א שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד לוּלֵ֣י יְ֭הוָה שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ יֹֽאמַר־נָ֝א יִשְׂרָאֵֽל׃ ב לוּלֵ֣י יְ֭הוָה שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ בְּק֖וּם עָלֵ֣ינוּ אָדָֽם׃ ג אֲ֭זַי חַיִּ֣ים בְּלָע֑וּנוּ בַּחֲר֖וֹת אַפָּ֣ם בָּֽנוּ׃ ד אֲ֭זַי הַמַּ֣יִם שְׁטָפ֑וּנוּ נַ֗֜חְלָה עָבַ֥ר עַל־נַפְשֵֽׁנוּ׃ ה אֲ֭זַי עָבַ֣ר עַל־נַפְשֵׁ֑נוּ הַ֝מַּ֗יִם הַזֵּֽידוֹנִֽים׃ ו בָּר֥וּךְ יְהוָ֑ה שֶׁלֹּ֥א נְתָנָ֥נוּ טֶ֝֗רֶף לְשִׁנֵּיהֶֽם׃ ז נַפְשֵׁ֗נוּ כְּצִפּ֥וֹר נִמְלְטָה֮ מִפַּ֪ח י֫וֹקְשִׁ֥ים הַפַּ֥ח נִשְׁבָּ֗ר וַאֲנַ֥חְנוּ נִמְלָֽטְנוּ׃ ח עֶ֭זְרֵנוּ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
לולי ה׳‎. אם לא ה׳‎ אשר היה עמנו:
פסוק א:
יאמר וגו׳‎. סרס המקרא יאמר נא ישראל לולי ה׳‎ וגו׳‎:
פסוק ב:
בקום. בעת אשר קם עלינו אדם להרוג ולאבד:
פסוק ג:
אזי. אם לא היה ה׳‎ עמנו אזי היו בולעים אותנו חיים והוא ענין מליצה על כי התאב לאכול לא ימתין עד יבושל כי אם אוכלו חי ואמר כאילו מרוב תאותם לבלעני היו ממהרים לבלוע חי:
פסוק ג:
בחרות. בעת חרה אפם בנו:
פסוק ד:
המים. דימה המון האויבים לשטיפת מים רבים:
פסוק ד:
נחלה. נחל מים היה עבר על נפשינו:
פסוק ה:
הזדונים. השוטפים בזדון וברשע וכפל הדבר פעמים ושלש להתחזקות וכדרך המליצה בכל מקום:
פסוק ו:
ברוך ה׳‎. אבל ברוך ה׳‎ שלא עזב אותנו להיות טרף לשניהם:
פסוק ז:
כצפור. כמו הצפור אשר נמלטה מרשת המוקש להלכד בה:
פסוק ז:
הפח נשבר. ר״‎ל הרשעים נפלו ועי״‎ז נמלטנו מידם ועל שהמשיל לצפור אמר לשון הנופל בהצלת הצפור:
פסוק ח:
עזרנו. העזר שלנו באה בהזכרת שם ה׳‎ עושה שמים וארץ ולא באה העזר בכח ידינו: