' נח תשמ"ט)
פסוק יא:ז, יא - "בשנת שש מאות שנה". ח, יג - "ויהי באחת ושש מאות שנה... ויסר". ט, כח - "ויהי כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת". יוצא שחסרה שנה - שנת המבול - מחיי נח. ולכאורה אפשר ליישב בדרך פשוטה - או ששנת המבול אינה נחשבת בשל ליקוי המאורות שבה, או שאין הכתוב טורח למנות אלא את העשרות־המאות שבחיי האדם, ולא את היחידות. (פ' נח תשס"ה)
פסוק יא:רש"י ד"ה בחדש השני, רבי אליעזר אומר, זה מרחשון וכו' (ראש השנה יא ע"ב). קשה לי שהנה את השנים הכתוב מונה לפי חיי נח ואלו את החדשים - לפי חודשי הירח. (פ' נח תשס"ב)
פסוק יא:ועתה הרבה יותר קשה לי, מה חשיבות בתאריך המדויק עד שיחלוקו בו תנאים. (פ' נח תשס"ו) ור' סוגיית הגמרא במסכת ראש השנה י ע"ב שם נחלקו התנאים מתי נברא העולם. רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, ורבי יהושע אומר בניסן נברא העולם. ומוסיפה הגמרא שם (יב ע"א) ואזדו לטעמייהו (מחלוקת זו של רבי אליעזר ורבי יהושע היא גם מחלוקתם בביאור פסוקנו) "בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחודש", רבי יהושע אומר, אותו היום שבעה עשר באייר היה וכו', רבי אליעזר אומר, אותו היום שבעה עשר במרחשון היה וכו'. ור' רש"י שם.
פסוק יב:רש"י ד"ה ארבעים יום וגו', ...נמצאו ארבעים יום כלים בכ"ח בכסלו לר' אליעזר וכו'. והדברים חוזרים אל המחלוקת בין ר' אליעזר ור' יהושע (ראש השנה יא ע"ב) שאותה רש"י מזכיר לפס' הקודם. וקצת קשה, למה אין רש"י מחשב את סוף ירידת הגשמים גם לר' יהושע? כלום מכריע הוא במחלוקת זו, כי גם להלן (ח, ג ד"ה מקצה חמשים ומאת יום ושם, ד ד"ה בשבעה עשר יום) הוא עושה כן, אלא שאחרי כן (שם ה ד"ה בעשירי וגו' נראו ראשי ההרים ושם יג ד"ה בראשון) שוב חוזר ומזכיר גם את ר' אליעזר וגם את ר' יהושע. אך אולי אין לחפש שיטתיות יתרה בכל כגון דא. (פ' נח תשנ"ז, תשנ"ט) וכתב גור אריה שנקט רש"י כדעת רבי אליעזר משום מסקנת הגמרא שם (יב ע"א) שחכמי ישראל מונים למבול כמותו ועדיין יש להבין חוסר העקביות.
פסוק יב:בעצם קשה, למה טורח הכתוב למסור לנו את כל התאריכים הללו ולמאי נפקא מינה, ואם זה כדי לחזק את המציאותיות של המאורע על כל שלביו, מאי נפ"מ אם זה התחיל במרחשון או באייר, כמחלוקת בין ר' אליעזר ור' יהושע, ועכ"פ צריך לרכז כל האמור גם לפסוקים ד, ה, יג ויד בפרק ח.
פסוק יב:בנוגע לחשיבות התאריכים, אמרו חז"ל (תענית כט ע"א) "מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב", כלו' לכל תאריך ישנה משמעות לדורות, ואכן התייחסו חז"ל לימים מסויימים בשנה כימים המיוחדים לשמחה או למיעוטה וכדו'.
פסוק יג:"...ושם וחם ויפת". הו"ו הקמוצה תמוהה, אך תמוה מזה הוא שגם באונקלוס מנוקד כך. (פ' נח תשס"ב)
פסוק יג:שאלתי את ר' רפאל בנימין פוזן. הוא אינו עוסק בניקוד אונקלוס, ועכ"פ בכת"י בבלי הו"ו שוואית. (פ' וזאת הברכה תשס"ז) ואולי נידונו "חם ויפת" כצמד. כמו "יום ולילה" (ח, כב). (מפי הרב איתן שנדורפי שי').
פסוק יג:"ואשת נח ושלשת נשי בניו". צורת הזכר של המספר תמוהה. (פ' נח תשמ"ח) ור' ראב"ע לשמות (לו, ח).
פסוק טו:"שנים שנים... והבאים זכר ונקבה". כמה שכתבתי למעלה (פס' ב). (פ' נח תשס"א)
פסוק טז:"...באו כאשר צוה אתו אלהים". הקושי ברור, ורמב"ן רוצה לפתור אותו, אך איני רואה תירוץ בדבריו, שהרי אם הציווי מוסב על הכנסת בעלי החיים בתיבה, חסר עיקר מן הספר. ולמעלה (ט) הדבר לענ"ד קצת יותר קל, שהרי שם מדובר בבואם אל נח, ולא כמו בפסוקנו, ולכן מתאים פירושו של רמב"ן שם יותר, וראה דעתו בסוף הדיבור. (פ' נח תשנ"ו)
פסוק טז:רש"י ד"ה ויסגר ה' בעדו, הגין עליו שלא שברוה, הקיף התיבה דובים ואריות והיו הורגים בהם. ע"כ. ולשון רש"י קצת תמוה, שאינו אומר מי לא שבר? וגם לא במי היו הורגים. ולכאורה צריך לומר שהרגו באלה שביקשו לשבור התיבה ולא עלה בידיהם, כלו' הנושא החסר שברישא הוא המושא החסר שבסיפא. (פ' נח תשס"א)
פסוק יז:רש"י ד"ה ותרם מעל הארץ, משוקעת היתה במים אחת עשרה אמה וכו'. וראה דברי רש"י להלן (ח, ד ד"ה בשבעה עשר יום). ולכאורה החישוב הוא פשטני מדי, שהרי לא סביר הוא, שהתמעטות המים תהא שוה בכל יום, שהרי ככל שכמות המים מתמעטת, כמות המים המתאדים או נעלמים בדרך אחרת גוברת. ואף זו - מסות התשתית, דהיינו הרים וגבעות, הולכות וגדלות, וממילא קטנה כמות המים שנשארת, וכיצד אפוא תהא הכמות הפוחתת מדי יום שוה.
פסוק יז:והעיקר, מה זה בא ללמדנו ומאי נפקא מינה, אם י"א אמה או יותר או פחות וכמה נפחת מדי יום, ומה גם שהמאמץ האינטראקטיבי הנחוץ לחישוב אינו יכול להביא לידי תוצאות מדויקות. (פ' נח תשמ"ז, תשמ"ט, תשנ"ו, תשנ"ח)
פסוק יז:וגם זה, שלא כל ההרים גובהם שוה. (פ' נח תשס"ד)
פסוק יח:רש"י ד"ה ויגברו, מאליהן. ע"כ. הרי זה ביטוי קשה, שכן אין דבר שנעשה מאליו, ואין מסובב בלא סיבה, ולא בכדי מוסיף־מבאר בעל ס' הזכרון "בגזרת המלך, ולא בירידת גשמים, שהרי כבר פסקו הגשמים". אלא שעדיין קשה - אם זה בדרך נס, למה היה צריך לפתוח ארובות השמים ותהום רבה (יא). ועוד קשה, למה אין רש"י אומר מאומה להלן לפס' "ויגברו המים על הארץ" (כד)? גם בדברי שפתי חכמים (אות ת) אין תשובות מספקות. ור' רמב"ן על אתר. (פ' נח תש"ן, תשנ"ג, תשנ"ו) ור' גור אריה שביאר כי נתרבו המים בגזירת מלך לאחר ארבעים ימי הגשמים וכן משמע סדר הפסוקים. ורא"ם כתב ש"ויגברו המים" האמור כאן, הוא בכלל התגברות המים האמור להלן (כד).
פסוק יח:ועוד, הרי לכאורה אפשר לבאר "ויגברו" וגם "וירבו מאד" כלשון עבר רחוק - כתוצאה מכל מה שהיה עד כה, שהרי זהו התנאי המאפשר "ותלך התבה" וגו'. (פ' נח תשנ"ז)
פסוק יט:"...כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים". ולא ידעתי, מה בא הסיפא לומר. כלום יש הרים שאינם תחת השמים? (פ' נח תשס"ו)
פסוק כ:"ויכסו ההרים". לא ידעתי לשם מה חזרה זו על האמור בפס' הקודם - "ויכסו כל ההרים הגבהים", והרי היא ממעטת (קודם "כל" ואח"כ "בסתם", בשעה שסדר הפוך של שני הביטויים הגיוני הרבה יותר. (פ' נח תשמ"ח) וכתב הכתב והקבלה שמשמעות הכתוב "ויכוסו ההרים" - וכבר נתכסו ההרים, כלו' לאחר שנתכסו ההרים, כמו "וירם תולעים ויבאש" (שמות טז, כ) שפירושו אחר שבאש. ור' דעת מקרא.
פסוק כא:"ויגוע כל בשר... בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ" וגו'. קצת קשה לי, למה מזכיר את העוף תחלה, והרי סביר הוא שהעוף גוע אחרון ולא ראשון, והשוה פס' כג, שם הסדר הוא "מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים". (פ' נח תשנ"ד)
פסוק כא:וראה מה שכתבתי להלן (ט, י), שם מניתי את כל הפסוקים הדומים שבפרשתנו, ולא מצאתי שום הסבר לסדר בעלי החיים המנויים. (פ' נח תשס"ד) ור' דעת מקרא על אתר.
