לשבעת, ת' לזמן שבעא, כוונתו כי לשון לשבעת מורה על המשך הזמן, וע' בספרי המדקדקים.
פסוק יא:
בחדש השני, בירחא תנינא. לא ת' באייר, כי ר"א ור"י פליגי אם קאי על אייר או על מרחשוון, והוא תרגם מפי ר"א ור"י (לשיטת הבבלי) או לפני ר"א ור"י (לשיטת הירושלמי), וע' בהקדמה כוללת, לכן לא הכריע.
פסוק יג:
בעצם. בכרן. הרמב"ן היה לפניו בקרן בקוף אבל בכ"י בכף, ואין חילוק כמו כובע וקובע.