"ארובות השמים" בפרקנו ובספרי הנביאים
הקדמה
נאמר בפרקנו (בפסוק יא): "בשנת שש מאות שנה לחיי נח, בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש, ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה, ואֲרֻבֹּת השמים נפתחו".
מה פירוש הפסוק?
כתב הרד"ק: "ולרוב הגשמים אמר 'ארובות', כאילו נפתחו השמים ארובות ארובות, וכן אמר: 'הנה ד' עֹשֶׂה ארובות בשמים - היהיה הדבר הזה' (מלכים ב ז, ב)".
א. דברי השליש ועונשו
מה שכתב הרד"ק: "וכן אמר: 'הנה ד' עֹשֶׂה ארובות בשמים - היהיה הדבר הזה'", מופיע בספר מלכים ב פרק ז. כך נאמר שם: "ויאמר אלישע: שמעו דבר ד': כה אמר ד': כעת מחר סאה סֹלֶת בשקל, וסאתים שׂעֹרים בשקל, בשער שֹׁמרון. ויען השליש אשר למלך נשען על ידו את איש האלקים ויאמר: הנה ד' עשה אֲרֻבּוֹת בשמים - היהיה הדבר הזה?! ויאמר: הנכה רֹאֶה בעיניך, ומשם לא תאכל" (א-ב).
מה היתה כוונת השליש?
כתב הרד"ק שם: "ארובות בשמים - להמטיר". כלומר: אפילו אם ירד כעת גשם חזק מאד כמו במבול, לא יוכל להיות שמחיר הסלת והשעורים יהיה כל כך זול, כיון שהם לא יספיקו לגדול.
עוד כתב הרד"ק שם: "או בדרך הפלגה: להוריד חטים ושעורים, על דרך ירידת המן". כלומר: אפילו אם ירדו כעת מהשמים חטים ושעורים, לא יוכל להיות שמחיר הסלת יהיה כל כך זול.
מדוע אמר אלישע שהשליש יענש בעונש כה חמור?
הסביר ה"מצודת דוד" שם: "ומשם לא תאכל - כי תמות מיד, ועל שלגלג על דבריו אמר לו כן".
אכן בהמשך הפרק שם נאמר:
והמלך הפקיד את השליש אשר נשען על ידו על השער, וירמסֻהו העם בשער וימת, כאשר דבר איש האלקים, אשר דבר ברדת המלך אליו. ויהי כדבר איש האלקים אל המלך לאמר: סאתים שערים בשקל וסאה סלת בשקל יהיה כעת מחר בשער שמרון. ויען השליש את איש האלקים ויאמר: והנה ד' עשה אֲרֻבּוֹת בשמים - היהיה כדבר הזה?! ויאמר: הנך ראה בעיניך, ומשם לא תאכל. ויהי לו כן, וירמסו אתו העם בשער, וימת.
(יז-כ)
ב. הסבר המדרש לדברי השליש ולעונשו
הסבר אחר, שמקשר את הפרשה בספר מלכים לפרשתנו בדרך אחרת, כתב השל"ה הקדוש (בשער האותיות אות הקו"ף, קדושה אות כג): "אמר החכם רבי אברהם הלוי, שראה במדרש כתיבת יד בארץ המערב, דהשליש שנענש, שאמר: 'הנה ד' עשה אֲרֻבּוֹת בשמים היהיה הדבר הזה' (מל"ב ז, ב), כך אמר: ודאי ד' יכול לעשות, אך הדור הזה - כדור המבול, שראוי היה שיעשה ארובות בשמים, כהתם דכתיב: 'ואֲרֻבֹּת השמים נפתחו' (בראשית ז, יא), ואיך אפשר שלדור רע כזה יהיה נעשה נס גדול כזה. השיבו אלישע הנביא, דלפי שלימד קטיגוריא על ישראל - יראה ולא יאכל".
לפי זה השליש לא פקפק ביכולת ד', ולא זלזל בדברי אלישע, ולא על כך הוא מת מיתה משונה, אלא מפני שלימד קטגוריא על עם ישראל, ואמר שהם אינם ראויים לנס, אלא למבול, ח"ו.
נמצאנו למדים ממדרש זה כמה חמור הקטרוג על עם ישראל!
ג. דברי הנביא מלאכי
הביטוי "אֲרֻבּוֹת השמים" מופיע גם בדברי הנביא מלאכי: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת, אמר ד' צב-אות: אם לא אפתח לכם את אֲרֻבּוֹת השמים, והריקֹתי לכם ברכה עד בלי די" (ג, י).
למדנו שבחומש בראשית נאמר הביטוי "אֲרֻבּוֹת השמים" לרעה - על ירידת המבול. בספר מלכים נאמר הביטוי "אֲרֻבּוֹת השמים" או כזלזול בדברי הנביא, שאפילו ירד גשם חזק כמו מבול לא יתקיימו ח"ו דברי הנביא, או לרעה, שמגיע לדור שירד עליו מבול. אבל בפסוק זה נאמר הביטוי "אֲרֻבּוֹת השמים" לטובה: שד' יעניק לנו שפע של ברכה!
כתב על כך השל"ה הקדוש (בפרשת תולדות חלק "תורה אור" אותיות יג-יד):
בברכת מעשר כתיב: 'אם לא אפתח לכם את אֲרֻבּוֹת השמים' (מלאכי ג, י). ומצינו [ביטוי] זה לרעה, כי במבול 'אֲרֻבֹּת השמים נפתחו' - לרעה (בראשית ז, יא), וכאן נתהפכו לברכה! וזהו ענין מה שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ה) והביא רש"י בפרשת וירא (בראשית יח, טז): 'כל השקפה שבמקרא לרעה, חוץ מן 'השקיפה ממעון קדשך מן השמים' (דברים כו, טו) [שנאמר ביחס למתנות עניים], שגדול כח מתנות עניים, שהופך מדת הרוגז לרחמים'. וזהו כי 'אֲרֻבֹּת השמים נפתחו' - לרחמים.
יהי רצון שנזכה תמיד לדבר בשבחם של ישראל, ולקיים מצוות מתנות עניים מן התורה, ולזכות שד' תמיד יתנהג אתנו במדת הרחמים ויתן לנו שפע ברכה עד בלי די.